ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר: שֶׁהַכָּתוּב לֹא שָׁאַל אֶלָּא: "אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'", כִּי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָמִית מִתְנַבֵּא בִּשְׁמוֹ* אִם לֹא נֵדַע בְּבֵרוּר שֶׁהַדָּבָר אֲשֶׁר יְדַבֵּר לֹא דִבְּרוֹ ה', וְלָזֶה בֵּאֲרָה לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁכְּשֶׁיִּנָּבֵא הַנָּבִיא דָּבָר וְלֹא יִתְקַיֵּם – שֶׁנֵּדַע בְּבֵרוּר שֶׁהוּא הַדָּבָר שֶׁלֹּא דִבְּרוֹ ה' וְאֵין בָּזֶה סָפֵק. אֲבָל אֵין רָאוּי לִשְׁאֹל: "אֵיכָה נֵדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ ה'", שֶׁאִם כֵּן, יֵרָאֶה לָנוּ שֶׁאֵין לְהַאֲמִין הַנָּבִיא בִּדְבָרָיו אֶלָּא אִם כֵּן נֵדַע בְּבֵרוּר שֶׁהַדָּבָר הַהוּא דִּבְּרוֹ ה', וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מַאֲמִינִים אוֹתוֹ עַל פִּי הָאוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן בָּאוֹת הַהוּא מְקוֹם לְסָפֵק •. וְזֶהוּ שֶׁלֹּא אָמַר הַכָּתוּב בִּלְבַד*: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ", אֲבָל הֶאֱרִיךְ יוֹתֵר וְאָמַר: "אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי", כְּאִלּוּ אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם דְּבָרַי בְּבֵרוּר, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְדַבֵּר אוֹתָם בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵאֵת כָּל מִי שֶׁלֹּא יַאֲמִינֵהוּ.
אימות נבואת משה
אֲבָל מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן צָרִיךְ לִשְׁאֹל: מַדּוּעַ לֹא פֵּרְשָׁה לָנוּ הַתּוֹרָה הַדְּרָכִים שֶׁעֲלֵיהֶם יֵאָמֵן הַנָּבִיא. וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּרְמַז זֶה בְּמִלַּת "כָּמֹנִי*", שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁתִּתְאַמֵּת נְבוּאָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַמְּתָה נְבוּאָתִי, וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִתְאַמְּתָה בִּשְׁנֵי דְרָכִים – רִאשׁוֹנָה: מִצַּד הָאוֹתוֹת שֶׁהִסְפִּיקוּ לְהַאֲמִין בּוֹ בְּמַה שֶּׁהוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁפְּקָדָם ה' יִתְבָּרַךְ וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וְהוּא הַקְדָּמַת הַיְדִיעָה בְּמַה שֶּׁיִּקְרֶה לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד ל-לא): "וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם, וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם". וְהִסְפִּיקוּ עוֹד הָאוֹתוֹת הָהֵם לְהַאֲמִין בּוֹ בְּמִצְוַת שָׁעָה, וְהִיא: הַפֶּסַח שֶׁעָשׂוּ עַל פִּיו, תַּכְלִית* כָּל מַה שֶּׁרָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן בּוֹ הַנָּבִיא הַמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲבָל מֹשֶׁה נִתְיַחֵד בְּעִנְיַן הַאֲמָנַת נְבוּאָתוֹ יוֹתֵר – בְּמַה שֶּׁרָאוּ אֲבוֹתֵינוּ שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ עִנְיָנוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, וְהָיָה זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אֶפְשָׁר לָנוּ לְסַפֵּק בִּנְבוּאָתוֹ כְּלָל בְּשׁוּם אוֹת שֶׁיִּתֵּן מִתְנַבֵּא עָתִיד כְּנֶגֶד תּוֹרָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות יט ט): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".
___________________________________
בִּשְׁמוֹ – בשם ה'. בִּלְבַד – רק. כָּמֹנִי – כמו משה רבנו. תַּכְלִית – מטרה, שיא.
ביאורים
משה רבנו הופיע במצרים באופן די פתאומי. עם ישראל אמנם המתין לבואו של מנהיג שיושיע את ישראל, בדבר ה', אולם בני ישראל היו שקועים מאוד בעבדות שנמשכה שנים רבות. ולפתע הופיע משה. הוא דיבר עם בני ישראל על כך שהקב"ה רוצה לגאול אותם ולקחתם לעמו, וצִווה אותם, בשם הבורא, במצווה חדשה – 'קרבן פסח'.
בני ישראל היו צריכים להתמודד עם 'הפתעה' זו. עם אדם שטוען שבא בשם ה' ומצווה אותם מה לעשות. לשם כך הקב"ה צייד אותו ב'אותות' שאותם הוא הראה לעם, על מנת שהם יאמינו בנבואתו.
הר"ן אומר שזוהי השיטה שבה צריך ללכת גם בדורות שאחר כך – נביא שטוען שהוא בא בדבר ה', ועושה אותות כאלה שמתקיימים במלואם, יש להאמין לו, אפילו אם איננו יודעים בברור שהוא אכן נביא אמת , ואפילו אם אין לנו ראיות ברורות שאותו נביא לא עשה אותות אלו על ידי כישוף וכדומה. הקב"ה מצפה מהאדם להאמין בהשגחתו, וללכת בתמימות אחר רצונו, וכיוון שהוא ציווה ללכת אחרי דברי הנביא, לאחר שבדקנו אותו לפי הכלים שבידינו, עלינו מוטל לעשות זאת.
אולם דבר זה אינו מספיק בעניין נבואתו של משה. נתינת התורה לעולם היא כה יסודית וחשובה עד שנאמר עליה – "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" [ירמיה לג, כה]. בנבואה זו אסור שיהיה ספק כלשהו אם היא אמיתית, ולכן בה הקב"ה רצה שכל עם ישראל יראו בעצמם, וימסרו לדורות הבאים, כיצד ניתנה התורה למשה ישירות מפי הקב"ה.
הרחבות
•תוקף האותות והמופתים
שֶׁהֲרֵי אָנוּ מַאֲמִינִים אוֹתוֹ עַל פִּי הָאוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן בָּאוֹת הַהוּא מְקוֹם לְסָפֵק. הר"ן מבאר שאותות ומופתים אינם הוכחה לנבואה, כיוון שיש אפשרות לעשותם בלהט, בכישוף וכדו'. וכך כותב גם בעל ספר העיקרים, אולם הוא מרחיב ואומר כי ישנן גם דרכים לעשיית מופתים בקדושה אלא שעל האדם מוטל להשתמש בהם בדרך הראויה: "...וכוונת דבריו (הרמב"ם יסודי התורה ח) שהאותות שיעשו הנביאים, כמת שהחיה אלישע... וכן כל האותות שנעשו על ידי כל נביא ונביא או הגדת העתידות, אינן ראיות עצמיות לנבואה, כי כבר אפשר הגעת העתידות על ידי הוברי השמים (אסטרולוגים) או בעלת אוב, וכן עשיית האותות כבר אפשר שיעשו קצתם לצדיקים או על ידי חסידים אף על פי שאינם נביאים... או על ידי שם משמות הקודש, כי השמות הם ככלי אומנותו של מקום, כי שם בכחם שיעשו בהם אותות ומופתים, ומי שמשתמש בהם ברצונו של מקום כנביאים או לכבודו של מקום כחסידים, הוא אהוב למעלה ונחמד למטה... אבל מי שישתמש בהם מדעת עצמו ושלא לכבודו של מקום, הוא נכרת בחצי ימיו ונופל ביד שונאיו וסוף שיחתום ברע, אמרו רבותינו ז"ל "ודישתמש בתגא חלף" [אבות א, יג], והרי זה כמי שגנב טבעתו או כליו או חותמו של מלך ומשתמש בהם, שהוא חייב מיתה" [ספר העיקרים א, יח].
שאלות לדיון
בתורה מובאים מקרים רבים בהם עם ישראל לא האמין למשה. האם זה מערער את נבואתו?
מדוע אנו מאמינים למשה? הרי לא היינו בהר-סיני!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
מי יושב במקום שלי?
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך ללמוד גמרא?
שופר
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
