(טז. במשנה – טז: 5-)

חלק א – זמני הדין בעולם הזה

משנה – בארבעה פרקים העולם נידון –

• פסח – תבואה
• שבועות – פירות האילן
• ראש השנה – דין כללי לכל באי עולם
• סוכות – מים.

א. הדין בפסח –

1. על התבואה שתיזרע (שהרי אם זה רק על התבואה שעומדת, אז מתי היה הדין על השלבים עד אז?)

אביי – לכן אם רואה שהתבואה שזרע גדלה יפה, שיזרע עוד כי זה סימן שדנו אותו לטובה לגבי הזריעה.

1. על התבואה שכבר עומדת (ברייתא).
2. ר"מ – הדין בראש השנה וגזר הדין ביו"כ (שפת אמת – עד יו"כ ניתן לשנות).
3. רי"ס – בכל יום – "וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ" (איוב ז).
4. ר' נתן – בכל שעה – "וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ".

ב. דעות אחרות לגבי הדין, וכמי משנתנו -

דעות שלא דומות למשנה -

למה רי"ס לא אמר כר' נתן?

1. בחינה זה לא דין אלא בדיקה.

דחייה – גם פקידה זה כך.

1. יש לו מקור נוסף - לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (מלכ"א ח, נט),

(שפת אמת – זה לעם ישראל, ומכאן לומדים שגם הפסוק באיוב שמתייחס גם לגויים – מדבר על דין).

דעות שדומות למשנתנו -

1. ר"י – הדין בר"ה, ולכל תחום יש גזר דין בשלושת הרגלים, וגזר הדין של אדם ביו"כ.
2. רי"ש (בברייתא ב) – כמשנתנו, רק שלגבי אדם – הדין בר"ה וגזר הדין ביו"כ.

כמי משנתנו –

1. כר"י – ומשנתנו דיברה על גזר הדין.

דחייה – לפי זה למשנתנו גזר הדין של אדם בר"ה, ואילו לר"י ביו"כ.

1. כרי"ש – ומשנתנו דיברה על הדין ולא על גזר הדין, ולכן לא הזכירה את יו"כ.
2. רב יוסף – רק לפי הדעות שהדין בכל יום/שעה.
3. לפי כולם, כר' יצחק – יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.

(טז. רבע תחתון)

ג. למה מתפללים אחרי הדין?

ד. פעולות שמשפיעות על הדין -

A. ר"י – ר"ע – המצוות בזמנים השונים משפיעים על השפע של אותם זמנים –
עומר – תבואה, שתי הלחם – פירות, ניסוך המים – מים,
ובר"ה – אימרו לפני מלכויות (שתמליכוני עליכם) זכרונות (שיעלה זכרונכם לפני לטובה), שופרות(ובמה – בשופר).

[אגב זה, לגבי שופר –

1. ר' אבהו – למה בשופר של איל – כדי שה' יזכור את עקידת יצחק, ויחשב כאילו עקדנו עצמנו.
2. רי"צ – למה חוץ מהתקיעות העיקריות בזמן התפילה, תוקעים לפני כן גם במיושב?

לערבב את השטן(שיראה את חיבת המצוות).

1. רי"צ - כל שנה שלא תוקעים בתחילתה בראש השנה, מריעין לה בסופה.
2. מעשיו באותה שעה.
3. ג' דברים מזכירים עוונותיו (גם שלא בזמן הדין הרשמי) – קיר נטוי, עיון תפילה, מושר דין על חברו.
4. ד' דברים מקרעין גזר דינו (גם אחרי גזר הדין) – צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה, וי"א – שינוי מקום.

B. ר' יצחק (בדילוגים) –

ה. ר' כרוספדאי – רי"ח - שלושה ספרים נפתחים בראש השנה

• בינוניים – אכן תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה.

אבל -

• צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים,
• רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה.

ו. הערה – לא ברור בגמרא:

1. מה היחס בין הדין לבין היכולת בכל זאת להתפלל אח"כ?
   למי שחולק על רב יצחק – למה להתפלל? ולר' יצחק – מה המשמעות של הדין?
2. לדעה שיש דין כל יום – מה המשמעות של יום הדין בר"ה?
3. מה היחס בין הדין של ר"ה לבין הדין על התבואה ופירות ומים וכו'?
4. (טז. שליש תחתון) דנים את המלך לפני העם.
5. כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה.
6. חייב אדם להקביל פני רבו ברגל.
7. חייב אדם לטהר את עצמו ברגל.

ויש בזה דיונים רבים במפרשים ובבעלי המחשבה.

ז. השלמות

רי"צ בעמוד ב -

(אולי גם מאמרים אלו קשורים לדין שיש ברגלים על התבואה, פירות ומים).