ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פירשו של ר"מ נראה כהיפוך משמעות הכתוב, ש"כתנות עור" - בעי"ן, משמען כסוי הגוף, ו"כתנת אור" -באל"ף, משמען הארה וגלוי האדם, וצריך להבין את עומק כוונתו של ר"מ בפירושו זה.
נראה לומר שמטרת הלבוש, שהלביש הקב"ה את האדם, היה בשביל שתי מטרות הבאות כאחד, לכסות את ערותו על מנת לגלות את פנימיותו. הא כיצד? ע"י שמכסה את גופו, הרי הוא מיסב את תשומת הלב מערות בשרו המושכת אותו לחטא, לשים לב לפנימיותו ולנשמתו, ואז רוחניותו מתגלית כמו שמצאנו "חכמת אדם תאיר פניו". הלבוש בא להוכיח את מותר האדם מן הבהמה, שאין תוכו כברו, רק גוף וחומריות, שלא יאמר עליו "בשר חמורים בשרם", אלא נברא בצלם אלוקים, לגלות ששתי יצירות בו, כפי שאמר הכתוב "וייצר ה' אלוקים את האדם" - שתי יצירות, יצירת הגוף ויצירת הנשמה, ויצירת הגוף היא כלבוש ליצירת הנשמה שבתוכו. יתרה מזאת, נמצא, שהלבוש פועל לא רק בדרך של כסוי הגוף בחינת "כתנות עור", אלא גם באופן חיובי, כלבוש אורה המאיר את מעלת האדם.
מפתח להבנת הדבר במדרש (תנחומא ישן תולדות יב): "שצריך אדם לכבד את השבת בכסותו וכו' שבתחילה כך עשה הקב"ה, שנאמר: ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". אדם נברא ביום השישי, ובאותו היום חטא, ובערבו של יום הלבישו הקב"ה כתנות עור, נמצא שהלבישו בגדים לקראת שבת!
כמו כן נאמר שם במדרש מטרה נוספת לבגדים שהלבישו הקב"ה:
"מהו כתנות עור? בגדי כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה וכו' עד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות, לכן הלביש הקב"ה לאדם בגדי כהונה גדולה, שהיה בכורו של עולם". (עיין בעל הטורים "וילבישם כתנות" - שניים במסורה, אצל אדם הראשון ואצל אהרן הכהן).
משמעות דברי המדרש היא, שבגדים נתנו לאדם לצורך תפקידיו המיוחדים, לכבודה של שבת, ולכבוד עבודת הקרבנות, כי הבגדים מלמדים על האדם במה עסוקו, ובאיזה מועד הוא נמצא, וכאשר הוא לובש בגדי שבת לכבדה, השבת משתקפת בו, הרי בשבת הוא זוכה לנשמה יתרה ואמרו חז"ל "אינו דומה מראה פניו של אדם בחול למראהו בשבת", ולכן צריך כסות מיוחדת לשבת, כדי להדגיש את המועד שהוא נמצא בו ויראה בזיו פניו הארת השבת.
וכן בשעה שהכהן הגדול עובד בביהמ"ק עליו ללבוש בגדי כבוד ותפארת כשלוחו של מקום, כדי שקדושת ה מקם תשתקף בו, שהרי הוא עתה כמלאך אלוקים, כפי שנאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפו כי מלאך ה' צבאות הוא", ועוד אמרו במדרש על הפסוק "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו בקדש" ושאלו הלא הכהן הגדול נמצא שם, וכי הוא אינו אדם? והשיבו שאכן הוא באותה שעה למעלה ממדרגת אדם, כמלאך ה' צבאות. וכדי להרגיש את מעלת המקום שהוא נמצא בו עליו ללבוש בגדי כהונה, ועל ידם נראה כמלאך "מראה כהן".
נמצאנו למדים, שכותנות העור שהלביש הקב"ה את האדם ואשתו, מטרתם לא רק להיות מעשה "עור" המכסה את הגוף, אלא בחינת "אור" המגלה את מעלת האדם ויחודו.
לבושי הקב"ה
מובא במדרש, כיצד ברא הקב"ה את האור, לבש שמלה ונתמלא העולם כולו אורה. נראה לבאר כוונתם על דרך מה שפרשנו לעיל. שמטרת הלבוש לכתחילה הוא לכסות, ולמעשה לגלות את הפנימיות שבתוכו. והנה הקב"ה נשגב מכל רעיון, ונאמר עליו "כי לא יראני האדם וחי", ואם כן כיצד אפשר להשיג משהו ממנו? התשובה היא ע"י הלבושים המסתירים אותו כביכול, וכך ברא את העולם, ע"י שלבש שמלה והתכסה, נברא "עולם" מלשון"העלם" , ודווקא ע"י העולם ניתן להשיג את קצות דרכיו ולהכירו.
והנה לפני החטא האיר האור הראשון מסוף העולם ועד סופו והיה אפשר לראות דרכו מה שלמעלה ומה שלמטה, ואף מה שעתיד להיות, כלומר ההשגה הייתה גלויה יותר, בחינת "כתנות אור", אבל לאחר שחטא, הקב"ה גנז את האור לצדיקים לעתיד לבא או בתורה. היינו, שלבושי העולם נתערבו וחזרו להיות בבחינת "עור" גס המכסה ומסתיר את השכינה שבתוכו, וכדי לחשוף את השכינה יש להגות בתורה, ודרכה להתבונן בעולם "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", המילים "מי" "אלה" - הם אותיות "אל-הים", היינו לראות את האלוקים - "בעל הכוחות כולם" הנמצא בתוך הבריאה, ודרך הלבושים של הקב"ה לגלותו, ולהחזיר את המצב להיות "כתנות אור", שאמנם מכסות טפח, אבל מגלות טפחיים. (מובא בגמ' סוף מגילה "המחזיק ספר תורה ערום נקבר ערום" ומפרש המהר"ל, שהתורה היא לבושים לשכינה ואינה לפי פשטה).
התפילין - בחינת כתנות עור
כשם שהקב"ה הלביש אדם ואשתו כתנות עור, כך הקב"ה הלביש את ישראל במצוות תפילין, הנחשבים ללבוש כבוד, ככתוב ביחזקאל: "פארך חבוש עליך", וכאשר מתלבש בהם מתקיים בו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - ואמרו חז"ל "שם ה' נקרא עליך - אלו תפילין שבראש". היינו, כאשר האדם לובש את בגדי העור האלו המסמלים את מלכותו יתברך עלינו, שאנו ממליכים אותו במה שכתוב בהם "שמע ישראל ה' וגו'", אזי אנו מתרוממים לאותה מעלה של " שם ה' נקרא עליך" והופכים הלבושים להיות "כתנות אור", של גלוי יחודנו.
ונראה לומר, שהתפילין הם כנגד "נעשה ונשמע" - תפילין של יד - "נעשה" ותפילין של ראש - " נשמע", ובזכותם זכינו לקרני הוד. אלו הכתרים שנתנו לנו כנגד נעשה ונשמע. ולאחר החטא נלקחו הכתרים, ולא ניכר הודם, וחזרו להיות "כתנות עור", אבל בכח מעשנו בהנחת תפילין אפשר להחזיר את הכתרים להאיר באור ראשון "ופארך חבוש עליך", עד כי "ויראו ממך", כאילו קרני הוד של שכינה עלינו.
איזהו מכובד?
הבגדים מכבדים את האדם, כפי שאמר ר' יוחנן "קרי למאניה- מכבדותי (קרא לבגדיו מכבדי)" (שבת ק"ג.). אמנם תלוי לאיזו מטרה לובש את הבגדים, אם זה כדי להתגאות בדבר שאין בו תוכן על זה אמרו בגמ' טלית של ע"ה כ"מרדעת של חמור", ואין אלו אלא "כתנות עור"- בעלמא. אבל אם הבגדים באו לכבד את השבת, לכבד את המקדש, לכבד את התורה, אז הם מאירים לפנימיותו של אדם ומגלים כיצד כל הערכים האלו נמצאים בתוכו.
מובא בפרקי אבות "איזהו מכובד המכבד את הבריות", וצריך להבין כיצד הכבוד שמכבד את הבריות הופך אותו עצמו למכובד. כתב המהר"ל ב"דרך חיים" שאין הכוונה במשנה למידה כנגד מידה, לומר שאחרים יכבדוהו, אלא שיש כאן דבר מהותי, שמי שמכבד אחרים נעשה מכובד.
ונראה להסביר זאת על פי מה שאמרנו על הלבושים, שכן גם המעשים שאדם עושה נקראים בפי המקובלים לבושים, מפני שמעשי הגוף מכילים בתוכם את כח הנשמה שבו.
ואם כן אדם שמכבד את הבריות, מגלה שהוא מכיר את סגולותיהם הטובות, ואף מי שהן רק בריות בעלמא בלא מעשים טובים, גם הם נבראו בצלם אלוקים, ויש להעריך אותם מחמת זה, וריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, ואם הוא מכיר בכל זאת סימן שהוא גם כן שייך לאותן הסגולות. ידוע הדבר מפי הבעש"ט שאם אדם מבחין בדבר רע אצל חברו סימן שיש לו בו עצמו מידה רעה זו, שאם לא כן לא היה מבחין בכך, ומידה טובה מרובה על מידת פורענות, נמצא שמי שמבחין בדבר טוב בחברו על אחת כמה וכמה שהדבר נמצא בו, וממילא מתוך כל הכבוד שמכבד את הבריות מתגלה כבודו שלו.
צא ולמד מן הקב"ה שהוא "מלך הכבוד", שהוא היש האמיתי והטוב המוחלט ולכן בוודאי שהכבוד שלו הוא, אבל אנו מבחינים בכך מתוך ההתבוננות בקצות דרכיו כאשר אנו רואים כיצד הוא מכבד את הבריות. אמרו חז"ל "התורה תחילתה חסד וסופה חסד, תחילתה חסד: ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה חסד: ויקבור אותו בגי" ( ) החסד הזה מתבטא בכבוד שהקב"ה נותן לבריותיו. כבוד ראשון שהלבישו בגדים לכסות בשר ערוותו, שהרי חטא והתבייש, אעפ"כ רצה הקב"ה לכבדו בגלל סגולתו הפנימית "צלם אלוקים" שלו.
וכן קבורת משה היתה לכסות על החסרון של איש האלוקים שגם הוא היה צריך להקבר מפני שגם עליו נאמר "ותחסרהו מעט מאלוקים". כל זה מלמד על הקב"ה שהוא מקור כל אותן סגולות פנימיות של בני האדם ושל הבריאה כולה, והרי הוא "מלך הכבוד".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
