ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- ארבעת המינים והלכותיהם
- ספריה
- הלכות חגים
- סוכות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
הברכות
סדר הנטילה
נוטל את הלולב ביד ימינו עם ההדסים והערבות. שדרת הלולב תהיה כנגד פניו. ויברך "על נטילת לולב", וביום ראשון יברך גם "שהחיינו" ורק אחר כך יקח את האתרוג בשמאלו.
א. אי אפשר לברך אחרי שלקח את האתרוג כיוון שצריך לברך על המצווה לפני עשייתה, ואם יקח את האתרוג הרי כבר עשה את המצווה, ו"כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן" (שו"ע שם סע' ה ועיין משנ"ב ס"ק כה לשיטת הגר"א).
ב. כל המצוות צריכין לברך עליהן כדרך גדילתן, דהיינו שהמקום שבו נחתכו (האתרוג ההדס הערבה או הלולב) מן האילן יהיה למטה, וראשן למעלה. על כן כשרוצה אדם לברך על הלולב, יכול ליטול את הלולב בימינו כדרכו ואת האתרוג בשמאלו הפוך, כשהעוקץ שבו הוא מחובר לאילן נמצא למעלה. במקרה זה אין הוא מקיים בו את המצווה. והוא יכול לברך "על נטילת לולב". ואחר כך יהפוך את האתרוג שיהא מונח בידו כדרך גדילתו (שו"ע שם). אולם עדיף לברך כשהאתרוג מונח על השולחן כמו שמובא בסעיף הקודם.
ג. מברך "על נטילת לולב" בעמידה וכך גם מנענע בו. ואם בירך ונענע בישיבה - יצא. זקן או חולה יכולים לברך ולנענע לכתחילה בישיבה (עיין כה"ח שם ס"ק סג ועיין משנ"ב ס"ק כז).
ד. מברך על נטילת לולב למרות שבידו גם אתרוג הדס וערבה, לפי שהלולב גבוה מכולן ונקראת כל האגודה על שמו (סוכה לז ב. שו"ע תרנא ס"ע ה).
שהחיינו
ה. ביום ראשון של החג מברך גם "שהחיינו". אם חל יום ראשון בשבת שאין נוטלין בו לולב, או שלא נטל לולב יום או מספר ימים מכל סיבה שהיא, או שנטל לולב ושכח לברך "שהחיינו", אזי מברך "שהחיינו" בפעם הראשונה שמברך על הלולב (כה"ח תרמד ס"ק ז. ועיין משנ"ב ס"ק ג. תרסב ס"ק ג).
ו. ביום-טוב שני בחו"ל אינו מברך "שהחיינו", אלא אם כן לא בירך ביום-טוב ראשון (שו"ע תרסב ס"ע ב כה"ח שם ס"ק ג).
ז. ניענועים שאחר הברכה - נוטל את האתרוג ומעמיד אותו כדרך גידולו, שהעוקץ שבו מחובר לעץ יהיה למטה. ומקרבו אל הלולב שלא יהיה פירוד ביניהם, כשהאתרוג בשמאלו והלולב בימינו וינענע לארבע רוחות: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב כדלקמן. אם זמנו דחוק, ינענע בשעת הברכה רק לצד אחד (כה"ח תרנא ס"ק מח, פא ועיין משנ"ב ס"ק לז סדר ניענועים ובס"ק מ ההבדל בין ניענועי הש"ץ לציבור).
לברך בסוכה
ח. טוב לברך בסוכה ולנענע את כל הניענועים בסוכה שבביתו או בסוכה שבבית הכנסת. אמנם בכמה מקומות דבר זה קשה לעשות כשמתפללים בבית כנסת, על כן ישתדל כל יום לברך על הלולב ולנענע לארבע רוחות בסוכה שבביתו קודם שיוצא לבית הכנסת. ואת שאר הניענועים יעשה עם הציבור בבית הכנסת (ועיין כה"ח תרנא ס"ק מו ותרמד ס"ק ג ומשנ"ב תרנא ס"ק ל לא).
ט. ישתדל כל בית כנסת לבנות סוכה ליד בית הכנסת, כדי שיוכלו לברך שם על הלולב וכדו' קודם ההלל. (עיין כה"ח שם ס"ק מו).
י. לא יברך על ארבעת המינים בסוכה, אם מחמת זה יאחר קריאת שמע בזמנה, או יאחר תפילה בציבור.
יא. המתפללים עם הנץ החמה אינם יכולים ליטול את הלולב לפני התפילה בסוכתם כיון שכשהם יוצאים מביתם עדין לא הגיע זמן נטילת לולב לכתחילה, לכן ישתדלו לברך עליו בסוכה שבבית הכנסת לפני ההלל (עיין שו"ע תרנב ס"ע א).
הנטילה
דרך גדילתו
יב. אם הפך ונטל את האתרוג בימין ואת הלולב בשמאל - יצא. וטוב לחזור וליטול בלא ברכה (כה"ח שם ס"ק טל משנ"ב ס"ק יט).
יג. אם הפך ונטל את האתרוג כשהעוקץ כלפי מעלה או כשהדס או ערבה אחת הפוכה, ולאחר זמן שם לב לכך, יחזור ויטלם עם ברכה (שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק לה משנ"ב ס"ק טז).
יד. אם נטל את האתרוג והלולב כדרך גדילתם לפני שבירך - אינו יכול לברך עליהם (עיין שו"ע שם סע' ה. כה"ח שם ס"ק מז וס"ק דן ומשנ"ב ס"ק כו).
טו. איטר - איטר נוטל את הלולב ביד ימין כמו אדם רגיל (שו"ע שם סע' ג) ולדעת הרמ"א יברך וינענע ביד ימין שלו. ולפי חכמי הקבלה יש לנהוג כשו"ע.
טז. חציצה - מי שיש טבעת בידו כדאי שיוציאנה קודם שנוטל את הלולב שלא תהיה חציצה, ובדיעבד אינו מעכב (עיין רמ"א ס"ק ז. עיין בא"ח האזינו יג).
אכילה קודם נטילת לולב
אסור לאכול קודם נטילת לולב (בא"ח האזינו יג). וראוי להחמיר שלא לטעום כלום, ובמיוחד ביום הראשון שעליו נאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג מ) וזו מצווה מהתורה.
יז. מי שנמצא בדרך ומצפה לבוא למקום בו יש אתרוג ולולב, צריך להמתין ולא לאכול סעודה עד חצות היום. אבל טעימה מותרת (שו"ע תרנב סע' ב. כה"ח שם ס"ק יט משנ"ב ס"ק ז).
יח. זמן הנטילה - אין לברך על הלולב קודם הזריחה, ובשעת הדחק יכול לברך אחרי עלות השחר (שו"ע שם סע' א).
יט. לא להשאיל - ביום הראשון של חג אין ליתן לילד לפני בר מצווה לברך לפני הגדולים, כיוון שקטן יכול לקנות ואינו יכול להקנות (שו"ע תרנח סע' ו).
הנענוע
כ. להצמיד - כשמנענע בלולב יצמיד את האתרוג אל הלולב ויצמיד את שניהם אליו ויוליך אותם צמודים כשראשי העלים כלפי מעלה, ומוליך אותם ג' פעמים מהחזה אל הדרום וכן אל כל רוח ורוח. תמיד יהיה הלולב ביד ימין והאתרוג ביד שמאל, ויש טועין בזה שאוחזין את הלולב והאתרוג ביד אחת. ואין לעשות כן. וצריך לחבר את האתרוג עם הלולב בסופו, ולא יפריד בין האתרוג ללולב (עיין בא"ח האזינו יד. כה"ח תרנא ס"ק מז, מח וס"ק ק"ע).
כא. כיסכוס - הספרדים לא נוהגים לכסכס בלולב בשעה שמנענעים (שו"ע שם סע' ט) ולדעת הרמ"א מכסכס מעט בכל ניענוע (עיין משנ"ב ס"ק מג).
כב. לימין - כשפונה מרוח לרוח יפנה דרך ימין ויפנה את כל גופו (שו"ע שם סע' י. כה"ח שם ס"ק צו) ולדעת הרמ"א לא יפנה את הגוף אלא יפנה רק את הלולב.
כג. מהחזה - את הניענועים למעלה ולמטה עושים כשפני המנענע למזרח. מביא את האתרוג והלולב צמודים אל חזהו ומוליך אותם למעלה או למטה ומחזיר לחזהו ג' פעמים. תמיד יהיו ראשי העלים כלפי מעלה (עיין כה"ח שם ס"ק מז).
כד. ארבע פעמים - נוהגים לנענע ה' פעמים: א. בשעת הברכה. ב. "הודו לה'" הראשון שבהלל. ג. "אנא ה' הושיעה נא". ד. "אנא ה' הושיעה נא". ה. "הודו לה'" בסוף ההלל. ואין הבדל בין ש"ץ לקהל בכך (עיין שו"ע שם סע' ח. כה"ח שם ס"ק ן בשם האר"י ולמשנ"ב שם ס"ק לט מ מא סדר ניענועים במקומות אחרים ויש הבדל בן הש"ץ לקהל).
כה. סדר הנענוע - סדר הניענועים הוא חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. לכן נענוע ראשון הוא לצד דרום כנגד החסד. הנענוע השני הוא לצד צפון שהוא בגבורה. השלישי במזרח שהוא בתפארת. הרביעי והחמישי מעלה ומטה שהם שחקים, נצח והוד זה על גב זה. השישי הוא במערב שהוא היסוד שעליו אמרו "שכינה במערב" (כה"ח שם ס"ק מט. שער הכוונות דרושי חג הסוכות, דרוש ה).
הודו
כו. כשאומרים "הודו" מנענעים ג' פעמים בכל מלה, על פי הסדר הזה: "הודו" - דרום, "לה'" - אין מנענעים, "כי" - צפון, "טוב" - מזרח, "כי" - מעלה, "לעולם" - מטה, "חסדו" - מערב (עיין כה"ח שם ס"ק פב ועיין למשנ"ב שם סדר אחר).
כז. נוהגים לכפול את הפסוקים בסוף ההלל, אבל אין מנענעים ב"הודו לה'" אלא רק פעם אחת (עיין שו"ע שם סע' ה. כה"ח שם ס"ק פז. שער הכוונות דרושי חג הסוכות, הקדמה ומשנ"ב ס"ק לט).
כח. כשמנענעים ב"הודו" טוב לכווין שאנו מודים למי שהשמים והארץ וארבע רוחות השמים שלו (סוכה לז ב), ואנו מכוונים לשמו.
אנא
כט. כשאומרים "אנא ה'". מנענעים ג' פעמים בכל הברה על פי הסדר הזה: "א" - דרום "נא" - צפון, "ה'" - אין מנענעים, "הו" - מזרח, "שי" - מעלה, "עה" - מטה, "נא" - מערב (עיין כה"ח תרנא ס"ק פב).
ל. כשמנענעים ב"אנא ה'" ישתדל למהר קצת בניענועים כדי שישמעו המילים שלמות ולא כהברות מפוסקות.
לא. כשמנענעים ב"אנא ה'" טוב לכווין לעצור רוחות רעות וטללים רעים (סוכה לז ב).

לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ד עניינו של ההדס- השורש המשותף לכל אחד מישראל
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת הדרום
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.

שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.

ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים

יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.

רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה

יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.

ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.

שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.

אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.

מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.














