ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל נָטוּ בָּעֵת הַהִיא יוֹתֵר לְתִקּוּן קִבּוּצָם הַמְּדִינִי, וְאִלּוּ שָׁאֲלוּ לָהֶם מֶלֶךְ בִּסְתָם שֶׁיֹּאמְרוּ: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ", אוֹ שֶׁיְּבַקְשׁוּהוּ לְסִבַּת תִּקּוּן מִלְחֲמוֹתֵיהֶם, לֹא יִמָּצֵא לָהֶם בַּדָּבָר הַזֶּה עָווֹן אֲשֶׁר חֵטְא, אֲבָל מִצְוָה*, אַךְ הָיָה חֶטְאָם בְּאָמְרָם "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם", שֶׁרָצוּ שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁפְּטֵיהֶם נִמְשָׁכִים מִצַּד הַמַּלְכוּת, לֹא מִצַּד שׁוֹפְטֵי הַתּוֹרָה •. וְיוֹרֶה עַל זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב אַחֲרָיו (שם ח ו): "וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ" – לֹא אָמַר: "כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ" בִּלְבַד, כִּי אִלּוּ אָמְרוּ כֵּן לֹא הָיָה רַע בְּעֵינָיו, אֲבָל מַה שֶּׁהֻקְשָׁה* לוֹ בַּאֲשֶׁר אָמְרוּ: "לְשָׁפְטֵנוּ". וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר ה' יִתְבָּרַךְ לִשְׁמוּאֵל (שם שם ז): "כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם", כְּלוֹמַר: כִּי הֵם בּוֹחֲרִים יוֹתֵר בְּתִקּוּן עִנְיָנָם הַטִּבְעִי* מִשֶּׁיָּחוּל עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי. וכְשֶׁהוֹכִיחָם שְׁמוּאֵל לֹא נֶעֶתְקוּ* מִכַוָּנָתָם, אֲבָל* הֵיטִיבוּ מְעַט שְׁאֵלָתָם לֵאמֹר כִּי אֵינָם שׁוֹאֲלִים הַמֶּלֶךְ מִצַּד הַמִּשְׁפָּט לְבַד, אֶלָּא מִצַּד תִּקּוּן מִלְחֲמוֹתֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ (שם שם כ): "וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ". וְלָכֵן הוֹכִיחָם שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי כֵן וְאָמַר (שם יב טז-יז): "גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם, הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר" וגו', פֵּרוּשׁ: דְּעוּ כִּי שְׁגַגְתֶּם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בְּמַה שֶּׁיֵּרָאֶה בְּעֵינֵיכֶם מִתִּקּוּן סִדּוּר עִנְיְנֵיכֶם הַטִּבְעִי, שֶׁאֵינוֹ כֵּן, אֲבָל הַדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְשַׁנֶּה הָעִנְיָן הַטִּבְעִי בִּרְצוֹנוֹ, כִּי הִנֵּה הַיּוֹם קְצִיר חִטִּים אֵינֶנּוּ רָאוּי לְגֶשֶׁם וּמָטָר כְּפִי עִנְיָנוֹ הַטִּבְעִי, אֲבָל מִצַּד הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַדָּבֵק בִּי אֶקְרָא אֶל ה' וַאֲשַׁנֵּהוּ וְיִתֵּן קוֹלוֹת וּמָטָר.
שיעבוד השופט לתורה מול שעבוד המלך
וְלָכֵן הָיָה לָכֶם לִבְחֹר יוֹתֵר בְּמַה שֶּׁיָּחוּל מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּכֶם, וְהוּא מִשְׁפַּט הַשּׁוֹפְטִים שֶׁכָּתוּב בָּם: "מִשְׁפַּט צֶדֶק", מִמִּשְׁפְּטֵי הַמַלְכוּת אֲשֶׁר נַעֲשֵׂית כִּרְצוֹנוֹ*, שֶׁזֶּה הַהֶבְדֵּל אֲשֶׁר בֵּין הַשּׁוֹפֵט וְהַמֶּלֶךְ, שֶׁהַשּׁוֹפֵט יוֹתֵר מְשֻׁעְבָּד לְמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה מֵהַמֶּלֶךְ. וּמִפְּנֵי זֶה הִזְהִיר הַמֶּלֶךְ וְצִוָּהוּ שֶׁיְּהֵא לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וְיָבוֹא עִמּוֹ, וְזֶהוּ אָמְרוֹ (דברים יז יח-כ): "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ וגו', וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו וגו', לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה" וגו' – כְּלוֹמַר: שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מְשֻׁעְבָּד לְמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ הַשּׁוֹפֵט – צָרִיךְ אַזְהָרָה מְרֻבָּה לְבִלְתִּי יָסוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל, וּלְבִלְתִּי יָרוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו מִפְּנֵי הַיְכֹלֶת הַגָּדוֹל שֶׁנָּתַן לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בְּשׁוֹפֵט לֹא הֻצְרַךְ לְכָל אֵלּוּ הָאַזְהָרוֹת, לְפִי שֶׁיְּכָלְתּוֹ מֻגְבָּל כְּפִי מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה לְבַד, כְּאָמְרוֹ: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".
___________________________________
אֲבָל מִצְוָה – אלא מצווה. שֶּׁהֻקְשָׁה – הורע בעיניו. עִנְיָנָם הַטִּבְעִי – תיקון הסידור המדיני. נֶעֶתְקוּ – עזבו. אֲבָל – אלא. נַעֲשֵׂית כִּרְצוֹנוֹ – המלך שופט לפי שכלו לתועלת החברה ולא לפי חוקי התורה.
ביאורים
הר"ן לעיל עמד על הסיבה לביקורת הקשה של הקב"ה ושל שמואל על בקשת העם למינוי מלך. הוא הסביר שמטרתם של ישראל הייתה לוותר על המערכת המשפטית – על בית הדין הפועל על פי התורה, ולעבור למשפט המנוהל על ידי המלכות. אולם עדיין נותר לנו להבין מדוע הקב"ה ושמואל התייחסו לזה באופן כה שלילי, עד שהקב"ה אמר שבקשתם נובעת ממאיסת ה'?
את התשובה לכך ניתן להבין מתוך עיון במעשיו של שמואל. בקשת המלוכה והדיון שעקבותיה, היו בימי הקיץ – ימי קציר חיטים, ובכל זאת שמואל התפלל, וה' הוריד מטר לעם ישראל. שמואל הסביר לעם שהמאיסה במערכת המשפט מסמלת חוסר הבנה של תפקידו של עם ישראל. שמואל מזהה בבקשתם של ישראל רצון לחיות כעוד אומה 'ככל הגויים', וממילא הם אינם זקוקים לשפיטה על פי דין תורה, אלא די להם במלך שיסדר עבורם את ענייניהם הפנימיים והחיצוניים. אולם לא כן הוא. עם ישראל אינו עוד עם שתפקידו 'לשרוד' את העולם הזה, ולבנות חברה ש'חיה טוב' בעולם. לעם ישראל יש תפקיד, הוא זה שצריך לקדם ולרומם את העולם ולהביא אותו אל מגמתו. כדי שישראל יהיו עם כזה, הם צריכים להיות מונהגים דווקא על פי דיני תורה, שהיא החכמה האלוהית של מי שברא את העולם.
שמואל מראה לעם כיצד באמצעות הכוח הרוחני שנתן לו הבורא, הוא יכול לשנות את סדרי הטבע ולהוריד גשם גם בקיץ. מעשה זה מבטא את תפקידם של ישראל שצריכים להיות מעל חוקי הטבע ולהוביל את העולם. מי שלא מבין את זה ורוצה להמשיך ולחיות את הטבע כפי שהוא בלבד, נחשב מואס את ה' ומתקומם כנגדו.
הר"ן מוסיף שהעובדה שסמכויות המלך נרחבות מאד, ואינן משועבדות לחוקים הכתובים בתורה, עלולה להביא אותו לסטות מן הדרך ולפסוק דברים שאינם לפי רצון הבורא, או לחלופין להתגאות. לכן ישנה מצווה מיוחדת שיהיה למלך ספר תורה שילך עימו לכל מקום, ויקרא בו בכל זמן, ובכך ישמר את הקשר לתורה ולרצון ה'.
הרחבות
•מה החטא בבקשת המלך?
הָיָה חֶטְאָם בְּאָמְרָם... כְּכָל הַגּוֹיִם... שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁפְּטֵיהֶם... מִצַּד הַמַּלְכוּת, לֹא מִצַּד שׁוֹפְטֵי הַתּוֹרָה. שמואל הוכיח את ישראל על בקשתם להמליך מלך. אולם בתורה נכתב: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו" [דברים יז, טו] ואם כן מדוע התנגד שמואל לבקשת העם למלך? חז"ל נתנו שני הסברים לדבר:
בגמרא תירצו שהזקנים אמנם שאלו כהוגן וביקשו מלך כפי מצוות התורה, אך עמי הארץ שבעם ישראל שאלו מלך "ככל הגוים" [סנהדרין כ:]. הרלב"ג מסביר את החטא בכך שביקשו מלך שיעשה את רצונם האישי ולא שישפוט כמשפטי התורה [שמואל א, ח, ד]. וכך ביאר האלשיך מדוע ה' מצווה למנות מלך: ההתנחלות בארץ התרחשה באופן של ניסים נסתרים, הנדמים כטבע, לכן ניתן יהיה לטעות שישראל הם ככל הגוים ואינם מושגחים ביד ה'. מחשבה זו עלולה להוביל אותם לבקש מלך 'ככל הגוים' - שיעשה את רצונם האישי ולא ישפוט כמשפטי התורה. אולם בכך שה' מקדים צו אלוהי למנות מלך הוא מאפשר להם לזכות במצווה בבואם למנותו [דברים יז, יח].
הסבר נוסף לענין מלמדנו ר' נהוראי האומר שישראל רצו לעבוד עבודה זרה ולכן בקשו שימלוך עליהם מלך ככל הגוים שדרכם הייתה לעבוד עבודה זרה [ילקוט שמעוני שופטים תתקיב].
בימינו, המדינה מבטאת את כח המלכות שהיה בעבר ובכוחה להביא את העם למעלות רוחניות (ראה הרחבות לעיל, ד-ה ניסן), אמנם יש ללמוד לקח מבקשת ישראל בימי שמואל ולהיזהר מהחטאת רצון ה'.
שאלות לדיון
"אֲבָל הַדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְשַׁנֶּה הָעִנְיָן הַטִּבְעִי בִּרְצוֹנוֹ"- נראה כי לר"ן יש ביקורת גם על בקשת המלך לצורך המלחמות. מדוע?
האם מותר למלך לשפוט בניגוד גמור למשפטי התורה? האם יש לו גם כוח לבטל עניינים כמו שבת, עריות ורצח?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
