ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
הפסוק אומר "שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים או דכו במדוכה ובישלו בפרור ועשו אותו עוגות והיה טעמו כטעם לשד השמן" 1 . ולפני זה כתוב: "והוא כזרע גד וטעמו כצפיחית בדבש" 2 . ונשאלת השאלה, בפרשת בשלח כתוב שהיה טעמו כצפיחית בדבש, לא כמו שכתוב פה שטעמו כטעם לשד השמן 3 ?
אומר הספרי (מדרש הלכות על ספר במדבר ועל ספר דברים). שהמן מצד עצמו היה דק מאוד, ולא היה צריך לא טחינה ולא בישול. והרי כאן כתוב "וטחנו בריחים או דכו במדוכה", כלומר היו מבשלים ואופים אותו ועשו עוגות. אבל מעיקרו המן היה דק, ולא היה צריך לא טחינה ולא בישול ולא הכנה. וכמו שלא הוצרך האדם הראשון קודם החטא לתקן ולאפות את לחמו בלא שום תיקון והכנה. וכמו שיהיה בע"ה לעתיד לבוא, כמו שהפסוק אומר "יהי פיסת בר בארץ בראש הרים" 4 , שעתידה א"י להוציא גלוסקאות והיה טעמם כצפיחית בדבש. ועתה שאנו רואים שיש טורח והכנה, לכן טעמו כלשד השמן.
ועליהם כתוב בתהילים "שוא לכם משכימי קום אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא" 5 . כלומר יש כאלה שהיו קמים בבוקר ופותחים את הדלת ומוצאים ליד פתחיהם את המן ולוקחים אותו ומביאים אותו הביתה והמן היה מוכן לאכילה. אבל היה סוג אחר של אנשים שלא היה אצלם כך, אלא היו צריכים ללכת למרחקים והיה צריך לטחון אותו, לדוק אותו במדוכה ועד שיבשל אותו, עד שיאכל אותו. כל אחד לפי מעלתו, כל אחד לפי דרגתו, ועליהם הכתוב אומר "שוא לכם משכימי קום", אבל לאחרים הוא אומר "כן יתן לידידו שנא".
בספר שער בת רבים מביא על זה מעין סיפור-משל.
מסופר שהיו בישראל שני שכנים, אחד היה צדיק והלך ללקוט את המן באהבה וביראה. השני לא היה צדיק, לא עליכם, והיו אצלו דברי משה לצחוק, כמו לדוגמא, בשעה שאמר להם משה "הנני ממטיר לכם לחם מהשמים" 6 . אמר: "איך זה יכול להיות, שה' ימטיר לחם מהשמים?!" הצדיק הקדוש הטהור הביא את המן וישב עם אשתו ובניו ואכלו אותו כמו שהוא בלא תיקון, והיו בו טעמים ערבים. טעם בשר, טעם דגים. האישה רוצה בשר, הנה בשר. הילידים רוצים דגים, הנה דגים. רוצים שוקולדה, הנה שוקולדה. איזה ריח טוב היה מבשם את הבית שלהם. אך השני מביא את המן מגושם ומלא קליפות, והיה צריך טחינה ובישול. אז הלכה אשתו לשכנה שלה. אמרה לה, השאילי נא מדוכה וקדרה. אמרה השכנה הצדקת: "בשביל מה? למה לך, למה את צריכה קדרה ומדוכה?!" אמרה: "אני צריכה לטחון ולבשל את המן". אמרה לה: "הלא גם בעלי הביא מן ומיד ישבנו, ערכנו שולחן בלי שום טורח ואכלנו אותו כמו שהוא". "אני לא מאמינה לך" אמרה לה השכנה. אמרה לה אשת הצדיק: "הריחי את ריח הבשר, ראי את השולחן הנקי, ראי את הבית, איך שהוא פולט ריח טוב של המן". חזרה האשה לביתה ותבכה לפני בעלה ותאמר לו: "אתה לא צדיק, ראה מה סופך, הלא פלוני השכן הלך עמך והביא מן גם כן ישר בלי טחינה, בלי אפייה, והם כבר אכלו". אמר לה: "אני לא מאמין, אינו דומה שמיעה לראיה". אמרה לו: "בוא איתי". וילך עמה וירא את השכן ממשיך לאכול וכל הבית היה מלא בריח המן. ואז חזר בתשובה והתוודה לפני ה' על חטאיו. למחרת גם הוא הביא מן ברוחניות.
זה מה שכתוב "והַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא" 7 , שהיה מגיד להם מה שבתוכם, וזה הבדל שהיה בין שני האנשים. אחד הביא מן ואכלו, ואחד הביא מן ותיקנו. יוצא שהיו במדבר שני סוגי בני אדם. אחד עם ישראל קדושים והיו עמם עוד סוג של אנשים, ערב רב. אלו האנשים שהתלוננו. אלו אנשים שעשו את העגל ואלו האנשים שהתאוו כל מיני תאוות, כמו שנקרא בהמשך הספר ובכו וצעקו "מי יאכילנו בשר" 8 , והמרידו גם את החלשים שבבני ישראל והחלו לבכות.
***
על עניין זה אומר רש"י הקדוש 9 , וכי לא היה להם בשר?! מה הם צריכים בשר, מה הם צריכים שקדים ותאנים. פלא, וכי לא היה להם?! עוד מעט נקרא עליהם, יש להם סיבה, אבל בשר?! והלא נאמר שגם ערב רב עלה איתם צאן ובקר, מקנה כבד מאוד, והיה להם בשר. ואם תאמר שאכלהו במדבר, הרי בכניסה לארץ נאמר "ומקנה רב היה לבני ראובן", אלא שביקשו עלילה. כאשר אדם מבקש עלילה כל דבר רע מתגלה. אלא שביקשו עלילה, ואז מתעוללים על אותו אדם. וידוע שכל מיני מומים אדם מוצא בדבר שאינו אוהב.
מביאים משל, היו אב ואם אהובים וידידים והיו להם שני בנים. כרגיל, לפעמים יוצאים הבנים אחד שונה מהשני. אחד היו מביאים לו אוכל, ואם היה האוכל תפל, כלומר אם לא היה לו טעם, לא היה מתלונן, אלא קם, שם מלח. ואם היה האוכל מלוח, שם לו מים קצת, לסדר את העניין. לא טעים האוכל, הוא שם פלפל, אוכל עם זיתים. אם היה אוכל קר, היה מעלים עין. אם היה חם, היה מחכה קצת. ולא היה מדבר ולא מעיר שום דבר. ואילו אחיו על כל דבר משתולל. "האוכל קר" הוא צועק. "האוכל קר, מה קרה? האוכל תפל, שים מלח! מה קרה?" ואם היה האוכל מלוח, היה הופך עולמות. מה הוא יעשה, האוכל מלוח. "ראה איך אחיך אוכל ושותה, אין לו שום דבר". אלא שהוא רוצה להקניט, למצוא עלילה, לריב עם אמו ואחר כך לריב עם אביו, וכך היה נוהג וכך היה במדבר. עם ישראל נמצאים במדבר, מבקשים בשר, נו מה, יש להם אוכל, מה זה? פתאום רוצים דגים, מי יביא להם דגים במדבר?!
אנו הירושלמים, לפני קום המדינה לפעמים לא היו דגים בשוק, למה? כי היו מביאים אותם מיפו. היו אוכלים בקלה, דגים מלוחים, דג יבש כחרס. היו צריכים לנסוע עד יפו, ולקח יומיים עד שהיינו אוכלים ומבשלים אותו. לא היה בנמצא. ב"ה עכשיו, הכול יש.
הם רוצים דגים במדבר, קישואים, איזה מין טענות אלו? חצילים, בצלים ושומים! מי יביא להם, איזה מן טענה זו. ריבון העולמים, אדם נמצא במדבר, אפילו בטיול, אדם רוצה לאכול בצלים, שומים, רוצה לאכול אבטיחים, איך אפשר להביא לכם אבטיחים במדבר, חצילים, בצלים, שומים?! מי יביא לך דבר כזה, אלא מאחר שחיפשו תואנות ורצו להרגיז את משה רבינו. לכן כתוב בספר תהלים 10 "וינסו א-ל בלבבם לשאול אוכל לנפשם וידברו בא-לוקים אמרו היוכל אל לערוך שולחן במדבר כו' לכן שמע ה' ויתעבר ואש נישקה ביעקב כו' כי לא האמינו בא-לוקים ולא בטחו בישועתו כו' וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו". הקב"ה הראה להם שבאמת הוא יכול לעשות הכול. למעשה, הערב רב הם שהקניטו את משה "וישמע ה' ויתעבר" וה' כועס משה לא כל שכן!
פנה משה אל ה' ואמר לו: "אני לא יכול להנהיג ולנהל את העם הזה לבדי, שהרי הם נותנים עלילות" וראה שגם ה' כועס עליהם. והמשיך לטעון: "אני לא יכול לשאת לבדי את העם הזה, וכי אני הריתי אותו? מאין לי בשר לתת לכל העם הזה? לא אוכל לבדי לשאת את העם הזה, כבד הוא ממני.
אומר המדרש: בשעה שאמר משה רבינו לה', "לא אוכל לבדי לשאת את העם הזה, כי כבד הוא ממני" 11 . משל למלך שהיה לו בן יחיד. נתן לו פדגוג, כלומר מינה לו אדם שידריכו, שיבוא וילמדו את כל מה שצריך. והיה הפדגוג מביאו כל יום לביה"ס והיה מביאו הביתה ואוכל על ידו, שותה על ידו. כל מה שביקש עושה לו הפדגוג. גדל הנער והתפקח והחל להתלונן, זה מתוק וזה מלוח, באת מוקדם, באת מאוחר. החל אומר לאביו: "איני יכול לעמוד בטרחת בנך, תמנה עוד מישהו שיעזור לי. אחד יביא לו אוכל ואחד יביא לו שתייה ואחר ידאג לחינוכו". אמר לו המלך: "אתה עושה כך, אתה גידלתו, ועתה הנך מבקש שאביא לך עוזר? אלא, עכשיו שנתת לי רשות, אביא עוד מחנך נוסף". כך, הם כל בני ישראל שנאמר עליהם "בנים אתם לה'" 12 . הפדגוג והמחנך זה משה, שנאמר "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" 13 , והיה משה ממשיך לחנך, להאכילם ולהשקותם ולהדריכם על המצוות. אמר לה': "לא אוכל לבדי לשאת את העם הזה". ענה לו ה': "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" 14 . בבקשה קח לך שבעים איש. אני כל הזמן לא רציתי למנות להם עוד אנשים, אבל עכשיו תמנה. כלומר, ה' יודע מחשבות אדם. הוא ידע מה היו מחשבותיו של משה רבינו וגם משה ידע שלבד הוא לא יכול לשאת ולכן רצה לחלק את המשא, את העול שלהם לכמה אנשים.
כאשר משה ידע שזו עלילה, שבסה"כ בני ישראל מתלוננים, ואמר את הדברים האלו, וה' אמר לו, טוב קח לך שבעים איש, כדי שהמשא הזה יהיה על כל העם. זה מראה, שה' נותן לכל אחד ואחד לפי מחשבתו ולפי דרכו.
ומספרים איזה סיפור. היה רב אחד גדול מגדולי הישיבות. הוא נסע לאמריקה לעשות מגביות. היו לו חסידים שערכו לו קבלת פנים נהדרת ויפה. הביאו אנשים עשירים, אנשים מכובדים למעמד הזה, שיבואו לקבל את הרב. לקבלת הפנים הביאו גם את ראש העיר ניו יורק ונתנו לרב זה כבוד, נתנו לר' ברוך נר להתחיל לדבר, אלא שהוא מדבר יידיש ואילו ראש העיריה הזה לא מבין יידיש, הוא מבין אנגלית, ובכן שמו לו מתרגם אמרו לרב אחר, אתה תשב לידו לתרגם את מה שהרב יאמר וכאשר ראש העירייה ידבר, תרגם זאת לעברית או ליידיש. התחיל הרב לדבר, ומפרשת השבוע עבר לסוגיות, עבר ראשונים, עבר לאחרונים, עבר לאבן העזר ולחושן משפט. מי יכול להבין זאת, ומי יוכל לתרגם את זה?! והמתרגם הזה היה איש חכם. מה עשה מתרגם זה? הוא שמע שיש אחד ושמו אפלטון, לא יודע מי זה. שמע שיש אריסטו, סוקרטס, לא יודע מי הם. והתחיל לספר לראש העיר גם על אפלטון. קם ראש העירייה אמר: "דע שהרב גדול בתורה, ידעתי. ידעתי, שראש הישיבה גאון בתורה, ולא ידעתי שראש הישיבה הוא פילוסוף, יודע חוכמות, יודע חוכמה יוונית". והתחיל ראש העיר לשאת דברים בטלים ומבוטלים. מה עשה המתרגם כשתירגם לרב? התחיל לומר ביידיש, כבודו הביא מהראשונים והאחרונים". קם הרב ואמר: "ידעתי שאדם זה אוהב ישראל וגם יודע תורה, את זה לא ידעתי, זה לא עלה בדעתי"!
אנו רואים מסיפור זה, שה' מודד לכל אחד בדרכיו, שה' מוליך כל אדם לפי דרכיו, כל אחד בדרך שרוצה ללכת, מוליכים אותו. בני ישראל במדבר, רוצים בצלים – בבקשה. אבל הוא יודע שכל זה היה בעלילה וה' שמע את בקשת משה והלך בדרך הישרה כדי להציל את עם ישראל.
***
מסופר בפרשה שכאשר בני ישראל עשו פסח היו אנשים טמאים. אלו שנשאו את עצמות יוסף או שאלו היו האנשים שהוציאו את נדב ואביהוא או טיפלו במת מצוה ונטמאו 15 . והם טענו לפני משה רבינו: "למה נגרע?" משה אמר "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' אתכם" 16 . לא ראינו בתנ"ך לעולם, שאדם מתלונן ועונים לו, עמדו ותשמעו.
אומר התרגום יונתן בן עוזיאל וכן הירושלמי 17 , שזה כדי ללמד את הדינים שיהיו מתונים בדיני נפשות, שלא יוציאו מיד אנשים להורג ואם לא יודעים, ידעו לומר לא שמעתי.
במקרא כתוב "ואשמעה" והתרגום ירושלמי מתרגם "שמעו אתם מה יצווה ה'". זה בא ללמד זכות, שלא עשו זאת מתוך עלילה או שנאה, אלא רצו לדעת מה ה' מצווה להם.
^ 1.במדבר יא, ז-ח
^ 2.שמות טז, לא
^ 3.שאלת האברבנאל שמות טו השאלה ה- כג
^ 4.תהילים עב, טז
^ 5.תהילים קכז, ב
^ 6.שמות טז, ד
^ 7.במדבר יא, ז
^ 8.במדבר יא, ד
^ 9.שם ד"ה
^ 10.תהילים עח, יח- כד
^ 11.במדבר יא, יד
^ 12.דברים יא, א
^ 13.במדבר יא, יב
^ 14.במדבר יא, טז
^ 15.מדרש אגדה (בובר) במדבר ט, ו
^ 16.במדבר ט, ח
^ 17.שם
קול צופיך - הרב שמואל אליהו ספוג, אין מקנחין בו אא"כ יש בו בית אחיזה, גזירה שמא יסחוט
מהלכות סחיטה בשבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך עושים קידוש?
מסירות או התמסרות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
למה ללמוד גמרא?
דיני פלסטר בשבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
