ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל נָטוּ בָּעֵת הַהִיא יוֹתֵר לְתִקּוּן קִבּוּצָם הַמְּדִינִי, וְאִלּוּ שָׁאֲלוּ לָהֶם מֶלֶךְ בִּסְתָם שֶׁיֹּאמְרוּ: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ", אוֹ שֶׁיְּבַקְשׁוּהוּ לְסִבַּת תִּקּוּן מִלְחֲמוֹתֵיהֶם, לֹא יִמָּצֵא לָהֶם בַּדָּבָר הַזֶּה עָווֹן אֲשֶׁר חֵטְא, אֲבָל מִצְוָה*, אַךְ הָיָה חֶטְאָם בְּאָמְרָם "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם", שֶׁרָצוּ שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁפְּטֵיהֶם נִמְשָׁכִים מִצַּד הַמַּלְכוּת, לֹא מִצַּד שׁוֹפְטֵי הַתּוֹרָה •. וְיוֹרֶה עַל זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב אַחֲרָיו (שם ח ו): "וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ" – לֹא אָמַר: "כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ" בִּלְבַד, כִּי אִלּוּ אָמְרוּ כֵּן לֹא הָיָה רַע בְּעֵינָיו, אֲבָל מַה שֶּׁהֻקְשָׁה* לוֹ בַּאֲשֶׁר אָמְרוּ: "לְשָׁפְטֵנוּ". וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר ה' יִתְבָּרַךְ לִשְׁמוּאֵל (שם שם ז): "כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם", כְּלוֹמַר: כִּי הֵם בּוֹחֲרִים יוֹתֵר בְּתִקּוּן עִנְיָנָם הַטִּבְעִי* מִשֶּׁיָּחוּל עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי. וכְשֶׁהוֹכִיחָם שְׁמוּאֵל לֹא נֶעֶתְקוּ* מִכַוָּנָתָם, אֲבָל* הֵיטִיבוּ מְעַט שְׁאֵלָתָם לֵאמֹר כִּי אֵינָם שׁוֹאֲלִים הַמֶּלֶךְ מִצַּד הַמִּשְׁפָּט לְבַד, אֶלָּא מִצַּד תִּקּוּן מִלְחֲמוֹתֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ (שם שם כ): "וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ". וְלָכֵן הוֹכִיחָם שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי כֵן וְאָמַר (שם יב טז-יז): "גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם, הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר" וגו', פֵּרוּשׁ: דְּעוּ כִּי שְׁגַגְתֶּם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בְּמַה שֶּׁיֵּרָאֶה בְּעֵינֵיכֶם מִתִּקּוּן סִדּוּר עִנְיְנֵיכֶם הַטִּבְעִי, שֶׁאֵינוֹ כֵּן, אֲבָל הַדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְשַׁנֶּה הָעִנְיָן הַטִּבְעִי בִּרְצוֹנוֹ, כִּי הִנֵּה הַיּוֹם קְצִיר חִטִּים אֵינֶנּוּ רָאוּי לְגֶשֶׁם וּמָטָר כְּפִי עִנְיָנוֹ הַטִּבְעִי, אֲבָל מִצַּד הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַדָּבֵק בִּי אֶקְרָא אֶל ה' וַאֲשַׁנֵּהוּ וְיִתֵּן קוֹלוֹת וּמָטָר.
שיעבוד השופט לתורה מול שעבוד המלך
וְלָכֵן הָיָה לָכֶם לִבְחֹר יוֹתֵר בְּמַה שֶּׁיָּחוּל מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּכֶם, וְהוּא מִשְׁפַּט הַשּׁוֹפְטִים שֶׁכָּתוּב בָּם: "מִשְׁפַּט צֶדֶק", מִמִּשְׁפְּטֵי הַמַלְכוּת אֲשֶׁר נַעֲשֵׂית כִּרְצוֹנוֹ*, שֶׁזֶּה הַהֶבְדֵּל אֲשֶׁר בֵּין הַשּׁוֹפֵט וְהַמֶּלֶךְ, שֶׁהַשּׁוֹפֵט יוֹתֵר מְשֻׁעְבָּד לְמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה מֵהַמֶּלֶךְ. וּמִפְּנֵי זֶה הִזְהִיר הַמֶּלֶךְ וְצִוָּהוּ שֶׁיְּהֵא לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וְיָבוֹא עִמּוֹ, וְזֶהוּ אָמְרוֹ (דברים יז יח-כ): "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ וגו', וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו וגו', לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה" וגו' – כְּלוֹמַר: שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מְשֻׁעְבָּד לְמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ הַשּׁוֹפֵט – צָרִיךְ אַזְהָרָה מְרֻבָּה לְבִלְתִּי יָסוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל, וּלְבִלְתִּי יָרוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו מִפְּנֵי הַיְכֹלֶת הַגָּדוֹל שֶׁנָּתַן לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בְּשׁוֹפֵט לֹא הֻצְרַךְ לְכָל אֵלּוּ הָאַזְהָרוֹת, לְפִי שֶׁיְּכָלְתּוֹ מֻגְבָּל כְּפִי מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה לְבַד, כְּאָמְרוֹ: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".
___________________________________
אֲבָל מִצְוָה – אלא מצווה. שֶּׁהֻקְשָׁה – הורע בעיניו. עִנְיָנָם הַטִּבְעִי – תיקון הסידור המדיני. נֶעֶתְקוּ – עזבו. אֲבָל – אלא. נַעֲשֵׂית כִּרְצוֹנוֹ – המלך שופט לפי שכלו לתועלת החברה ולא לפי חוקי התורה.
ביאורים
הר"ן לעיל עמד על הסיבה לביקורת הקשה של הקב"ה ושל שמואל על בקשת העם למינוי מלך. הוא הסביר שמטרתם של ישראל הייתה לוותר על המערכת המשפטית – על בית הדין הפועל על פי התורה, ולעבור למשפט המנוהל על ידי המלכות. אולם עדיין נותר לנו להבין מדוע הקב"ה ושמואל התייחסו לזה באופן כה שלילי, עד שהקב"ה אמר שבקשתם נובעת ממאיסת ה'?
את התשובה לכך ניתן להבין מתוך עיון במעשיו של שמואל. בקשת המלוכה והדיון שעקבותיה, היו בימי הקיץ – ימי קציר חיטים, ובכל זאת שמואל התפלל, וה' הוריד מטר לעם ישראל. שמואל הסביר לעם שהמאיסה במערכת המשפט מסמלת חוסר הבנה של תפקידו של עם ישראל. שמואל מזהה בבקשתם של ישראל רצון לחיות כעוד אומה 'ככל הגויים', וממילא הם אינם זקוקים לשפיטה על פי דין תורה, אלא די להם במלך שיסדר עבורם את ענייניהם הפנימיים והחיצוניים. אולם לא כן הוא. עם ישראל אינו עוד עם שתפקידו 'לשרוד' את העולם הזה, ולבנות חברה ש'חיה טוב' בעולם. לעם ישראל יש תפקיד, הוא זה שצריך לקדם ולרומם את העולם ולהביא אותו אל מגמתו. כדי שישראל יהיו עם כזה, הם צריכים להיות מונהגים דווקא על פי דיני תורה, שהיא החכמה האלוהית של מי שברא את העולם.
שמואל מראה לעם כיצד באמצעות הכוח הרוחני שנתן לו הבורא, הוא יכול לשנות את סדרי הטבע ולהוריד גשם גם בקיץ. מעשה זה מבטא את תפקידם של ישראל שצריכים להיות מעל חוקי הטבע ולהוביל את העולם. מי שלא מבין את זה ורוצה להמשיך ולחיות את הטבע כפי שהוא בלבד, נחשב מואס את ה' ומתקומם כנגדו.
הר"ן מוסיף שהעובדה שסמכויות המלך נרחבות מאד, ואינן משועבדות לחוקים הכתובים בתורה, עלולה להביא אותו לסטות מן הדרך ולפסוק דברים שאינם לפי רצון הבורא, או לחלופין להתגאות. לכן ישנה מצווה מיוחדת שיהיה למלך ספר תורה שילך עימו לכל מקום, ויקרא בו בכל זמן, ובכך ישמר את הקשר לתורה ולרצון ה'.
הרחבות
•מה החטא בבקשת המלך?
הָיָה חֶטְאָם בְּאָמְרָם... כְּכָל הַגּוֹיִם... שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁפְּטֵיהֶם... מִצַּד הַמַּלְכוּת, לֹא מִצַּד שׁוֹפְטֵי הַתּוֹרָה. שמואל הוכיח את ישראל על בקשתם להמליך מלך. אולם בתורה נכתב: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו" [דברים יז, טו] ואם כן מדוע התנגד שמואל לבקשת העם למלך? חז"ל נתנו שני הסברים לדבר:
בגמרא תירצו שהזקנים אמנם שאלו כהוגן וביקשו מלך כפי מצוות התורה, אך עמי הארץ שבעם ישראל שאלו מלך "ככל הגוים" [סנהדרין כ:]. הרלב"ג מסביר את החטא בכך שביקשו מלך שיעשה את רצונם האישי ולא שישפוט כמשפטי התורה [שמואל א, ח, ד]. וכך ביאר האלשיך מדוע ה' מצווה למנות מלך: ההתנחלות בארץ התרחשה באופן של ניסים נסתרים, הנדמים כטבע, לכן ניתן יהיה לטעות שישראל הם ככל הגוים ואינם מושגחים ביד ה'. מחשבה זו עלולה להוביל אותם לבקש מלך 'ככל הגוים' - שיעשה את רצונם האישי ולא ישפוט כמשפטי התורה. אולם בכך שה' מקדים צו אלוהי למנות מלך הוא מאפשר להם לזכות במצווה בבואם למנותו [דברים יז, יח].
הסבר נוסף לענין מלמדנו ר' נהוראי האומר שישראל רצו לעבוד עבודה זרה ולכן בקשו שימלוך עליהם מלך ככל הגוים שדרכם הייתה לעבוד עבודה זרה [ילקוט שמעוני שופטים תתקיב].
בימינו, המדינה מבטאת את כח המלכות שהיה בעבר ובכוחה להביא את העם למעלות רוחניות (ראה הרחבות לעיל, ד-ה ניסן), אמנם יש ללמוד לקח מבקשת ישראל בימי שמואל ולהיזהר מהחטאת רצון ה'.
שאלות לדיון
"אֲבָל הַדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְשַׁנֶּה הָעִנְיָן הַטִּבְעִי בִּרְצוֹנוֹ"- נראה כי לר"ן יש ביקורת גם על בקשת המלך לצורך המלחמות. מדוע?
האם מותר למלך לשפוט בניגוד גמור למשפטי התורה? האם יש לו גם כוח לבטל עניינים כמו שבת, עריות ורצח?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך עושים קידוש?
למה לשמור על הקדושה?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
