ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
תוספות בכתובות (ל ע"א) מקשה מדוע אסור לאדם להעמיד את עצמו במקום סכנה, והלא 'הכל בידי שמים'? והוא מחלק בין פשיעה לאונס, באונס – הכל בידי שמים, אבל בפשיעה - אם אדם מכניס את עצמו למקום מסוכן, הוא יכול להזיק לעצמו, ולא מונעים זאת מהשמים.
מהרי"ל (מא הובא ברמ"א יור"ד קטז, ה) מביא את מהגמרא בב"ק (ס ע"ב) שאומרת 'דבר בעיר כנס רגליך', והכוונה שאדם לא יצא ממקומו כאשר יש דבר בעיר, ורואים שצריך לברוח בשעת הסכנה מהעיר. וכותב שאף שכתבה הגמרא בסנהדרין (כט ע"ב) ש האנשים אומרים ש"שב שני הוי מותנא, ואדם בלא זימני לא שכיב" כלומר, שאין מה לברוח מפני הדבר כיון שהוא הורג רק אנשים שהגיע זמנם למות. הגמרא היא רק מה שאנשים אומרים, אבל אין זה אמת. וכותב שגם ספר חסידים כותב שלפעמים הגזירה היא רק על עיר אחת, ומי שבורח מאותה העיר ניצל, ולכן יש לצאת מהעיר.
ים של שלמה (ב"ק ו, כו) מביא את דברי מהרי"ל וכותב שלמרות האמור, אם יש לאדם אפשרות לעזור לאנשים בעיר על ידי זה שהוא יישאר באותה העיר, "חלילה שימנע עצמו, ויפרוש מצרת הציבור, ולא יראה בנחמת ציון", ורק אם אינו יכול לעזור לאנשים בעיר, אז נאמר ש'אין לעמוד במקום סכנה', וכל דבר שמהווה סכנה הוא נחשב כמו 'קיר נטוי' שעליו אמרה הגמרא (ר"ה טז ע"ב) שאם אדם עומד שם, זה מזכיר את עוונותיו. רשב"ש (קצה) כותב שלמרות שדינו של אדם נגזר בר"ה, עדיין יש אפשרות שאנשים ימותו לפני עיתם במגיפה או בכל סכנה אחרת שהם נכנסים אליה, כי 'יש נספה בלא משפט', וזו הכוונה שה'שטן מקטרג בשעת הסכנה', כלומר, שבזמן הסכנה יש חשש שאנשים ימותו, גם אם לא נגזר עליהם למות, לכן יש להשמר מפני דברים מסוכנים, וכן לברוח מהעיר בזמן מגיפה. נראה שדברי רשב"ש הם על דרך דברי תוס' בכתובות שהובא לעיל, להבדיל בין אונס, שעליו יש דין שמיים, לבין פשיעה שבה האדם חושף את עצמו לסכנות חדשות.
בדפים שאותם אנו לומדים השבוע, וברחבי הש"ס יש כמה סיפורים על גדולים שנכנסו או הכניסו אותם למקום סכנה:
1. הגמרא בתענית (כ ע"ב) מביאה את הסיפור על רב ושמואל שכשהלכו עם רב אדא לא חששו לעבור מתחת לקיר נטוי, כי זכותו וודאי תציל אותם.
2. הגמרא בתענית (כא ע"א) מביאה את הסיפור על נחום איש גם זו שאמר לתלמידיו שיפנו קודם את הדברים שרוצים לפנות מהבית, כיון שכל זמן שהוא בבית הבית לא יפול, כי זכותו תעמיד את הבית, ולא חשש לסכן את עצמו.
3. הגמרא באותו עמוד (כא ע"א) מביאה סיפור על אילפא ור' יוחנן שאכלו לחם תחת 'גודא רעיעא' כלומר, קיר נטוי (אמנם, בגבורת ארי מבאר שהם לא ידעו שהכותל היה רעוע).
4. הגמרא בקידושין (כט ע"ב) כותבת שאביי גרם לר' יעקב להשאר בבית המדרש בלילה, על מנת שיהרוג איזה מזיק שהסתובב שם.
5. הגמרא בכתובות (עז ע"ב) אומרת שר' יהושע בן לוי היה נכרך בבעלי ראתן (חולי מדבק) ועוסק בתורה, על מנת להראות שתורה מגינה ומצילה.
6. הגמרא בברכות (לג ע"א) מביאה את הסיפור על הערוד שהיה מזיק לאנשים ובא ר' חנינא בן דוסא ונעמד ליד החור של הערוד, על מנת שירדוף אחריו, ור' חנינא יהרוג אותו, וכך כולם ינצלו.
ושלושה תירוצים ניתן לומר ליישב את המקרים לעיל:
א. המהרש"א בקידושין (כט ע"ב) מבאר שמקרים אלו שבהם נכנסו צדיקים אלו למקום סכנה, ולא חששו, הם בגלל שידעו שזכותם תעמוד להם להנצל מהסכנה, ואף על פי כן הקפידו בגמרא בקידושין, וכן בתענית, כיון שלא רצו שירדו מזכויותיהם, או שלא חשבו שהם מספיק צדיקים.
ב. ה'ציץ אליעזר' (ט, מה, אות ו) כותב באופן דומה שבגלל חסידותם וצדיקותם של אלו, לגביהם זה לא נחשב כלל מקום סכנה, וכך הוא מיישב את הגמרא בברכות, על ר' חנינא בן דוסא. (בניגוד ל'תורה תמימה' (ויקרא יט, הערה קי) שהביא גמרא זו כראייה לכך שמותר לאדם לסכן את עצמו בספק, עבור אחרים שבסכנה וודאית, כי בגלל צדקותו של ר' חנינא זה רק ספק סכנה, ולאנשים אחרים זו סכנה וודאית) לדעת ציץ אליעזר זה כלל לא נחשב סכנה לגבי הצדיק. אך דבריו קשים שהרי הגמרא אוסרת ללכת למקום סכנה גם לצדיקים גדולים, וכפי שכתבה הגמרא שגם יעקב חשש שהניסים שעשו לו המעיטו מזכויותיו, והסיבה שצדיק אינו ניזוק במקום סכנה היא בגלל שמתחשבים בזכויותיו, ומורידים לו מהן. אולי ניתן לבאר את דבריו לפי דברי החינוך (מצוה תקמו) "יהיו קצת מבני אדם אשר המלך חפץ ביקרם לרוב חסידותם ודבקות נפשם בדרכיו ברוך הוא... כמו האבות הגדולים והקדושים והרבה מן הבנים שהיו אחריהם כמו דניאל חנניה מישאל ועזריה ודומיהם, שמסר האל הטבע בידיהם, ובתחלתם היה הטבע אדון עליהם, ובסופן לגודל התעלות נפשם נהפוך הוא שיהיו הם אדונים על הטבע..." כלומר שיש אנשים יחידים בדור שאין הטבע שולט עליהם כלל, ולכן אין אצלם סכנות כלל, וממילא מקומות כאלו לא נחשבים כלפיהם כמסוכנים, כי טבע העולם הרגיל לא שולט עליהם.
ג. ניתן לבאר על פי דברי תוס' שהובאו לעיל, ולומר שרק אדם שמגיע למקום סכנה בפשיעתו עלול להסתכן, כיון שאז בודקים את זכיותיו אם הוא באמת ראוי להנצל, אבל אדם שמגיע למקום סכנה באונס, או שאינו יודע כלל על הסכנה, הוא בדין שעליו נאמר ש'הכל בידי שמים', ולכן בגלל שהם לא נכנסו למקום סכנה, אלא היו שם בלי ידיעתם, או בלי אפשרות לצאת (במקרה של נחום איש גם זו) לכן לא נאמר על זה שאדם יכול להרוג את עצמו.
לגבי הגמרא בכתובות כתב הרב חיים דוד הלוי זצ"ל (מים חיים ב, פו) שהרא"ש שם לא הביא להלכה את מעשהו של ר' יהושע בן לוי, אלא את ההרחקות שהיו נוהגים חביריו מבעלי ראתן, והרמב"ם לא הביא כלל את הסוגיא שם, ולכן אין זה נכון להלכה.
לסיכום: הגמרא אומרת שאסור לאדם להכניס עצמו למקום סכנה, תוספות ורשב"ש כתבו שאם אדם מכניס עצמו לסכנה יש עליו דינים אחרים, והמהרי"ל וים של שלמה מסכימים שיש לברוח מעיר שיש בה סכנת דבר, אלא שהיש"ש מסייג זאת שאם אותו אדם יכול לעזור בעיר שבה הוא נמצא יש לו להשאר בה.
לגבי המקרים הרבים שמובאים בש"ס בהם חכמים סיכנו את עצמם, הבאנו שלושה תירוצים: א. מהרש"א – ידעו שזכותם תעזור להם להנצל. ב. ציץ אליעזר – לגביהם אין בכלל סכנה, בגלל צדיקותם, ובטוח שינצלו. ג. לפי תוס' ניתן לומר שכיון שהם לא ידעו מהסכנה כשנכנסו אליה, לכן באמת זה על פי הדין הרגיל, שדנים בראש השנה את כל הדברים שיארעו באונס על האדם.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
