ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
61 פסוקים מקדישה התורה לתאר את מעשה קורח ועדתו ואת עונש המגפה שפרצה, ולבסוף הפסוק המסיים את עניין קורח ועדתו הוא זה - "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה".
מדוע מסיימת התורה בפסוק זה המדגיש בצורה מיוחדת את צייתונותו של משה לדבר ה', וכיצד הוא קשור למעשה קורח?
הסיבה היא מפני שזו התשובה למעשה קורח. משה מלמד אותנו שצריך לעשות בדיוק כפי מה שמצווה אותנו ה', לא לסור ימין ושמאל במאומה. זהו למעשה הלקח לדורות הנלמד מפרשת קורח. לכן ה' מצווה את משה רבנו לשים את המטה שפרח הציץ וגמל שקדים למשמרת לדורי דורות "לאות" לעם ישראל שמכונים בפסוק כינוי קשה "בני מרי".
על עניין זה של שמיעה בדיוק לדברי ה' בלי התחכמויות וספיקות מספרים משל:
היה מלך ששלח את השגריר שלו להיפגש עם נציגי מלך במדינה שכנה. והזהיר אותו המלך לפני שיצא שלא יסיר מעליו את חולצתו בשום פנים ואופן בפני בני אדם, שאין זה מכבוד המלכות. אותו שגריר לא הבין מדוע אומר לו המלך את זה, וכי איזה סיבה יש שהוא יחשוב לעשות כן?! הנהן בראשו ויצא לשליחות.
באותה מדינה הוא ישב במסיבה עם השרים והשגרירים, ובתוך השיחה טענו שבני עמו של אותו שגריר כולם גיבנים, ויש להם חטוטרת קטנה בגב. השגריר נעלב שכך מספרים על בני ארצו, ואמר שזה נכון. אמרו לו השרים שהם לא יאמינו לו, אלא אם כן הוא יוריד את חולצתו ויראה להם בעיניהם שאין לו גיבנת בגב. נזכר השגריר באזהרת המלך, וסירב. החלו השרים צוחקים עליו שעכשיו ברור שהשמועות נכונות, שהרי רגליים לדבר, שאם הוא מסרב להראות להם, מסתמא יש דברים בגו. לבסוף אמר השגריר בליבו: "בוודאי לא ידע המלך שכך מזלזלים בבני מדינתנו, ואם היה יודע, בוודאי שהיה מתיר לי להוריד את החולצה להוכיח את טעותם", ואכן הסיר את חולצתו והראה להם שגבו ישר וחלק.
כשחזר למדינתו שמע המלך את המעשה ופיטר אותו מתפקידו, ואמר לו: "המלך של המדינה השנייה טען בפני שאין לנו כבוד, ואמר שיוכיח זאת כשיראה ששגריר המדינה אינו מתבייש להסיר את חולצתו בפני רבים, גדולי המלכות. אני הזהרתי אותך, והשרים מצאו תחבולה לפתות אותך. חשבת שאתה יותר חכם ממני, ועתה ראה, אבל אם היית שומע לי בדקדוק ולא מהרהר אחרי דברי, לא היתה נגרמת בושה למדינתנו".
לכן אדם צריך לשמוע לדברי ה' בדקדוק ההלכה, בלי להתחכם ובלי לשנות.
משה עושה כדברי ה' מיד בלא לחכות שניה אחת כאשר ציווה אותו ה' והכתוב מחזק את זה ואומר שכך בדיוק עשה משה רבנו. ולכן יש כפילות בפסוק 2 - "ויעש... כן עשה", ללמדנו שתכף ומיד כשה' ציווה אותו הוא עשה ולא איחר כך עשה משה רבנו בשמחה 3 ובכוונה עצומה לעשות את רצון ה'. התיאור הזה על עשייתו של משה רבנו יש בה כדי ללמדנו כיצד להתמודד עם תופעת הקורחיות. שהרי קורח וכל עדתו רצו לשנות ממה שה' אמר. הם רצו להחליף ימין בשמאל ושמאל למידת ימין 4 . הם רצו לשנות מדבר ה' ולעשות על פי דעתם ושכלם, וכנגד זה משה רבנו מלמד אותנו בסוף כל אותו מעשה, בסוף כל אותם 61 פסוקים שהוא עשה בדיוק כפי שציווה אותו ה'.
על זה בדיוק היה מתפלל דוד המלך ומבקש "לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי" 5 .
משה רבנו מלמדנו לדורות את מידת הזריזות מיד שהוא שומע את ציווי ה' הוא עושה . המדרש מתאר את האדם העצל והלאה בלשון הזו 6 :
אמרו לעצל: "רבך בעיר, לך ולמוד תורה ממנו!". והוא משיב אותן ואומר להן: "מתיירא אני מן הארי שבדרך". אמרו לו: "הרי רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו!". אמר להן: "מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות, שנאמר אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת 7 ". אמרו לו: "הרי הוא דר אצל ביתך!". אמר להן: "והארי בחוץ שנאמר אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ 8 ". א"ל: "בתוך הבית!". השיב להן: "ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול אני מחזר ובא". אמרו לו: "פתוח הוא!". לסוף שלא היה יודע מה להשיב אומר להן: "או הדלת פתוח או נעול, מבקש אני לישן עוד מעט". עמד משנתו בבוקר נתנו לפניו לאכול, הוא מתעצל לתת לתוך פיו שנאמר: טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו 9 ".
על זה דורשים חז"ל את הפסוק 10 : "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" מפני שההרגל של האדם נעשה טבע שני 11 ואם ירגיל האדם את עצמו לעשות מיד ובזריזות הרי שכל עבודתו וכל משאו ברוחני ובגשמי, לא רק שלא יהיה עליו לטורח אלא יעשה הכל בכוונה שלמה לשמה בזריזות ובשמחה.
יש כאן עניין נוסף ,שהכתוב אומר על משה רבנו "כן עשה". זו הדגשה מיוחדת שהוא היה לא רק נאה דורש אלא נאה מקיים 12 !! ובדרכי אבות אנו הולכים, ומי שיעיין בפרקי אבות יראה ששם כתוב "הוא היה אומר" שמשמעותו הוא לא רק היה אומר, אלא גם עושה כל חייו וכל הוויתו היה את מה שהוא היה אומר, הוא חי את מה שאמר. זה כלל חינוכי גדול לדעת להעביר את המחשבה והדיבור לכלל מעשה. שכך היא המידה העליונה. הקב"ה אומר ועושה, ועל זה אנו משבחים אותו בכל יום ויום בתפילה מיוחדת, שנקראת תפילת ברוך שאמר. זו תפילה שחוברה ע"י אנשי כנסת הגדולה על פי פתק שנפל מן השמיים 13 . יש בה פ"ז תבות, כנאמר "רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז" 14 והיא מתחילה בשבח בורא עולם שאומר ועושה, מדבר ומקיים.
רבנו הרמב"ם במניין המצוות מנה את מצוות "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" 15 כמצווה השמינית 16 . כידוע הרמב"ם מונה את המצוות לא לפי סדר הופעתן התורה אלא על פי סדר חשיבות, ואם כן ראינו כמה חשובה מצווה זו. ואם מידתו של בורא עולם היא אומר ועושה, הרי שאנו צריכים לנהוג כן גם כן, "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" 17 . על כן ידבק בדרכי קונו ויהיה הוא גם ברוך אומר ועושה, מדבר ומקיים, ובכך הוא גם מהווה דוגמא חינוכית עבור בני ביתו ועבור חבריו.
מספרים על אדם עשיר אחד שהיה ליבו קשה כאבן. לא רק שהיה קמצן גדול, אלא לא היה לו אכפת במאומה ממה שקורה סביבו, אפילו לא מבני ביתו, כי הוא היה מרוכז בעצמו ובעושרו בלבד.עד כדי כך הגיעו הדברים שלאבא שלו לא היתה דירה לגור בה ולא היו לו בגדים, והיה האבא הזה יישן ברחובות על ספסלים בגן העיר.
יום אחד באו אנשים לביתו של העשיר והעירו את תשומת ליבו לכך שאבא שלו ישן בגן העיר על ספסלים ואפילו שמיכה להתכסות בה אין לו.מיד "נכמרו" רחמיו של אותו עשיר והוא קרא לבנו וציווה אותו שיעלה למעלה לעליית הגג, שם יש איזה שמיכה ישנה ויביא אותה לאותם אנשים שיכסו את אבא שלו.
והנה הבן הזה עלה לעליית הגג והתמהמה שם. העשיר מחכה לו למטה והאנשים נמצאים איתו שם, והבן לא יורד מעליית הגג. שלח העשיר לקרוא לו וכעס עליו: "מדוע אתה מתמהמה??". ענה לו הבן: "אני מחפש מספריים לחתוך את השמיכה הישנה מעליית הגג לשניים!". "וכי למה?" שאל העשיר את בנו. ענה לו הבן: "אבי יקירי! מעשה אבות סימן לבנים. אני חותך את השמיכה לשניים. חצי אתן כמצוותך לאבא שלך שישן בגן העיר, ואת החצי השני אני שומר כדי שיהיה לי במה לכסות אותך כשאתה ברבות הימים תישן בגן העיר". בכך הבין העשיר את הרמז שרמז לו בנו ונרכך ליבו, ומאז התייחס לאביו וכבוד גדול.
סיפור זה סיפר רבי יוסף חיים ללמדנו שההתנהגות של האדם משפיעה על בניו ובני ביתו כי ממנו ילמדו וכך יעשו .
ולכן אם האדם מקיים מצוות בוראו בשמחה- כך יעשו בניו.
אם מקיים מצוות בוראו בזריזות ללא השתהות כלל – כל יעשו בניו.
אם מקיים מצוות בוראו כפי שצווה ה' – כך יעשו בניו .
ועל כן שכתוב בתורה כמה פעמים 18 "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", זה מכוח העוצמה של משה רבנו שלימד אותם כדוגמא אישית "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה".
^ 1.במדבר י"ז, כ"ו
^ 2.אור החיים הקדוש עה"ת במדבר י"ז, כ"ו
^ 3.מדרש פסיקתא
^ 4.עיין זוה"ק שרצה קורח להחליף חסד בגבורה
^ 5.תהילים קמ"ג, י'
^ 6.מדרש דברים רבה נצבים ח', ו'
^ 7.משלי כ"ו, י"ג
^ 8.משלי כ"ב, י"ג
^ 9.משלי כ"ו, י"ט
^ 10.דברים ל', י"ד
^ 11.מסילת ישרים ט'
^ 12.פירוש "התורה והמצווה" למלבי"ם במדבר י"ז, כ"ו
^ 13.משנה ברורה נ"א, א'
^ 14.שיר השירים ה', י"א
^ 15.דברים כ"ח, ט'
^ 16.ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ח'
^ 17.משלי ג', ו'
^ 18.שמות ט"ז, י"ז, במדבר ה', ד', ובעוד מקומות בסגנונות דומים.
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
מה עניינו של ט"ו בשבט?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
אנחנו קודש למענך
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
