ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
מספרים על רבי חיים מבריסק, שכבר בילדותו התפרסם כעילוי גדול. פעם רצה אחד מגדולי ישראל להשתעשע עם חיים הילד בלימוד, והקשה לו קושיא חריפה וקשה.
תירץ הילד מדעתו תירוץ מסוים. אמר לו אותו גדול – והלא תירוצך כבר כתוב בספר פלוני?
ענה הילד – מי שהולך בדרך המלך פוגש אנשים נוספים. כשאנו מתרצים תירוץ, ומוצאים שכבר קדמנו אחד מגדולי ישראל, סימן שקו המחשבה שלנו טוב ואמיתי.
הפעם, ברצוני להעלות בבימה זו קושיא, שאין לי עליה תירוץ, ולא מצאתי שהמפרשים הקלאסיים מקשים אותה. יתכן והנחת היסוד שלי מוטעית. אשמח לתירוציכם ותיקוניכם כאן בתגובות.
המעיין בעשרת הדברות יגלה, שכל דברה מופיעה בפרשייה נפרדת. אפילו דברות קצרות, כ- 'לא תרצח' וכו', זכו כל אחת לפרשיה משלה. באופן חריג, הפרשיות אפילו מחלקות את הפסוק באמצע, כדי לאפשר לכל דברה פרשיה משלה.
לעקרון זה, יש חריג ראשון בשתי הדברות הראשונות. אנוכי ו – לא יהיה לך מאוגדות בפרשיה אחת. זוהי חריגה מובנת. שתי הדברות הראשונות הם, למעשה, שני פנים של אותה מצווה. שתיהן עוסקות במצוות האמונה בה', כאשר 'אנוכי' היא המצוות עשה בעניין, ו'לא יהיה לך' היא מצוות לא תעשה. מצוות האמונה בה' מקבלת את השלמתה באיסור לא תעשה לעבוד אלילים. לפיכך, דרשו חז"ל את הפסוק – 'אחת דיבר אלוקים, שתיים זו שמעתי', על דברות אלו שהן אחת שהיא שתיים (מכות כג:- כד. ורש"י).
הקושיא הגדולה מצויה דווקא בחריג השני. הדברה האחרונה בעשרת הדברות היא – לא תחמוד. והנה, למרבה ההפתעה דברה זו מתחלקת לשניים (שמות כ, יג)– לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך, ועבדו... וכל אשר לרעך. המילים 'לא תחמוד' חוזרים פעמיים בדיבר, ומחלקים בין הציווי על הבית לציווי על כל השאר. יותר מזה – החלק הראשון בדיבר, 'לא תחמוד בית רעך', זוכה לפרשיה מיוחדת משלו המחלקת את הפסוק באמצעו.
וכך בעשרת הדברות, יש לנו עשר פרשיות, אולם החלוקה לפרשיות לא חופפת את החלוקה לדברות. וצריך להבין את פשר חלוקת הציווי על 'לא תחמוד' לשניים.
עניין זה חוזר על עצמו גם בפרשת ואתחנן, כשהתורה שבה ומספרת על עשרת הדברות. שוב – שתי הדברות הראשונות מאוגדות בפרשיה אחת, והדברה האחרונה מחולקת לשתיים. שם יש גם שינוי מסוים בלשון – החלק השני בציווי, לא נאמר כ – 'לא תחמוד', אלא כ- 'לא תתאווה'. גם סדר הציוויים מתהפך בין יתרו לואתחנן – ביתרו, הפרשיה הראשונה עוסקת ב- בית רעך והשנייה באשת רעך, ואילו בואתחנן הראשונה עוסקת באשת רעך והשנייה בבית, עבד וכל השאר. אשמח לתגובות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
