^ 1.דברי הרמב"ן מוסבים על דברי רבא בבכורות ע ע"א שהסתפק מה הדין בבכור שכרכתו אחותו התאומה בזמן הלידה באופן שלא נגע ברחם, האם בכל זאת נחשב פטר רחם או שלא הואיל ולא נגע ברחם. הרמב"ן מקשה מדוע לא פשט ספיקו משיטת חכמים בדף ט ע"א, שאם נולדו תאומים זכרים ודאי אחד מהם קדוש ומקשה הגמרא שאמנם אי אפשר לצמצם וודאי אחד מהם נולד תחילה אך גם אם נולד מעט אחרי הוא חוצץ בין הבכור לרחם ומתרץ רב אשי שמין במינו אינו חוצץ, ואם כן גם אצלנו יש לומר שמין במינו אינו חוצץ. משיב הרמב"ן שרבא הסתפק שמא טעמם של חכמים אינו כדברי רב אשי אלא סברו שכאן גם מין במינו מעכב כי סוף סוף לא נגע ברחם, והטעם שהבכור קדוש הוא מסיבה אחרת, והיא שגם מקצת רחם מקדש ואם כן במקרה שכרכתו אחותו לגמרי ולא נגע כלל ברחם אינו קדוש.
^ 2.ר' זירא אמר לשמשו שיתכוון ויתקע עבורו, ופירש רש"י שם (ד"ה איכוון) תתכוון לתקוע בשמי להוציאני ידי חובתי.
^ 3.ומגדיר את דין שומע כעונה שאין משמעותו שיוצאים ידי חובה או בדיבור או בשמיעה אלא שהדיבור של המשמיע מתייחס גם אל השומע – "ענין שומע כעונה הוא התאחדות השומע והמשמיע זה בדיבור וזה בשמיעה עד שמתייחס גם הדיבור למצוות השומע".
^ 4.אולי כך ניתן להסביר גם את כוונת האבני נזר, מכל מקום הרב אליעזר שליט"א סבור שודאי אין זו כוונתו. אפשר לומר שתהא נפקא מינה בין הסבריהם בחידושו של הריטב"א (כז ע"ב ד"ה נסדק) לגבי דין נסדק לארכו, שמחדש שאם נסדק פחות מרובו כשר אפילו אם נסדק בצד הקרוב לפיו אם נשתייר שיעור תקיעה בצדו הרחב, ומנמק שהחלק הסדוק אינו חוצץ בגלל שמין במינו אינו חוצץ. לפי הסבר הרב אליעזר החידוש יובן, כי אף שאין פיו נוגע בחלק הכשר נחשב הדבר לתקיעה ישירה, ואילו לפי הסבר האבני נזר לכאורה אין לפסוק כך כי סוף סוף אין שפתיו נוגעות בחלק הכשר. אולם הרב אליעזר עצמו יישב את הריטב"א גם לפי שיטת האבני נזר וביאר שלפיכך לאחר שהריטב"א כתב את הנימוק שמין במינו אינו חוצץ הוסיף משפט נוסף וכתב "שאין אנו רואין אותו כאילו ניטל", וכוונתו היא שאף שבדרך כלל מין במינו אינו חוצץ אך רואים אותו כניטל ולכן גם לא נחשב שיש נגיעה אלא יש הפסק אוויר ביניהם, כאן הואיל ומדובר בחלק מגוף השופר עצמו איננו רואים אותו כניטל ונחשב ששפתיו נוגעות בשופר.
^ 5.הגמרא בסוכה לז ע"א כותבת שלפי רבה הפוסל נטילת לולב דרך סודר הפסול הוא משום שצריך לקיחה תמה, ובדף לד ע"ב לומדת שארבעת המינים מעכבים זה את זה משום שנאמר ולקחתם ומכאן שצריך שהלקיחה תהא תמה. נראה בפשטות שהדרשה היא מכך שהמילה "ולקחתם" יכולה להתחלק לשני מילים "ולקח, תם" ואם כן לכאורה זוהי דרשה מיוחדת שנאמרה בנטילת לולב ולא בשופר ומניין לנו לחדשה גם בשופר. ושמא הואיל וגם בשופר כתוב "ותקעתם" (במדבר י, י) כך יש לדרוש. עוד יש לומר שאופן הדרשה מ"ולקח-תם" נאמר רק לרווחא דמילתא אך עיקר מקורם של חז"ל הוא מההבנה שאם נאמר שצריך ליטול צריך שהנטילה תיעשה באופן שלם ותם, ואם כן הוא הדין ביחס לפעולת התקיעה שאם נאמר שצריך לתקוע צריכה התקיעה להיעשות באופן שלם ותם.