שחיטה ללא צערה בצידה | הרב חנוך כץ | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
כשרות
דיני כשרות

קטגוריה משנית

854

15 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מניעת צער ב"ח אחר שחיטה
התפתחות תיעוש בעלי החיים
בעבר היו באים לשוחט עם התרנגולים ולקחום כשהם ללא רוח חיים. בקר היו שוחטים כאשר הוא שרוע קשור. ומתקרבים אליו רק כאשר כבר אין חשש שייבעט. כך שלא היה כל כך מקום להתחיל להניע ולפרק בעלי חיים בתווך הזמן שהם עדיין בהכרה ומרגישים 1 .
לא כן כיום, שהשחיטה בבתי מטבחיים ב"ליינים" של 250,000 עופות ליום ומאות בקר: לא אביא כאן את הזוועות שעוברות החיות אצל בעלי תעשיות הבשר עד להגעתן למסלולי השחיטה 2 . אלא רק את שאחרי:
ברב ההכשרים, עד כה לא היתה הקפדה לדאוג שזמן המוות יהיה קצר ככל שאפשר, שלא יגרם חנק משאיפת דם כשמזיזים ותולים אותן בשרשרת הברזל על רגל אחורית אחת כשהן פעמים בהכרה 3 . שלא תחבוט עצמה מעוויתות הראש באותו זמן. ובמקרים שעדיין חיה - הורגים אותה בחיתוכה במפרקתה 4 . ויש אפילו שוחטים המבקשים לעכב זאת קצת כדי למעט בסבלה. אילו שנתנבלו גם חותכים ידן האחת, לסמנן. וגם לזה אין שום נוהל.
משוחט אחד שמעתי אפילו על ישמעאלים שמתחילים בפירוקה בעודה מפרכסת. דבר אשר גם מסוכן.

חיוב התורה
צער בעלי חי'ים לגר"א מן התורה כדבש"ס, כלשונו 5 : "דקי"ל כרבנן דצער ב"ח דאורייתא כרבנן וכמו דאוקים שם בגמ' כל אילו הברייתות בטעינה או כריה"ג ובפריקה..." (מה שכתב "או כריה"ג בפריקה", לא שמסופק הוא בהלכה שכן זה כבר כתב. אלא שהעמדתן כריה"ג אפשרית לא פחות).
רעק"א 6 לא כתב. אך למא"ד דאורייתא נקט דהוא מ: "עשה" ד"עזוב תעזוב".

[ לא אוכל שלא לספר את תפיסתי גבי שני "שרי התורה" אלו: לפעמים תמהני אם לא "מלאכים" היו, כפשוטו. למיטב הבנתי עבודותיהם של כל חכמי המדע, רחוקים הם מעבודותיהם של אילו ב"סידרי גודל" ואינני יודע כמה סדרי... לכן עד כה, בכל ההערות שהיו ושעדיין יש לי על איזה ממאמריהם - מניח אני שצדקתם תעמוד לעד. וכהמקובל בידינו גבי רעק"א שקושיותיו לא יתורצו מאיש.]

הגמרות אשר צער ב"ח דאורייתא, על הסדר שהביאן הגר"א:
מסקנת הגמרא בב"מ לב': 7 כרבנן וכרבי שמעון כמסק' רבא 8 . וכרב יהודה ורב בשבת 9 . הרמב"ם סתור מנקיטתו בפי"ג רוצח ה"ט לפכ"א שבת ה"ט. אך את פכ"ה הכ"ו שם לא הביא הגר"א, דליכא למשמע אי דאורייתא אי דרבנן. את השו"ע בסי' שה' ס' יט' כן הביא למרות שהעתיק רק את לשון הרמ' הניז'. ויתכן שהוא משום שנקיטת הב"י (סי' ערב) שהוא מדאורייתא.

לרבן גמליאל בשבת קנד', ובהמשך נראה שגם לרבי יהודה במשנה ע"ז יג': הוא דרבנן. (הגר"א לא הזכירם. נראה לי שאין דרכו להביא שלא כההכרע).

ה תוס' "עוקרין" ו"אמר אביי" בגמ' בע"ז יא'. ויג'. בהתאמה, דאורייתא. אך את שיטת הרמ' מפ"ט ע"ז הי"ד לא ניתן מכאן להוכיח, כנ"ל.
ה רי"ף בדפיו לשבת קכח': (נא'.) דאורייתא.
גם לה רא"ש ב"מ פ"ב אות כט' הוא דאורייתא.
הנמוק"י בדפי הרי"ף לב"מ יז': ד"ה "משום צער ב"ח": "פסקו הגאונים ורב אלפס ז"ל...צער ב"ח דאורייתא...
המרדכי בסוף פ"ב ב"מ סי' רסג' מצא כפסיקת רבי מאיר ד"צב"ח דאורייתא. אך בפ"ק דע"ז סי' תשצח': "נועל דלת בפניה כו' דצער בעלי חיים דרבנן". צ"ע.
ה טור חו"מ סי' ערב' אות יא': "קיימא לן צער בעלי חיים דאורייתא".
השו"ע ניז' הב"י.
ה רמ"א שם ס' ט': "...צער בעלי חיים דהוי דאורייתא".

מ: "הרוצה [ל][שי]אכ[ו]ל מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית מבית השחיטה..." 10 אין להוכיח דהוא מדרבנן, שכן לידיעתי במקום חיתוך כשל השחיטה אין תחושה כלל, כ"ש עם "חלף".

הנהלים המינימליים 11
לחתוך בשחיטה גם את 2 הוורידין ואפשר גם מעט בעיגוליות מימין ומשמאל 12 .
ווידוא קילוח מירבי משניהם ולהמתין לחוסר הכרה טרם שחרורה וטרם בדיקת סימנים פיזית: גופה שמוט, לסת שמוטה והלשון רפויה. (במקרים שאין הלשון נראית זה יכול להיות מכליאתה בתא העקידה החשמלי. פותחים ורואים.)
במקרים שאין הקילוח מלא או שעורק נחסם (בלשון הרפואית: faulse aneurysm - "מפרצת מדומה"): אז אם שחוט הוושט לגמרי - אזי אפשר לחתכם שם מהצדדים. ואם לא, או שלא בטוח, על כל פנים אפשר לחתכם למטה מהשחיטה 13 טרם שחרור ראשה (מהתאים העלעקטריים שישנם בארץ ובאירופה, שם ראשה מקובע.)

בכל מקרה שהזרימה אינה מלאה וגם לא ניתן לחתוך עוד, (כמו בדרום אמריקה שם תאי העקידה מכניים ולא ניתן לתפוס שוב ראש הבהמה), יש להמתין לחוסר הכרתה שם. (זה יכול להמשך גם דקה או שתיים אך זה נצרך רק בחלק קטן מהשחיטות.)

טרם התחלת הפירוק ווידוא "מוות": שהעין אינה מגיבה בנגיעה בקרנית (העין). (אם ההקפדות הנ"ל נעשו - לא תהיה תגובה.)

בעופות חובה לשחוט גם 2 הוורידים . אחרי שניות אחדות תאבד הכרה ותוך 15 שניות תמות 14 .

בלתי אפשרי שלא להביא כאן את רבי מנשה הקטן מאונגוואר ה"משנה הלכות" אשר ליבו אל צער בני האדם והחיות. ובאמצע תשובתו בח"ד סי' רלט' ד"ה: "בקיצור" כתב את נסיונו בשחיטה, שבשיטה זו מיד נוזל הדם מהעורקים. וע"י הנשימות זורם עד אשר נגמר ומיד היא מתה. כהמסקנה המדעית כאן.

חיוב שמירת ה"נהלים"
בבהמות:
תוספת ה"עלות" מורכבת מ- 2 דברים:
1. עובד אחד אשר יוודא את זרימת הדם ויחתוך כשצריך ויוודא "חוסר הכרה". ועובד אחר שיוודא מוות לפני הכניסה ל"ליין".
2. המתנה של כמה שניות עד לווידוא חוסר ההכרה. בתאי העקידה העלעקטריים היא ממילא שם כדקה וחצי אחר השחיטה התוספת תהי' זניחה. באותם מקומות יש גם חק "צב"ח, כך שבעיקרון הם מקפידים על זה. בתאים המכניים זה יכול להיות עניין של עוד חצי דקה לבהמה 15 , כך שתהיה תוספת בעלות העבודה. במדה שלא יתאפשר להמתין שם כנדרש גם התוספת תהיה קטנה יותר.

בעופות:
מאחר שמקפידים כיום לחתוך גם את העורקים הרי שהזמן הדרוש לעמידה על זה - לכאור' מועט.

בעסקי הבשר, תשולם כל עלות בסופו של דבר ע"י הקונים. כמו"כ, אפשרי גם שיופחתו רכישות הבקר ואיתם רווחי הסוחרים. במקביל אפשרי שיאכלו פחות בקר ויהיו אשר ימנעו מלאכל.
האם מחוייבים אנחנו בבדיקות אילו ?
כאשר יש צורך בצב"ח נמצא מותר ונמצא אסור:
לטול כרבולת תרנגול מותר: רבי יוחנן: "הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו" 16 . לא מצאתי מקור פשוט יותר מאשר זו הגמ', להטור בפסקי התוס' לע"ז 17 : "אין איסור אלא כשמצערה בלי ריוח".

לנחור (רבינו גרשום כריתןת כ': "דרסה או עיקור". רש"י חולין פה': "חונקו" וערוך ערך "נחר": "דקירת הצואר כלומר עושה בו חור עד שתצא הנפש וכן בלשון ישמעאל".) או לעקור (רש"י: "הסימנים") גם חיה (לכאור' גם בהמה. חולין כח'.) בכדי להפטר מכיסוי כאשר צריך לדם אפילו לצבע (שם), מותר: תניא "השוחט וצריך לדם...כיצד יעשה או נוחרו או עוקרו...רב דימי אמר צא טרוף...רבין אמר צא נחור" (פה':). למותר להביא את "מצודת דוד" להרדב"ז מצוה רב' בכדי להבין שמצערים אילו מן השחיטה.

הרמב"ם פ"ט ע"ז ה"ו הטור והשו"ע יו"ד קנ"א ס' א', הביאו את האפשרות למכור פסולים (חסרים) לעובד כוכבים מדברי רבי יהודה לקטוע אצבע התרנגול משנה ע"ז יג':
הסמ"ג לאוין מה' לא הביאו.

"עיקור" (עיקור וחיתוך הגידים שעל הפרסות 18 ) אסור: משום צעב"ח, ע"ז יג'. (על קנסם את הנו"נ בשוק ע"ז ועל הפס' ביהושע - נביא בהמשך כאן.) אכן אסר רבי פנחס בן יאיר על רבי לעקר הפרדות הגם שלא היה שום פתרון להיזקן 19 .
(איסור "עיקור שיש בה טריפה אסור..." ע"ז יא'. בתוספתא שבת פ"ח ה"י זה לא מוזכר. רש"י פי': "אסור לגרום לבהמות טריפות בידים". על זה שאל התוס': אי הוי שזה משום בל תשחית היאך ידעו שהברייתא על טהורה דברה, שכן מה ההבדל ? ואני מוסיף: שגם משום צב"ח אינו, מזה הדרך. ומסיק: שזה אאיסור אכילה אתי וכבתוספתא.)

כמו"כ רואים גם ב"אבר ובשר המדולדלין" (שתלןשין ומעורין במקצת, רש"י) המונחים בחלון, שחוצצים טומאה (ב"ב כ'.), שכן (בהמשך הש"ו שם) לא מיועדים לחתכם ממנה להאכיל לכלבים "כיון דאיכא צער בעלי חיים".

היתר "עיקור" לכבוד מלך ונשיא:
או משום כבוד רבים ממש: ככל ישראל 20 (וכך הבין הנוב"י מהדו"ב יו"ד שאלה י'. אך דל מהכי שגדר כזה ישאירנו בשאלה "מי גילה רז זה לבני ?", גם ישאירנו בסתירה לפסקי התוס' הניז' כפי שנשאר הנוב"י עצמו. כמו"כ גם לגמ' ד"הרוצה שיסרס תרנגול...". ואם נמציא שניתן ה"עשה" דצב"ח (לרעק"א הניז') עם דרגות של "יציאות" להיתר - הרי שמ"שאלה קמא" עוד לא יצאנו. ויעוי' גם הערה 22 )
או שגם זה רק מפני ה"הוראת שעה" אשר כבר היתה בזה 21 ,

אך המסתבר יותר מאשר סמיכה על "הוראה ישנה", שב"עקירת דבר מה"ת" חדשה אתי לן 22 . וכהתרתם בקנסם את אשר נושא ונותן בשוק עבודת כוכבים אף שבגמ' ע"ז יג'. הוסק דהוא מהפס' ביהושע - הבינו התוס' ד"ה: "אמר" ד"קנס" חכמים הוא (אשר בהגדרתו: אינו מן הדין, וצריך "עקירה"). וזה מיישב לנו איך קנסו: קציצות יד (ד"מרים יד", סנהדר' נח': רוצח, כז'. ומכניס ידו, נדה יג':) המתות (כד"מכין ועונשין שלא מן הדין", סנהדר' מו'. ויבמות צ': כאשר הדין הוא: "אלה המצוות" ויקרא כז' פס' לד', אשר ממנו גם נביא לא רשאי לחדש כבמגילה ב': וכדברי התוס' הניז') וגם את "הכנסה לכיפה" של אדם (רוצח ואוכל איסור כרת שלש פעמים, משניות סנהדר' פא':).
ל: הכנסת בהמות שם, משום תקלה לרבי יהודה: כשוורין דמעלייא (אשר נתערב בם שור הנסקל אשר נגמר דינו, שם פ'.) וכ"פסח שלא קרב בראשון" (יומא סו'.), נראה שעכ"פ לא נצטרך ל"עקירה", דבהמשך נראה דלדידי' צב"ח דרבנן ולזאת התיר בכל אילו.
לסקילתן משום התקלה לרבנן ולנוספים דבסנהדר' שם, נצרכו. (סקילה לא גרע מ"עיקור", יבואר בהמשך). כמו"כ להמתת זבחים כמו"כ (דבזבחים ע':)
לקנס סגירתן בכיפה למי ש"הקדיש והעריך והחרים בזה"ז" (ע"ז שם ויומא סו'.), אינני מבין בדיוק את התהליך אך נראה שהוא כולל סבל אקוטי מעבר לאשר הוא ממושך וא"כ נצטרכו.
ומכאן הגענו אפילו להפקר בי"ד, לכפיה לדין ול"הזמנה" (מו"ק טז'.) ואולי אפילו ל"יחלוקו" ד"שניים אוחזין" אשר לרב אינה של שניהם. ומשם לשאר הכרעות שכיו"ב. ואפילו לברכה על ה"הלל" דר"ח, למא"ד "ברכה שאינה צריכה" מה"ת (הרמ' פ"א ברכות הט"ו דלא כהתוס' ר"ה לג'. ד"ה "הא").

אז מה הדין:
צער שאינו נצרך, חובה עלינו להיבטל, לבוא ולעבוד בכדי להפסיק (מ"עשה" ד"עזוב תעזוב", רעק"א הניז').
עבודה, כאב ואפילו המתות מהתרבות האנושית (כלן זריזות, ללא כאבים אקוטיים), כשנצרך - לא נאסר
לשלוט בהם כשליטים (בראשית א' פס' כו', ואונקלוס: רישום תושבע"פ הראשון: מגילה ג'. מנחמיה ח' פס' ח') ולעבוד (ילקוט פר' א' רמז טו') התורה יעדתם. לא גרע מעצמנו ומילדנו בני אנוש, אשר עוברים מאמצים מחלות וכאב. ואפילו רק בכדי לייפותם, הן בידיעתם ובהסכמתם והן שלא:
עושים אפילו חורים לעגילים לתינוקות מקדמא דנא. לא גרע: חיתוך כרבולת (אשר סחוס הוא כמו אוזן. והוא צורך, דלא בכדי החזיקו תרנגולים. היה זה פרנסה). ואפילו נחירה (דקירת הצואר בסכין חד אולי אינו אקוטי. כאשר היו צריכים הדם. "עקירת הסימנים" אינני יודע היאך עשו.).

כשלא נצרך - אסור (הראיות הבאתי מסדר שהביא ר' מנשה הקטן מאונגוואר ב"משנה הלכות" ח"י סי' פב')
לרעק"א : "עשה" ד"עזוב תעזוב", ניז'.
בתוספותיו למשנה: (חולין פ"ה משנ' ג' אות כג') גבי שוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר, דמשום אותו וא"ב פטור, הורה דמ"מ איסורא עבד משום צעב"ח ומשום לתא דבל תשחית.
ב"השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה" כתב רש"י (חולין יט': ד"ה: "שחיטתו") דזה אפילו לכתחילה.
הר"ן (ה': בדפי הרי"ף) תמה על דבריו הן מהחשש דשבירת המפרקת והן מדיש בזה צעב"ח .
ותמהני אם לא כוון רש"י אלא דלאכלה שרי לכתחילה.
הר"י ן' מיגש גבי "האבר והבשר המדולדלין" (ב"ב כ'. הניז') אשר אין הבהמה מיועדת לשחיטה מחמת שהיא טמאה ולא למכור לנכרי מאחר שכחושה, מדייק הוא שסיבת חציצתם מאשר גם לשחטה לכלבים לא אפשר. (והיו שם כלבים שכן ציינו האיסור לחתכם להם) וזאת, רק אם אכן הריגה לצורך כלבים , אפילו שחיטה - צער ב"ח. מהמשנה ב"ק (ע'. ובגמ' עא':) משמע ששוחטים לרפואה ולכלבים. אכן כבר הוכח שכשנצרך (לא כאב אקוטי) מותר.
ספר האשכול לרבי אברהם ב"ר יצחק אב"ד מנרבונא: משאלת רבי לר' פנחס בן יאיר אחר שכבר פסק איסור צב"ח: "קטלנא להו ?" - הרי שבהריגה אין צב"ח. אני הייתי מוסיף שגם מתשובת רפב"י: "איכא בל תשחית" הרי שצב"ח - אין.
אלא, שאף אחד לא אמר באיזו הריגה דברו. וכבר הוסק לן שהריגה, כפי הצורך - מותרת.
ה נוב"י (מהדו"ק יו"ד תחי' תשו' פג' ומהדו"ב יו"ד ת' י' ד"ה "ואמנם") דייק כדיוק האשכול.
אלא, שבמהדו"ק למרות הדקדוק, חזר בו למעשה מהיתרו את ה"כיפה", אחר שבאמת אסר רבי פנחס בן יאיר צער גם כשיש היזק לרבים. במהדו"ב, בעצם לא התיר יותר מאשר לצוד לצורך פרנסה. ואי הוי שזו הפרנסה אשר אפשרית, הרי ההמתה בירי מותרת. שכן איך ימית אז חיות טרף, בשחיטה ?
חושבני שגם ה"משנה הלכות" (שם) כך הבינו.

עבודת הגרשוני (סי' יג') שילש הוכחותיו להוכיח שבהריגתה אין איסור צב"ח בכלל:
א. שכן בהריגת ישראל יש ילפותא לברור לו מיתה קלה, מ"ואהבת לרעך כמוך". והרי חיה אינה "אחיך".
ב. מהסוגי' דרפב"י.
ג. משאלת רב כהנא בדיינו במקור מקום השחיטה (חולין כז'.): ...מנין שאין השחיטה מהאוזן באופן שיקרע עד "דם הנפש" הנצרך בשחיטה ? ואי הוי שיש לברור לחיות "מיתה יפה" איך עלה בדעת רב כהנא אופן זה ?
לענ"ד גם אם כלפי אדם יש ילפותא לברור לו מיתה יפה, וכלפי חיה אין, אין זה מבטל מצווה קיימת: צעב"ח ! ובכלל, אחר שאין חיוב צב"ח לאדם, לא הי' שום חיוב למנעו מיסורים אילולי הילפותא ד"ואהבת". אבל לבעלי חיים יש.
מהסוגי' דרבי פנחס בן יאיר כבר הוכח שאין להוכיח !
ול"שקלא וטריא" דרב כהנא: ממתי סותרים ל"לימוד" מדין אחר ? כל מהותא של הילפותא לעמוד על מה שהתורה צוותה. מה שייך לערבב דין אחר בתוכה ? אי הוי שהיו סותרים לימודיה מדינים אחרים לא היה לא עומר ולא פסח קרבים בשבת ולא יוה"כ. תפילין לא היו "פאר" להדחות מפני אבלות. שמירת המת לא היה פוטרת או אוסרת קיום מצוות. וק"ש לא היתה דוחה ת"ת.

צער של "ניתוח" (כאב אקוטי) ללא הרדמה - אסור.
"עיקור" - ליהושע הותר ב"הורעת שעה". ללא כן, לא הותר גם שלא היתה שום ברירה. (להוראת רבי פנחס בן יאיר התייחסו כל הפוסקים אשר יובאו כ"דינא".) אלא בעקירת דבר מ"ה או רק ב"כבוד מלך", עם או בלי להסתמך על ה"הוראת שעה". רבי יהודה שפסק לקטוע אצבע התרנגול נראה שלא חשש לצב"ח דאורייתא. (כך ראינו גם במשנה סנהד' ובגמ' פ'. גם במשנה יומא סב'. והנה גם הנוב"י מהדו"ק יו"ד תש' פב' ד"ה "מ"ש" כך הבינו מסוגי' דסנהדר'.) הרמ' הטושו"ע אשר ב"לפני עוור" נקטוהו, הקטיעה לא נקטו אלא דבדיעבד תועיל פסילות. והטושו"ע אף את המושג "חסר" השמיטו, דאף אם יועיל אינו מותר לעשות.
הרי שלטלטל ולתלות בהמות שחוטות על רגל אחת בשרשרת ברזל, דבר הגורם גם שאיפת הדם וחנק, (גם אם אינו אקוטי) אין לעשות כל עוד הן בהכרה. לגרום שיהרגום בחיתוך המפרקת 23 אסור עד מיתתה.
ולמי שיטען שהמתנת בית המטבחיים עולה כסף וא"כ אין דרך אחר לחסוך את הכסף אלא בשלא להמתין. - הרי כל הכסף משולם ע"י הקונים. ואם הי' נופל לפניהם "עזוב תעזוב" היו צריכים להפסיד כסף, כן בשחיטה.
ועכ"פ חיתוך המפרקת אסור בכל מקרה.
עד כאן התורף
וכך נהגו צדיקים
אסור לנגוע לרעה, אפילו בבעל חיים:
ממעשה דרבי, מהעגל שהכניס את ראשו בבגדו ובכה 24
במעשיות מהאר"י ז"ל: בחכם אחד שהאר"י ז"ל ראה במצחו עוון צער ב"ח ומצא שאשתו לא הייתה נותנת אוכל לתרנגולים והניחתם לאכול מהאשפה 25 , ובאחד שנענש במיתת בנים בגלל שאשתו הוציאה את הסל שעליו עלו במעלה 26 ושצווה על תלמידיו שלא להרוג אפילו כינה 27
ואת צוואת רבי יהודה החסיד 26 שלא לגדל אפרוחים שכן קשה לעמוד על המשמר שלא י'הי'ה להם צער,
ואת הפלא יועץ 26 שלא טוב לגדל עופות...כי מזונותיו עליו וקשה ענשם,
ואת ספר חסידים 28 שאם יעשה צער לבהמה על חינם, כמו שמשים עליה משאוי יותר מאשר יכולה לשאת, ומכה אותה ואינה יכולה ללכת, עתיד ליתן את הדין
ושו"ת יהודה יעלה שרבים נזהרו שלא לשחוט בר"ה שיש גם בזה מעט צער לבהמה ובימי הדין לא נכון לצער כלל שום בריה,
אוסיף כאן גם עובדה מתמיהה: אסור אצל בני אשכנז (לא ליטא) לילדים לנגוע בחיות טמאות מפני שזה "משכח תלמודו". והרי רק האוכל ממה שאכל עכבר או חתול משכח !
לאור הנ"ל נראה יותר שמ"צער ב"ח" זה הגיע.
בשחיטה עצמה:
בשיחה עם הרב הגאון רבי אברהם רובין שליט"א: ארבעים ושתיים שנה בשחיטה והוא עדיין נוהג כפי שנהגו בכל הדורות: לא נגעו בבהמה עד אשר תצא נפשה. וכך ממשיך הוא לנהוג ללא שום שינוי מאשר עשו בכל הדורות.

דין
מאחר שחיות מבחינת חיותם וממילא גם צערם כשל בני אדם (מו"נ ח"ג פ' מח')
ומאחר שאף אחד לא מאמין שאם יגרמו לו סבל במודע, אפילו בגרמא הרחוקה ביותר, בין שהמעשה אסור ב"אזהרת התורה", בין ב"עשה", בין מ"פשטא דקרא", בין מ"דרשה" ובין שלא נתפרש בו שום איסור, ישכח ויזנח מאורעו מי שרואה וזוכר את הכל ולא יעשה עוול,
ומאחר שברור שגם אלפית שניה של סבל ללא הבדל באיזו נפש - יבוא הדבר לדיון מכל צדדין, וישולם כהוגן ללא משוא פנים לאף בריה וד' ישמרנו, הרי שמחויב הדין.

ישועה
מילת המפתח לכל ישועתנו מאת ה', מהי אם לא: "ה ג י נ ו ת" ?
החל מהגינות עם "בני ביתו" כלם, משפחתנו, מורינו רבנינו וכל ישראל ואפילו עם הגויים (יעוי' בהלכה). וכלה בבן אדם למקום: בכל התרי"ג... אבל בתלמוד - צר הדף מלהכיל פירותיה...
אך אפילו בדבר פעוט, כמו "מיני צבעונין ומיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהר עבירה (לשון הילקוט בראשית רמז מד') אם ידעו האנשים להיזהר בצער כל בריה החל מבעלי חיים, תכנס הוגנות" בנו עד אשר אפילו הנשים ירגישו וימעטו באותם דברים וימעט הצער ובלבול המוחין ותתעצם התורה ומצוותיה. האין זו ישועה ?...
משיח
עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין על שעוסקין בפיטום אווזים, שבחטאתם מתעכב משיח (רש"י ב"ב עג': והמהרש"א אשר לא נקט את רש"י צריך אצלי עיון).
הרי כשמדברים על "משיח" מדברים על "שחיטה" !

הקפדה על צערם - מבחן אישיות
מבחנם של משה רבינו כדוד המלך להושיע את ישראל ברעיית צאן יפה וברחמים (שהרכיב את הגדי העייף על כתיפו. שמו"ר פר' ב' אות ב' ממדרש שוח"ט מזמור עח' ילקוט רמז קסט' ובתהלים ר' תתכג').

אי הקפדה - שלש מידות נוראיות
בצעור בעלי החיים אחר שחיטתם, כאשר חסרי ישע הם שם, נפגשות שלש המידות: אכזריות, חוסר הוגנות ותשלום: "רעה תחת טובה" (המובא בב"ק צב':).
מעבר לאשר רחוקים המגדלים להתנהג עם החיות אשר תחת ידיהם בהתנהגות הראויה לבר-ישראל וכדוגמא אשר למדנו ממשה רבינו, הרי מרגע לידתם בידי האדם, מקבלים הם לרב לא יותר מאשר את המינימום הנדרש בכדי שיגיעו להפך למזונם. להרגם באכזריות בסוף חייהם יהי' זה משלש המדות יחד. וקרוב יהי' זה לדברי הרדב"ז בספרו "מצודת דוד" מצו' קפט', כמו"כ החינוך במצ' תנב': "אבר מן החי" וה"משנה הלכה" ח"ד סי' רלט' ד"ה: "וגדולה".
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
1. 1. "השחיטה וצער בעלי חי'ים", הרב ישראל מאיר לוינגר שליט"א (רב הקהי' האורטוד' בבזל, מ"מ רב מינכן. מח"ס: "מאור למסכתות חולין, בכורות ושחיטת קדשים", מדריך להלכות טרפות ו"מזון כשר מן החי" דוקטורט ראשון: בעני'ין כוונת הגוי'ים לאסור את השחיטה. השני: בעני'ין הטרנסמיטרים במערכת העצבים), אתר "דעת". . . 2. Physiological insights into shechita s.d.rosen. . 3. Complications during shechita and halal slaughter without stunning in cattle NG Gregory*†, M von Wenzlawowicz‡, K von Holleben‡, HR Fielding†, TJ Gibson, L Mirabito§ and R Kolesar. 4. welfare of claves - 1. Investigations into some Aspects of Calf Slaughter M. H. Anil, J. L. McKinstry, S. B. Wotton & N.G.Gregory* 5. Indicators used in livestock to assess unconsciousness after stunning: a review M. T. W. Verhoeven1,2†, M. A. Gerritzen1, L. J. Hellebrekers3 and B. Kemp2
2. מאילו כתבתי בתחילת מאמרי: "חיים אחרי השחיטה. תמצית ממחקרו של הרב ד"ר לוינגר שליט"א: השחיטה וצער בעלי חיים" בנוגע לתיעושם בעודם בהכרה.
3. משיחותי עם מזכיר וועדת השחיטה של אחד מההכשרים הגדולים בארץ, כמו"כ עם עוזרו של רב והרב בהכשר גדול אחר. (אין עניין לנקוב בשמותם של כל הנ"ל, שכן יכול כל אחד לבדוק בעצמו את העניין אצל איזה שוחט או רב המתמצאים בזה.) ד"ר שאול פוצי: השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה במשרד החקלאות מאשר שזה המצב. בין שאר מקרי הזוועה סיפר לי על עגל אשר אחרי השחיטה קם והלך ועם מכות נסו להפילו ולהחזירו. גם אחד מהרבנים הנזכרים סיפר לי על עגל שקם אחרי השחיטה. מציאויות אילו נובעות מאי תשומת לב מספקת למניעת צער ב"ח.
4. אחד מהרבנים העומדים בראש אחד ההכשרים הגדולים הרוצה בעילום שמו, ישב עמי והסביר לי את כל התהליכים בבתי המטבחיים לסוגיהם. כמו"כ הסביר לי גם שוחט כ- 40 שנה, אשר פגשתי באקראי בנסיעה. הוא גם סיפר שמורה הוא לעכב חיתוך המפרקת. גם הרה"ג הרב רובין שליט"א לא מאפשר פעולה זו בשום אופן. את חיתוך היד מאותו שוחט שמעתי.
5. חו"מ סי' ערב ס"ק יא.
6. אף שבגנזיו לב"מ. הסביר את שאלת הגמ' (לב':) למא"ד צער ב"ח דאורייתא מהברייתא ד"טעונה יין אסור", מחיוב צער ב"ח ב"עשה" - נקיטתי' אין שם.
7. לקראת סוף הסוגי' כשכבר הועמדה הברייתא ד"היתה טעונה יין אסור" ב"טעינה", שואלת היא שהרי התורה דיברה על "פריקה" ! ומנתקת היא אותה מהסוגי' לטובת "צער ב"ח דאורייתא. וכמסקנתה בסוף השקלא וטריא הראשונה.
8. שם, עמ' א'
9. קכח': דבהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה...ד"צער ב"ח דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן".
10. חולין לג'. וקכא':
11. הנהלים בארה"ב ובאירופה להמתת בהמות. ובאתר: "השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה – משרד החקלאות" שם: "צער בעלי חיים" "שיפור רווחת בהמות בבתי מטבחיים". ושם: "עקרונות הדימום בביצוע שחיטה כשרה בבקר".
12. בחיתוך חזיתי לצוואר אמורים להחתך גם העורקים. שכן במקום השחיטה (מתחת לטבעת הגדולה) נמצאת הוושט מאחורי הקנה (יעוי' "ספר טמוני חול" להר' יעקב דוד לאך עמ' 46 תמונה 27. 3-ג ועמ' 48 תמונה 29. 3-א-ד. דלא כבתרשימים המובאים במחקר, שם היא מימין לקנה פנימה, מאחר ששם זה היכן שדוקרים הגויים את העורקים בהמתת בהמותיהם וזה הרבה מתחת למקום השחיטה). כשיש לחשוש מנגיעת הסכין בחוליה, אפשר לחתוך בעיגוליות. הצעתי זאת לפני הרב ד"ר לוינגר ואמר שאפשר לנסות. אצל הרה"ג הרב מחפוד שליט"א עושים כן ומסתבר שגם אצל אחרים.
13. הצעתי זאת לפני הרב ד"ר לוינגר ואמר שאפשר לנסות.
14. Behavioural responses of poultry during kosher slaughter and their implications for the birds’ welfare J. L. Barnett, G. M. Cronin, P.C.Scott
15. מדברי אותו רב החפץ בעילום שמו ושם הכשרו, לעת עתה.
16. שבת קי':
17. פ"א אות יא'
18 רש"י ע"ז יא'. ד"ה:"עוקרין" כדאמר בגמ' שם ובד' יג'. דלא כב"הקדיש והחרים והעריך בזה"ז" דעקירתם בכיפה, שם. וביומא סו'. מחלוקת תנאים ב"פסח שלא קרב בראשון...".
19 חולין ז':
20 תוס' ע"ז יא'. ד"ה "עוקרין" ותוס' ב"מ שם ד"ה "מדברי"
21 התוס' בב"מ לב': ד"ה: "מדברי", בתרוצם השני מביאים את הפס' אשר התיר עיקור סוסים במלחמת יהושע מהוראת ה', (פ' יא' פס' ו') כהסיבה לדחיית האיסור גם בכבוד מלך ונשיא.
22 בע"ז יג'. ד"ה "אמר" הסיקו שכשם שהותר עיקור סוסים במלחמת יהושע מהוראת ה', ניז', כן התירו חכמים הדבר בקנסם למי שנושא ונותן בשוק עבודת כוכבים. דיונם שם מוסב על הדרך הבאה:
בכל מצוות התורה (דאורייתא), אין דרך להתיר ללא פס', דרשה או ילפותא או ממשמעות הפס', כדרך תושבע"פ. כן גם בצב"ח. ומאחר שאין לקנס שרצו לקנוס שום ילפותא הרי שרק בעקירת דבר מה"ת התירו זאת.
ב"עקירה" ל"כבוד מלך ונשיא" ג"כ לא נמצא, לא פס', לא דרשה... אך זלזול במלך ישראל באמת הוי זלזול כבוד רבים וזה חילול שם שמים ח"ו. ולכמו"כ עקרינן וכתאור התוס' ל"עקירה" אשר היתה אצל אליהו בהר הכרמל (יבמות צ': ד"ה: "ולגמר" וסנהדרין פט': ד"ה: "אליהו"): ש"יתקדש שמו של הקב"ה ברבים".
אמנם דוקא לאחרונה בשיחה עם הרב הגאון ר' שלמה קויפמן שליט"א ראש כולל סורוצקין ק. ספר הביא ראיה להדרגתיות בחובת המצוות במיוחד הרגשיות: כ"אהבת ה'" ויראתו, מקיום שמחת יו"ט בז"הז ביין. וטען שגבול החובה הוא כפי יכולתו של האדם עצמו. ולענייננו: אולי גם צב"ח חדל בכבוד מלך ונשיא.
אלא ש:
א. אין שום ילפותא כזו בכה"ת.
ב. מוכרח שהדין שאמר רבי יהודה בן בתירא - מן הפסוק (תהיל' קד' פס' טו') הוא. דאי רק גילוי מלתא לשמחה - הי' לו להועיל גם במקדש ! הרי שתועלתו אחר החרבן מהפס'. כך של"דרגות" אין ראיה.
ג. לגדר החיוב עצמו – שוב: "מי גילה רז זה לבני ?"
23 אף שמפשטות ההגדרות בב"ק ניתן הי' להסיק שאין חיתוך המפרקת "מעשה". אבל בש"ס מצינו שאפילו
"עקימת שפתיו" מחייב: מנהיג בחרישה ובחסימה ד"בדיבורו עשה מעשה". ואף "מסור" הבינו הרמב"ן
במיוחסות ר"מ כ"מעשהו". אכן אף בגרמות דרבי יהושע (ב"ק נה':) ודומיהן חייב בדין שמים. ומשם
המגדל עוז שאין מוחלין מן השמים עד שישלם. וכל סוגי' ד"גרמא" בספרי "מעשי קה" אשר עוד לא
נסתייע לגמרו.
24 ב"מ פה'.
25 ספר חרדים במהדורה החדשה פ' יד'
26 שו"ת עטרת פז ח"א כרך ב' יו"ד סי' ה' ד"ה: "ואני טרם"
27 הרבה ראיתי שמביאים הסיפור הזה. לא ראיתי מקורו.
28 מהדורת וורמן תרכ"ד, סימן קלח'.

דיני כשרות

הרב חנוך כץ

חוקר וכותב מאמרים

הנהגת ה' את העולם
"ונתתי גשמיכם בעתם"
לאמונה סדורה
תמוז תשפ
הנהגת ה' את העולם
מה פרוש תוהו ובהו?
מתוך הבריאה לאור המדע סעיף ד'
אלול תשס"ח
הנהגת ה' את העולם
"סוגי אדם"
מתוך הבריאה לאור המדע סעיף ו'
אלול תשס"ח
הנהגת ה' את העולם
אבולוציה
מתוך הבריאה לאור המדע סעיף ה'
אלול תשס"ח

דיני כשרות

כשרות ב המזון והמטבח
סכנות
פרק לו
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
דיני כשרות
חשש להחלפת יין ביין נסך
תשובה קא
בית דין ארץ חמדה - גזית | ג' ניסן תשפ"א
דיני כשרות
בשר שספק אם נמלח בכלי מנוקב
הרב הראשי דוד לאו | אדר תשע"ד
דיני כשרות
נותן טעם בן נותן טעם
הרב יוסף אפריון | חשוון תשע"ב

דיני כשרות

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד דודקביץ'
הרב שמואל אליהו
הרב חיים דרוקמן
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב חיים כץ
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש

בית המדרש

סכנות

חשש להחלפת יין ביין נסך

בשר שספק אם נמלח בכלי מנוקב

נותן טעם בן נותן טעם

ארוחות מגוונות בכלים שונים?

הרב חנוך כץ

"ונתתי גשמיכם בעתם"

לאמונה סדורה

מה פרוש תוהו ובהו?

מתוך הבריאה לאור המדע סעיף ד'

"סוגי אדם"

מתוך הבריאה לאור המדע סעיף ו'

אבולוציה

מתוך הבריאה לאור המדע סעיף ה'

סכנות

פרק לו

חשש להחלפת יין ביין נסך

תשובה קא

בשר שספק אם נמלח בכלי מנוקב

נותן טעם בן נותן טעם

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

שלושה שותפים באדם

אנחנו קודש למענך

איך ללמוד גמרא?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?

רעיונות לפרשת חוקת

תנור אחד לבשרי ולחלבי

אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל

תנור אחד לבשרי ולחלבי

גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים

מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'

גבולות המחנה

יסוד ועיקר העבודה הרוחנית

דרך הקודש ג' פסקה ה-ו

לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון

קרוב אליך – חקת

עלון מספר 606

עלון מספר 606

לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון

מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי

למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?

לא טרגדיה, צמיחה

גבולות המחנה

העבודה - תפקיד האדם בעולם

פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת

יסוד ועיקר העבודה הרוחנית

דרך הקודש ג' פסקה ה-ו

גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים

מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'

יסודות דיני הקדשות

החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם

אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח

ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

דיבור לסלע או הכאתו

ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים

פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם

בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית

נפילת אפיים - הלכות ומנהגים

קדושת הכוהנים והיחס אליהם

סוד פרה אדומה ושירת הבאר

מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה

מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'

הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש