ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
אַךְ חֶלְקֵי הַיִּרְאָה הַזֹּאת – שְׁנַיִם. הָאֶחָד הוּא בַּהֹוֶה אוֹ עָתִיד, וְהַשֵּׁנִי בֶּעָבָר.
בַּהֹוֶה הוּא – שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם יָרֵא וְדוֹאֵג עַל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹ עַל מַה שֶּׁהוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹתוֹ, פֶּן יִהְיֶה בוֹ דָבָר אוֹ פֶּן יִכָּנֵס בּוֹ אֵיזֶה דָבָר אֲשֶׁר לֹא לְפִי כְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל.
בֶּעָבָר הוּא – שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חוֹשֵׁב תָּמִיד עַל מַה שֶּׁכְּבָר עָשָׂה, וְיִירָא וְיִדְאַג פֶּן יָצָא מִתַּחַת יָדָיו אֵיזֶה חֵטְא בְּלֹא שֶׁיָּדַע, וְהוּא כְּעִנְיַן בָּבָא בֶּן בּוּטָא שֶׁהָיָה מַקְרִיב אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם (כריתות כה ע"א). וְאִיּוֹב, אַחַר מִשְׁתֵּה בָּנָיו, הָיָה מַשְׁכִּים "וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב, אוּלַי חָטְאוּ בָנַי" וְגוֹ' (איוב א, ה), וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּעִנְיַן שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁמָּשַׁח מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ (שמות ל, לב), "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ", וּלְאַהֲרֹן נִצְטַוָּה שֶׁיִּמְשָׁחֵהוּ בוֹ, וְהָיוּ מִתְיָרְאִים שֶׁמָּא מָעֲלוּ בוֹ בְאֵיזֶה צַד שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא כַמִּצְוָה, זֶה לְשׁוֹנָם (הוריות יב ע"א), "וְעַל דָּבָר זֶה דָאַג מֹשֶׁה וְאָמַר, שֶׁמָּא מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? יָצְתָה בַת-קוֹל וְאָמְרָה, כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן וְגוֹ'. כְּטַל חֶרְמוֹן, מַה טַּל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה אַף שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁבִּזְקַן אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה. וַעֲדַיִן הָיָה אַהֲרֹן דּוֹאֵג שֶׁמָּא מֹשֶׁה לֹא מָעַל, וַאֲנִי מָעַלְתִּי, יָצְאָה בַת-קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד, מַה מֹּשֶׁה לֹא מָעַל אַף אַתָּה לֹא מָעָלְתָּ".
הֲרֵי לְךָ מִדָּתָם שֶׁל חֲסִידִים, שֶׁאֲפִלּוּ בַמִּצְוָה שֶׁעָשׂוּ הָיוּ דוֹאֲגִים וְאוֹמְרִים, שֶׁמָּא נִתְעָרֵב בָּהֶם שֶׁמֶץ פְּסוּל חַס-וְחָלִילָה. וְאַבְרָהָם אַחֲרֵי שֶׁיָּצָא לַעֲזוֹר לְבֶן אָחִיו לוֹט שֶׁשָּׁבוּ אוֹתוֹ, הָיָה מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא לֹא זַכּוּ מַעֲשָֹיו לְגַמְרֵי, הוּא מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מד, ד) עַל פָּסוּק (בראשית טו, א) "אַל תִּירָא אַבְרָם" – "רַבִּי לֵוִי אָמַר, לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר, בֵּין כָּל אוּכְלוּסִין שֶׁהָרַגְתִּי, שֶׁמָּא הָיָה בֵינֵיהֶם צַדִּיק אֶחָד אוֹ יְרֵא שָׁמַיִם אֶחָד, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר לוֹ, 'אַל תִּירָא אַבְרָם'". וְאָמְרוּ בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ (רבה פרק כה), "אַל תִּירָא אַבְרָם" – "אֵין אוֹמְרִים, אַל תִּירָא אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם לַאֲמִתּוֹ". וְהִיא זֹאת הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית שֶׁאָמְרוּ עָלֶיהָ (ברכות לג ע"ב), "אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם בִּלְבָד", שֶׁרַק לְמֹשֶׁה הָיָה קַל לְהַשִּׂיגָהּ מִפְּנֵי רֹב דְּבֵקוּתוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי הָאֲחֵרִים וַדַּאי שֶׁהַחֹמֶר* מוֹנֵעַ גָּדוֹל הוּא לָהֶם. אָמְנָם כָּל חָסִיד וְחָסִיד רָאוּי לוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַשִּׁיג מִמֶּנָּה כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְנֶאֱמַר (תהלים לד, י), "יְראוּ אֶת ה' קְדוֹשָׁיו".
___________________________________
שֶׁהַחֹמֶר – החיים בגוף גשמי.
ביאורים
דיברנו אתמול על מעלתה הגדולה של יראת החטא, ועל הזהירות הגדולה של האדם הירא את ה' בכל מהלך חייו, בכל פרט ובכל דבר. כעת הרמח"ל מדבר על נקודה נוספת ביראת החטא. עד כה דיברנו על הזהירות הגדולה של האדם מלהיכשל בעברה ולו הקטנה ביותר, ועל כך שהוא נזהר לא למעוד בשום דבר שאינו ראוי מפני הכיעור שבו, ועכשיו מוסיף הרמח"ל שזהירות זו אינה רק על מעשיו בהווה או בעתיד, אלא גם על מעשיו בעבר.
לאדם ירא חטא יש נפש כה עדינה ורגישות כל כך גבוהה למעשיו, והוא רוצה שהם ייעשו באופן הנכון ביותר והטוב ביותר לכבודו של הקב"ה. לעשות את הטוב מפני שהוא באמת טוב, ולהימנע מעשיית הרע מפני שהוא מתועב ונמאס בעיניו. אדם בעל עדינות ורגישות כזו אינו נזהר רק על להבא, אלא גם על מעשים שעשה בעבר. אם אדם כבר עשה נזק בעבר, הדבר צובט בלבו. עצם המחשבה שיצא מעשה כזה מתחת ידיו, והוא גרם לכזה נזק מפריע לו ממש כאילו עשה את הדברים עכשיו. אי אפשר להישאר עם תחושה של 'מה שהיה היה' אלא יש להשתדל לתקן את המעוות. כשמצליחים לפתח רגישות בריאה כזו למעשים רעים, אי אפשר להישאר אדישים ולומר שחל 'חוק התיישנות' על המעשה, כי מבינים שלכל מעשה יש פירות, יש לו השלכות שנגזרות ממנו. לכן תמיד יש לתקן בהתחלה, לעקור את השורש החולה על מנת שיוכלו לצמוח הזרעים הבריאים.
הדבר שייך במיוחד כאשר עלינו לנהוג בצורה חריגה, כמו להראות כעס בחינוך, או להתנהג באכזריות במחסום בצבא וכדומה. תמיד עלינו לבדוק עם עצמנו לפני מעשה כיצד עלינו לנהוג, וגם לאחר מעשה לא לזנוח ולומר 'את שנעשה אין להשיב' אלא לבחון אם באמת נהגנו כשורה.
הרחבות
•יראה ואהבה
אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם בִּלְבָד. במקרים רבים אנו מתייחסים לקשר של אהבה עם ה' כאל דבר עדיף מקשר של יראה , "אהבה גדולה מיראה" [רמב"ן שמות כ, ח]. האהבה מביאה לעשייה, לעומת היראה שהיא מצמצמת ומקפיאה. היראה מצטיירת כאמצעי למניעת נפילות, ולא כמטרה עצמית הבונה קומות חיוביות. אולם, יש צד שדווקא היראה מבטאת קשר עמוק ונשגב יותר עם הקב"ה , ומצד זה יש לה יתרונות על האהבה. רעיון זה טמון בביטוי 'אוצר', וכך כתב על זה המהר"ל : "הקיום הנצחי הוא על ידי יראת השם יתברך, שנקרא יראת השם יתברך 'אוצרו'. וכך הדבר הזה בעצמו, אף אם היה לו כל התורה כולה, אין הקיום אלא בשביל יראת ה'... ודבר זה (היראה) הוא קיום העלול (הנברא) לא מצד אהבת השם יתברך... כי מי שיש בו יראת שמים הוא מבטל צורתו (עצמיותו) לגמרי אצל השם יתברך... וכאשר הוא בעצמו אין דבר, רק הכל מן השם יתברך, הנה זה נמסר לגמרי אל השם יתברך..." [חידושי אגדות, שבת לא.]. דווקא היראה מבטאת הערצה והכרה של העוצמה האינסופית של הקב"ה, מה שמביא את האדם להתבטלות גמורה בפני ה' ולהיבלעות באלוהות וברצון האלוהי.
לרפואת והצלחת מתניה בן שרה הי"ו
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
משמעות המילים והדיבור שלנו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רמב"ם וכוזרי
מהי אמונה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
