ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק רְבִיעִימעכבי התפילה | |
הכלל | |
א חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ: טַהֲרַת הַיָּדַיִם, וְכִסּוּי הָעֶרְוָה, וְטַהֲרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה, וּדְבָרִים הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ, וְכַוָּנַת הַלֵּב. | א מְעַכְּבִין - מונעים את האפשרות לצאת ידי חובה. הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ - המבלבלים את דעתו ומונעים אותה מלהיות מיושבת ומרוכזת. |
טהרת הידיים | |
ב טַהֲרַת הַיָּדַיִם כֵּיצַד? רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם עַד הַפֶּרֶק וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה וְלֹא הָיָה לוֹ מַיִם: אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם אַרְבַּעַת מִילִין, שֶׁהֵם שְׁמוֹנַת אֲלָפִים אַמָּה - הוֹלֵךְ עַד מְקוֹם הַמַּיִם וְרוֹחֵץ וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל; הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם יָתֵר מִכָּאן - מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּקוֹרָה וּמִתְפַּלֵּל. | ב רוֹחֵץ - נראה שמדובר בנטילת ידיים לכל דיניה (ברכות ו,ב). הנקראת רחיצה (מלכים ו,יב). נטילת ידיים בבוקר משמשת לקריאת שמע ולתפילת שחרית. הַפֶּרֶק - המִפרק המחבר את כף היד לאמה. מִילִין - כל מיל הוא אלפיים אמה, כקילומטר. מְקַנֵּח - מנגב. צְרוֹר - אבן קטנה (פה"מ כלים ה,ח) או גוש עפר. |
ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְפָנָיו. אֲבָל אִם הָיָה מְקוֹם הַמַּיִם לְאַחֲרָיו - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַחֲזֹר לְאַחֲרָיו אֶלָּא עַד מִיל; אֲבָל אִם עָבַר מִן הַמַּיִם יָתֵר מִמִּיל אֵינוֹ חַיָּב לַחֲזֹר, אֶלָּא מְקַנֵּחַ יָדָיו וּמִתְפַּלֵּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ מְטַהֵר לַתְּפִלָּה אֶלָּא יָדָיו בִּלְבַד? בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת חוּץ מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית. אֲבָל בַּשַּׁחֲרִית - רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל; וְאִם הָיָה רָחוֹק מִן הַמַּיִם, מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּלְבַד וּמִתְפַּלֵּל. | ג לְפָנָיו - לכיוון מחוז חפצו, שהוא ממשיך ממילא ללכת לשם. |
כיסוי הערווה | |
ז כִּסּוּי הָעֶרְוָה כֵּיצַד? אַף עַל פִּי שֶׁכִּסָּה עֶרְוָתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַסֶּה לִקְרִיַּת שְׁמַע, לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּכַסֶּה אֶת לִבּוֹ. וְאִם לֹא כִּסָּה לִבּוֹ, אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס וְאֵין לוֹ בַּמֶּה יְכַסֶּה - הוֹאִיל וְכִסָּה עֶרְוָתוֹ וְהִתְפַּלֵּל, יָצָא; וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה. | ז כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַסֶּה לִקְרִיַּת שְׁמַע - ראה קריית שמע ג,יז. לִבּוֹ - חזהו. |
טהרת מקום התפילה | |
ח טַהֲרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה כֵּיצַד? לֹא יִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת וְלֹא בַּמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא וְלֹא בָּאַשְׁפָּה אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ בְּחֶזְקַת טַהֲרָה עַד שֶׁיִּבְדְּקֶנּוּ. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיַּת שְׁמַע - אֵין מִתְפַּלְּלִין בּוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁמַּרְחִיקִין מִצּוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם וְרֵיחַ רַע וּמִן הַמֵּת וּמֵרְאִיַּת הָעֶרְוָה לִקְרִיַּת שְׁמַע, כָּךְ מַרְחִיקִין לַתְּפִלָּה. | ח מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת - "המקום שיש בו צואה או מי רגליים" (קריית שמע ג,ד). אַשְׁפָּה - אתר לפינוי פסולת, ו"חזקת האשפה שהיא מקום הטינופות"' (שם,טו). טַהֲרָה - כאן משמעו ניקיון (ראה מו"נ ג,מז שאחת ממשמעויות 'טומאה' - לכלוך). מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיַּת שְׁמַע - ראה קריית שמע ג,ב ואילך. |
דברים החופזים אותו | |
י דְּבָרִים הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ כֵּיצַד? שֶׁאִם הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו - לֹא יִתְפַּלֵּל. וְכָל הַצָּרִיךְ לִנְקָבָיו וְהִתְפַּלֵּל - תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו. וְאִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּדֵי פַּרְסָה - תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה; וְאַף עַל פִּי כֵן, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, וְיִפְקֹד נְקָבָיו וְיָסִיר כֵּחוֹ וְנֵעוֹ וְכָל דָּבָר הַטּוֹרְדוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. | י לִנְקָבָיו - להתפנות בבית הכיסא. תּוֹעֵבָה - מרוחקת (ת"א). לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ - להתאפק. כְּדֵי פַּרְסָה - שיעור זמן הילוך פרסה, כלומר ארבעה מילין, שהוא 96 דקות בערך. יִפְקֹד נְקָבָיו - יבדוק אם הוא צריך להתפנות. כֵּחוֹ וְנֵעוֹ - הפרשות היוצאות מן הפה: הכיח הוא הפרשה היוצאת בכוח; והניע הוא הפרשה סמיכה הנעה בפה. |
יא מִי שֶׁגִּהֵק וּפִהֵק וְנִתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ: אִם לִרְצוֹנוֹ - הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה; וְאִם בָּדַק גּוּפוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, וּבָאוּ לְאָנְסוֹ - אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק בִּתְפִלָּתוֹ - מַבְלִיעוֹ בְּטַלִּיתוֹ אוֹ בְּבִגְדוֹ. וְאִם הָיָה מִצְטַעֵר מִכָּךְ - זוֹרְקוֹ בְּיָדוֹ לַאֲחוֹרָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בַּתְּפִלָּה וְנִמְצָא טָרוּד. יָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ - שׁוֹתֵק עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ, וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ. | יא גִּהֵק - מתח את גופו (לדעת ר' תנחום ור' מנוח הוא קיצור של 'גֵו הקים'). ויש מי שפירש שהכוונה למי שמוציא מפיו אוויר מתוך שובע, שריחה כריח המאכל שאכל (רש"י ברכות כד,א). פִּהֵק - פער את פיו כאדם המבקש לישון או הקם מן השינה (ע"פ פה"מ נידה ט,ח). נִתְעַטֵּשׁ - פרץ אוויר בכוח מפיו ומאפו בלוויית קול (שם). לְאָנְסוֹ - בעל כורחו. מִצְטַעֵר מִכָּךְ - שייטנפו בגדיו. |
כוונת הלב | |
טו כַּוָּנַת הַלֵּב כֵּיצַד? כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵינָהּ בְּכַוָּנָה - אֵינָהּ תְּפִלָּה; וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה - חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. מָצָא דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת וְלִבּוֹ טָרוּד - אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. לְפִיכָךְ, הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְהוּא עָיֵף אוֹ מֵצֵר - אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ; אָמְרוּ חֲכָמִים: שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁיָּנוּחַ וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. | טו וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה - אבל "אם כיוון את לבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך" (להלן י,א). מֵצֵר - שרוי בצער עמוק. שְׁלשָׁה יָמִים - אפילו עד שלושה ימים. |
טז כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה? שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה; לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וְתַחֲנוּנִים. וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ כְּמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי, מַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ; לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפָּטֵר. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְשָׁעָה אַחַר הַתְּפִלָּה, וּמַאֲרִיכִין בַּתְּפִלָּה שָׁעָה. | טז הַכַּוָּנָה - ומתוך שיפנה את לבו, יתבונן במחשבתו במשמעות הדברים הנאמרים (ראה גם ביאור קריית שמע ב,א), "שכל העבודות האלו שהן בדיבור, אין המטרה בהן אלא להתבונן בהן בעת אמירתן, ויכוון אומרם את מחשבתו, וידע שהוא מדבר בהן עם אדון כל העולם" (שו"ת רסא). ולא יהיה "דינו בתפילתו דין התוכי והשוטה, החוזרים על המילים שבני האדם לימדום" (שם). הָיוּ שׁוֹהִין - ממתינים לפני התפילה שעה שמפסיקים בה כל שיחה ומחשבה אחרת (פה"מ ברכות ה,א). שהייה זו אפשרית גם בקריאת מזמורים או תפילות שעניינם תוכחה ומוסר, שהם טובים ורצויים לריכוז המחשבה, אך אין להטריח את הציבור בגללם (שו"ת רסא). וּמַאֲרִיכִין בַּתְּפִלָּה שָׁעָה - בתפילה אטית. לכן, "אמירת ברכות או קריאת זמירות בחיפזון ובמהירות, הרי זה טעות בהחלט. ומי שאינו מוחה בכך בחזנים, חוטא... כי כיוון שהכל דיבור לפניו יתעלה, היאך מותר למהר בהן ולהסיח את הדעת ממה שהוא אומר?" (שם). |
יח וְכֵן אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה; וְלֹא מִתּוֹךְ דִּין הֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ טָרוּד בַּהֲלָכָה; אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁאֵין בָּהֶן עִיּוּן, כְּגוֹן הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת. | יח שִׂיחָה - שיחה בטלה וסתמית, כסיפורי ההמון: היאך נבנה הארמון וכיוצא בזה. דִּין הֲלָכָה - דיון, משא ומתן בהלכה. טָרוּד בַּהֲלָכָה - בהכרעת פסק ההלכה. הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת - כגון הספר שלפנינו, ספר "משנה תורה". |
יט2 הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה - מִתְפַּלֵּל בְּרָכָה אַחַת, וְהִיא זוֹ: "צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּין וְדַעְתָּם קְצָרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחֲסוֹרָהּ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ; וְאִם יָכוֹל לַעֲמֹד - עוֹמֵד. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ - חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כְּתִקְנָהּ, תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. | יט2 גְּדוּדֵי חַיָּה - להקות חיות טרף. לִסְטִים - שודדים מצוידים בנשק. דַּעְתָּם קְצָרָה - קשה להם לכוון את דעתם. גְּוִיָּה - גוף, בעל חיים. לַעֲמֹד - לעצור מהילוכו. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב - ועדיין הוא זמן אותה תפילה. ואם עבר זמנה, אבל עדיין הוא זמן התשלום שלה, מתפלל תשלומין (פה"מ ברכות ד,ד). וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ - ויירגע. כְּתִקְנָהּ - כצורתה הרגילה. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
3 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ג'
4 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ד'
5 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ח
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ב
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"א
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
מה מברכים על ברקים ורעמים?
מה מברכים על פיצה?
אנחנו קודש למענך
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
הכוח המיוחד של שבת שובה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
