ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהִיא לְבָרֵךְ אֶת שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַר אֲכִילָה. | |
וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןכללי הברכות ועניית אמן | |
המצוה ומשמעות הברכות | |
א מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְבָרֵךְ אַחַר אֲכִילַת מָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח,י). וְאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אִם שָׂבַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ". וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁאֲפִלּוּ אָכַל כַּזַּיִת - מְבָרֵךְ אַחֲרָיו. | א מָזוֹן - לחם העשוי מאחד מחמשת מיני דגן (כס"מ). מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים - מתקנת חכמים, מדרבנן. כַּזַּיִת - מידת נפח של זית בינוני (ראה נספח מידות ומשקלות). |
ב וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכֵן אִם הֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב - יְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה בּוֹ. וַאֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל שֶׁהוּא - מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ נֶהֱנֶה. וְכָל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם בְּלֹא בְּרָכָה - מָעַל. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ אַחַר כָּל שֶׁיֹּאכַל וְכָל שֶׁיִּשְׁתֶּה; וְהוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית, וְהוּא שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת. וּמַטְעֶמֶת - אֵינָהּ צְרִיכָה בְּרָכָה לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ, עַד רְבִיעִית. | ב מָעַל - נהנה מדבר קודש האסור עליו. רְבִיעִית - מידת נפח כ 75 סמ"ק (ראה נספח מידות ומשקלות). מַטְעֶמֶת - אכילה מועטת שאינה לצורך הנאה, אלא לצורך בדיקת המאכל וכדומה, אף אם בלע את המאכל (כס"מ). |
ג וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַהֲנָיָה, כָּךְ מְבָרְכִין עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ. וּבְרָכוֹת רַבּוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וְדֶרֶךְ בַּקָּשָׁה, כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה. | ג הוֹדָיָה - הודאה, אמירת תודה. |
ד נִמְצְאוּ כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שְׁלשָׁה מִינִין: בִּרְכוֹת הַהֲנָיָה, וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת, וּבִרְכוֹת הוֹדָאָה*, שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וּבַקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ. | ד בִּרְכוֹת הַהֲנָיָה - ברכות על דבר שיש בו הנאה, כגון לפני האכילה. וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת - ברכות שמברך על עשיית מצוה, כגון הברכה על הציצית והתפילין וכיוצא בהן. וּבִרְכוֹת הוֹדָאָה* - כך הוגה בכ"י א'. כ"י ק': "וּבִרְכוֹת הַיִּרְאָה". |
מטבע הברכות | |
ה וְנֹסַח כָּל הַבְּרָכוֹת - עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם, וְאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹתָן וְלֹא לְהוֹסִיף עַל אַחַת מֵהֶן וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה. וְכָל הַמְּשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת - אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת - אֵינָהּ בְּרָכָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ. | ה כָּל הַבְּרָכוֹת - לאו דווקא, אלא רובן, שכן גם לאחר עזרא תוקנו ברכות רבות, כגון ברכת "הטוב והמטיב" וברכת המינים בתפילה. וייתכן שהכוונה היא למטבע הכללי של הברכות, שממנו טבעו חכמים את כל הברכות. עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ - הם אנשי כנסת הגדולה (הקדמה למשנה תורה, ז). מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ - מן הנוסח שקבעו. אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה - אף אם אין שינוי מהותי במשמעות כוונת הברכה. ראה בהלכה הבאה (ע"פ שו"ת רנד, רס, קפא). הַזְכָּרַת הַשֵּׁם - הזכרת שם ה'. מַלְכוּת - לשון "מלך" שבכל ברכה. סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ - ברכה שהיא המשך לקודמת לה ונמשכת ממנה, כגון הברכות השנייה והשלישית בברכת המזון, וכן כל ברכות תפילת העמידה, פרט לראשונה. והטעם, כיוון שהיא נסמכת לברכה הקודמת לה, הן נעשות כעין ברכה אחת ארוכה. |
ו כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר כָּעִנְיָן שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים. וְאִם שִׁנָּה אֶת הַמַּטְבֵּעַ - הוֹאִיל וְהִזְכִּיר אַזְכָּרָה וּמַלְכוּת וְעִנְיַן הַבְּרָכָה, וַאֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל, יָצָא. | ו לָשׁוֹן - שפה. |
תנאי הברכה | |
ז כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן - צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר; וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ - יָצָא, בֵּין שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּלִבּוֹ. | |
ח כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן - לֹא יַפְסִיק בֵּין הַבְּרָכָה וּבֵין דָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּדְבָרִים אֲחֵרִים; וְאִם הִפְסִיק - צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. וְאִם הִפְסִיק בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מֵעִנְיַן דָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו - אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁבֵּרֵךְ עַל הַפַּת, וְקֹדֶם שֶׁיֹּאכַל אָמַר 'הָבִיאוּ מֶלַח', 'הָבִיאוּ תַּבְשִׁיל', 'תְּנוּ לִפְלוֹנִי לֶאֱכֹל', 'תְּנוּ מַאֲכָל לַבְּהֵמָה', וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ - אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. | ח בִּדְבָרִים אֲחֵרִים - בדיבור שאינו מן העניין, כפי שמודגם. הָבִיאוּ מֶלַח, הָבִיאוּ תַּבְשִׁיל - שהרי "אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח ולפתן [ללפת בו את הפת, והיינו תבשיל] לפני כל אחד ואחד" (להלן ז,ג). תְּנוּ מַאֲכָל לַבְּהֵמָה - שאין ראוי לאדם לאכול לפני שייתן מאכל לבהמתו (בבלי ברכות מ,א; ראה עבדים ט,ח). |
ט כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן - מֻתָּר לְטָמֵא לְבָרֵךְ אוֹתָן, בֵּין הָיָה טָמֵא טֻמְאָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם, בֵּין טֻמְאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם. וְאָסוּר לַמְּבָרֵךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא עָרֹם, עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאִישׁ. אֲבָל אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ טוּחוֹת בַּקַּרְקַע, וּמְבָרֶכֶת. | ט לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה - להיטהר ממנה על ידי טבילה. וּפָנֶיהָ - פניה של מטה, לשון נקייה לערוות האישה. טוּחוֹת - מכוסות. מה שאינו כן באיש, שאבריו בולטים ונראים. |
שמיעה והשמעה | |
י כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן - אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרֵךְ וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, מֻתָּר לוֹ לְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן כְּדֵי לְהוֹצִיאָן, חוּץ מִבִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוָה, שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן נֶהֱנָה עִמָּהֶן. אֲבָל בִּרְכַּת הֲנָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִצְוָה, כְּגוֹן אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם - הֲרֵי זֶה מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמָּהֶן. | י בִּרְכַּת הֲנָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִצְוָה - ברכת הנהנין, שיש בה ברכת מצוה, כמבואר להלן. אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח - כיוון שבליל הסדר, שמצוה לאכול בו מצה, מברכים שתי ברכות: 'אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו על אכילת מצה' ו'המוציא לחם מן הארץ'. וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם - קידוש בליל שבת, שמברך על היין 'מקדש השבת' ו'בורא פרי הגפן'. |
יא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה מִן הַבְּרָכוֹת מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ, וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ - יָצָא, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן. וְכָל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר הַמְּבָרֵךְ - הֲרֵי הוּא כַּמְּבָרֵךְ; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְּבָרֵךְ חַיָּב בְּאוֹתָהּ הַבְּרָכָה. הָיָה הַמְּבָרֵךְ חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהָעוֹנֶה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, עַד שֶׁיַּעֲנֶה אָמֵן* אוֹ יִשְׁמַע מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹתוֹ. | יא אָמֵן - שמשמעו "קבלת דברים" (נדרים ב,א), כאומר: 'נאמנים עליי הדברים'. הֲרֵי הוּא כַּמְּבָרֵךְ - והשומע והעונה 'אמן' צריכים להתכוון לצאת ידי חובה (שו"ת קפד). וְהָעוֹנֶה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה - כלומר אף על פי שעונה אמן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שהעונה אמן והמברך חייבים להימצא ברמת חיוב זהה, אם מן התורה אם מתקנת חכמים, או שהמברך חייב מן התורה והעונה חייב מתקנת חכמים (להלן ה,טו טז; כס"מ). עַד שֶׁיַּעֲנֶה אָמֵן* - בכ"י א' לא נכתב מילת 'אמן'. |
עניית אמן | |
יג כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ בְּרָכָה מִכָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּרָכָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאוֹתָהּ הַבְּרָכָה, חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן. וְאִם הָיָה הַמְּבָרֵךְ גּוֹי, אוֹ מִין, אוֹ כּוּתִי, אוֹ תִּינוֹק הַמִּתְלַמֵּד, אוֹ שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְשִׁנָּה מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה - אֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. | יג חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן - "משום שהוא מרבה לשבח ולפאר ולרומם לשם הנכבד" (שו"ת רנו). מִין - יהודי שנמשך בדעתו מתוך סכלותו ותאוותו לכפור בעיקר מעיקרי התורה, כגון בייחוד הבורא או בנבואה או בתורה שבעל פה או בתורה שבכתב, שסופו להיות משומד בפועל ואף עובד עבודה זרה (ראה עבודה זרה ב,ה; תשובה ג,ז; רוצח ד,י; ממרים ג,א ג; פה"מ חולין א,ב). כּוּתִי - שומרוני. האנשים שהביא סנחריב מכותה אחר שהגלה את עשרת השבטים, שלמדו את דרכי התורה והיו מוחזקים כיהודים, עד שמצאו חכמים שהם עובדים עבודה זרה בהר גריזים וקבעו שהם כגויים לכל דבר (פה"מ ברכות ח,ח). |
יד כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן - לֹא יַעֲנֶה לֹא אָמֵן חֲטוּפָה וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה, וְלֹא אָמֵן קְצָרָה וְלֹא אָמֵן אֲרֻכָּה, אֶלָּא בֵּינוֹנִית. וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יָתֵר מִן הַמְּבָרֵךְ. וְכָל מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּרָכָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ - לֹא יַעֲנֶה אָמֵן בִּכְלַל הָעוֹנִים. | יד אָמֵן חֲטוּפָה - ענה 'אמן' לפני שסיים המברך את הברכה, וכאילו חטף את ברכתו. אָמֵן קְטוּפָה - ענה 'אמן' זמן רב לאחר סיום הברכה. ואפשר גם שמשמעה 'חתוכה', כלומר שחילק אותה לשני חלקים ואמר 'א מן' (שני הפירושים בגאונים). אָמֵן קְצָרָה - שקרא אֲמן באלף חטופה. אָמֵן אֲרֻכָּה - שהאריך באמירת 'אמן' (רב כהן צדק גאון). |
ברכה שאינה צריכה | |
טו כָּל הַמְּבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה - הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא שֵׁם שָׁמַיִם לַשָּׁוְא, וַהֲרֵי הוּא כְּנִשְׁבָּע לַשָּׁוְא, וְאָסוּר לַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן. הַתִּינוֹקוֹת - מְלַמְּדִין אוֹתָן הַבְּרָכוֹת כְּתִקְנָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְבָרְכִין לְבַטָּלָה בִּשְׁעַת לְמִידָה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן; וְהָעוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. | טו בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה - ברכה שאין צורך לברך אותה, ברכה לבטלה. לַשָּׁוְא - לחינם. כְּנִשְׁבָּע לַשָּׁוְא - שהתורה אסרה להישבע, שהשבועה מן העברות החמורות (שבועות יב,ט יא). |
טז כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו - הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָעוֹנֶה אַחַר בְּרָכָה שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת - הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח; כְּגוֹן אַחַר 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם' בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלִּקְרִיַּת שְׁמַע עַרְבִית. וְכֵן בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת - עוֹנֶה בָּהּ אָמֵן אַחַר עַצְמוֹ. | טז סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת - ברכה אחרונה בסדרת ברכות הסמוכות זו לזו. הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח - הטעם: "להודיע שכבר השלים כל ברכותיו" (להלן יח). בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם - הברכה השלישית בברכת המזון (להלן ב,א). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות ברכות א'
2 - הלכות ברכות ב'
3 - הלכות ברכות ג'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
