^ 1.. אסתר ט, יט.
^ 2. מגילה ו. בדפי הרי"ף.
^ 3.. אמנם בעל המאור (מגילה ו. בדפי הרי"ף ד"ה 'בן עיר שהלך לכרך') לא מתחשב בגורם של דעתו, וכאמור אף ברש"י זה לא כתוב. אם כך מה החידוש לדעתם בתחילת דברי רבא? וי"ל שלשיטתם החידוש הוא שלא הלילה גורם את חלות החיוב אלא 'האיר המזרח' גורם. וזה שפטור מקריאת הלילה אף שנמצא שם בתחילת הלילה, זה חידוש לדעתם. אך לרי"ף זה גם היה כנראה פשיטא. כרי"ף נקטו הרא"ש, הרמב"ם (הל' מגילה פ"א, ה"י), הריטב"א (מגילה יט.) והמאירי (שם), וכך נפסק גם בשו"ע או"ח סימן תרפח סעיף ה.
^ 4.. מגילה שם ד"ה 'המשנה הרביעית, בן עיר...'
^ 5.. וניתן בכל זאת להוכיח זאת אף מרש"י עצמו. לגבי דין רבא בענין בן כפר שהלך לעיר שדינו: "בין כך ובין כך קורא עמהן", פירש רש"י: "אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום קורא עמהן בלילה". כלומר: החידוש בבן כפר הוא שקורא עמהן גם אם עתיד לחזור למקומו בלילה ומבאר רש"י לקמן הטעם. מה שאין כן בבן עיר או בבן כרך שעתיד לחזור למקומו עוד בלילה שפטור מלקרוא עמהם בלילה. אבל מכאן יש לדייק שבמקרה שלא עתיד לחזור בלילה דין בן כפר כדין בן כרך או בן עיר שקורא עמהם כדין רבא הראשון. אמנם מטרת רש"י בפירושו על דין רבא המתייחס למשנה על מוקף או פרוז "בן יומו" לבאר את המשנה העוסקת בהולך בליל י"ד ולפניו שתי אפשרויות ורבא מורה לו היכן יקרא, לכן רש"י שם לא התייחס למקרה בו הולך בליל ט"ו אחר שקרא בעירו. אולם כאן בבן כפר אכן מיירי שכבר קרא בכפרו ומדוייק בלשון רבא "בין כך ובין כך קורא עמהם" שדינו כשנשאר גם לקריאת היום כדין בן עיר ובן כרך. משמע שגם ביניהם לו יצוייר שכבר קרא בן העיר במקומו יתחייב בשנית בהליכתו לכרך לפני קריאת היום של ט"ו, ואז יקרא אף עמהם. לפי זה חידוש הירושלמי כתוב גם בבבלי ועדיף מיניה דהכא מתחייב אפילו רק מדין "בן יומו" בלבד. שוב ראיתי שהריטב"א גם כתב להוכיח מכאן לשיטתו שמחייב במקרה זה בשנית וזה לשונו: "יש קצת סעד לזה בגמרא דילן" ונראה שכתב שזה רק קצת סעד כי מפורש שקורא שוב דווקא בבן כפר שחיובו ביום הכניסה קלוש יותר. וכן ניתן להוכיח זאת מ"שלטי הגיבורים" כאן על הרי"ף שמוכח להדיא מדבריו כריטב"א שבן עיר שקרא בעירו מתחייב שוב בהגיעו לט"ו לכרך, ומסתמך על הירושלמי.
^ 6.. פרק שני סימן ג.
^ 7.. בדעת הרא"ש יש מקום לחקור: מה דין קטן שהגדיל בליל ט"ו בכרך. האם הינו בר חיובא להוציא את הרבים או שמכיון שביום י"ד שהוא הקובע לרא"ש, היה עדיין קטן אינו בר חיובא. ונלענ"ד שודאי שהוא חייב. משום שגם לרא"ש זמן חיוב המצווה לכרכים הוא בט"ו רק שיום י"ד קובע את המציאות להיכן אתה שייך, ומהו מקומך. ומציאות ישנה ודאי לקטן, כפי שמעשה יש לו. ויכול להוציא את הרבים ידי חובתם בלי שום פקפוק.
^ 8.. ואף מי שנמצא בספינה, ונניח שהרא"ש נקבל את דין הכל-בו שקורא בי"ד כרוב העולם, מ"מ אין מצב שיתחייב שוב בט"ו, משום שי"ד קובע גם למוקפים.
^ 9.. כפי שיוסבר בהמשך, חיוב "בן יומו" להבנה זו ברמב"ם מתחיל רק אם אין דעתך להיות ולקרוא במקומך הקבוע ביומך. לגבי חיוב פעמיים מדין "חובת מקומו" דהיינו: בעקר דירתו, ניתן לומר שגם הרמב"ם יחייב כי זה לא דין בדיני פורים כלל אלא מדין ההולך ממקום למקום, שכשמגיע על דעת להשתקע נעשה כמותם תכף ומיד (כפי שנסביר במאירי על פי הרב פרנק). ואולי משום כך לא הביא את הירושלמי. אולם מסתבר טפי שלא מחייב כי סובר שחובת קריאת המגילה היא חובה לקרוא פעם אחת בלבד.
^ 10.. נפסק בפרי מגדים (משבצות זהב תרפח ס"ק ו ד"ה עוד רגע). וכן המשנ"ב (שם סק"ח) פסק עפ"ז שבן כרך יכול להוציא בן עיר בי"ד, אך הביא שם שהפר"ח חולק.
^ 11.. מקראי קודש - הרב משה הררי, עמ' רמט. קונטרס הלכות פרזים ומוקפים לגר"א שפירא זצ"ל. וכן קונטרס פרזים ומוקפים לרב פרנק.
^ 12.. שערי יצחק - הרב יצחק פלקסר, קונטרס "פרזים ומוקפים" כלל ד', וספר מקראי קודש הנ"ל פרק ה', בשם הרב ישראלי זצ"ל.
^ 13.. שו"ת הר צבי או"ח סימן קיח.
^ 14.. ספר מקראי קודש הנ"ל פרק ה', בשם הגר"א שפירא, הגרי"מ אליהו והרב עובדיה זצ"ל ויבלח"ט הרב נבנצל. חשוב להדגיש שלשיטת החזו"א כל זה רק אם הגיע לכרך לפני תחילת ליל ט"ו.
^ 15.. אך ניתן לדייק זאת מדבריו, שכתב על מקרה זה שרק אם חוזר לעירו אחר בוקר ט"ו וטרם קרא בכרך יקרא בעיר בט"ו, משמע שאם חזר לפני בוקר ט"ו לא יקרא בעיר. וזה נכון לכאורה גם לרי"ף וגם לרמב"ם, כי כל חיובו בט"ו הוא רק מדין "בן יומו".
^ 16.. מגילה יט. ד"ה 'זהו ביאור המשנה'.
^ 17.. מסכת מגילה פרק שני הלכה ג.
^ 18.. מגילה שם ד"ה 'אמר רבא לא שנו'.
^ 19.. משבצות זהב סימן תרפח ס"ק ו.
^ 20.. מבוסס על דברי הגר"א לסימן תרפח סעיף ד ד"ה 'כי אם בי"ד'. הסכימו עמדי על הרחבה זו מתוך דבריו, הרבנים הגאונים: אאמו"ר הרב דוב ליאור, הגאון הרב אביגדור נבנצל, והגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א.
^ 21.. דין זה יתבאר בע"ה בהמשך דברינו.
^ 22.. סימן תרפח סעיף ה.
^ 23.. סימן תרפח סעיף טז. וז"ל: "וכתב רבינו הרמ"א דאם הוא במדבר או בספינה קורא ביום י"ד כמו רוב העולם עכ"ל כלומר דבן כרך שהיה במדבר ובספינה אינו קורא בט"ו שהרי לא עדיף מאלו היה ביום י"ד בעיר ולעניין זה הוי מדבר וספינה כמו עיר ולא כמו כרך מפני שרוב העולם כן הוא ומ"מ בזה נ"ל דאם עתיד לבא בט"ו לביתו לא יקרא בי"ד דבשלמא כשהוא בעיר בי"ד חל עליו חובת אנשי המקום אבל בים ובמדבר אין שם חיוב אלא דאם הוא שם גם בט"ו ממילא דחיובו כרוב העולם וזהו כוונת רבינו הרמ"א".
^ 24.. מובן על פי זה מדוע בן כרך שקרא בי"ד בכרך יצא, כמי שבירך בטעות אדמה על פרי עץ. וכן מובן מדוע בן עיר שקרא בעירו בי"ד מתחייב שוב (אליבא דהריטב"א) לקרוא בהגיעו לכרך בליל ט"ו, בדיוק כמי שבירך אדמה על פרי אדמה שחוזר ומברך עץ על פרי העץ שלפניו
^ 25.. אפשר להוסיף עוד, שבמידה מסויימת, אמנם רק לגבי הברכה, עיירות המסופקות אינן שייכות לא לפרזים ולא למוקפים, ממילא גבי הברכה חל עליהם דין רוב העולם שחל במקום שאינך משוייך לאף מקום וודאי.
^ 26.. אמנם הפר"ח לא פסק כירושלמי הזה אלא כבבלי "שזמנו של זה כזמנו של זה" (הבין שלבבלי זה לעיכובא). ולכן סובר שגם בן כרך לא מוציא בן עיר בי"ד. הפר"ח (סוף ס"ק ד) מתקשה (וזה מובן לשיטתו) בדעת השו"ע והרמב"ם לגבי עיירות מסופקות מדוע שיברך בי"ד, שלא יברכו כלל! אמנם מקיים הפסק אך רק בגלל המנהג. עפ"ז ליתא לקושיית הפמ"ג מעיקרא, וברור מדוע בן עיר יתחייב שוב בט"ו, שהרי בן כרך שקרא בי"ד, לפר"ח, לא יצא אפי' בדיעבד. ואכן הפר"ח פסק את הירושלמי שמתחייב כאן וכאן. יתכן שהפר"ח אף יחלוק על דין מהלך בספינה שהביא הרמ"א דלדידיה אין את היסוד של רוב העולם בי"ד, אך זה לא מוכרח, דיתכן נמי שלעניין מקום שאינו מקום יישוב כלל יודה שיקרא כרוב העולם. מאידך, גם המאירי שלא הביא כלל את הדין של מהלך בספינה יתכן וחולק על יישום דין רוב העולם בכה"ג ויסבור שנשארת על בן הכרך ועל בן העיר חובת מקומם כפי שכתב לגבי בן עיר הנמצא בכרך רק בי"ד שקורא בי"ד אע"פ שהוא בכרך, שלא מסתלקת מעליו חובת מקומו. עדיין יום י"ד הוא היום היסודי לעניין בן כרך שמוציא בן עיר ולעניין בן כרך שקרא בי"ד שיוצא בדיעבד. אך כל העולם הוא או פרזי או מוקף אין מציאות שאתה לא זה ולא זה.
^ 27. הרב פרנק זצ"ל והרב שפירא זצ"ל מובאים בספר מקראי קודש הנ"ל ועוד.
^ 28. עיין הערה 23.
^ 29. אין זה בולם אפשרות של התחייבות גם של בן יומו במקביל, כשיטת הר"ן בדעת הרי"ף, ריטב"א ועוד, דלא כרמב"ם והרא"ש.
^ 30.. וכך הבין גם הגר"א נבנצל שליט"א (במכתבו המודפס בחוברת זו).
^ 31.. וכך מובא במקראי קודש לרב הררי עמוד רצא בשם הגר"א שפירא זצ"ל.
^ 32.. אמנם הגאון הרצפ"פ כתב שמתחייב כי טרם יצא, אך זה רק מסביר מדוע בן עיר שקרא בעירו לא מתחייב שוב למאירי, ואין זה מנמק מדוע מי שלא יצא כן מתחייב.