בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • כתובות
לחץ להקדשת שיעור זה

מסכת כתובות דף פ"ז

undefined

הרב אורי בריליאנט

י"א אייר התשע"ה
4 דק' קריאה 24 דק' האזנה



(פו: במשנה עד פח. רבע עליון)


שבועות האישה לבעל


חלק א – שבועת אפוטרופסית


הקדמה: משנה בשבועות (מה.) – "ואלו נשבעין שלא בטענה: השותפין, והאריסין, והאפוטרופין, והאישה הנושאת והנותנת בתוך הבית", כלומר במקרים אלו אדם יכול להשביע את השני גם סתם כך כדי לוודא שהוא לא מרמה אותו.


משנתנו


אם אשתו חנוונית שלו או אפוטרופסית – יכול להשביעה.


האם יכול להשביעה גם על ענייני הבית? (פילכה ועיסתה)


                רבנן – לא, ר"א – כן (ובברייתא – גם אם אינה חנוונית, כלומר גם ללא גלגול שבועה).


(פו: משנה שנייה)


חלק ב – וויתור על הזכות להשביע


הקדמה: יש שני סוגי שבועות שאישה נשבעת:



  1. שבועת אפוטרופסית (משנה קודמת).

  2. שבועה כשנוטלת כתובתה (ראו פירוט במשנה הבאה, להלן חלק ג)

  3. הפוגמת כתובתה(הבעל טוען שפרע הכל, והיא מודה שפרע חצי. זה דין כללי, לא רק בכתובה).

  4. עד אחד(הבעל טוען שפרע הכל ויש לו עד אחד, והיא מכחישה שפרע כלל).

  5. כשנפרעת מנכסי היתומים או מנכסים משועבדים (נשבעת שלא פרע לה כבר).

  6. כשבי"ד פורעים לה מנכסיו שלא בפניו (למשל שהלך למדינת הים).

  7. כאן התובעת נשבעת ונוטלת (במקום שהנצבע נשבע ונפטר).

  8. כאן נשבעים אפילו שיש כאן שעבוד קרקעות.

  9. יש עדים שאכן קיבלה חלק מהכתובה,


משנה:


רישא - הבעל יכול לוותר על זכותו להשביע את אשתו.


סיפא – אם היתה אפוטרופסית של האבא, ונפטר, היתומים לא משביעים על תקופת האבא, אלא אם תמשיך להיות אפוטרופסית יכולים להשביע על מכאן ולהבא.


גמרא:


א. באיזה שבועה מדובר ברישא?


ר"נ – על השבועות שבמשנה הבאה כשנוטלת כתובתה (למשל פוגמת כתובתה)


ר"י-רב: שבועה למי שהיתה אפוטרופסית בחיי בעלה.


ומקשה רב מרדכי (קושיה במציאות) – מילא שהאישה תדרוש ממנו מראש וויתור על שבועת פוגמת כתובתה, כדי שאם יפרע לה את הכתובה בשלבים, היא לא תצטרך להישבע,


אך למה שסתם אישה תדרוש מראש מהבעל לפטור אותה משבועת אפוטרופסית, הרי מי אמר שהוא מתכנן לעשותה אפוטרופסית?


תשובת רב אשי – ר"י כלל לא דיבר על הרישא, אלא על הסיפא:


            שם כתוב שהיתומים לא משביעים על לשעבר,


            ושאלו – מה יש להשביע על לשעבר?


            ועל זה הסביר ר"י-רב – שנעשית אפוטרופסית בחיי בעלה.


ב. האם היתומים משביעים אותה על הזמן שבין המיתה לקבורה?


            ר"י-רב הנ"ל – כן,


            רב מתנה – לא, כי זה שמן לחוץ ויתכן שטעתה ויוצא שמשביעים אותה שבועת שקר (רש"י).


(פז. מעל האמצע)


ג. מה הוויתור כולל?


משנה – הוויתור הבסיסי ("נדר ושבוע אין לי", "לא שבועה") כולל רק אותה ואותו,


            אם רוצה לכלול פטור גם ליורשיה (או קונה הכתובה) וגם מול יורשיו (או קונה הנכס)


                חייב לומר בפירוש.


            עוד אפשרויות לפטור אותה משבועה גם מול יורשיו:


אם אמר "נקי שבועה" – 3 דעות:


רבה – מועיל גם מול יורשיו,


ר' זכאי ואבא שאול – אין הבדל בין "לא שבועה" לבין "נקי שבועה".


רב יוסף – יותר גרוע: לא מועיל אפילו בינו לבינה, כאילו אמר "תינקי רק על ידי שבועה".


אמר "מנכסי איליין",


ר' זכאי – מועיל גם ליורשיו, כי תלה את זה בנכסים ולא רק כשהם שלו.


אבא שאול חולק על המשנה והנ"ל – שום לשון לא פוטרת משבועה ליורשיו,


            שהרי חז"ל תיקנו "הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה".


           




(פז. משנה למטה)


חלק ג – שבועת האישה כשנוטלת כתובתה


המשנה מפרטת מצבים שבהם אישה צריכה להישבע כשנוטלת כתובתה:


(שילוב של שני דיונים מתחילת הגמרא והמרבע התחתון)


א. לגבי פוגמת ועד אחד – האם זו שבועה דאורייתא?


רמי בר חמא סבר – שבועה דאורייתא,


            פוגמת – שבועת מודה במקצת, עד 1 – שבועת עד 1.


רבא – זו שבועה דרבנן,


            שהרי זה שונה משבועות דאורייתא בשני דברים:


ולמה חז"ל תקנו שבועות אלו?


בפוגמת – המקבל מדייק כשמקבל, הנותן פחות, ולכן משביעים כדי לגרום לה לדייק.


בעד אחד – כיון שזה דומה לשבועת עד אחד של התורה, אז כדי להפיס דעתו של הבעל.


(פז: רבע עליון)


ב. שאלות לגבי פוגמת (מודה במקצת)


סברות:


מצד אחד לטובתה – אם אכן פרע הכל, היה לכאורה מביא עדים גם לשאר.


                        (דחייה – אולי בפריעה הראשונה במקרה היו לו עדים ובשנייה לא).


מצד שני לטובתו – דווקא כשיש עדים יש יותר סברא להשביע, כי כשאין עדים היא כמו "משיב אבידה", שהרי יכלה לטעון שלא פרע כלום, אך כשיש עדים אין סברא לא להשביע על השאר.


ניסיון ראיה מברייתא – "...ואלו נשבעין ונוטלים... והפוגם שטרו שלא בעדים",


            לכאורה ראיה שבעדים לא נשבע,


דחייה – אכן גם בעדים נשבע, והברייתא חידשה שאפילו שלא בעדים נשבע, ושלא אומרים שזה כמשיב אבידה.



  1. כתבה את כל השלבים של קבלת הכתובה, גם בדיוק של פחות משוה פרוטה


האם זה שכל כך דייקה נותן לה אימון, או שאולי עשתה זאת כחלק מהרמאות?


תיקו.



  1. 3.פוחתת כתובתה?


למשל שבאמת הכתובה היתה 1000, והוא אומר שנתן הכל, והיא אומרת שלא נתן כלום אך מגיע לה רק 100, כי התחייבה בפניו שלא תדרוש יותר מזה.


מצד אחד - התוצאה הסופית היא שהיא כאילו "מודה במקצת",


מצד שני - באמת אינה מודה כלל אלא טוענת שלא שילם כלום.


תשובה מברייתא – אינה נשבעת, וצריך לשלם לה את ה100.


(פח. 1+)


ג. לגבי עד 1 - שיטה לבעל להפוך את השבועה מדרבנן לדאורייתא


(שזה יותר רציני ויותר תפחד להישבע לשקר)


רב פפא: במקום שהיא תובעת אותו ונשבעת ונוטלת,
הוא יהפוך את זה על ידי שישלם לה שוב את הכתובה,
ואז הוא יתבע אותה על התשלום הראשון (שנתן לה בתור מלווה) –
וזה כבר שבועת עד אחד מהתורה,


            שהרי הוא תובע אותה, והיא צריכה להישבע ולהיפטר,
            ואין כאן שעבוד קרקעות, כי התביעה שלו לא קשורה לכתובה.


תיקונים קלים לשיטה:



  1. כדי שלא תכפור גם בתשלום השני, יתן לה אותו בפני שני עדים.

  2. כדי שלא פתאום תשנה את גרסתה, ותאמר שאכן שילם לה בפעם הראשונה ועכשיו שילם שוב, ושבאמת היו לה שתי כתובות, ולכן לא צריכה להחזיר,


ידאג שהעד הראשון יהיה גם חלק מהעדות השנייה, ויסביר למה נותן לה שוב,


וכך היא לא תוכל להעזר באותו עד שמעיד שהוא שילם לה פעמיים לשם כתובה, כי הוא יאמר שזה היה פעמיים עבור אותה כתובה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il