ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
61 פסוקים מקדישה התורה לתאר את מעשה קורח ועדתו ואת עונש המגפה שפרצה, ולבסוף הפסוק המסיים את עניין קורח ועדתו הוא זה - "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה".
מדוע מסיימת התורה בפסוק זה המדגיש בצורה מיוחדת את צייתונותו של משה לדבר ה', וכיצד הוא קשור למעשה קורח?
הסיבה היא מפני שזו התשובה למעשה קורח. משה מלמד אותנו שצריך לעשות בדיוק כפי מה שמצווה אותנו ה', לא לסור ימין ושמאל במאומה. זהו למעשה הלקח לדורות הנלמד מפרשת קורח. לכן ה' מצווה את משה רבנו לשים את המטה שפרח הציץ וגמל שקדים למשמרת לדורי דורות "לאות" לעם ישראל שמכונים בפסוק כינוי קשה "בני מרי".
על עניין זה של שמיעה בדיוק לדברי ה' בלי התחכמויות וספיקות מספרים משל:
היה מלך ששלח את השגריר שלו להיפגש עם נציגי מלך במדינה שכנה. והזהיר אותו המלך לפני שיצא שלא יסיר מעליו את חולצתו בשום פנים ואופן בפני בני אדם, שאין זה מכבוד המלכות. אותו שגריר לא הבין מדוע אומר לו המלך את זה, וכי איזה סיבה יש שהוא יחשוב לעשות כן?! הנהן בראשו ויצא לשליחות.
באותה מדינה הוא ישב במסיבה עם השרים והשגרירים, ובתוך השיחה טענו שבני עמו של אותו שגריר כולם גיבנים, ויש להם חטוטרת קטנה בגב. השגריר נעלב שכך מספרים על בני ארצו, ואמר שזה נכון. אמרו לו השרים שהם לא יאמינו לו, אלא אם כן הוא יוריד את חולצתו ויראה להם בעיניהם שאין לו גיבנת בגב. נזכר השגריר באזהרת המלך, וסירב. החלו השרים צוחקים עליו שעכשיו ברור שהשמועות נכונות, שהרי רגליים לדבר, שאם הוא מסרב להראות להם, מסתמא יש דברים בגו. לבסוף אמר השגריר בליבו: "בוודאי לא ידע המלך שכך מזלזלים בבני מדינתנו, ואם היה יודע, בוודאי שהיה מתיר לי להוריד את החולצה להוכיח את טעותם", ואכן הסיר את חולצתו והראה להם שגבו ישר וחלק.
כשחזר למדינתו שמע המלך את המעשה ופיטר אותו מתפקידו, ואמר לו: "המלך של המדינה השנייה טען בפני שאין לנו כבוד, ואמר שיוכיח זאת כשיראה ששגריר המדינה אינו מתבייש להסיר את חולצתו בפני רבים, גדולי המלכות. אני הזהרתי אותך, והשרים מצאו תחבולה לפתות אותך. חשבת שאתה יותר חכם ממני, ועתה ראה, אבל אם היית שומע לי בדקדוק ולא מהרהר אחרי דברי, לא היתה נגרמת בושה למדינתנו".
לכן אדם צריך לשמוע לדברי ה' בדקדוק ההלכה, בלי להתחכם ובלי לשנות.
משה עושה כדברי ה' מיד בלא לחכות שניה אחת כאשר ציווה אותו ה' והכתוב מחזק את זה ואומר שכך בדיוק עשה משה רבנו. ולכן יש כפילות בפסוק 2 - "ויעש... כן עשה", ללמדנו שתכף ומיד כשה' ציווה אותו הוא עשה ולא איחר כך עשה משה רבנו בשמחה 3 ובכוונה עצומה לעשות את רצון ה'. התיאור הזה על עשייתו של משה רבנו יש בה כדי ללמדנו כיצד להתמודד עם תופעת הקורחיות. שהרי קורח וכל עדתו רצו לשנות ממה שה' אמר. הם רצו להחליף ימין בשמאל ושמאל למידת ימין 4 . הם רצו לשנות מדבר ה' ולעשות על פי דעתם ושכלם, וכנגד זה משה רבנו מלמד אותנו בסוף כל אותו מעשה, בסוף כל אותם 61 פסוקים שהוא עשה בדיוק כפי שציווה אותו ה'.
על זה בדיוק היה מתפלל דוד המלך ומבקש "לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי" 5 .
משה רבנו מלמדנו לדורות את מידת הזריזות מיד שהוא שומע את ציווי ה' הוא עושה . המדרש מתאר את האדם העצל והלאה בלשון הזו 6 :
אמרו לעצל: "רבך בעיר, לך ולמוד תורה ממנו!". והוא משיב אותן ואומר להן: "מתיירא אני מן הארי שבדרך". אמרו לו: "הרי רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו!". אמר להן: "מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות, שנאמר אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת 7 ". אמרו לו: "הרי הוא דר אצל ביתך!". אמר להן: "והארי בחוץ שנאמר אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ 8 ". א"ל: "בתוך הבית!". השיב להן: "ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול אני מחזר ובא". אמרו לו: "פתוח הוא!". לסוף שלא היה יודע מה להשיב אומר להן: "או הדלת פתוח או נעול, מבקש אני לישן עוד מעט". עמד משנתו בבוקר נתנו לפניו לאכול, הוא מתעצל לתת לתוך פיו שנאמר: טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו 9 ".
על זה דורשים חז"ל את הפסוק 10 : "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" מפני שההרגל של האדם נעשה טבע שני 11 ואם ירגיל האדם את עצמו לעשות מיד ובזריזות הרי שכל עבודתו וכל משאו ברוחני ובגשמי, לא רק שלא יהיה עליו לטורח אלא יעשה הכל בכוונה שלמה לשמה בזריזות ובשמחה.
יש כאן עניין נוסף ,שהכתוב אומר על משה רבנו "כן עשה". זו הדגשה מיוחדת שהוא היה לא רק נאה דורש אלא נאה מקיים 12 !! ובדרכי אבות אנו הולכים, ומי שיעיין בפרקי אבות יראה ששם כתוב "הוא היה אומר" שמשמעותו הוא לא רק היה אומר, אלא גם עושה כל חייו וכל הוויתו היה את מה שהוא היה אומר, הוא חי את מה שאמר. זה כלל חינוכי גדול לדעת להעביר את המחשבה והדיבור לכלל מעשה. שכך היא המידה העליונה. הקב"ה אומר ועושה, ועל זה אנו משבחים אותו בכל יום ויום בתפילה מיוחדת, שנקראת תפילת ברוך שאמר. זו תפילה שחוברה ע"י אנשי כנסת הגדולה על פי פתק שנפל מן השמיים 13 . יש בה פ"ז תבות, כנאמר "רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז" 14 והיא מתחילה בשבח בורא עולם שאומר ועושה, מדבר ומקיים.
רבנו הרמב"ם במניין המצוות מנה את מצוות "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" 15 כמצווה השמינית 16 . כידוע הרמב"ם מונה את המצוות לא לפי סדר הופעתן התורה אלא על פי סדר חשיבות, ואם כן ראינו כמה חשובה מצווה זו. ואם מידתו של בורא עולם היא אומר ועושה, הרי שאנו צריכים לנהוג כן גם כן, "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" 17 . על כן ידבק בדרכי קונו ויהיה הוא גם ברוך אומר ועושה, מדבר ומקיים, ובכך הוא גם מהווה דוגמא חינוכית עבור בני ביתו ועבור חבריו.
מספרים על אדם עשיר אחד שהיה ליבו קשה כאבן. לא רק שהיה קמצן גדול, אלא לא היה לו אכפת במאומה ממה שקורה סביבו, אפילו לא מבני ביתו, כי הוא היה מרוכז בעצמו ובעושרו בלבד.עד כדי כך הגיעו הדברים שלאבא שלו לא היתה דירה לגור בה ולא היו לו בגדים, והיה האבא הזה יישן ברחובות על ספסלים בגן העיר.
יום אחד באו אנשים לביתו של העשיר והעירו את תשומת ליבו לכך שאבא שלו ישן בגן העיר על ספסלים ואפילו שמיכה להתכסות בה אין לו.מיד "נכמרו" רחמיו של אותו עשיר והוא קרא לבנו וציווה אותו שיעלה למעלה לעליית הגג, שם יש איזה שמיכה ישנה ויביא אותה לאותם אנשים שיכסו את אבא שלו.
והנה הבן הזה עלה לעליית הגג והתמהמה שם. העשיר מחכה לו למטה והאנשים נמצאים איתו שם, והבן לא יורד מעליית הגג. שלח העשיר לקרוא לו וכעס עליו: "מדוע אתה מתמהמה??". ענה לו הבן: "אני מחפש מספריים לחתוך את השמיכה הישנה מעליית הגג לשניים!". "וכי למה?" שאל העשיר את בנו. ענה לו הבן: "אבי יקירי! מעשה אבות סימן לבנים. אני חותך את השמיכה לשניים. חצי אתן כמצוותך לאבא שלך שישן בגן העיר, ואת החצי השני אני שומר כדי שיהיה לי במה לכסות אותך כשאתה ברבות הימים תישן בגן העיר". בכך הבין העשיר את הרמז שרמז לו בנו ונרכך ליבו, ומאז התייחס לאביו וכבוד גדול.
סיפור זה סיפר רבי יוסף חיים ללמדנו שההתנהגות של האדם משפיעה על בניו ובני ביתו כי ממנו ילמדו וכך יעשו .
ולכן אם האדם מקיים מצוות בוראו בשמחה- כך יעשו בניו.
אם מקיים מצוות בוראו בזריזות ללא השתהות כלל – כל יעשו בניו.
אם מקיים מצוות בוראו כפי שצווה ה' – כך יעשו בניו .
ועל כן שכתוב בתורה כמה פעמים 18 "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", זה מכוח העוצמה של משה רבנו שלימד אותם כדוגמא אישית "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה".
^ 1.במדבר י"ז, כ"ו
^ 2.אור החיים הקדוש עה"ת במדבר י"ז, כ"ו
^ 3.מדרש פסיקתא
^ 4.עיין זוה"ק שרצה קורח להחליף חסד בגבורה
^ 5.תהילים קמ"ג, י'
^ 6.מדרש דברים רבה נצבים ח', ו'
^ 7.משלי כ"ו, י"ג
^ 8.משלי כ"ב, י"ג
^ 9.משלי כ"ו, י"ט
^ 10.דברים ל', י"ד
^ 11.מסילת ישרים ט'
^ 12.פירוש "התורה והמצווה" למלבי"ם במדבר י"ז, כ"ו
^ 13.משנה ברורה נ"א, א'
^ 14.שיר השירים ה', י"א
^ 15.דברים כ"ח, ט'
^ 16.ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ח'
^ 17.משלי ג', ו'
^ 18.שמות ט"ז, י"ז, במדבר ה', ד', ובעוד מקומות בסגנונות דומים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.














