ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
פֶּרֶק רִאשׁוֹן
אָמַר הַמְּחַבֵּר: אַךְ הַצֹּרֶךְ אֶל הַהֶעָרָה* עַל עֲבוֹדַת יְיָ וַחֲלָקֶיהָ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם חַיָּב בַּעֲבוֹדַת יְיָ יִתְבָּרַךְ מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל וְהַהַכָּרָה, וְיֵשׁ בֵּין עֵת הֵרָאוֹת הַטּוֹבוֹת* עַל הָאָדָם, וּבֵין עֵת שֶׁיַּשְׂכִּיל* וְיַכִּיר מַה שֶּׁהוּא חַיָּב עֲלֵיהֶם מִן הָעֲבוֹדָה, זְמַן אָרֹךְ, הָיְתָה הֶעָרַת הָאָדָם עַל מַה שֶּׁחַיָּב בּוֹ* מִן הַמַּעֲשִׂים וֶאֱמוּנַת הַלְּבָבוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם תִּשְׁלַם לוֹ הָעֲבוֹדָה לָאֵל יִתְבָּרַךְ חוֹבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בְּלִי דָת עַד שֶׁיִּגָּמֵר שִׂכְלוֹ.
ענייני ההערה
וְהַהֶעָרָה עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים. אֶחָד מֵהֶם* תָּקוּעַ בַּשֵּׂכֶל, נָטוּעַ בְּהַכָּרַת הָאָדָם, נוֹצַר עָלָיו בְּשֹׁרֶשׁ בְּרִיאָתוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ. וְהַשֵּׁנִי קָנוּי בְּדֶרֶךְ הַשֵּׁמַע*, וְהִיא הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר יַגִּיעֶנָּה* הַנָּבִיא* אֶל בְּנֵי אָדָם לְהוֹרוֹתָם דֶּרֶךְ הָעֲבוֹדָה, אֲשֶׁר הֵם חַיָּבִים בָּהּ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
23 - עבודת ה' חלק ג'
24 - עבודת ה' חלק ג'
25 - לימוד שבועי האמונה ז- יג אב תשע"ד
טען עוד
חולשת ההערה בשכל
פֶּרֶק שֵׁנִי
אַךְ הַצֹּרֶךְ הַמֵּבִיא אֶל כָּל חֵלֶק* מֵחֶלְקֵי הַהֶעָרָה הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהַהֶעָרָה הַתְּקוּעָה בַּשֵּׂכֶל נֶחֱלֶשֶׁת מִשְּׁלשָׁה פָנִים, הִתְחַיַּבְנוּ לְחַזְּקָהּ בַּהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה*.
הפכיות הנפש והגוף
וְהָאֶחָד מֵהַשְּׁלשָׁה פָנִים הוּא, מִפְּנֵי שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם מִדְּבָרִים שׁוֹנִים* זֶה מִזֶּה, וּטְבָעִים מִתְגַּבְּרִים זֶה עַל זֶה, וּמֵעֲצָמִים זֶה הֵפֶךְ זֶה, וְהֵם נַפְשׁוֹ וְגוּפוֹ, וְנָטַע הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּנַפְשׁוֹ מִדּוֹת וְכֹחוֹת יִכְסֹף בָּהֶם לִדְבָרִים*, כַּאֲשֶׁר יִתְנַהֵג בָּם הָאָדָם יִגְדַּל בָּהֶם גּוּפוֹ וְיִתְחַזֵּק עַל יִשּׁוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִשָּׁאֵר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי עַל עִנְיָנוֹ, וְאִם יִפָּסְדוּ אִישָׁיו*. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא הַתַּאֲוָה לַהֲנָאוֹת הַגּוּפִיּוֹת, וְהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל מִינֵי הַחַי הַגָּדֵל*. וְהִרְכִּיב הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם עוֹד מִדּוֹת וְכֹחוֹת, יִכְסֹף בָּהֶם אֶל דְּבָרִים* כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם יִמְאַס בַּעֲמִידָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיַחְפֹּץ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְהִיא הַהַכָּרָה הַשְּׁלֵמָה*.
התגברות הגוף בתאוות
וּמִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הַהֲנָאוֹת הַגּוּפִיּוֹת קוֹדְמוֹת אֶל נֶפֶשׁ הָאָדָם מִנְּעוּרָיו, וְצִוּוּתוֹ* בָהֶם מִתְּחִלַּת עִנְיָנוֹ חָזָק, וְגִדּוּלוֹ עֲלֵיהֶם נָחוּץ יוֹתֵר, הִגְבִּירָה מִדַּת הַתַּאֲוָה עַל שְׁאָר מִדּוֹתָיו, עַד שֶׁגָּבְרָה עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁנּוֹצַר עָלָיו* הָאָדָם, וְטַחָה מֵרְאוֹת עֵינוֹ, וְאָבְדוּ סִימָנֵי חֲמוּדוֹתָיו. וְהֻצְרַךְ הָאָדָם בַּעֲבוּר זֶה לִדְבָרִים שֶׁהֵם חוּץ לוֹ, לַעֲמֹד בָּהֶם כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ הַמְגֻנָּה, וְהִיא הַתַּאֲוָה לַהֲנָאוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת, וּלְהַחֲיוֹת בָּהֶם סִימָנֵי מִדָּתוֹ הַמְשֻׁבַּחַת, וְהוּא הַשֵּׂכֶל. וְהַדְּבָרִים הָהֵם הֵם עִנְיָנֵי הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהֶם הָאֵל בְּרוּאָיו דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ עַל יְדֵי שְׁלוּחָיו וּנְבִיאָיו, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם.
___________________________________
הַצֹּרֶךְ אֶל הַהֶעָרָה – הכרת הטוב היא מידה טבעית, ולכן יש לבאר את הצורך לכתוב על כך ולעורר על חובתנו לעבוד את ה'. עֵת הֵרָאוֹת הַטּוֹבוֹת – משעת לידתו של אדם. עֵת שֶׁיַּשְׂכִּיל – בבגרותו. מַה שֶּׁחַיָּב בּוֹ – מצוות התורה. אֶחָד מֵהֶם – הכרת הטוב הטבעית. הַשֵּׁמַע – חובת הציות. יַגִּיעֶנָּה – ימסור. הַנָּבִיא – משה רבנו ושאר הנביאים. כָּל חֵלֶק וכו' – בפרק ראשון נזכרו שתי הערות: הערה השכלית הטבעית והערת התורה, ויש צורך בשתיהן. בַּהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה – חיובי מצוות התורה. מִדְּבָרִים שׁוֹנִים וכו' – חומר ורוח. יִכְסֹף בָּהֶם לִדְבָרִים – לרדיפה אחר עניני גשמיות כאכילה וריבוי הממון. וְאִם יִפָּסְדוּ אִישָׁיו – אף אם ימותו בני אדם פרטיים, כללות המין האנושי לעולם תתקיים. כָּל מִינֵי הַחַי הַגָּדֵל – בעלי חיים. דְּבָרִים – ענייני רוחניות ודבקות בה'. וְהִיא הַהַכָּרָה הַשְּׁלֵמָה – מידה זו היא שלמות השכל ודעת ה'. וְצִוּוּתוֹ – חיבורו. שֶׁנּוֹצַר עָלָיו – השכל הוא עיקר מטרת האדם.
ביאורים
פרק א
טבעי מאוד שהאדם ירצה שיהיה לו רצון ספונטני לעבודת האלוהים, בהתאם לעיקרון ש"עשה האלוהים את האדם ישר" [קהלת ז, כט], מה שאומר שכל הדחפים הטובים והרוחניים נמצאים כבר בתוכנו. אולם, המציאות מוכיחה שרק בסוף הדרך, כשהאדם כבר בעל מדרגה גבוהה הוא יכול להתנהל בצורה כזו. לכן מוכרח האדם בתחילת דרכו לעורר את רצונו בצורה בחירית ומלאכותית כדי שירצה להיות טוב ולעבוד את ה'. הוא יוכל לעשות זאת על ידי שילוב של טובו המולד והבנתו האישית בחשיבות העניין, יחד עם התורה, הדרישות שלה, ההדרכות שלה וההבטחות שלה.
פרק ב
בפרק הקודם ראינו שבתחילת הדרך על האדם להתאמץ לעורר את רצונו לעבודה. דבר זה אפשרי על ידי הבנתו האישית או על ידי התורה. גם כאן, היינו נותנים עדיפות לאפשרות הראשונה, שהכול ייבנה מתוך הבנתנו האישית. כך היינו מחוברים לדברים הרבה יותר. אף על פי כן, אין אפשרות להתחיל בצורה כזו, ובתחילת הדרך עלינו לעורר את רצוננו גם על ידי דברים שמחוצה אלינו כאזהרות התורה וכהבטחותיה. זאת מפני שלושה יתרונות שיש לחומריות שבנו על הרוחניות שבנו. היום נעסוק בראשון והוא שבשונה מהצדדים הרוחניים שלנו, בהם הקב"ה נתן לנו מרחב גדול של בחירה, בצדדים החומריים שלנו הוא נטע דחפים חזקים שמתחילים מיד עם לידתנו ולעולם אינם פוסקים. זאת, כיוון שאילו רגע אחד האדם היה מתעלם מהצדדים החומריים שלו - הוא היה אובד. דחפים אלו הם בסיס החיים, ומן ההכרח שהבסיס יהיה חזק ויציב. אמנם, מציאות זו נותנת יתרון לצדדים החומריים ומפרה את האיזון בינם לבין הצדדים הרוחניים. על כן האדם נדרש להיעזר בדברים שמחוצה אליו כדי לסייע לצד הרוחני שבו, וסיוע זה הוא מקבל מהתורה.
הרחבות
•התורה, השכל ומה שביניהם
וְהַהֶעָרָה עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים: אֶחָד מֵהֶם תָּקוּעַ בַּשֵּׂכֶל. וְהַשֵּׁנִי קָנוּי בְּדֶרֶךְ הַשֵּׁמַע, וְהִיא הַתּוֹרָה. ב'חזון הצמחונות והשלום' מביא הרב קוק את דברי רבנו בחיי בפרקים אלו כלפי האדם הפרטי: "בפרטן של בני אדם, יפה פירש החסיד בחובת הלבבות, שיסוד המוסר בנוי על יסודן של שתי הערות (מעוררים לעבודת ה'): הערת התורה (על ידי לימוד תורה) והערת השכל (על פי הבנת האדם), והערת התורה מביאה להערה השכלית, שכשהיא משתלמת באדם הוא מוסיף על ידה ללכת באורח צדקה גבוה ונעלה...". באמצעות לימוד התורה הולך האדם ומתעלה, עד שצדיקים הופכים את התורה להיות חלק מאישיותם.
הרב קוק מרחיב יסוד זה, על פי הבטחת הנביאים, ומבאר שהתעלות זו הינה בעצם נחלת הכלל: "כמשפט פרטי בני אדם, כן הוא גם כן משפט הכלל, אלא שדרך הפרטים קצרה וישרה, ודרך הכלל ארוכה וסבוכה... אותה ההערה השכלית שהיא בעת ירידת הרוח נחלה רק לחלק קטן מבני האדם, מחסידים וחכמים נשאים שבהם – תהיה דרך הרבים כשיתקיים מה שכתוב: 'וכל בניך לִמּוּדֵי ה'' [ישעיהו נד, יג], ו'נתתי את תורתי בקרבם ועל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה' [ירמיהו לא, לב]". על מנת לזכות לדרגה זו נדרשת מאיתנו עבודת התבוננות גדולה ועמוקה: "אלא שאנו צריכים להסתכל על אותם הרשמים שהניחה תורה, שעל ידם יחזור המאור האלוהי השכלי לבֹא" [חזון הצמחונות והשלום עמ' י].
לעילוי נשמת יונתן בן סולטנה דהן ז"ל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
חידוש כוחות העולם
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם מותר להתקלח ביום טוב?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
