ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר: שֶׁהַכָּתוּב לֹא שָׁאַל אֶלָּא: "אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'", כִּי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָמִית מִתְנַבֵּא בִּשְׁמוֹ* אִם לֹא נֵדַע בְּבֵרוּר שֶׁהַדָּבָר אֲשֶׁר יְדַבֵּר לֹא דִבְּרוֹ ה', וְלָזֶה בֵּאֲרָה לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁכְּשֶׁיִּנָּבֵא הַנָּבִיא דָּבָר וְלֹא יִתְקַיֵּם – שֶׁנֵּדַע בְּבֵרוּר שֶׁהוּא הַדָּבָר שֶׁלֹּא דִבְּרוֹ ה' וְאֵין בָּזֶה סָפֵק. אֲבָל אֵין רָאוּי לִשְׁאֹל: "אֵיכָה נֵדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ ה'", שֶׁאִם כֵּן, יֵרָאֶה לָנוּ שֶׁאֵין לְהַאֲמִין הַנָּבִיא בִּדְבָרָיו אֶלָּא אִם כֵּן נֵדַע בְּבֵרוּר שֶׁהַדָּבָר הַהוּא דִּבְּרוֹ ה', וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מַאֲמִינִים אוֹתוֹ עַל פִּי הָאוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן בָּאוֹת הַהוּא מְקוֹם לְסָפֵק •. וְזֶהוּ שֶׁלֹּא אָמַר הַכָּתוּב בִּלְבַד*: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ", אֲבָל הֶאֱרִיךְ יוֹתֵר וְאָמַר: "אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי", כְּאִלּוּ אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם דְּבָרַי בְּבֵרוּר, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְדַבֵּר אוֹתָם בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵאֵת כָּל מִי שֶׁלֹּא יַאֲמִינֵהוּ.
אימות נבואת משה
אֲבָל מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן צָרִיךְ לִשְׁאֹל: מַדּוּעַ לֹא פֵּרְשָׁה לָנוּ הַתּוֹרָה הַדְּרָכִים שֶׁעֲלֵיהֶם יֵאָמֵן הַנָּבִיא. וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּרְמַז זֶה בְּמִלַּת "כָּמֹנִי*", שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁתִּתְאַמֵּת נְבוּאָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַמְּתָה נְבוּאָתִי, וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִתְאַמְּתָה בִּשְׁנֵי דְרָכִים – רִאשׁוֹנָה: מִצַּד הָאוֹתוֹת שֶׁהִסְפִּיקוּ לְהַאֲמִין בּוֹ בְּמַה שֶּׁהוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁפְּקָדָם ה' יִתְבָּרַךְ וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וְהוּא הַקְדָּמַת הַיְדִיעָה בְּמַה שֶּׁיִּקְרֶה לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד ל-לא): "וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם, וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם". וְהִסְפִּיקוּ עוֹד הָאוֹתוֹת הָהֵם לְהַאֲמִין בּוֹ בְּמִצְוַת שָׁעָה, וְהִיא: הַפֶּסַח שֶׁעָשׂוּ עַל פִּיו, תַּכְלִית* כָּל מַה שֶּׁרָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן בּוֹ הַנָּבִיא הַמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲבָל מֹשֶׁה נִתְיַחֵד בְּעִנְיַן הַאֲמָנַת נְבוּאָתוֹ יוֹתֵר – בְּמַה שֶּׁרָאוּ אֲבוֹתֵינוּ שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ עִנְיָנוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, וְהָיָה זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אֶפְשָׁר לָנוּ לְסַפֵּק בִּנְבוּאָתוֹ כְּלָל בְּשׁוּם אוֹת שֶׁיִּתֵּן מִתְנַבֵּא עָתִיד כְּנֶגֶד תּוֹרָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות יט ט): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".
___________________________________
בִּשְׁמוֹ – בשם ה'. בִּלְבַד – רק. כָּמֹנִי – כמו משה רבנו. תַּכְלִית – מטרה, שיא.
ביאורים
משה רבנו הופיע במצרים באופן די פתאומי. עם ישראל אמנם המתין לבואו של מנהיג שיושיע את ישראל, בדבר ה', אולם בני ישראל היו שקועים מאוד בעבדות שנמשכה שנים רבות. ולפתע הופיע משה. הוא דיבר עם בני ישראל על כך שהקב"ה רוצה לגאול אותם ולקחתם לעמו, וצִווה אותם, בשם הבורא, במצווה חדשה – 'קרבן פסח'.
בני ישראל היו צריכים להתמודד עם 'הפתעה' זו. עם אדם שטוען שבא בשם ה' ומצווה אותם מה לעשות. לשם כך הקב"ה צייד אותו ב'אותות' שאותם הוא הראה לעם, על מנת שהם יאמינו בנבואתו.
הר"ן אומר שזוהי השיטה שבה צריך ללכת גם בדורות שאחר כך – נביא שטוען שהוא בא בדבר ה', ועושה אותות כאלה שמתקיימים במלואם, יש להאמין לו, אפילו אם איננו יודעים בברור שהוא אכן נביא אמת , ואפילו אם אין לנו ראיות ברורות שאותו נביא לא עשה אותות אלו על ידי כישוף וכדומה. הקב"ה מצפה מהאדם להאמין בהשגחתו, וללכת בתמימות אחר רצונו, וכיוון שהוא ציווה ללכת אחרי דברי הנביא, לאחר שבדקנו אותו לפי הכלים שבידינו, עלינו מוטל לעשות זאת.
אולם דבר זה אינו מספיק בעניין נבואתו של משה. נתינת התורה לעולם היא כה יסודית וחשובה עד שנאמר עליה – "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" [ירמיה לג, כה]. בנבואה זו אסור שיהיה ספק כלשהו אם היא אמיתית, ולכן בה הקב"ה רצה שכל עם ישראל יראו בעצמם, וימסרו לדורות הבאים, כיצד ניתנה התורה למשה ישירות מפי הקב"ה.
הרחבות
•תוקף האותות והמופתים
שֶׁהֲרֵי אָנוּ מַאֲמִינִים אוֹתוֹ עַל פִּי הָאוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן בָּאוֹת הַהוּא מְקוֹם לְסָפֵק. הר"ן מבאר שאותות ומופתים אינם הוכחה לנבואה, כיוון שיש אפשרות לעשותם בלהט, בכישוף וכדו'. וכך כותב גם בעל ספר העיקרים, אולם הוא מרחיב ואומר כי ישנן גם דרכים לעשיית מופתים בקדושה אלא שעל האדם מוטל להשתמש בהם בדרך הראויה: "...וכוונת דבריו (הרמב"ם יסודי התורה ח) שהאותות שיעשו הנביאים, כמת שהחיה אלישע... וכן כל האותות שנעשו על ידי כל נביא ונביא או הגדת העתידות, אינן ראיות עצמיות לנבואה, כי כבר אפשר הגעת העתידות על ידי הוברי השמים (אסטרולוגים) או בעלת אוב, וכן עשיית האותות כבר אפשר שיעשו קצתם לצדיקים או על ידי חסידים אף על פי שאינם נביאים... או על ידי שם משמות הקודש, כי השמות הם ככלי אומנותו של מקום, כי שם בכחם שיעשו בהם אותות ומופתים, ומי שמשתמש בהם ברצונו של מקום כנביאים או לכבודו של מקום כחסידים, הוא אהוב למעלה ונחמד למטה... אבל מי שישתמש בהם מדעת עצמו ושלא לכבודו של מקום, הוא נכרת בחצי ימיו ונופל ביד שונאיו וסוף שיחתום ברע, אמרו רבותינו ז"ל "ודישתמש בתגא חלף" [אבות א, יג], והרי זה כמי שגנב טבעתו או כליו או חותמו של מלך ומשתמש בהם, שהוא חייב מיתה" [ספר העיקרים א, יח].
שאלות לדיון
בתורה מובאים מקרים רבים בהם עם ישראל לא האמין למשה. האם זה מערער את נבואתו?
מדוע אנו מאמינים למשה? הרי לא היינו בהר-סיני!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים בין סדר חברתי לתיקון עולם
אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם | אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו | כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר | כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות - כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים | הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו | העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ראה
מה הטעם שהכהן הגדול היה צריך לגור בירושלים גם בלילה , ואינו יכול לגור מחוץ לירושלים. מה מיוחד במצוות הצדקה אחת מתרי"ג מצוות שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר - הלא באמת בתורה כתיב תְּעַשֵּׂר בשין שמאלית, ואם כן איך למדו חז"ל מזה 'בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר', שהוא בשין ימנית. מה הטעם שהציפורים של המצורע שנטהר - כשהיא שחוטה נאסרה והמשולחת שהיא חיה מותרת.
ראה פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
