סיפורי ארץ ישראל הישנה והטובה | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
עצמאות וגאולה שלמה
תקופתנו בתהליך הגאולה

1287

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מאה סיפורים ארצישראליים
דודי אחי-אמי זאב ולק הוציא לאחרונה ספר יקר וחביב מאוד. ספר רצוף אהבה גדולה לעם ולארץ, לעלייה, להתיישבות ולמדינה, ובמיוחד לאנשים הטובים שהקדישו את חייהם לתקומת ישראל.
הוא מספר את סיפורם של המתיישבים והחולמים, ומאיר דמויות ואירועים מיוחדים, שפותחים צוהר לחיי היישוב והמדינה שבדרך. בין השאר הוא מספר על הצלם הציוני הראשון, על השמחה המוקדמת על מציאת הנפט, על רכבת העמק והקמת שכונת רחביה, על גדוד מגיני השפה העברית, ועל בן גוריון שכפה על קציני צה"ל לעברת את שמות משפחתם. על הכנסת עובדים זרים לכפר העברי ובעיית החליבה בשבת.
הסיפורים מתוארים ברגש, ולא מעט פעמים הדמעות צפות מאליהן למקרא הדברים. חלק מהסיפורים הם סיפורי הקרבה כואבים של מעפילים ולוחמים, אבל גם הם נעטפים בחוט של חסד ונחמה. סיפורי ההקרבה סובבים והולכים - מרבי יהודה הלוי ורבי חיים בן עטר שעלו לחונן את עפר ארצנו, ועד נתן אלבז, החייל שהקריב את נפשו כדי להציל את חבריו מרימון. זהו אותו נתן אלבז שברחוב שנקרא על שמו בשדרות, בעת התקפת טילים כחמישים שנה מאוחר יותר, הנערה אלה אבוקסיס הי"ד גוננה בגופה על אחיה הצעיר והצילה אותו ממוות. הוא מספר על המעפילים שהפליגו בספינות רעועות, ועל הקדושים שטבעו במצולות בדרכם לארץ האהובה והנכספת. על הקרב האחרון של הפלוגה הדתית, על גבורתם של אנשי כפר דרום, על נפילתו של גוש עציון ועל תקומתו כיום.
הסיפורים נכתבו ברוחה הטובה של הציונות הדתית הקלאסית, שמבליטה את הטוב שבכל החוגים ורומזת את ביקורתה בעדינות. שותפה עם הציבור בצערו ובשמחתו, ובמסירות נפש תורמת את חלקה לבניין העם והארץ. הספר קריא מאוד, מעניין, מחכים וערכי. הוא יצא לאור בהוצאת כרמל ונמצא כעת בחנויות.

רביבים (807)

הרב אליעזר מלמד

443 - היתר מרווח לשעת הדחק

444 - סיפורי ארץ ישראל הישנה והטובה

445 - אין היתר לפסול את ההיתר

טען עוד

לכבוד יום העצמאות, בחרתי להביא ממנו את סיפורם של ילדי טהרן.

ילדי טהרן
"ילדי טהרן" הוא כינוי לכאלף ילדים יתומים מפולין, שברחו עם משפחותיהם מזרחה מאימת מלחמת העולם השנייה (החל מ 1939), נדדו בארצות רבות, והגיעו לטהרן לאחר יותר משלוש שנים. במהלך המסע המפרך הם סבלו רעב, קור סיבירי, חום מדבר, רדיפות על רקע אנטישמי ומחלות. רבים מההורים מתו בדרך, וכך הגיעו אותם יתומים לטהרן. אף על פי שילדים אלה לא עברו את זוועות השואה המוכרות, כמו גטאות ומחנות השמדה, הם חוו על בשרם ייסורים דומים.
בטהרן רוכזו כל היתומים במחנה אוהלים שנקרא 'בית הילד היהודי', והתכוננו לעלייה בעזרת מדריכים צעירים יוצאי פולין שנשלחו מהארץ. מפרס נסעו הפליטים לעיר הנמל קראצ'י שבפקיסטן, משם הפליגו למצרים והמשיכו ברכבת לארץ.
כך כתבה הילדה שרה ביומנה: "קשה להאמין שבעוד שבוע נהיה בארץ ישראל. האין אני חולמת? וכיצד, כיצד תדרוך רגלי, זו שדרכה על פגרים, קפאה באדמת ערבות סיביר, בערה באדמת אפגניסטן הלוהטת - כיצד תעמוד היא על אדמת המולדת?"
בהגיע הרכבת לארץ סיפרה: "והנה השלט המיוחד 'פלסטינה'. קופצים על רגלינו, סופקים כפיים וקריאות חדווה פורצות מן הגרון. ולפתע נוף חדש לנגד עינינו: ירוק! ירוק! כמה ירוק! גדרות, עצים, אדמה זרועה. מה יפה ארצי!... אינני עוצרת ברוחי ומקפצת מחלון אל חלון. ובחלון - ארצי! ארצי - כבישים. ארצי - כפרים, ארצי - פרדסים... ארצי - אדמה... ושמיה תכלת... לא ידעתי שכה יפה את, ארצי".
בי"ג אדר א' תש"ג הגיעה לישראל הקבוצה הגדולה של ילדי טהרן. זה היה המפגש הראשון של היישוב היהודי בארץ עם פליטי השואה, וההתרגשות הייתה עצומה. הרכבת עברה בתחנות רחובות וחדרה וסיימה את מסעה בעתלית. בכל מקום ציפו המונים והריעו לניצולים. רבים מאנשי היישוב צבאו על מחנה היתומים בתקווה לגלות שם בני משפחה, אך רק יחידים מצאו את מבוקשם.
בהיותם בקראצ'י ניתנו להם כובעי שעם גדולים ורחבי שוליים נגד השמש, ובהגיעם לארץ חבשו כולם קסדות אלו כחיילים קטנים. שימוש יעיל מצאו הילדים בכיסוי הראש הזה. בהגיעם אל ערמות תפוחי הזהב שהוכנו בעבורם, הם מילאו את הכובעים העמוקים בשפע פירות...
מוסיף דודי ומספר: "אחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלי הוא קבלת הפנים שנערכה לילדי טהרן שנקלטו במושב ילדותי שדה יעקב. בית הספר הצנוע התקשט. לכבוד בואם שרנו פעם אחר פעם במלוא הגרון ובהתלהבות 'הבאנו שלום עליכם'. אף כי רכים היינו, חשנו את גודל המעמד".
יצחק ועדנה, מילדי טהרן, סיפרו על פגישתם הראשונה עם החיים בארץ: "עינינו התגלגלו בחוריהן למראה האוכל הרב שעל השולחן, לא האמנו למראה עינינו - הררי לחם טרי והכל בשפע. עמדנו ובהינו... 'לא, אי אפשר, זה לא יכול להיות...' השולחן המכוסה בסכינים, מזלגות ומלחיות, המיטות המכוסות בסדינים לבנים... מברשת השיניים... במשך כארבע שנים לא האמנו שנזכה שוב לבית חם".
אבל אחרי החגיגות חזרו ל"סתם יום של חול". אז החלה ההתמודדות האמיתית עם קליטת האודים המוצלים. רוב הפליטים הצעירים היו אמנם ממושמעים, מנומסים ואסירי תודה, אך שנות הייסורים והנדודים נתנו בהם את אותותיהן. רבים סבלו מביעותי לילה, שבהם עלו וצפו כל הזוועות. היו שאיבדו את האמון בזולת ואפילו במדריכים, שהרי למדו על בשרם כי יצר לב האדם רע מנעוריו. היו מהם שהתקשו להסתגל למסגרת מחייבת, שבה יש מטלות ולוח זמנים. בני הארץ, "הצברים הגזעיים", התקשו בתחילה לקלוט את הילדים דוברי היידיש. אולם בסופו של דברי נקלטו הילדים היטב והשתתפו בבניין המדינה החדשה.
בן ציון תומר היטיב לסכם: "ילדי טהרן נתארגו להפליא ברקמת חייה של הארץ. רבים מהם נפלו חלל בהגנה עליה. רבים נשאו תפקידים בכירים בצה"ל, במדע וברפואה, בשדה הניהול והכלכלה ובשדות... דומה כי ניתוקם מספסל הלימודים לא עמד להם למכשול... כיצד ובכוח מי? בראש ובראשונה בכוח עצמם, אולם לא פחות מכן, בזכות האהבה שליוותה את פגישתם הראשונה עם הארץ ואנשיה".

נאום הרב קוק בטקס פתיחת האוניברסיטה
מטבעם של דברים, חיבה יתרה יש לי לתיאור המוקדש לנאומו של הרב קוק בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית בניסן תרפ"ה. שכן עיקרי הדברים המובאים שם הם מדברי אביו של המחבר, שהוא סבי, פרופ' יוסף ולק ז"ל, שכתב על כך מאמר שכותרתו: "נאום שלא בעתו או נאום בטרם עת".
הרב קוק ביאר בנאומו ששני מהלכים ישנם לרוח ישראל: מהלך אחד פנימי, שכולו קודש, שנועד להעמקת רוחו, והוא הנלמד בישיבות שנועדו להגדלת תורה והאדרתה. ומהלך שני שמשמש לא רק להעמיק אל הקודש פנימה, אלא גם להוציא מושגים וערכים של היהדות אל העולם הכללי, להיות אור לעמים, ולהכניס גם מדעים כלליים מתוך האנושיות הרחבה, ולהתאים את הטוב והמעולה שבהם לאוצר חיינו וטהרתם. המהלך הפנימי הישיבתי סכנתו מעטה, אולם המהלך השני הפונה החוצה, מרשות היחיד שלנו אל רשות הרבים של העולם הכללי, סכנתו מרובה, מפני שניסיון העבר לימד אותנו שהוא עלול להביא להיטמעות בגויים - רוחנית וממשית. וכשליח ציבור של היהדות הנאמנה פנה הרב ואמר: "כאן הוא, אהוביי, מקום הפחד". וכדי להסבירו, הרחיב דברים על הצורך לבסס את הישיבות בכל מקצועות התורה, ועל הצורך שהמכללה (האוניברסיטה) על מוריה ותלמידיה יקדשו שם שמיים ושם ישראל ושם ארץ ישראל, ובשום אופן לא יחללום. ועל ידי כך נזכה ל"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

הטקס והגינויים לנאום
כידוע, חלק מהחרדים תקפו את הרב קוק בחריפות מרובה על השתתפותו בטקס זה, ואף הוציאו עליו דיבה כאילו אמר בנאומו שהאוניברסיטה היא שתביא לבדה את הגאולה לעם, לתורה ולעולם. אולם כפי שמתברר, גם הציבור "הנאור" לא שבע נחת מהופעתו ומנאומו.
התוכנית הייתה שהרב קוק יפתח את הטקס בדברי ברכה, אחריו ינאמו האורחים החשובים, ובראשם הלורד בלפור והנציב העליון, ולסיום כיבדו את המשורר ביאליק לברך. בפועל, מי שנשא את הנאום הארוך ביותר היה הלורד בלפור, אולם רבים התלוננו על אריכות דבריו של הרב קוק, וטענו שבגללו לוח הזמנים השתבש. היו שהתלוננו גם על מעילו השחור הארוך, ועל השטריימל הגדול והמיושן שלו שהסתיר משכנו הלורד אלנבי את האופק. לעומת זאת שיבחו את הרב הראשי של הקיסרות הבריטית, ד"ר הרץ המלומד, שהשכיל לשאת תפילה קצרה ומכובדת מאוד, שהתאימה לאווירה האקדמאית. והיה מי שאף רמז כי הרב קוק בא לפגוע בטקס כדי לרצות את החרדים, שעשו באותו יום צום ואבל על פתיחת האוניברסיטה.
כתב על כך אברהם אלמליח בעיתון 'דואר היום': "התרוממות רוח והתלהבות אין קץ למשמע נאומים וחזוני נבואה של הנציב העליון ולורד בלפור מחד גיסא, ומפח נפש וקללת יום למשמע דרשותיהם ופלפוליהם של הרב קוק וביאליק מאידך גיסא. ראש הרבנים פיטם את שומעיו במזמורי תהלים, וראש המשוררים בקטעי אגדות... ראש רבני ארץ ישראל נתן לחגיגה את המכה הראשונה בפתיחה, וראש המשוררים העבריים נתן לה את המכה האחרונה... מה טעם לכל האריכות הזו, שהכריחה אפילו את המתונים שבין הקהל להתפרץ בקריאות די! די!... למרות זאת, את הרב קוק אני מכבד מאוד מאוד".
חנה טון כתבה כי מתוך קהל האלפים שהתאסף, "תשעים אחוז של השומעים לא גילו כל הבנה להתלהבותו הדתית האמתית, ללא ספק, של הרב..." אלא שלדבריה, אין שום קשר בין טקס דתי לטקס לאומי, וצירופם יחד יוצר "חוסר טעם יוצא דופן, וכתוצאה ממנו - הרגשת בושה אצל הרציניים, פיהוק או קריצת עין אצל הציניקנים". המגמה להערכתה הייתה פוליטית - לרצות ולשתף מעט את נציג הציבור הדתי באמירת ברכה, שיש לסיימה בחיפזון. אולם כשהתברר שהרב מתכוון לשאת נאום רציני שמשבש את סדרי הטקס, החלה תרעומת בקהל.

סוף דבר
המעניין הוא, כפי שסבי ציין, כי ביובל החמישים להנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית, רקטור האוניברסיטה החילוני, פרופ' נתן רוטנשטרייך, מצא לנכון לחתום את דבריו בציטוט מנאומו של הרב קוק בטקס הפתיחה. כפי הנראה רק הם נשארו לדורות.
אולי נזכה שבעוד כעשר שנים, בחגיגות המאה להקמתה, נוכל לומר שהאוניברסיטה העברית החלה להגשים את החזון הגדול שמרן הרב קוק הציב לה.

הרב אליעזר מלמד

ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב. מחבר סדרת ספרי "פניני הלכה".

רביבים
צביון נכון ליום השואה
תשע"ד
רביבים
אשמתם של זקני ישראל
סיון תשע"ז
רביבים
שמות עם שורשים
טבת תשע"ב
58 דק'
אורות התורה
תורה לשמה - לא פה ולא שם
אורות התורה, פרק ב'
ט"ז אדר ב' תשע"א

רביבים

רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
רביבים
בין לימוד תורה לאחריות הפרנסה
הרב אליעזר מלמד | סיון תשפ"ו
רביבים
כשקדושת החג פוגשת את השבת
הרב אליעזר מלמד | סיון תשפ"ו
רביבים
גבולות הקודש והחול בבית הכנסת
הרב אליעזר מלמד | סיון תשפ"ו

רביבים

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב חיים דרוקמן
הרב ינון גרוסברג
הרב מרדכי הוכמן
הרב מרדכי גרינברג
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב שלמה שושן
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב דוד דודקביץ'

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו