ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
איסור עריות במעשה, בראייה, בדיבור ובשמיעה
וְעַתָּה אָבִיא לְךָ רְאָיוֹת עַל כָּל אֵלֶּה מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
בְּמַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ, הַנְּגִיעָה אוֹ הַחִבּוּק וְכַיּוֹצֵא, כְּבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בַּמַּאֲמָר שֶׁזָּכַרְנוּ וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ.
בִּרְאִיָּה, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא ע"א), "'יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע' (משלי יא, כא) – כָּל הַמַּרְצֶה מָעוֹת* מִיָּדוֹ לְיָדָהּ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם". וְאָמְרוּ עוֹד (שבת סד ע"א), "מִפְּנֵי מָה הֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כַּפָּרָה? מִפְּנֵי שֶׁזָּנוּ* עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה" וְכוּ', "אָמַר רַב, מִפְּנֵי מָה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ* עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים*? לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה כְּאִלּוּ מִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף*" (ברכות כד ע"א), וְאָמְרוּ עוֹד, "'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע' (דברים כג, י) – שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה נָאָה וַאֲפִלּוּ הִיא פְּנוּיָה, בְּאֵשֶׁת-אִישׁ וַאֲפִלּוּ הִיא מְכוֹעֶרֶת" (עבודה זרה כ ע"א).
בְּעִנְיַן הַדִּבּוּר עִם הָאִשָּׁה, בְּהֶדְיָא* שָׁנִינוּ (אבות א, ה), "כָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה גוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ". וּבַשְּׁמִיעָה אָמְרוּ (ברכות כד ע"א), "קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה".
חומרת זנות הפה והאוזן (בניבול פה)
עוֹד בְּעִנְיַן זְנוּת הַפֶּה וְהָאֹזֶן, דְּהַיְנוּ, הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי הַזְּנוּת אוֹ הַשְּׁמִיעָה לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּבָר צָוְחוּ כִּכְרוּכְיָא וְאָמְרוּ (ויקרא רבה כד, ז), "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כג, טו) – "עֶרְוַת דִּבּוּר זֶה נִבּוּל פֶּה", וְאָמְרוּ (שבת לג ע"א), "בַּעֲוֹן נַבְלוּת פֶּה צָרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל* מֵתִים", וְאָמְרוּ עוֹד (שם), "כָּל הַמְנַבֵּל פִּיו מַעֲמִיקִים לוֹ גֵּיהִנֹּם", וְאָמְרוּ עוֹד (שם), "הַכֹּל יוֹדְעִים כַּלָּה לָמָּה נִכְנֶסֶת לַחֻפָּה, אֶלָּא כָּל הַמְנַבֵּל פִּיו וְאוֹמְרוֹ, אֲפִלּוּ גְזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה הוֹפְכִים לוֹ לְרָעָה", וְאָמְרוּ עוֹד (חגיגה ה ע"ב), "אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין". וּבְעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה הָרָעָה הַזֹּאת גַּם כֵּן אָמְרוּ (שבת לג ע"א), "אַף שּׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יד) 'זְעוּם ה' יִפָּל שָׁם'", הֲרֵי לְךָ שֶׁכָּל הַחוּשִׁים צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּם מִן הַזְּנוּת וּמֵעִנְיָנוֹ.
איסור הרהורי-זנות
וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר, שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ עַל נִבּוּל פֶּה, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּם וּלְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וּבְמִי שֶׁדָּמוֹ רוֹתֵחַ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמִּדֵּי דַבְּרוֹ בָּא לִידֵי תַּאֲוָה, אֲבָל מִי שֶׁאוֹמְרוֹ דֶרֶךְ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא לָאו מִלְּתָא הוּא* וְאֵין לָחוּשׁ עָלָיו, אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ, עַד כָּאן דִּבְרֵי יֵצֶר הָרָע. כִּי מִקְרָא מָלֵא שֶׁהֱבִיאוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִרְאָיָתָם (ישעיה ט, טז), "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְגוֹ' כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה", הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַזֶּה לֹא עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְלֹא גִלּוּי עֲרָיוֹת וְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא חֲנֻפָּה וּלְשׁוֹן הָרָע וְנִבּוּל פֶּה, כֻּלָּם מֵחַטַּאת הַפֶּה בְּדִבּוּרוֹ, וַעֲלֵיהֶם יָצְאָה הַגְּזֵרָה, "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו" וְכוּ' (ישעיה ט, טז), אֶלָּא הָאֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁנִּבּוּל פֶּה הוּא עֶרְוָתוֹ שֶׁל הַדִּבּוּר מַמָּשׁ, וּמִשֵּׁם זְנוּת הוּא שֶׁנֶּאֱסַר כְּכָל שְׁאָר עִנְיְנֵי הַזְּנוּת חוּץ מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה*, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין אֲסוּרִים הֵם אִסּוּר עַצְמָם, מִלְּבַד הֱיוֹתָם גַּם כֵּן גּוֹרְמִים וּמְבִיאִים אֶל הָאִסּוּר הָרָאשִׁי עַצְמוֹ, וּכְעִנְיַן הַנָּזִיר שֶׁזָּכְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה.
בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבָה, כְּבָר אָמְרוּ בִּתְחִלַּת הַבָּרַיְתָא שֶׁלָנוּ (עבודה זרה כ ע"ב), "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג, י) – "שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם" וְכוּ', וְאָמְרוּ עוֹד (יומא כט ע"א), "הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה", וּמִקְרָא מָלֵא הוּא (משלי טו, כו), "תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע".
וְהִנֵּה דִבַּרְנוּ מִשְּׁנֵי גוּפֵי עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם קְרוֹבִים לִכָּשֵׁל בְּעַנְפֵיהֶם מִפְּנֵי רֻבָּם שֶׁל הָעֲנָפִים וְרֹב נְטִיַּת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם בְּתַאֲוָתוֹ אֲלֵיהֶם.
___________________________________
הַמַּרְצֶה מָעוֹת – הסופר ומעביר כסף. שֶׁזָּנוּ – שנהנו. שֶׁבַּחוּץ, שֶׁבִּפְנִים – תכשיטים חיצוניים ותכשיטים במקומות נסתרים יותר. תֹּרֶף – מקום הערווה. בְּהֶדְיָא – בפירוש. שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – לשון "סגי נהור" וכוונתו לבחורי ישראל. לָאו מִלְּתָא הוּא – אינו כלום. גּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה – ביאת איסור.
ביאורים
למדנו שעלינו להיות נקיים ולא להתפתות אחר יצר העריות בכל תחומי החיים. הרמח"ל מביא לפנינו כמה מהעברות שאנשים נכשלים בהם במעשה, בראייה ובכל שאר חלקי הנפש הבאים במגע עם העולם הגשמי. הרמח"ל כותב זאת על מנת שנדע, קודם כול, מה אסור, ונדע אף ללמוד ולחפש אלו איסורים נוספים עלינו להכיר כדי להישמר מהם.
במעשה : יש רבים הטועים לחשוב ש'איסור נגיעה' בין גבר לאישה הוא רק למי שרוצה להחמיר לעצמו. זה לא כל כך נורא אם רק נותנים 'כיף' או אם מושיטים יד ללחיצה. כך גם לגבי חיבוק ונשיקה. רבים אף אינם יודעים שגם אח ואחות בוגרים אסורים בחיבוק. הרמב"ם אומר על מי שלא נזהר בכך שהוא עושה מעשה טיפשים [יד החזקה, הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ו].
בראייה: יש לשמור על נקיות העיניים. אין איסור לראות אישה ברחוב באופן מקרי, אך אסור לעצור ולהתבונן בה. וכן אין ללכת במקומות פרוצים.
בשמיעה: יש לשמוע דיבורים נקיים, שירים ללא ניבולי פה וגסויות. הם מעכירים את הנפש שלנו.
וכן גם בדיבור: אסור לנבל את הפה, לדבר על דברים בחוסר צניעות או על דברים שאינם צנועים חלילה.
והמחשבה , גם היא צריכה להיות נקייה ממחשבות אסורות שאינן צנועות.
כל אחד מתחומי החיים האלה משפיע על חברו. אם האחד אינו נקי בהכרח שגם שאר החלקים יהיו נגועים באיסור. למשל, אם מישהו לא נזהר מנגיעה אסורה, קרוב לודאי שיהיו לו הרהורים אסורים במחשבתו, ואף יגיע לידי הסתכלות במראות אסורים. מי שמגרה את יצר העריות הוא כמו מי שמושך באזני הכלב, שמעשה כזה, בודאי, יגרום לו לנבוח ואפילו לנשוך. כך גם יצר הרע – אין להתקרב אליו.
כל האיסורים הללו אינם בגדר המלצה או עצה טובה, אלא איסורים מוחלטים ששומרים על טהרת נפשנו.
הרחבות
•היחס בין מצוות שבין האדם לחברו למצוות שבין האדם למקום
שֶׁבְּנֵי אָדָם קְרוֹבִים לִכָּשֵׁל בְּעַנְפֵיהֶם. לאדם ישנן שתי מערכות התנהלות – האחת בינו לבין אלוהיו והאחרת בינו לבין חבריו, בהסתכלות פשוטה נראה שאין תלות ביניהם – "יסוד ההרצאה למקום היא האמונה בה' וקיום מצוותיו, ולבריות – הוא מדות טובות והעדר מדות מגונות" [תורה תמימה, במדבר טו הערה קלה]. אולם בעל התורה תמימה ממשיך ואומר שהדברים אחוזים זה בזה: "אמנם הנסיון מורה, כי שני אלה הדרכים לא יתכנו זה בלא זה, כי מי שאינו מאמין נאמן אינו יוצא גם חובות המשובחות שבאדם לאדם, כי הוא להוט רק לנפשו ולמלא תאותיו, וכן מי שהוא בעל מדות נשחתות בהכרח שגם דעותיו לשמים אינן נאמנות, מדאינו (מכך שאינו) מטיב מדותיו".
התנהגות קלוקלת בין אדם לחברו בעייתית לא רק מצד ההתנהלות המדינית של האדם בעולם, אלא גם מצד זה שהיא מעכבת ומונעת את ההתקרבות להקב"ה, כפי שמבאר הרמב"ם : "וכן הפחיתויות, מהן פחיתויות שכליות בסכלות ומיעוט ההבנה ודוחק התבונה, ומהן פחיתויות המידות – כרוב התאוה, הגאוה, הרוגז... ואלו הפחיתויות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין ה' יתברך " [שמונה פרקים ז].
לרפואת חיים בן זוהרה הי"ו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
