ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים ענינו של יום

יום כיפור תשע"ה

לחץ להקדשת שיעור זה
היום הקדוש ביותר בשנה קרב ובא. הזמן לכפרה ולסליחה, להתבוננות פנימית ולניתוח עצמי שוב הגיע. ייחודו של יום הכיפורים מתבטא בזה שזה יום של היטהרות. כפי שההימנעות מאכילה ומשתייה ביום הזה מסייעת לנו להתנקות ולהיטהר מבחינה גופנית, ההשתתפות שלנו בתפילות, המחשבה וההתבוננות פנימה, ההכרה במגרעות שלנו וחידוש המחויבות שלנו להשתפר בעתיד – כל אלה עוזרים לנשמה שלנו להיטהר.
כולנו יודעים היטב שהצטברות של פלאק בעורקים היא דבר מסוכן לבריאות, ושלעתים קרובות יש צורך בניתוח או בהתערבות רפואית אחרת. לרוע המזל, במהלך השנה הרבה מאוד פלאק מצטבר בעורקים הנפשיים, הרגשיים והרוחניים של הישות שלנו. יום הכיפורים הוא הזדמנות לסלק או לפחות לצמצם את הפלאק המצטבר הזה ולהקדיש תשומת לב למאמץ להישאר בריאים בגוף וגם ברוח.
אין דרך קלה או קצרה להגיע אל היעד הזה. התלמוד מציג דעה בשמו של רבי יהודה הגדול שלפיה עצם העובדה שאדם עובר את יום הכיפורים יכולה להשיג לו את המטרה הזאת, גם ללא שום השתתפות פעילה מצדו. אך ההלכה והמסורת היהודית לא מקבלות את דעתו של רבי יהודה. לפי השקפת היהדות, נדרשת מהאדם חרטה על מעשיו כדי שתהליך ההיטהרות של יום הכיפורים אכן יעשה את שלו.
יום הכיפורים איננו נתפס כיום פאסיבי של מגבלות והימנעויות אלא כיום של השתתפות פעילה בתהליך היטהרות הנשמה וניקוי הרגש שלנו.
בגלל הדרישה למאמץ פעיל ומודע של חרטה מצדנו, הפך יום הכיפורים מיום של מנוחה גרידא ליום של פעילות רגשית ורוחנית מפרכת. אפשר להעביר את כל היום בשינה בלי לעבור, טכנית, על אף אחד מאיסורי היום הקדוש. אך קשה לדמיין אדם שעושה זאת ובאמת חווה את יום הכיפורים.
החלק הקשה ביותר ביום איננו, לעניות דעתי, הרעב, הצמא או התשישות הגופנית. כל אלה אינם אלא כורח שמאלץ אותנו להתייצב מול עצמנו בכנות ולהתמודד עם החולשות שלנו. אנחנו נתבעים להתרכז בתחומים בחיינו ובמערכות היחסים שלנו עם הזולת שזקוקים לשיפור ולתשומת הלב שלנו.
כולנו נולדנו עם מתנת ההכחשה. כשהקב"ה התעמת מול אדם הראשון בגן עדן והראה לו את גודל חטאו, הוא לא מיהר להודות באשמתו אלא ניסה להטיל את האשם לפתחו של מישהו אחר, וגם אותו "מישהו אחר" הטיל בתורו את האשמה על מישהו אחר. היכולת להודות בטעות היא אחת התכונות הפסיכולוגיות הכי הקשות לרכוש ולמצוא בחיים.
אך בלי היכולת הזאת, כאשר אדם ממשיך להתכחש למגרעותיו, אין לו תקווה להשתפר ולהגיע לחיים פוריים ומאוזנים יותר. יום הכיפורים יכול לטהר אותנו ולברוא אותנו מחדש, אך לא בלי נכונות מצדנו להכיר בחסרונות ובכישלונות שלנו.
בימים שבית המקדש עמד על תלו בירושלים והכהן הגדול עשה את עבודת יום הכיפורים וקיים את הטקסים, מחילה, היטהרות ותיקון עצמי היו אמורות להיות מטרות קלות יותר להשגה. אולם אפילו אז, בתנאים הטובים ביותר, לא ניצל העם היהודי עד תום את ההזדמנות לחזור בתשובה. התוצאה הייתה ששני בתי המקדש נחרבו.
זה מוזר, אך באלפיים השנים כמעט שחלפו מאז חורבן בית שני הפך יום כיפור ליום רוחני ורגשי עוד יותר. מאחר שכבר איננו יכולים לסמוך על עבודת המקדש או על התערבות של הכהן הגדול לטובתנו, אנחנו מודעים היטב לכך שהרבה מאוד תלוי בנו ורק בנו.
סילוק ההכחשה הוא צעד ראשון לקראת תיקון עצמי, בניית משפחה חזקה יותר, יצירת קהילה צודקת יותר וחיזוק המדינה המתהווה כאן, בארץ ישראל. אנחנו צריכים לעשות מאמץ גדול שלא להניח ליום הכיפורים לחמוק ולחלוף על פנינו כסתם עוד יום של מנוחה ומגבלות.
המתנה שאנחנו מקבלים ביום הכיפורים היא שלפחות במשך יום אחד בשנה אנחנו יכולים להיות כנים עם עצמנו ולהתאחד באמת עם הנשמה והאני הפנימי שלנו. אם נעשה זאת או לא – זה כבר תלוי בנו ואך ורק בנו, בכל אחד ואחד מאתנו - בגישה, במחשבות, בהתנהגות ובמחויבות שלנו ביום הזה, היום הקדוש ביותר בשנה.
עוד בנושא ענינו של יום

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il