ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
החיים מתרחשים על פני מקום מסוים ותמיד תחת מימד הזמן בו נמצאים. לא רצוי לעשות מעשים שהמקום לא מאפשר וגם לא כאלה שמתנגשים במימד הזמן - 'לַכּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם'.
כך גם מצוות התורה נידונות בפרמטרים של זמן ומקום. לכן תקיעת שופר בחנוכה אינה מועילה, בניית סוכה בסלון לעריכת ליל הסדר מגוחכת אפילו אם יאכלו אזני המן, ומבולבל מי שחושב ש'בית חיינו' נמצא בניו יורק - שוב מפני חשיבות מימדי הזמן והמקום.
אלא שבתרבות המודרנית, כוחם של הכאן והעכשיו התנפח וסכנתם גם כן. תופעה זו הינה חדשה יחסית. אלפי שנים, עד העת החדשה, חיו הבריות בתחושה עמוקה שהקיים אינו הכל והיש המוחשי אינו אלא חלק ממרחבים אינסופיים. הנפש עשירה בתובנות אינסטנקטיביות כאלו, למשל לגבי הישארותה לאחר המוות, לגבי מערכות צדק של שכר ועונש, לגבי יראת אלוקים, אהבה, חמלה וחסד. והנה, רבות מהתחושות הללו נחמסו מן האדם המודרני, על בסיס הטענה שמה שחשוב זה 'הכאן והעכשיו'.
מכאן צומחת המחשבה שההיסטוריה אינה חשובה, הצדק היהודי ואי הצדק כלפי היהודי לא רלוונטיים, עושר התרבות האלקית שלנו הוא כבר 'פאסה' וכהנה וכהנה אמירות. לעיתים קרובות ניתן לשמוע בערוצי התקשורת נוסח מעין: 'בא נעזוב את השאלה מי היה כאן קודם בארץ', או: 'לא חשוב כרגע מי צודק, השאלה היא מה עושים עכשיו', ואלו מעט דוגמאות שמשמען הוא הינתקות מכל מה שאינו 'כאן ועכשיו'. האמירות הפוסט מודרניות הללו מותירות את האדם ריק מעומק, כיון שעם כל החשיבות של מימדים אלו, קיים מימד נוסף - מימד הנצח.
פרשת ניצבים, כסמל למימד משמעותי זה בתורה כולה, מעתיקה את האדם מלהיות כבול רק לַכאן ולַעכשיו - אל מעבר להם, אל הנצחי.
הנצח והברית
הפסוק בפרשתנו, 'וְלא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנכִי כּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזּאת וְאֶת הָאָלָה הַזּאת, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פּה עִמָּנוּ עמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אלוקינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פּה עִמָּנוּ הַיּוֹם' - מבטא ברורות עמדה שמשמעה, העומדים 'כאן ועכשיו' אינם אלא מעטים המייצגים את כל אלו שמעבר לכך. הברית עם ישראל נכרתת גם עם כל אלו שאינם כאן, שאינם עכשיו, שהיו ושעוד יהיו.
תחושת הברית הזו ליוותה בגלות כל יהודי, כל עיירה וכל קהילה. במקומות אחדים הדברים קרו באופן יותר מוצלח ובאחרים פחות, אבל באופן עקרוני, כל סתם יהודי ידע שיוכל להיעזר על ידי כל יהודי אחר, גם מחוץ למקומו.
את הלכידות הזו נקבה המסכת הרעיונית שליוותה את התנועה הרפורמית מראשיתה. ההזדהות עם 'העולם' ועם המודרנה והעדפת הגוי אם הוא רק משכיל, הפרו את ההעדפה הטבעית, את קדושת הברית הפנימית שבין היהודים. מאז, הלכו הדברים והסתבכו גם בקהילות שלומי אמוני ישראל. התשתית של המחשבה החילונית הנושאת את דגלי האוניברסאליזם והליברליזם מתנקשת בשתי אמות יסוד יהודיות - 'כל ישראל חברים', שלכן הברית בינינו קודמת לכל חברה אחרת, ועול מלכות שמים, שרק דרכה ניתן לבחון כל פן של פתיחות לתרבות העולם.
דוקא יהודי כמו ראש הממשלה הראשון, הגם שהיה רחוק מהתנהגות יהדותית, עדין היה 'טבול' בתובנות הבסיסיות של יהודי, ומכאן גזר שארץ ישראל אינה נושא לויתורים כי היא שייכת גם למי שאינו עמנו היום אלא גם לאלו שהיו ולאלו שיהיו. כך הוא גם הודיע ש'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה שיעשו היהודים', ולכן גם הדביק לארגון האו"ם את החרוז 'אום שמום'. מנהיגים שבאו אחריו כבר 'התייבשו' מתובנות יסוד אלו, והם מצדיעים במורא לכל אמירה גויית, גם כשהיא מנוגדת לאינטרס היהודי.
התשובה אל אהבת ישראל
'האינטרס היהודי', זהו אותו דבק בלתי כתוב שאיבדנו עם האוניברסאליות והליברליות החילוניים. אכן, משימת הדור היא לשלב ערכים אלו כמה שניתן, אך לשלב, לא להחליף את שלנו, את אהבת יהודי ליהודי.
ככל שחולפות השנים ומתחלפות עלינו תוכניות נסיגה וכפירה בארצנו - שוב ושוב מתברר שהחומר המטשטש הזה של איבוד הערבות היהודית מדרדר אותנו מדחי אל דחי ופתרונות של ממש אין.
המחשבות על הפקרת חבלי מולדת - כי מיישבים אותם כאלו הדבקים בגאוה יהודית ובאמונה, הטירוף שבחלוקת נשק למי שמצהירים השכם והערב שהם הולכים להשתמש בו נגד אחים יהודים, התוכניות המסוממות על ידי דמיונות מנותקים שבעקירת יהודים ישתנו הערבים - כל אלו הינם תולדות של מחלת נפש ייחודית - אבדן הסולידאריות היהודית, הערבות ההדדית, הברית בינינו לבין עצמנו ובין כולנו לבין אבינו שבשמים.
הולך ומתברר, שללא תשובה עמוקה של כל הציבוריות היהודית אל האהבה היהודית לא ניחלץ מצרותינו החינוכיות, הבטחוניות, הכלכליות והרוחניות, כל עוד דוקטרינת הכאן והעכשיו תוליד אצל יהודים 'פיתרונות' קסם למיניהם לשיפור 'המצב' - על חשבון יהודים אחרים.
לכן, כאן ועכשיו היינו, פה בארץ וכיום הזה - ערב השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, יצהירו מנהיגינו, יצהירו אנשי שלום ונצהיר כולנו כלפי פנים וכלפי עולם: כל דרך שבה נפתור את בעיותינו לא תבוא על חשבון כל הדורות היהודיים כולם 'אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פּה עִמָּנוּ עמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אלוקינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פּה עִמָּנוּ הַיּוֹם', ולא גם לאחד נגרום איזה נזק או משבר ולא לחזון הגדול מכל של שיבת העם שלנו לארץ שלו. כי אם איננו מאוחדים, איננו מיוחדים, ואם כך חלילה נפגמנו כיהודים.
התשובה אל הערבות היהודית, בין ימין ושמאל, בין ציוני לחרדי, בין בני העדות השונות היא הקודמת והיא המבססת כל מיני תשובה אחרים, ועל ידי כך תתקבלנה תפילותינו: 'זכרנו לחיים - מלך חפץ בחיים'.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
דיני פלסטר בשבת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה זה בכלל אמונה?
הקשבה בזמן של פילוג
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
