ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות בא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תשע"ה

טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

להכיר בטובה ולהיפרד מהגלות
כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם
עד כמה שהדבר נשמע מוזר, לא היה קל לצאת ממצרים. המצרים נאלצו לדחוק בישראל על מנת שיצאו. "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" (שמות יב לג). הם היו צריכים לגרש את ישראל. "כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" (שמות יב לט).
בשעת לילה, אחרי מכת הבכורות, בני-ישראל קיבלו רשות מפרעה לצאת מצרים."וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" . אבל הם לא יצאו מפתח ביתם עד בוקר בגלל ציווי משה. כשהאיר היום הם הלכו לשאול כלי כסף וכלי זהב ושמלות מהמצרים, גם זה לפי בקשת משה.
באותה שעה המצרים דחקו בהם לצאת: "אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד? טול שנים ולך" (רש"י שם). קחו כפול, העיקר שכבר תצאו ממצרים.
האמת היא שהם לא התעכבו רק בגלל הציווי של משה. הם לא כל כך רצו לצאת. הם היו רגילים לומר למשה: "הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות יד יב). זאת כנראה הסיבה שבגללה הם לא הכינו אוכל וצידה לדרך, למרות כל הסימנים הברורים שהפעם היציאה היא אמיתית.

זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ
מרן הרב זצ"ל היה אומר כי אע"פ שאי הכנת האוכל לא מלמדת טוב על ישראל, הקב"ה זוכר להם את הדבר לטובה. "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו פרק ב).
אלוקים יודע שקשה להם לצאת מהגלות, על כן הוא לא מביא אותם לידי קושי שבעקבותיו הם יחזרו למצרים. "וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג יז). הוא מחכה שהם יגיעו לארץ ישראל ויתחזקו, ולאחר מכן יוכלו להתמודד עם הפלישתים.

געגועים לסיר הבשר

אורך הרוח של הקב"ה ממשיך גם שלושה שבועות אחרי קריעת ים סוף, כשהם נתקלים במחסור באוכל ואומרים: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות פרק טז ג). על אף הדברים הקשים האלה, שניכרת בהם כפיות טובה, ה' מביא להם אוכל.
אחרי עוד שבוע וחצי הם נתקלים בבעיית המים ברפידים. הפעם הם חוזרים על הטענה בתוקף, כמעט סוקלים את משה: "וַיָּלֶן הָעָם עַל משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (שמות פרק יז). הפעם התוצאה היא עמלק.

מתגעגעים לגלות, מסתובבים במדבר
כשהרצון לחזור למצרים חוזר גם בחודש השני של השנה השנייה, זה כבר מכעיס. הם כבר אחרי מתן תורה, אחרי השראת השכינה במשכן. בדרך לארץ ישראל. ובכל זאת הם אומרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר פרק יא ה). הפעם ה' כועס עליהם, "וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". הציפייה מהם בשלב הזה היא שהם יתנתקו מהגלות.
בני-ישראל כנראה לא לומדים לקח, וכעבור חודשיים בלבד הם חוטאים בחטא המרגלים: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד ד). הם כל כך נחושים בדעתם, עד שהם כמעט רוגמים באבנים את יהושע וכלב שמשכנעים את העם ללכת לכיוון ארץ ישראל (שם, יד י).
עכשיו זה כבר כמעט לא נסלח: "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ, וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". בסופו של דבר ה' סולח למחצה, הם לא מתים בדֶּבֶר, אבל הם מתים במדבר בגלל מאיסת ארץ ישראל ובגלל הרצון לחזור לגלות. "שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע" שהוציאו על ארץ ישראל (ערכין טו).

גמ"ח סיוע בחסות דתן ואבירם
מול משה ואהרון, לכל אורך הדרך, עומדים דתן ואבירם. בחטא קרח הם היללו את יופיה של הגלות והתעלמו מהצער הנורא שהיה בה. הם כינו את מצרים "ארץ זבת חלב ודבש". לא פחות ולא יותר.
הגמרא במסכת סנהדרין (צד ע"א) כותבת שלסנחריב מלך אשור הרשע היה צד טוב: "אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אותו רשע לקרותו 'אסנפר רבא ויקירא'? – מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל, שנאמר: 'עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם'". שכשהגלה את עשרת השבטים אמר להם שהוא מביא אותם אל ארץ כמו ארץ ישראל, ולא יותר טובה.
"אבל ישראל ספרו בגנותה של ארץ ישראל". כשהגיעו ל"שוש" אמרו שהוא כמו ארץ ישראל, כשהגיעו למקום ששמו "עלמין", אמרו זאת עיר יפה כירושלים שהיא "בית עולמים". אבל כשהגיעו ל"שוש תרי" – אמרו זו מקום כפול ביופיו מארץ ישראל (רש"י שם).
אנשים אלו חזרו על חטאם של דתן ואבירם. התורה מספרת לנו את זה כדי שנדע כי יש מציאות כזאת של חזרה על חטא דתן ואבירם, וכדי שנלמד לא לשבח את הגלות ולהשכיח את עלבונה.

כל ישראל חברים בחו"ל
לצערנו גם בדורות הללו היו אנשים שאמרו כי בחו"ל טוב יותר מאשר בארץ ישראל באיזה צד ואופן. לפני דור היה "ארגון חסד" שהמשיך את דרכם של דתן ואבירם, שנקרא בשם היפה כי"ח – כל ישראל חברים. חלק ניכר מההשתדלות שלו הייתה לעצור את העלייה ואת ההתיישבות בארץ ישראל. כשפנו אליהם החלוצים שיישבו את ראש-פינה כדי לקבל עזרה, ענו להם אנשי כי"ח ואמרו: אם תעברו לארגנטינה, נכסה את כל החובות שלכם ונעזור לכם להתיישב.
גם דתן ואבירם אמרו לכולם שהם פועלים למען עם ישראל. גם להם היה מן הסתם גמ"ח סיוע לנזקקים בחסות הקרן החדשה. הם מנסים לעצור את משה במצרים והם מנסים לעצור אותו במדבר, בעזותם הם אף מייחסים לו כוונות זדון להשתרר על עם ישראל. בפועלם כמעט שהצליחו לעורר את העם כולו כנגד משה, עד שנבלעו באדמה.

ארבעים שנה אקוט בדור
כאמור, העונש שנותן הקב"ה למרגלים ולעם ישראל הוא להסתובב ארבעים שנה במדבר בטרם ייכנסו לארץ. מסתבר שזה בדיוק הזמן שנדרש כדי שיעבור להם הרצון לחזור למצרים. עוד בשנה הארבעים הם מצטערים פעמיים על היציאה ממצרים. פעם אחרי מות מרים: "וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת" (במדבר כ ה), ופעם בעת שסובבו את ארץ אדום: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה. וראה רש"י במדבר כו יג).

נחלה בארץ מתוקה ממילקי
כל זה מגיע אל סיומו בשעה שבנות צלפחד מבקשות נחלה בארץ ישראל. הן לא חושבות על המילקי המתוק והמפתה של מצרים, הן חושבות על נחלה בארץ ישראל. "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ". ה' אומר למשה: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" – "כך כתובה פרשה זו לפני במרום. מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה". עליהם אמרו חכמינו: "אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו".
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מזכיר תדיר את דברי רש"י שאמר שכיוון שכל הנשים הלכו אחרי בנות צלפחד, בגלל התכונה הזו לא נגזרה גזירת המרגלים על הנשים. בסופו של דבר הן משפיעות על עם ישראל כולו, שכן אחרי הסיפור שלהן אף אחד לא מעז להזכיר עוד את מצרים. אחרי הסיפור שלהן מגיעים הגברים ממשפחות מנשה בן יוסף ומבקשים אף הם נחלה בארץ ישראל.

אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה
טובה – ורק טובה
ארץ ישראל מוזכרת בתורה פעמים רבות. במקומות רבים היא מוזכרת כ"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". 12 פעמים היא נקראת "אֶרֶץ טוֹבָה". כך אומר ה' למשה בפעם הראשונה שנגלה לו: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג ח). וכך אנחנו אומרים בכל ברכת המזון.
הארץ כל כך טובה, עד שאפילו המרגלים לא יכולים להתעלם מהעובדה הזאת ואומרים: "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ" (במדבר יג כז). וכן: "טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵינוּ נֹתֵן לָנוּ" (דברים א). יהושע וכלב חולקים עליהם ואומרים: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד ז). וצריך להבין מה חידשו יהושע וכלב, והרי המרגלים הודו שארץ ישראל טובה?
צריך לומר שהמרגלים אמרו כי הארץ טובה, אבל יש בה גם רע. "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא". על זה אמרו יהושע וכלב אמרו שהיא רק טובה (רמב"ן במדבר יד ז). ומי שמדבר עליה רע – הוא רע. כך נאמר בעונש דור המרגלים: "אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם" (דברים א לה). הארץ היא טובה, והמקטרגים עליה הם רעים.

שלא להתרעם על ישיבת ארץ ישראל
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה רגיל להזכיר את הגמרא במסכת כתובות (קיב) שמדברת באריכות של שבחה של ארץ ישראל, ובעיקר על שבח פירותיה. מהפירות הללו אנו לומדים על מעלתה הגדולה (כדאי ללמוד את הגמרא במקור).
הגמרא שם מספרת על רבי חנינא שהיה "משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו. ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים". על רבי אמי ורבי אסי הגמרא מספרת שהיו לומדים תורה בארץ ישראל, וכשהשמש הגיעה למקום שהן יושבין ולומדים עם התלמידים היו עומדין משם ויושבין בצל. ובימי הצינה עומדין מן הצל ויושבין בחמה. כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל (רש"י שם).
כתב על זה גאון עוזנו ותפארתנו רבי יוסף חיים זיע"א בספרו "בניהו בן יהוידע", כי רבי אמי ורבי אסי היו רגילים למזג האוויר של ארץ ישראל, ולכן הוא לא הפריע להם. אבל הם חששו "כדי שלא יבוא אחד מן התלמידים לומר על המקום ההוא לא טוב ונמצא מוציא דיבה על חלק קרקע שבארץ ישראל".
סיים הרב וכתב: "ומכאן ילמד האדם מוסר השכל לשמור פיו ולשונו לבל יוציא מפיו שום דיבור לא טוב לגנות אפילו אמה אחת מארץ ישראל. הן מצד האויר הן מצד קור וחום. הן מצד הפירות, והן בענין הבית וכיוצא. ואפילו בעת חרבנה שהיא ביד הגוים והבתים הם של גוים. כדי שלא יהיה בכלל מוציא דיבה על ארץ ישראל".
ארץ ישראל נקנית בייסורים
אחרי הייסורים, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל
האזהרה הזאת של רבי יוסף חיים היא מחשש שמא בגלל הייסורים שבהם נקנית הארץ נשכח את טובתה הגדולה. שהרי זה היה הניסיון של אברהם אבינו. הקב"ה שולח אותו לארץ ישראל ומבטיח לו הרבה ברכה. "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". אבל כשהוא מגיע לארץ ישראל הוא חווה בתחילה את הייסורים.
מיד כשהוא מגיע מקבל את פניו רעב כבד. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ". הוא נאלץ לרדת למצרים למרות הסכנות האורבות לשרה, ובדרך נאלץ לקחת הלוואות כדי להתפרנס (רש"י בראשית יג ג. ילקוט שמעוני תהלים רמז תתנ).
בתקופה ההיא מישהו אחר מצליח מאוד. סדום ועמורה נבנים מתוך שפע גדול "כגן ה', כארץ מצרים". גם בני כנען המקוללים הולכים ומצליחים, "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ", הולכים וכובשים את הארץ מידי בניו של שֵם (רש"י). לאברהם אין ברכה, אין לו ילדים. איפה הברכה הגדולה של הארץ? לוט כבר מתייאש והולך לגור עם אנשי סדום. אין לו סבלנות כמו זאת שיש לאברהם. בסדום הוא מוצא ברכה כאן ועכשיו.
אברהם לא מתייאש, אלוקים הבטיח והברכה מגיעה. יצחק נולד, "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל". גם עושר: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב". גם כבוד: "נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ". גם השפעה רוחנית, גם אהבת ה'. הכול. אבל זה לא התחיל כך.
אלוקים אומר לאברהם כי גם אצל בניו ירושת הארץ תתחיל בייסורים. "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", ורק אחר כך יזכו לשוב לארץ ישראל ולרשת אותה. "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה".

אחרי הייסורים, גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן
כן היה גם עם העולים לארץ בימי הבית השני, "בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ" (נחמיה א, ג-ד). הם מתחילים לבנות את חומות ירושלים, והגויים לועגים להם ומנסים להפר את העלייה ואת ההתיישבות. "וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים הֲיַעַזְבוּ לָהֶם? הֲיִזְבָּחוּ? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת?; וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי אֶצְלוֹ וַיֹּאמֶר גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם" (נחמיה ג, לד-לו).
גם בין היהודים לבין עצמם היו מחלוקות שהפריעו לגאולה (נחמיה ה'). העלילו על נחמיה שהוא רוצה למרוד במלך, שיתפו פעולה עם האויבים הללו וריגלו אחריו. גם צרות רוחניות היו שם – נישואי תערובת (נחמיה ז סד; י לא; יג א.); חילול שבת המוני (נחמיה י לב; יג טז); זלזול בבית המקדש (נחמיה יג). אבל בסופו של דבר הכול בא על מקומו בשלום ונתקיים בהם "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי פרק ב, ט-י).

כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ
רבי שמעון בן יוחאי מסביר (ברכות ה ע"א) שהדרך הזאת לקניין הארץ הטובה כתובה בתורה: "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על-ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין – שנאמר: 'אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו'. ארץ ישראל – דכתיב 'וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ'. וכתיב בתריה: 'כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה'. העולם הבא – דכתיב 'כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר'".
למה הדבר דומה? לצבא שיש בו יחידות מובחרות שבוחרים אליהן את החיילים היותר טובים, וכולם רוצים להיות שם. החיילים האלה עוברים טירונות כפולה ומכופלת, גם מבחינת הזמן וגם מבחינת הקושי הגדול. בזכות היכולות הבסיסיות שלהם ובזכות האימונים המפרכים, החיילים האלה יודעים לעשות את המבצעים היותר מסובכים בהצלחה. כך הן שלוש המתנות הטובות שהקב"ה נותן לנו, לא נוכל למצות את טובן הגדול אלא במאמץ גדול.

חמדה גנוזה
על זה נאמר הפסוק (תהילים לא כ) "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ". כתב ה"שפת אמת" כי הטוב הצפון הזה נאמר על גם על ארץ ישראל "ובודאי היא חמדה גנוזה". ולכן השתוקקו לה האבות הקדושים. "ובאמת הקב"ה מסר לנו מצות התלויות בארץ אשר בכח מצות אלו נוכל להוציא מכח אל הפועל אותה חמדה גנוזה" ("שפת אמת" שלח תרנב).
גם תורה היא חמדה גנוזה. כך קראו לה המלאכים. "אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְדָה גְּנוּזָה, שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָּשָׂר וָדָם"? "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנוּ? וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנוּ?". גם את החמדה הגנוזה הזאת אי-אפשר למצוא על פני האדמה. היא גנוזה עמוק עמוק, ורק במאמץ אפשר למצוא אותה. "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא" (משלי ב, ד-ו).

אין מתנה בלי שטר חוב
חכמינו מספרים כי עשיו עזב את ארץ ישראל כשיעקב הגיע לארץ. "וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו". מביא רש"י מדרש אגדה שמסביר כי עשיו ברח "מפני שטר חוב של גזירת 'כי גר יהיה זרעך' המוטל על זרעו של יצחק, אמר (עשיו) אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר".
עשיו לא הסכים לקבל על עצמו את הייסורים שנאמרו לאברהם אבינו בברית בן הבתרים – "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" – ובגלל זה הוא נאלץ לוותר על ארץ ישראל. לכן לא זכו בני עשיו לקבל את ארץ ישראל ולא התקיים בהם "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה". זאת כנראה הסיבה שלנוצרים אין עד היום תביעה על ארץ ישראל (רש"י על במדבר פרק כ פסוק יד).

כל ההתחלות קשות
חכמינו במדרש מספרים כי אנשי דור המבול היו צריכים לקבל את התורה. "אמר רבי אחא: בקש הקדוש ברוך הוא ליתן להם ארבעה דברים: תורה, יסורין, עבודת קרבנות ותפלה ולא בקשו" (שמות רבה משפטים ל יג). וכן בזוהר: "דעתיד הוה משה לקבלא אורייתא בדרא דטופנא (דור המבול), אלא בגין דהוו רשיעייא, הדא הוא דכתיב (שם ו ג) 'בשגם הוא בשר', 'בשגם' זה 'משה" (בגימטרייה. זוהר חלק ג דף רטז/ב).
ומה הייתה רשעתם? שלא הסכימו ליישר את דרכם. לא הסכימו לקבל חינוך בדרך לקבלת השפע. שהרי כל שפע יכול לבוא לטובה או לרעה. הכול תלוי בהכנה ("צדקת הצדיק" - אות קע). כדי שיבוא השפע לטובה ולא לקללה, צריך תפילה והרבה חינוך טוב. אנשי דור המבול לא הסכימו לקבל על עצמם את העבודה הקשה ואת התפילה. עליהם נאמר: "זכה – נעשה לו סם חיים, לא זכה – נעשה לו סם המוות", נתהפך להם השפע הגדול למבול גדול.
אבל בצדיקים נאמר: "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז). וזה עניין מה שאמרו (בראשית רבה ס"ו ד') "צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה". וכן נאמר (תענית י' ע"ב): "כל התחלות קשות". וכדרך שאמרו (גיטין מ"ג ע"א) "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם". אבל בסופם נאמר: "את והב בסופה".

ארץ ישראל דוחה קשיים וייסורים
מכאן למדו חכמים שחובת העלייה והישיבה בארץ ישראל לא נדחית כאשר יש קושי. שהרי היא נקנית בקושי ובייסורים הללו. גם קושי רוחני אינו מונע את ירושת הארץ. כך אמרה הגמרא: "ת"ר: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל – דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ – דומה כמי שאין לו אלוה".
גם קושי של סכנה אינו מונע עלייה לארץ. שהרי כל מצוות כיבוש ארץ ישראל אינה אלא במקום סכנה. שכך דרכו של כיבוש וכך דרכה של מלחמה. אעפ"כ ציוותה התורה לכבוש את הארץ מידי הנוכרים במקום סכנה ולא להותיר מהם "לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם".
כל הדברים הללו אמורים כלפי היהודים שנמצאים בצרפת, באנגלייה, באירופה, בארה"ב, בארגנטינה או בכל מקום אחר. חובת העלייה לארץ ישראל היא אפילו אם יש קושי חלילה. וצריך לזכור כי הקושי הזה הוא לטובתנו, כל שכן בימינו שאין קושי. כל אחד יכול לגור במקום שלבו חפץ, ואף פקיד לא יכול להחליט בעבור העולה היכן יגור.
כל אחד יכול לחנך את ילדיו במקום שלבו חפץ. בתלמוד תורה או בממ"ד, בדתי או בחרדי. בכל מקום שיחפוץ יכול לחנך את ילדיו. התופעה שהייתה בעבר, שניסו להעביר את העולים על דתם, כבר עברה מן העולם, וברוך ה' זאת הארץ היותר בטוחה לעם ישראל. ואם בכל זאת יש קושי כלשהו – הרי זה בטל באלף מול כל הקשיים שעברו אלה שיישבו את הארץ בדור האחרון. על כן אנו אומרים לאחינו: בואו ורשו את הארץ. בואו, אחים, ונבנה יחד מקום להשראת שכינה בהר ה' בירושלים. במהרה בימינו אמן.
ויהי רצון שיקיים בנו "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ". אמן ואמן.

עלייה מדרגה אחר מדרגה
סיפר הרב אהרון שאלתיאל: פעם נכנסה אל הרב זצ"ל אישה מצרפת ואמרה בצרפתית: "בעלי החליט לעלות לארץ. אני לא יודעת מילה בעברית, כל החברות שלי בצרפת ואני לא מכירה בארץ אף אחד. קשה לי לעלות למקום חדש, בצרפת טוב לי".
"זה טוב לעלות לארץ", אמר לה הרב. כששמעה זאת האישה, היא פרצה בבכי. היא ציפתה לשמוע שהרב יגיד לה להישאר בצרפת, כמו שאומרים רבנים בצרפת.
כשראה הרב את בכייה, הוא הזדעזע והתרגש. "מה קרה? למה את בוכה?", שאל. והיא, תוך שהיא ממררת בבכי, חזרה וסיפרה לו שהיא לא יכולה לחשוב על אפשרות כזאת, לעזוב את המקום הטבעי שלה ולעבור למקום חדש שזר לה לחלוטין.
כששמע זאת הרב, פנה אליה בנועם ואמר: "זה כדאי לך. זה כדאי לילדים שלך. הם ילמדו בין יהודים ויתחזקו בתורה. אם הם יגדלו בצרפת, הם עלולים להינשא לנוכריות. גם אם זה קצת קשה – זאת מצווה גדולה לגור בארץ ישראל. כדאי לך".
אחר כך ניסה הרב למצוא דרך של פשרה. "אם קשה לך, אז אל תבואי מיד לארץ, כמו שבעלך רוצה. קחי לך תקופה של חצי שנה, ובזמן הזה תתחילי להיכנס לעניינים, תלכי ללמוד באולפן, תבואי לבקר בארץ אחת לכמה זמן, תתחברי לאט-לאט. אבל אתם צריכים לעלות לארץ".
במקרה זה, הרב הראה לנו כי גם כאשר יש פסיקה חד-משמעית, צריך להיות קשוב למי שבא לבקש את הפסיקה, לאפשר שילוב של גמישות בפסיקה. הרב תמיד ידע למצוא את הדרך השלישית. את הטור החמישי ב"שולחן ערוך", מבלי לסטות בכהוא-זה מהארבעה המקוריים. הוא ידע למצוא את הדלת האחורית, את הסמטה הצרה שרק הוא ידע איפה היא ואיך לעבור בה. והוא ידע להתאים את זה לכל מצוקה שהיא.

"ילמד האדם מוסר השכל לשמור פיו ולשונו לבל יוציא מפיו שום דיבור לא טוב לגנות אפילו אמה אחת מארץ ישראל. הן מצד האויר הן מצד קור וחום. הן מצד הפירות, והן בענין הבית"

"שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על-ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא"

זריזים למצוות . האם עדיף לקיים חנוכת בית מיד בכניסה לבית עם שלושה אנשים, או בסוף שבוע במניין?
מיד בכניסה לבית.

חתונה על סרטון . האם מותר לראות סרטון שיש בו אישה צנועה? מה לגבי סרט חתונה של קרובי משפחה?
לא כדאי לראות סרטון שיש בו אישה, אבל סרט חתונה מותר.

חיישינן לחיישן . האם מספיק שנורת הביקורת בגלאי של אזעקה לא תהיה דלוקה בשבת, והחיישן כן ממשיך להיות פעיל כשמסתובבים בבית?
צריך לבטל גם את החיישן.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il