ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
יש שלושה תחומים בפרישות. הראשון - 'פרישות' בהנאות
חֶלְקֵי הַפְּרִישׁוּת הָרָאשִׁיִּים שְׁלֹשָׁה. כִּי הִנֵּה יֵשׁ פְּרִישׁוּת בַּהֲנָאוֹת , פְּרִישׁוּת בַּדִּינִים , פְּרִישׁוּת בַּמִּנְהָגִים :
הַפְּרִישׁוּת בַּהֲנָאוֹת הוּא מַה שֶּׁהִזְכַּרְנוּ בַּפֶּרֶק הַקּוֹדֵם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לָקַחַת מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם אֶלָּא מַה שֶּׁהַצֹּרֶךְ יַכְרִיחַ. וְדָבָר זֶה יַקִּיף עַל כָּל מַה שֶּׁהוּא תַּעֲנוּג לְאֶחָד מִן הַחוּשִׁים, וְהַיְנוּ, בְּמַאֲכָלוֹת, בִּבְעִילוֹת, בְּמַלְבּוּשִׁים, בְּטִיּוּלִים, בִּשְׁמוּעוֹת,* וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, רַק בַּיָּמִים שֶׁהָעֹנֶג בָּהֶם מִצְוָה.
התחום השני - ה'פרישות' בדינים
הַפְּרִישׁוּת בַּדִּינִים הוּא לְהַחֲמִיר בָּהֶם תָּמִיד לָחוּשׁ אֲפִלּוּ לְדִבְרֵי יָחִיד בְּמַחֲלֹקוֹת אִם טַעְמוֹ נִרְאֶה אֲפִלּוּ שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, וּבִתְנַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֻמְרוֹ קֻלּוֹ,* וּלְהַחֲמִיר בַּסְּפֵקוֹת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְהָקֵל בָּהֶם. וּכְבָר בֵּאֲרוּ לָנוּ הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין לז ע"ב), מַאֲמַר יְחֵזְקֵאל, "הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה, וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל" (יחזקאל ד, יד) – "שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָהּ חָכָם וְלֹא אָכַלְתִּי מִבְּשַׂר כּוֹס כּוֹס". *
וְהִנֵּה כָּל זֶה מֻתָּר הוּא מִן הַדִּין וַדַּאי אֶלָּא אִיהוּ דְאַחְמִיר אַנַּפְשֵׁיהּ.* וּכְבָר זָכַרְתִּי לְמַעְלָה שֶׁאֵין לִלְמֹד מִמַּה שֶּׁהֻתַּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, לַפְּרוּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְהַרְחִיק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ וּמִן הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה. וְכֵן אָמַר מַר עוּקְבָא (שם קה ע"א), "אֲנָא בְּהַאי מִלְּתָא חַלָא בַּר חַמְרָא* לְגַבֵּי אַבָּא, דְּאִלּוּ אַבָּא כַּד אָכַל בִּשְׂרָא הָאִידְנָא לָא הֲוַה אָכֵל גְּבִינָא עַד לְמָחָר כִּי הַשְׁתָּא, וַאֲנָא בְּהַאי סְעוּדָתָא לָא אָכֵילְנָא בִּסְעוּדָתָא אַחֲרִיתָא אָכֵילְנָא", וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין פְּסַק הַהֲלָכָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹשֶׂה, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה מַר עוּקְבָא עוֹשֶׂה נֶגֶד זֶה, אֶלָּא שֶׁאָבִיו מַחֲמִיר הָיָה בִּפְרִישׁוּתוֹ וּלְכָךְ הָיָה מַר עוּקְבָא קוֹרֵא עַצְמוֹ חַלָא בַּר חַמְרָא, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה פּוֹרֵשׁ כָּל כָּךְ כָּמוֹהוּ.
התחום השלישי - ה'פרישות' במנהגים (בקשרי חברה)
וְהַפְּרִישׁוּת בַּמִּנְהָגִים הוּא הִתְבּוֹדְדוּת וְהַהִבָּדֵל מִן הַחֶבְרָה הַמְּדִינִית,* לְפַנּוֹת לִבּוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה וְהַהִתְבּוֹנְנוּת בָּהּ כָּרָאוּי, וּבִתְנַאי שֶׁלֹּא יִטֶּה גַּם בָּזֶה אֶל הַקָּצֶה הָאַחֵר,* שֶׁכְּבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות יז ע"א), "לְעוֹלָם תְּהֵא דַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת", וְכֵן אָמְרוּ (ברכות סג ע"ב), "חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ" (ירמיה נ, לו) – "חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם* שֶׁל תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּד בְּבַד* וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה", אֶלָּא יִתְחַבֵּר הָאָדָם עִם הַטּוֹבִים זְמַן מַה שֶּׁמִּצְטָרֵךְ לוֹ לְלִמּוּדוֹ אוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וְיִתְבּוֹדֵד אַחַר כָּךְ לְהִדָּבֵק בֵּאלֹקָיו וּלְהַשִּׂיג דַּרְכֵי הַיֹּשֶׁר וְהָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית. וּבִכְלָל זֶה – לְמַעֵט בְּדִבּוּרוֹ וְלִיזָּהֵר מִן הַשִּׂיחָה בְּטֵלָה וְשֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹתָיו וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה מִן הָעִנְיָנִים שֶׁהָאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בָהֶם עַד שֶׁנִּשְׁאָרִים לוֹ* בַּטֶּבַע אֶל תְּנוּעוֹתָיו.
התאמת הפרטים לכללים
וְהִנֵּה שְׁלֹשֶׁת הַחֲלָקִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֲמַרְתִּים לְךָ בִּכְלָלִים קְצָרִים, הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁהֵם כּוֹלְלִים פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת מִפְּעֻלּוֹת הָאָדָם, וּכְבָר אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהַפְּרָטִים – אִי אֶפְשָׁר לִמָּסֵר כִּי אִם לְשִׁקּוּל הַדַּעַת, לְהַיְשִׁיר* אוֹתָם עַל יֹשֶׁר הַכְּלָל וַאֲמִתּוֹ.
___________________________________
בִּשְׁמוּעוֹת – בשמיעת שירים וכד'. חֻמְרוֹ קֻלּוֹ - החומרא מביאה לידי קולא. בְּשַׂר כּוֹס כּוֹס – בשר בהמה חולה שנשחטה בטרם תמות. אִיהוּ דְאַחְמִיר אַנַּפְשֵׁיהּ - הוא החמיר על עצמו. אֲנָא בְּהַאי מִלְּתָא חַלָא בַּר חַמְרָא וכו' – אני בעניין זה גרוע כחומץ בן יין ביחס לאבי. אבי כשאכל בשר המתין ולא אכל גבינה עד למחרת באותה בשעה, ואני ממתין רק עד הסעודה הבאה. הַמְּדִינִית – חברתית. הַקָּצֶה הָאַחֵר – פרישות גמורה מן החברה. שׂוֹנְאֵיהֶם – הכוונה בלשון סגי נהור. בַּד בְּבַד – לבד, ואינם לומדים זה עם זה. שֶׁנִּשְׁאָרִים לוֹ – שנקבעים בו. לְהַיְשִׁיר – להתאים.
ביאורים
לאחר שלמדנו מהי הפרישות הרצויה ומהי הפרישות שאינה רצויה, עובר הרמח"ל לעסוק בסוגים השונים של הפרישות. הרמח"ל מגדיר שישנם שלשה סוגים של פרישות, והוא מפרטם אחד לאחד.
בכדי לעמוד כראוי על מהותה של הפרישות, ולהפוך אותה לחלק מהחיים שלנו, לא די בידיעה רחבה וכוללת שיש מושג כזה של פרישות, אלא ישנו צורך לעמוד על הגוונים השונים של הפרישות. הרמח"ל טורח ומפרט לנו כל מין ומין ממיני הפרישות, בכדי לעוררנו להכרה רחבה ומקיפה, שמכילה בתוכה את כל הגוונים השונים של האדם.
הפרישות בהנאות – פרישות זו כוללת בתוכה את הצורך של האדם להתגבר על עצמו, ולא לעסוק יותר מדי במילוי צרכיו הגשמיים, כפי שהארכנו כבר בימים קודמים.
הפרישות בדינים – פרישות זו תובעת מן האדם להתרומם מעל העיסוק התמידי בשאלת המותר והאסור על פי ההגדרה היבשה. פרישות זו נועדה לרומם את האדם למצב בו הוא מתרחק מן האיסורים מאוד מאוד, עד שכל מה שיש בו שמץ של קרבה לאיסור הוא נמנע מלעסוק בו.
הפרישות במנהגים – אמנם ידוע ומפורסם שכאשר אדם נמצא בחברה טובה הוא מושפע ממנה לטובה, אבל עם כל זה מלמדנו הרמח"ל שלמרות זאת לעתים יש מקום לפרוש גם מהחברה הטובה. העיסוק של האדם בענייני יראת ה' הינו עיסוק שמצריך התאמה מלאה לעולמו הפנימי של האדם. כדי שיוכל האדם להגיע למצב בו הוא פועל בהתאמה מלאה לנפש שלו, יש צורך חיוני שהאדם יפרוש לעיתים מהחברה ויעסוק בשאלה הפרטית היכן הוא נמצא, ומה מתאים לו עכשיו.
כאשר לוקח האדם את שלושת סוגי הפרישה הללו, ומשריש אותם בתוכו באמת, מתחולל באדם שינוי עמוק ופנימי, אשר כולל בתוכו התנהלות חדשה ומקיפה בכל מעשיו והרגליו.
הרחבות
•חשיבות השליטה על הדיבור
לְמַעֵט בְּדִבּוּרוֹ וְלִיזָּהֵר מִן הַשִּׂיחָה בְּטֵלָה. הגר"א יצא למסע לכיוון ארץ ישראל, ובצאתו השאיר לבני משפחתו איגרת (הנקראת עלים לתרופה), עם כמה הנהגות חשובות. הוא כותב שם: "ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים (תעניות) וסיגופים, רק ברסן פיו ובתאוותו. וזה התשובה, וזה כל פרי העולם הבא... וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם. וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין מלאך וברייה יכולים לשער... ובזה יכופר לו כל עוון וניצול משאול תחתית כמו שכתוב: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", "מוות וחיים ביד הלשון", אוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד ומה יתרון לבעל הלשון".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
