ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- גלות וגאולה
- שבת ומועדים
- עצמאות וגאולה שלמה
- תקופתנו בתהליך הגאולה
נניח שהייתה זו רק גמרא אחת. האם הנחרצות שבה אמר רבי אבא את דבריו מאפשרת למי מאיתנו לחלוק עליו? בשלמא, אם מביאים ראיות נגדיות. אבל האם הטלת ספק תוך איום מרומז על משיחיות שקר זו טענה?
הכול יודעים – ולעתים צריך להזכיר דברים ידועים – כי גדולי ישראל הגדירו את תקופתנו כאתחלתא דגאולה, ובהם מי שראו את שיבת ציון רק בשלביה הראשונים. בהם הרבנים קאלישר, גוטמאכר ואלקלעי, החפץ חיים והמשך חכמה, האדר"ת והרב קוק ועוד ועוד (גילויי דעת רבים ישנם בספר 'שיבת ציון' שאסף ר' אברהם סלוצקי, ובספרו של הרב פילבר 'איילת השחר').
גדולים אלה נסמכו על שלל מקורות אדירים, פסוקים, גמרא ומדרשים, ראשונים ואחרונים. הסבר מקיף מצוי במאמרו של מורנו הרב צבי יהודה הכהן קוק "המדינה כהתקיימות חזון הגאולה" (לנתיבות ישראל, קצח). גם הזמת הטענה בדבר הציונות כמשיחיות שקר, מצויה במאמר אחר שם ("התורה ובגאולה", שם, עמ' לג).
ראשית, יש להגדיר מהי גלות ומהי גאולה. שלושה מרכיבים מרכזיים בגלות: עזיבת ארץ ישראל, פיזור בקצוות תבל, שלטון זרים עלינו.
בתוכחה שבתורה: "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" (דברים כח, סד). בגאולה: "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה... והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והיטיבך והרבך מאבותיך" (דברים ל, ג; ה). וכך גם בנביאים: "ואפיץ אותם בגויים ויזרו בארצות... ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו, יט; כד).
כך הסביר מהר"ל: "הגלות הוא שינוי ויציאה מן הסדר... והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה לגמרי ... ומאשר האומה הישראלית אומה אחת בלתי מחולקת ומופרדת יותר מכל האומות, ראוי שיהיו מקובצין יחד. ומזה נראה כי הפיזור להם בפרט אינו טבעי כלל ... ועוד, כי לפי סדר המציאות אין ראוי שתהיה אומה משעבדת באחרת להכביד עול עליה ... ורמזו חכמים דבר זה בחכמתם: 'ויאמר ה' אל אברם, ידוע תדע', ידוע - שאני מפזרן, תדע - שאני מקבצן. ידוע - שאני ממשכנם, תדע - שאני פורקן. ידוע - שאני משעבדם, תדע - שאני גואלם" (נצח ישראל, א). לכן, הרמב"ם בהלכות מלכים מגדיר בין תפקידי המשיח העיקריים את קיבוץ הגלויות והשבת העצמאות השלטונית.
הגדרת חורבן היא כלפי הארץ והמקדש. בתוכחה: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב" (דברים כט, כב); בגאולה: "והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי אדמתך לטובה" (דברים ל, ט).
בנביאים יש אינספור פסוקים כאלה. למשל: "ארצכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה" (ישעיה א, ז). לעומת: "וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע... ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים" (עמוס ט, יג-יד).
האם קיבוץ הגלויות המתקיים מול עינינו אינו גאולה? השממה הפורחת אינה התגשמות דברי הנביאים?
חבלי משיח
איש אינו משלה את עצמו שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה. יש עוד דרך ארוכה לפנינו, הן בענייני אמונה וקיום מצוות, ולשיא – בבניין המקדש. אשר על כן, הניסוח הנכון שקבעה הרבנות הראשית כבר בקום המדינה, כשבראשה הרבנים הרצוג ועוזיאל, היה "ראשית צמיחת גאולתנו".
את חיבורו 'אורות התחיה', שבו מבסס הרב קוק את הגדרת תקופתנו כתחילת הגאולה, הוא פותח בהסבר רחב אודות שאיפותינו הגדולות כעם נבחר, אשר פסגתו היא הנבואה ובסיס קיומו בסדרי מדינה מעשיים-קדושים. הוא שב ומדגיש שלא נוותר אפילו על פרט קטן אחד מכל העושר האדיר המיועד לנו. כשלעצמה, אין בה די, ומי שרואה בהן חזות הכול – ימצא אותנו מתנגדים לו. "אי אפשר הוא לנו לקצוץ ענף אחד מעץ חיינו הגדול והענף ולתת לו מהלך ויניקה בפני עצמו. כל היש שבנו יתעורר ויתנגד על זה במלא עז כחו הפנימי והרגשת עצמיותו. הדרך הארוכה שואפת להקמה גמורה לתחיה אותנו ואת כל אשר לנו, צרור לא יפול ארץ, קו אחד מקוי קלסתר פני לאומנו לא נתן למחוק" (אורות התחיה, ה).
מתוך קביעה זו הוא מאיר את התהליך ההולך ומתקדם של שיבת ציון, באורה של גאולה, גם אם בשלב זה מדובר רק בחלקה: "מתפתחת היא האומה, בכל כוחותיה... אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה... שם שמים לא שגור בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש ואלהי הוא. רק בהיגמר התוכן, בהעלות האומה למרום מצבה, אז יוחל אור אלהי נקרא בשם המפורש להגלות" (שם, לב).
שלב הביניים שאנו מצויים בו – הוא חבלי משיח, "שרק אמיץ אונים כרב יוסף היה אומר עליו בניגוד לכל האומרים ייתי ולא אחמיניה – ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה" (שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
