ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אפרת בת יעל
עיקרון דומה מצאנו גם לגבי מצוות 'עלייה לרגל' בחגים – במשנה (חגיגה א, א) נאמר: "הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן...איזהו קטן - כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, שנאמר (שמות כג, יד) שלש רגלים...". והגמרא (חגיגה ד ע"א) לומדת מהריבוי בפסוק (שמות כג, יז) "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך" – "לרבות את הקטנים", אך מסקנתה היא שמדובר רק ב'קטן שהגיע לחינוך', החובה מדרבנן, והפסוק הוא רק אסמכתא.
למרות הדמיון בין המקורות, בולט השוני – הגדרת הקטן בסוכה הינה 'שאינו צריך לאמו', ואילו בחגיגה 'כל שאינו יכול לרכב על כתפי אביו' או 'כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו'. ואכן הריטב"א (סוכה כח ע"ב) מציין שחינוך קטן למצוות שונה ממצווה למצווה – "שיעור קטן שהגיע לחנוך אינו שווה בכל המקומות אלא כפי העניין שחייב לחנכו בו, דלענין יום הכפורים אית ליה חד שיעורא, והכא גבי סוכה שיעורא אחרינא בשאינו צריך לאמו שראוי לחנכו, ובלולב אמרו (עיין סוכה מב ע"ב) קטן היודע לנענע חייב בלולב, ובתפילין אמרו קטן היודע לשמור תפילין חייב בתפילין, וכן בכל דבר ודבר כפי מה שהוא". ולכן שמאי הזקן (סוכה שם) החמיר בדבר, וסיכך מעל מיטת נכדו כי סבר שיש לחנך את הקטן במצוות במידת האפשר. המשנה ברורה (שמג ס"ק ג) הלך בדרכו של הריטב"א, אלא שחילק בין סוגי מצוות: במצוות עשה - החינוך הוא לפי חריפותו וידיעתו של הקטן, ובכל דבר לפי עניינו. ואילו במצוות לא תעשה - כל תינוק שמבין כשאומרים לו שאסור לעשות מעשה מסוים או לאכול מאכל אסור וכדומה יש מצווה למנועו מכך, אבל כשאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנועו מכך. הראי"ה קוק (קובץ ב,מד) מרחיב, שישנם מימדים נוספים בחינוך הילד – "החינוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזו הכרה, והחינוך המדעי מתחיל משיצא לאוויר העולם, והאמוני מההתחלה היצירית, והתקדשתם והייתם קדושים" – האווירה שהילד גדל בה, ותכונות ההורים עצמם, הם גורמים משמעותיים בעיצוב דרכו של הילד, ומטביעים בו את רישומם.
בגמרא (נזיר כט ע"א) נחלקו אמוראים בעניין חיוב בחינוך הבת למצוות, ופסק המאירי (שם) שהחיוב קיים אף בבת, במצוות הראויות לה. שמטרת החינוך היא "להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בליבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו". וכן פסק המשנה ברורה (שמ"ג ס"ק ב). עיינו בשו"ת במראה הבזק ח"ז תשובה ע"א. התשובה עוסקת לא רק בחינוך הבנות אלא גם בלימוד תורה לבנות בימינו.
הראשונים נחלקו בגדר החיוב לחנך קטן למצוות. המאירי (ברכות כ ע"א) והרמב"ן (קידושין לא ע"א) סוברים שזו מצווה על האב, אבל הקטן עצמו אינו חייב במצוות אפילו מדרבנן, ולכן גם אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה (ע"פ ריטב"א מגילה יט ע"ב). וכך משמע מהרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות יז, כח, וראה גם הלכות אבל ג, יב) שכתב שהאב מצווה להפריש את בנו מאכילת איסור, כדי לחנכו לקדושה. ולמד זאת מהפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו), ומשמע שהמצווה היא על האב. המשך חכמה (בראשית יח, יט) מעיר שאף שהרמב"ם מציין לפסוק ממשלי, עיקר חובת החינוך נלמדת מאברהם אבינו שנאמר בו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט..." (בראשית יח, יט).
אולם מתוספות (מגילה יט ע"ב) משמע שגם הקטן בעצמו חייב במצוות משום חינוך. אך עדיין איננו יכול להוציא גדולים בברכתו כיוון שחיובו רק מדרבנן, ואף בקריאת מגילה שחיוב קריאתה מדרבנן, אינו מוציא אחרים, שכלפי הקטן יש 'תרי דרבנן' - שכל חיובו במצוות מדרבנן וגם קריאת מגילה מדרבנן, ואילו בגדול 'חד דרבנן', שבשאר מצוות חייב מדאורייתא. אמנם במקרה שהקטן חייב בברכה מדאורייתא כגון שאכל פת כדי שביעה, יכול להוציא את אביו במקרה שהאב אכל שיעור קטן המחייב ברכה רק מדרבנן.
השלכה מעניינת למחלוקת ראשונים זו מצאנו בשו"ת משנה הלכות (ד, פב) שנשאל לגבי מי שיש לו שני ילדים - האחד תינוק, והשני בן י"א שנה. האם עדיף שיניח את בנו הקטן בן י"א שנה עם התינוק, וכך אשתו תוכל לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה, או שמוטב שבנו הקטן יבוא אתו לשמוע מגילה כיוון שמחויב בדבר מדין חינוך, ואשתו תישאר עם התינוק ותקרא לעצמה.
ולכאורה, לרמב"ן וסיעתו שהבן עצמו לא חייב כלל במצווה, עדיף שהבן ילך לבית הכנסת מאשר האם, שהרי אין עניין שיקרא הבן לעצמו שהרי הוא אינו מחויב בקריאה כלל. אך למעשה פסק המשנה הלכות (שם), שאף לדעה זו עדיף שהאם תלך לבית הכנסת מהטעמים הבאים:
א. אב יוצא ידי חובת מצוות חינוך של בנו במגילה אף בקריאת מגילה של הבן הקטן לעצמו.
ב. רמת החיוב של אישה בקריאת מגילה, גבוהה מחובת הקטן. כפי שעולה מדברי השולחן ערוך (או"ח תרפט,א) "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכים את הקטנים לקרותה", ובהמשך כתב השולחן ערוך (שם ו) "מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה".
הרי שחיוב הקטנים אינו כשאר אנשים ונשים, אלא רק מדין חינוך ומנהג ולא מצד הדין.
סיכום: קטן שהגיע לחינוך חייב במצוות מדרבנן (סוכה כח ע"א), אך ישנו שוני ממצווה למצווה. כגון בסוכה חייב רק 'קטן שאינו צריך לאמו', ובעלייה לרגל מחויב רק 'קטן שלא יכול לאחוז בידו של אביו' (ע"פ ריטב"א שם). המשנה ברורה (שמג ס"ק ג') חילק בין מצוות עשה - שהחינוך לפי חריפותו וידיעתו של הקטן, למצוות לא תעשה - שכל תינוק שמבין שמעשה מסוים אסור מצווה למנעו. חיוב זה קיים גם בבת, במצוות השייכות לה (מאירי נזיר כט ע"א ומשנה ברורה שם ס"ק ב'), שמטרת החינוך להרגיל הילדים במצוות כל אחד כפי שראוי לו (מאירי שם).
הראשונים נחלקו בגדר מצוות חינוך – מהרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות יז,כח) ועוד ראשונים, משמע שהמצווה מוטלת רק על ההורים, ונלמדת מהפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב,ו). והמשך חכמה (בראשית יח,יט) מציין שהמקור קדום יותר - מאברהם אבינו. אך לתוספות (מגילה יט ע"ב) גם הקטן עצמו חייב במצוות משום חינוך, אמנם לא יכול להוציא אחרים כיוון שחיובו רק מדרבנן.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אנחנו קודש למענך
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מהו הסוד הגדול של רחל אימנו?
איך ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שתי דקות על בדיקת חמץ
איך ללמוד אמונה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
