ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
היחס בין ה'פרישות' ל'חסידות'
הַפְּרִישׁוּת, הִיא תְּחִלַּת הַחֲסִידוּת. וְתִרְאֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ עַד עַתָּה הוּא מַה שֶּׁמִּצְטָרֵךְ אֶל הָאָדָם לְשֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה הוּא לְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד.
וְנִמְצָא הַפְּרִישׁוּת עִם הַחֲסִידוּת הוּא כְּמוֹ הַזְּהִירוּת עִם הַזְּרִיזוּת, שֶׁזֶּה בְּסוּר מֵרָע וְזֶה בַּעֲשֵׂה טוֹב.
מהות ה'פרישות' וטעמה
וְהִנֵּה כְּלַל הַפְּרִישׁוּת הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות כ ע"א), "קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לָךְ",
וְזֹאת הִיא הוֹרָאָתָהּ שֶׁל הַמִּלָּה עַצְמָהּ פְּרִישׁוּת, רוֹצֶה לוֹמַר, לִהְיוֹת פּוֹרֵשׁ וּמַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַדָּבָר, וְהַיְנוּ שֶׁאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ דְבַר הֶתֵּר, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לְשֶׁלֹּא* יִפְגַּע בָּאִסּוּר עַצְמוֹ.
וְהָעִנְיָן, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיּוּכַל לְהִוָּלֵד מִמֶּנּוּ גְרָמַת רָע אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ גוֹרֵם לוֹ, וְכָל-שֶׁכֵּן שֶׁאֵינֶנּוּ רָע מַמָּשׁ, יִרְחַק וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ.
וְהִתְבּוֹנֵן וְתִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת, יֵשׁ הָאִסּוּרִים עַצְמָם וְיֵשׁ סְיָגוֹתֵיהֶם, וְהֵם הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּשְׁמָרוֹת שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ הַהֶרְחֵקִים שֶׁמֻּטָּל עַל כָּל פָּרוּשׁ וּפָרוּשׁ לַעֲשׂוֹת לִהְיוֹת כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה גְּדָרִים לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ, לְהַנִּיחַ מִן הַהֶתֵּרִים עַצְמָם שֶׁלֹּא נֶאֶסְרוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל וְלִפְרֹשׁ מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְרֻחָק מִן הָרָע הֶרְחֵק גָּדוֹל.
ארבעה טעמים (לכאורה) שלא להוסיף איסורים
וְאִם תֹּאמַר, מִנַּיִן לָנוּ לִהְיוֹת מוֹסִיפִים וְהוֹלְכִים בְּאִסּוּרִים, וַהֲרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ירושלמי נדרים פרק ט, הלכה א), "לֹא דַּיֶּךִָ מַה שֶּׁאָסְרָה תוֹרָה שֶׁאַתָּה בָא לֶאֱסֹר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?", וַהֲרֵי מַה שֶּׁרָאוּ הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּחָכְמָתָם שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱסֹר וְלַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת כְּבָר עָשׂוּהוּ וּמַה שֶּׁהִנִּיחוּ לְהֶתֵּר הוּא מִפְּנֵי שֶׁרָאוּ הֱיוֹתוֹ רָאוּי לְהֶתֵּר וְלֹא לְאִסּוּר, וְלָמָּה נְחַדֵּשׁ עַתָּה גְּזֵרוֹת אֲשֶׁר לֹא רָאוּ הֵם לִגְזֹר אוֹתָם? וְעוֹד שֶׁאֵין גְּבוּל לַדָּבָר הַזֶּה, וְנִמְצָא אִם כֵּן הָאָדָם שׁוֹמֵם וּמְעֻנֶּה וְלֹא נֶהֱנֶה מִן הָעוֹלָם כְּלָל, וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ירושלמי קדושין פרק ד, הלכה יב), שֶׁעָתִיד אָדָם לִתֵּן דִּין לִפְנֵי הַמָּקוֹם עַל כָּל מַה שֶּׁרָאוּ עֵינָיו וְלֹא רָצָה לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מֻתָּר לוֹ וְהָיָה יָכוֹל, וְאַסְמְכוּהָ אַקְּרָא* (קהלת ב, י), "וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי* מֵהֶם".
חמש ראיות לצורך ב'פרישות'
– הַתְּשׁוּבָה הִיא, כִּי הַפְּרִישׁוּת וַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח, וְהִזְהִירוּ עָלָיו הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ (ספרא קדושים פרשה א ה"ב), "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב) – "פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ".
עוֹד אָמְרוּ (תענית יא, א), "כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא קָדוֹשׁ קַל-וָחֹמֶר מִנָּזִיר". עוֹד אָמְרוּ (פסיקתא דרב כהנא פסקא ו, נט, ב), "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" (משלי יג, כה), "זֶה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיוּ מַעֲלִים לוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ שְׁנֵי לִטְרִין שֶׁל יָרָק"* וְכוּ'. עוֹד אָמְרוּ (כתובות קד, א) בְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבִּשְׁעַת מִיתָתוֹ זָקַף עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו וְאָמַר, "גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא נֶהֱנֵיתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁלִּי". עוֹד אָמְרוּ (עיין שם תוד"ה 'לא'), "עַד שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּתוֹךְ מֵעָיו, יִתְפַּלֵּל עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּתוֹךְ מֵעָיו". הֵן כָּל אֵלֶּה מַאֲמָרִים מוֹרִים בְּפֵרוּשׁ צֹרֶךְ הַפְּרִישׁוּת וְהַחוֹבָה בּוֹ. אָמְנָם עַל כָּל פָּנִים צְרִיכִים אָנוּ לְתָרֵץ הַמַּאֲמָרִים הַמּוֹרִים הֵפֶךְ זֶה.
___________________________________
לְשֶׁלֹּא – כדי שלא. וְאַסְמְכוּהָ אַקְּרָא – וסמכו לדרוש זאת מהפסוק. לֹא אָצַלְתִּי – לא מנעתי. שֶׁל יָרָק – ולא אכל בשר.
ביאורים
את 'מסילת ישרים' ניתן לחלק לשלוש מדרגות יסודיות של עבודת ה', כאשר בכל מדרגה ישנן מספר מידות המתאימות אל אותה המדרגה. מדרגות אלו מופיעות בספרנו בסדר עולה מן היסוד המחויב ועד למדרגה הגבוהה ביותר. שלוש המדרגות הן מדרגת הצדיק , החסיד והקדוש .
מידות הזהירות, הזריזות והנקיות בהן עסקנו עד עכשיו שייכות אל מדרגת הצדיק, ואילו עכשיו, לאחר לימודן וביסוסן של מידות אלו, עובר העיסוק אל מדרגת החסיד.
השלב הראשון שבו עוסק הרמח"ל ביחס למדרגת החסיד הוא מידת ה'פרישות'. הפרישות כשמה כן היא – לנהוג בפרישות ולשמור מרחק מסוים מעולם החומר. פרישה זו איננה פרישה רק מהדברים האסורים, כמו חזיר וכדומה, אלא אף מהדברים המותרים שלא אסרה אותם התורה, כמו ממתקים וכדומה.
הנהגת הפרישות מקובלת אמנם בדתות אחרות, אבל דווקא אצלנו זו דרך בעייתית מאוד. במקומות רבים אנו רואים שחז"ל אינם רואים באור חיובי את הפרישה מהחומר. ביטוי להשקפה זו של חז"ל ביחס לפרישות, מביא הרמח"ל מהירושלמי: "עתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו".
דברים אלו של חז"ל מביאים אותנו להבנה שישנם מינים שונים של פרישות, ואינה דומה הפרישות הנהוגה אצל הדתות האחרות לפרישות זו. צריך, אם-כן, להבין כיצד, מתי ולמה יש מקום לדרך הנהגה זו. בשאלה זו נעסוק מחר.
הרחבות
•האם להמשיך ללמוד בפרקי החסידות
שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ עַד עַתָּה הוּא מַה שֶּׁמִּצְטָרֵךְ אֶל הָאָדָם לְשֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה הוּא לְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד. ספר מסילת ישרים עסק עד עתה בצדיק. המשימה להיות צדיק היא חובתו של כל אדם – לברוח מהרע ולעשות טוב, אולם מדרגת החסיד היא מדרגתם של יחידים. כאן עלינו לשאול אם ראוי לנו לעסוק בדברי החסידות.
הרב אבינר [מסילת ישרים – פירוש, ב עמ' 13-14] עונה שלוש תשובות לשאלה:
תשובה אחת היא שאכן, רוב האנשים אינם במדרגת החסידות, אולם יש חלק מהציבור שהדברים אכן מתאימים לו!
תשובה נוספת היא שהאידיאלים הגדולים של החסידות מתאימים מאוד לפנימיותו וצימאונו הרוחני של הדור (על פי מאמר 'הדור': "כנפים עשה לו רוחו ובמרומים ימריא" ועוד שם).
עוד מבאר הרב אבינר כי כל אדם צריך לשאוף למטרות הכי עליונות, גם אם הוא איננו ראוי להן עדיין בפועל. כל אחד צריך לשאוף לקדושה ולרוח הקודש! אדם הלומד פרקים אלו בענווה, מתוך הבנה שהוא עדיין רחוק ממימוש החסידות בחייו, לומד לשאת עיניו כלפי מעלה (על פי ישראל ותחייתו כ).
לרפואת חיים בן זוהרה הי"ו
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה מברכים על פיצה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
