ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- ארבעה בנים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
החכם מזכיר שם שמים ואומר 'אשר צוה ה' אלוקינו'. הרשע אינו מזכיר שם שמים. אבל בכל זאת צריך להבין מדוע החכם שואל בלשון שמוציא את עצמו, מדוע אומר 'אתכם' ולא אומר 'מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלוקינו אותנו'?
הגר"א מסביר שלפי התשובה אפשר להבין את השאלה. החכם רואה שהחבורה שלו אוכלת קרבן פסח, והחבורה השניה אוכלת גם קרבן שלמי חגיגה והוא שואל את החבורה השניה 'מדוע אתם עושים אחרת מאתנו?' ולכן אומר 'אתכם'. והם משיבים שהפסח צריך להאכל על השובע ואין לאכול אחריו דבר, 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, אתם חבורה קטנה ומספיק לכם קרבן פסח אנחנו חבורה גדולה ויש הרבה אוכלים וכדי שקרבן פסח יאכל על השובע אנחנו אוכלים קודם קרבן חגיגה'.
כשאנו מתבוננים בשאלת החכם בתורה בפרשת ואתחנן, "והיה כי ישאלך בנך מה העדות וכו' " התשובה היא "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ד' ממצרים ביד חזקה וגו' ". ומאי נפקא מינה לדינא? החכם אוהב להעמיק ולחדש ולפלפל, והתורה אומרת: ראשית צריך לזכור את היסוד שהוא האמונה. עבדים היינו לפרעה במצרים והקדוש ברוך הוא הוציא אותנו משם ובחר בנו לעם ונתן לנו את המצוות. ומתוך עומק של אמונה צריך להתחיל ועל יסוד זה להרחיק לעיין ולפלפל בכל פרטי המצוות. ולזכור ולא לשכוח ברוב העיון בפרטים את היסוד הראשוני שהוא האמונה שיסודה ביציאת מצרים.
לחכם משיבים על שאלותיו בצורה עניינית ומלמדים אותו כל ההלכות עד ההלכה האחרונה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". אך לרשע יש יחס אחר.
הרשע אינו שואל, הרשע אומר, מתריס, "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם". הרשע מוציא עצמו מן הכלל, העבודה אינה הנוגעת לו. וצריך להתנהג אתו בהתאם להתנהגותו. אין פונים אליו להשיב לו אלא מדברים אל הבנים האחרים ובזה מקהים את שיניו. וכך משמע בתורה בפרשת בא: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לד' ". לא נאמר "ואמרתם אליהם" אלא "ואמרתם" סתם. אצל החכם נאמר "ואמרת לבנך", אצל התם- "ואמרת אליו", אצל שאינו יודע לשאול- "והגדת לבנך", אבל אצל הרשע- "ואמרתם זבח פסח".
כלומר, אל תשיבו לרשע אלא תדברו לשאר הבנים ולהם תשיבו מה העבודה הזאת, "זבח פסח הוא לד' ", ובזה שלא תתיחסו לרשע ותאמרו לאחרים אתם גם מקהים את שיניו. ותמשיכו ותאמרו לאחרים שלא שאלו את התשובה של מי שאינו יודע לשאול: "בעבור זה עשה ד' לי- לי ולא לו", אל תאמרו לרשע 'לי ולא לך' אל תתיחסו אליו אלא תאמרו לאחרים 'לי ולא לו'.
לפעמים דוקא התעלמות מדבריו היא שגורמת לרשע להתעורר לשוב. אילו היו משיבים לו תשובה ישירה היה מקשה שוב ומנסה להוכיח שהוא צודק. מוטב לא לענות לו ולא לגרום שהוא יוסיף חטא על פשע. ואדרבא ההתעלמות תעורר אותו לחפש תשומת לב, להתקרב ולתקן את עצמו.
כך פירש הגר"א וגם פירש רבי יעקב מליסא בפירושו 'מעשה ניסים' על ההגדה.
"תם מה הוא אומר? מה זאת. ואמרתם אליו בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים". במבט של ימינו אפשר לפרש את שאלת התם באופו זה: הוא תמה מדוע עשה ד' ככה למצרים, מדוע הכה את מצרים מכות גדולות וקשות עד שהרס את כל מצרים, וכי לא היה אפשר לתת בליבו של פרעה שיסכים לתת לעם ישראל לצאת ממצרים. היה יכול לעשות שיהיה הסכם שלום ובדרכי שלום יצאו ישראל ממצרים.
אני מוכרח לומר שאכן נשאלתי מדוע אנחנו מתפללים בליל הסדר "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך", מדוע לא נתפלל שהם ישובו בתשובה. ואני השבתי, וכי רק על הפסוק הזה בספר תהילים יש להקשות הלא כל ספר תהילים מלא בבקשות שהקב"ה יעניש בכל החומרה את הרשעים שהרעו לישראל.
זו שאלת התם מההגדה של פסח, והתשובה: אדרבה על זה התודה לקב"ה, על שהוציא אותנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. ועל כל מכה שהקב"ה נתן למצרים אנחנו מודים באופן מיוחד כי בכל מכה הראה הקב"ה שהוא בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם. בכל מכה נודע יותר ויותר עד כמה הקב"ה מקרב אותנו אליו. ועל ידי כך נודע שעם ישראל הוא עם ד' ומה שקורה לעם ישראל קשור לשם ד'. וכשישראל מתעלים שם שמים מתעלה, וח"ו כשישראל בצרה כביכול כבוד שמים מתחלל. וזה גורם שרבונו של עולם למען שמו שומר על ישראל בכל הדורות, וזה מה שאמר משה לרבונו של עולם כשישראל חטאו בחטא העגל שאם הקב"ה יכלה את ישראל יאמרו מצרים שהקב"ה אינו יכול לשמור עליהם. וכן אמר משה בחטא המרגלים, שהמצרים יאמרו שאין להקב"ה יכולת להביאם לארץ ישראל.
ומנין יודעים מצרים והעולם כולו שישראל עם ד', רק מהמכות הגדולות שהיו במצרים. ולכן על כל מכה במצרים אנו אומרים "כי לעולם חסדו", המכה היא לא רק עזרה לאותו זמן אלא לעולם. ואלו הם דברי הרב יעקב מליסא בעל מעשה ניסים בפרוש על ההגדה על "עבדים היינו לפרעה במצרים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
