ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
בתפילת 'על הניסים' אנו מציינים כי לאחר הניצחון במלחמה וטיהור המקדש, "באו בניך... והדליקו נרות בחצרות קדשך". רגילים להבין זאת בהקשר להדלקת המנורה, אך המנורה נמצאת בהיכל, והחצרות אינן ההיכל. לכן נראה לומר שמדובר על הדלקת נרות החנוכה בעזרות, המכונות חצרות ה'. מדוע טורחת תפילה זו להדגיש כי הדלקת נרות החנוכה נעשתה בעזרות?
נראה כי נרות החנוכה, הדלוקים בחצרות ה', מקבילים לעבודה הנעשית בעזרה. במקורות קבליים מזהים את העזרה עם עולמות העשייה, הבריאה והיצירה. אלו עולמות בהם מתקיימת עבודת בירורים בין הרע לטוב (פרדס רימונים לרמ"ק, דרך מצוותיך לבעל הצמח צדק, מצוות בניית מקדש). דבר זה דורש מהאדם לשתף את כוחותיו בעבודת אלוקיו. ואכן, בעזרה מוצב מזבח גדול מימדים, מזבח העולה, שעליו נאמר כי "אף על פי שאש יורדת מן השמים, מצווה להביא מן ההדיוט" - על ידי הכהנים (יומא כא ע"ב). עם זאת, עבודה זו חייבת להתבצע מתוך קדושה, ולמרות שעצם הכניסה לעזרה לא מחייבת קידוש ידיים ורגליים, כל כהן שמשתתף בעבודה בעזרה על גבי המזבח חייב לקדש את ידיו ורגליו.
לעומת זאת, הדלקת נרות המנורה היא בהיכל ה', מקום המביא לידי ביטוי את התבטלותו המוחלטת של האדם כלפי הקב"ה. לפיכך, אסורה הבאת "אש מן ההדיוט" להדלקת המנורה, והיא חייבת להגיע מאש המערכה הדולקת על מזבח העולה. אפילו עצם הכניסה להיכל מחייבת את הכהן בקידוש ידיים ורגליים. לפיכך, ההיכל מזוהה על ידי הקבלה עם עולם האצילות, העולם העליון ביותר שכולו אלוקות, שבו לא שייכת עבודת הבירורים בין הטוב לרע המתרחשת בשאר העולמות.
מתבטלים או משתתפים
אם כן, ההבדל היסודי בין עבודת ההיכל לעבודת העזרה נעוץ בתפקיד הניתן לאדם על ידי אלוקיו. בהיכל הוא נדרש להתבטלות, ובעזרה - להשתתפות. כבר במדרש נשאלה השאלה מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת קורבנות הנשיאים. בשתי פרשיות אלו נפגשות שתי הבחינות הללו. פרשת המנורה, המבטאת את בחינת העזרה, ופרשת קורבנות הנשיאים, המבטאת את בחינת ההיכל. המדרש עומד על הפער בין שתי הבחינות: "הקורבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו" (מדרש רבה במדבר טו, ו). הרמב"ן מסביר את דברי המדרש כמכוונים כלפי הדלקת נר החנוכה: "לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו" (רמב"ן במדבר ח, ב). לפיכך, כדי לבנות תמונה שלמה של היחס בין הדלקת נרות החנוכה ונרות המנורה, נתעמק גם ביסוד ההדלקות עצמן.
יסוד מצוות הדלקת נרות המנורה קשור בתמידיות ההארה, "ואתה תצווה את בני ישראל... להעלות נר תמיד" (שמות כז, כ). נחלקו הראשונים בהבנת ציווי זה. שיטת הרמב"ם היא שהנרות יהיו דלוקים בכל עת, ולפיכך על הכהן להדליק את המנורה בבוקר ובערב. "הטבת הנרות בבוקר ובין הערביים מצות עשה... והדלקת הנרות היא הטבתם, ונר שמצאו שלא כבה מתקנו" (רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פ"ג ה"י-ה"יג). בלשון ר' חיים מבריסק, בביאור דעת הרמב"ם, "שעיקר מצוותה הוא שיהיו הנרות דולקים תמיד" (חידושיו להלכות ביאת המקדש, פ"ט ה"ז). אמנם לפי שיטת רש"י, שסובר כי הדלקת הנרות הייתה רק בערב, הנרות היו דלוקים רק בלילה (רש"י שמות שם, שבת כב ע"ב ד"ה ובה היה מסיים ועוד). אך ברור שגם לפי שיטתו, לא לחינם בחרה התורה בביטוי "תמיד" לגבי הדלקת המנורה. במדרש מסופר בשם רבי חנינא סגן הכהנים ש"מעשה ניסים היה במנורה, משהיו מדליקין אותה מראש השנה לא הייתה מתכבה עד שנה אחרת" (תנחומא פרשת תצווה סימן ג'). במציאות זו, של הארה מתמדת, האדם מצווה להתבטל באופן מוחלט בפני אלוקיו. יתר על כן, הדלקת המנורה עצמה אינה מוגדרת כעבודה, ולפיכך זר שהדליקה אינו חייב מיתה (יומא כד ע"ב). בזמן שהמנורה דולקת נוצרת הרמוניה בין כל שבעת הנרות, הממוקדת בנר המערבי, ולפיכך אין בה אף איסור הדלקה מנר לנר.
לגבי יסוד מצוות הדלקת נרות החנוכה נפלה מחלוקת בגמרא: האם הדלקת הנר עושה את המצווה, או הנחת הנר עושה את המצווה (שבת כב ע"א). להלכה נפסק כי הדלקה עושה מצווה. כמו כן, הדלקת הנר היא דווקא על פתח הבית הפונה כלפי חוץ. יוצא אם כן שיסוד המצווה הוא האדם, המביא אש מן ההדיוט, ובה הוא מדליק את נר החנוכה על ידי עשיית מעשה.
בזמן חורבן הבית, עבודת המנורה, שהיא המבטאת את בחינת ההיכל ומתמקדת בהתבטלות האדם כלפי אלוקיו, מקבלת את צורתה של עבודת מזבח העולה, המבטאת את בחינת העזרה והשתתפות האדם בעבודת אלוקיו. בעומק העניין, כוח ההארה של תורתו של אהרון הכהן מתבטא על ידי הארת המנורה. אך עם החורבן, כוח זה ממשיך להאיר את אור התורה על ידי נרות החנוכה, המוארים על ידי כלל ישראל ומכוונים חוצה. הם מבטאים תקווה להחזרת הארת המנורה, המבטאת את ההארה הפנימית, בקרוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
