ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- חסידים מספרים
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פעם אחת התגנבה תרעומת הדדית בלב השניים, שלא ידעו את סיבתה ולא יכלו להתגבר עליה. כשבאו שוב לרופשיץ וישבו אל שולחן הרבי בשבת נטל בשעת חלוקת הלחם את תאומי הכיכרות, הפרידם זו מזו ונתן לזה כיכר אחת ולזה כיכר אחת. כשחזרו אחרי הסעודה הביתה נזכרו בדבר וקראו בבת אחת: "אשמים, אשמים אנחנו". הלכו אל האכסניה, ציוו להביא להם יי"ש ושתו זה עם זה 'לחיים'. למחר בסעודת הצהרים שוב הניח ר' נפתלי תאומי כיכרות בידי הידידים...
תהליך מיוחד מתחולל בידידותם של שני הידידים, תהליך הסובב כולו סביב אכילת השיריים של הרבי. הרבניים החסידיים נהגו לחלק לסמוכים על שולחנם שיריים על מנת לשתף את הסובבים באכילה של קדושה. עצם אכילת השיריים מסמלת קירוב דעת בין הסובבים, כשכולם אוכלים מאותה הפת.
חסידים מספרים (93)
הרב אריה הנדלר
14 - אור בחצות הלילה
15 - חלה של אחדות
16 - מיטה של עצבות
טען עוד
השימוש בלחם המשנה כסמל לאהבתם של השניים סמלי אף הוא. לחם המשנה, המונח על שולחן השבת של כל יהודי, נחשב למעין תחליף ללחם הפנים שהיה במקדש, שהיה סמל של אהבה ואחווה בין ישראל לאביהם שבשמים. כשהיו עולי הרגלים באים לבית המקדש היו מראים להם את לחם הפנים ואומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום, לחם חם כיום הלקחו" - כלומר, כשם שהלחם שהיה עומד על גבי השולחן לא איבד מחומו במהלך הזמן, גם חיבתם של ישראל לפני המקום חמה ועומדת בעינה. הלחם המסמל את האהבה שאינה דועכת עם הזמן הוא הלחם המסמל את הקרבה בין שני הידידים המסבים לשולחן הרבי.
מקובל היה אצל הרביים החסידיים לבצוע על שתי חלות שכל אחת היתה מורכבת משש חלות קטנות, כך שבעצם היו בוצעים על שתים-עשרה חלות בלחם המשנה של שבת. המספר שתים-עשרה מקשר אותנו לשנים-עשר השבטים. יש כאן סמליות לכך שאמנם מדובר בשנים-עשר שבטים, שתים-עשרה חלות נפרדות, אולם יחד עם זאת הופכים כולם לחלה אחת גדולה.
כשהרבי נותן לשניים תאומי כיכרות, הוא בוחר שתיים משתים-עשרה החלות שלו ומגיש להם שתי חלות קטנות הדבוקות זו בזו. יש כאן דגש על החיבור שבין השניים, למרות העובדה שיש כאן שתי חלות נפרדות.
תרעומת הדדית שאין השניים יודעים את סיבתה מתגנבת ללבם וגורמת לפירוד ביניהם. לעתים זקוקים הפרטים לחופש מן החברה. לעתים זקוק כל שבט, כל אדם, לבדידות, על מנת לברר לעצמו את זהותו הפרטית והייחודית. באותה שעה קשה עליו קרבתם של בני האדם. גם הידידים הקרובים ביותר אליו אינם רצויים אז.
הרבי חש בדבר ומפריד את תאומי הכיכרות. לחמי המשנה, שתים-עשרה החלות, שנים-עשר השבטים, זקוקים לעצמאות כשם שהם זקוקים לחיבור. לעתים דווקא הדיבוק הכפוי בין החלות מטשטש את זהותה של כל חלה וחלה. היא רוצה להיות לבד, לחיות את חייה, לעמוד על זהותה הפרטית. הרבי אומר: "גזורו". יש להפריד בין השניים עד שירגישו מסוגלים לחזור לקרבתם הראשונה.
הידידות מתחדשת בין השניים כשהם חוזרים לאכסניה בה הם מתגוררים ונזכרים במעשה שעשה הרבי. לפתע הם מבינים מה עבר עליהם. הם קולטים את הצורך של כל אחד מהם להיות לפעמים לבד, הם מבינים כי כדי לקיים ידידות של אמת יש לתת לכל אחד מהצדדים את מקומו הפרטי. רק מתוך אפשרות הקיום העצמאי של כל פרט יצליחו החברה והידידות לקיים את עצמן.
ידידות דורסנית, הגובה מהפרט את זהותו האישית והייחודית, סופה שתביא למריבה בין השניים. כשהם עומדים על סוד מעשהו של הרבי, הם כבר יכולים להרשות לעצמם לשוב ולהתקשר זה עם זה.
הם חוגגים את ידידותם המתחדשת בשתיית לחיים. טבעו של היין שהוא מטשטש את הגבולות ואת ההבדלים. גדולה לגימה שמקרבת את הבריות. מתוך לגימה זו חוזרים השניים ומתוודעים זה לזה.
למחרת נתן להם הרבי שוב שתי תאומי כיכרות, סמל לידידות השנייה. הידידות הראשונה היתה ילדותית ובוסרית. היא תבעה מחיר כבד מדי מכל אחד מהם. הידידות השנייה היא ידידות בוגרת, היודעת את מקומו של כל אחד בתוך המערכת כולה. זוהי ידידות הלוקחת בחשבון את מקומה של כל חלה וחלה בתוך המארג של שתים-עשרה חלות השבת.
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
