ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- ארבעה בנים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
החכם מזכיר שם שמים ואומר 'אשר צוה ה' אלוקינו'. הרשע אינו מזכיר שם שמים. אבל בכל זאת צריך להבין מדוע החכם שואל בלשון שמוציא את עצמו, מדוע אומר 'אתכם' ולא אומר 'מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלוקינו אותנו'?
הגר"א מסביר שלפי התשובה אפשר להבין את השאלה. החכם רואה שהחבורה שלו אוכלת קרבן פסח, והחבורה השניה אוכלת גם קרבן שלמי חגיגה והוא שואל את החבורה השניה 'מדוע אתם עושים אחרת מאתנו?' ולכן אומר 'אתכם'. והם משיבים שהפסח צריך להאכל על השובע ואין לאכול אחריו דבר, 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, אתם חבורה קטנה ומספיק לכם קרבן פסח אנחנו חבורה גדולה ויש הרבה אוכלים וכדי שקרבן פסח יאכל על השובע אנחנו אוכלים קודם קרבן חגיגה'.
כשאנו מתבוננים בשאלת החכם בתורה בפרשת ואתחנן, "והיה כי ישאלך בנך מה העדות וכו' " התשובה היא "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ד' ממצרים ביד חזקה וגו' ". ומאי נפקא מינה לדינא? החכם אוהב להעמיק ולחדש ולפלפל, והתורה אומרת: ראשית צריך לזכור את היסוד שהוא האמונה. עבדים היינו לפרעה במצרים והקדוש ברוך הוא הוציא אותנו משם ובחר בנו לעם ונתן לנו את המצוות. ומתוך עומק של אמונה צריך להתחיל ועל יסוד זה להרחיק לעיין ולפלפל בכל פרטי המצוות. ולזכור ולא לשכוח ברוב העיון בפרטים את היסוד הראשוני שהוא האמונה שיסודה ביציאת מצרים.
לחכם משיבים על שאלותיו בצורה עניינית ומלמדים אותו כל ההלכות עד ההלכה האחרונה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". אך לרשע יש יחס אחר.
הרשע אינו שואל, הרשע אומר, מתריס, "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם". הרשע מוציא עצמו מן הכלל, העבודה אינה הנוגעת לו. וצריך להתנהג אתו בהתאם להתנהגותו. אין פונים אליו להשיב לו אלא מדברים אל הבנים האחרים ובזה מקהים את שיניו. וכך משמע בתורה בפרשת בא: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לד' ". לא נאמר "ואמרתם אליהם" אלא "ואמרתם" סתם. אצל החכם נאמר "ואמרת לבנך", אצל התם- "ואמרת אליו", אצל שאינו יודע לשאול- "והגדת לבנך", אבל אצל הרשע- "ואמרתם זבח פסח".
כלומר, אל תשיבו לרשע אלא תדברו לשאר הבנים ולהם תשיבו מה העבודה הזאת, "זבח פסח הוא לד' ", ובזה שלא תתיחסו לרשע ותאמרו לאחרים אתם גם מקהים את שיניו. ותמשיכו ותאמרו לאחרים שלא שאלו את התשובה של מי שאינו יודע לשאול: "בעבור זה עשה ד' לי- לי ולא לו", אל תאמרו לרשע 'לי ולא לך' אל תתיחסו אליו אלא תאמרו לאחרים 'לי ולא לו'.
לפעמים דוקא התעלמות מדבריו היא שגורמת לרשע להתעורר לשוב. אילו היו משיבים לו תשובה ישירה היה מקשה שוב ומנסה להוכיח שהוא צודק. מוטב לא לענות לו ולא לגרום שהוא יוסיף חטא על פשע. ואדרבא ההתעלמות תעורר אותו לחפש תשומת לב, להתקרב ולתקן את עצמו.
כך פירש הגר"א וגם פירש רבי יעקב מליסא בפירושו 'מעשה ניסים' על ההגדה.
"תם מה הוא אומר? מה זאת. ואמרתם אליו בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים". במבט של ימינו אפשר לפרש את שאלת התם באופו זה: הוא תמה מדוע עשה ד' ככה למצרים, מדוע הכה את מצרים מכות גדולות וקשות עד שהרס את כל מצרים, וכי לא היה אפשר לתת בליבו של פרעה שיסכים לתת לעם ישראל לצאת ממצרים. היה יכול לעשות שיהיה הסכם שלום ובדרכי שלום יצאו ישראל ממצרים.
אני מוכרח לומר שאכן נשאלתי מדוע אנחנו מתפללים בליל הסדר "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך", מדוע לא נתפלל שהם ישובו בתשובה. ואני השבתי, וכי רק על הפסוק הזה בספר תהילים יש להקשות הלא כל ספר תהילים מלא בבקשות שהקב"ה יעניש בכל החומרה את הרשעים שהרעו לישראל.
זו שאלת התם מההגדה של פסח, והתשובה: אדרבה על זה התודה לקב"ה, על שהוציא אותנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. ועל כל מכה שהקב"ה נתן למצרים אנחנו מודים באופן מיוחד כי בכל מכה הראה הקב"ה שהוא בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם. בכל מכה נודע יותר ויותר עד כמה הקב"ה מקרב אותנו אליו. ועל ידי כך נודע שעם ישראל הוא עם ד' ומה שקורה לעם ישראל קשור לשם ד'. וכשישראל מתעלים שם שמים מתעלה, וח"ו כשישראל בצרה כביכול כבוד שמים מתחלל. וזה גורם שרבונו של עולם למען שמו שומר על ישראל בכל הדורות, וזה מה שאמר משה לרבונו של עולם כשישראל חטאו בחטא העגל שאם הקב"ה יכלה את ישראל יאמרו מצרים שהקב"ה אינו יכול לשמור עליהם. וכן אמר משה בחטא המרגלים, שהמצרים יאמרו שאין להקב"ה יכולת להביאם לארץ ישראל.
ומנין יודעים מצרים והעולם כולו שישראל עם ד', רק מהמכות הגדולות שהיו במצרים. ולכן על כל מכה במצרים אנו אומרים "כי לעולם חסדו", המכה היא לא רק עזרה לאותו זמן אלא לעולם. ואלו הם דברי הרב יעקב מליסא בעל מעשה ניסים בפרוש על ההגדה על "עבדים היינו לפרעה במצרים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
