ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
כשהיה מקדים דברים לתלמידיו, שבאו לעסוק לפניו בספרי חכמת הנסתר, היה רגיל לומר בפניהם: מצאנו (חגיגה טו:/ ובמקביל - ירושלמי), שארבעה נכנסו לפרד"ס – בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. "שמעו נא יקירי לבבי, וזכרו והיזהרו מאד – כשמציצים נפגעים, כשנכנסים לפני ולפנים ביסודיות – נכנסים בשלום ויוצאים בשלום".
אינה דומה התמונה המצטיירת בעיני המציץ הצצה חטופה, לתמונה המצטיירת בעיני המתבונן התבוננות מעמיקה וממושכת. ואם כך הדבר במראות גשמיים, הרי שיש עניינים רוחניים מעמיקים, שרק בהתבוננות ממושכת בכוחנו לעמוד על טיבם.
בשעה שבאו ישראל לבקש לשלוח מרגלים לתור את הארץ, אומר משה (בפרשת דברים) – "וייטב בעיני הדבר". מכאן מדקדקים, שהיוזמה הוטבה בעיני משה, אך לא בעיני ה'. לפיכך, ה' מצווהו – 'שלח לך אנשים', לך – לדעתך, אך לא לדעתי.
אם כך – מדוע בכל זאת הוטבה הבקשה בעיני משה?
נראה, שכוונת משה בשליחת המרגלים הייתה שונה מכוונתם של המרגלים. משה חזק מאד היה בתכונת – 'הראיה', ובפרט בתחום – 'ראיית הארץ'. משה מבקש לראות את ה'- "הראני נא את כבודך", ומקבל זאת רק בצורה חלקית – "וראית את אחורי, ופני לא יראו". וזאת מפני, שאיש לא יכול לראות את פני ה' בעודו בחיים – "כי לא יראני האדם, וחי".
ומדוקדקים הדברים – 'וחי', כל זמן שחוצצת בפני משה, מחיצת הגוף, לא יוכל לראות פני ה', אך עם מותו והידבקותו בשכינה – יראה. ובכל זאת, משה לא התאווה למוות, הוא העדיף להוסיף ולחיות, והתחנן לראות... לראות פני הארץ הקדושה. "ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה את הארץ..". ואכן, הדבר האחרון שעשה משה בחייו הוא לראות את פני הארץ – "ויראהו ה' את כל הארץ..".
ראיית הארץ הקדושה היא ראיית פני ה' מחיים. הקב"ה מסתכל בארץ תדיר, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה...", ומי שמסתכל בארץ ישראל מסתכל בעיני ה' תמיד – "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". (דומים הדברים לעולי הרגלים לבית המקדש. על מקום המקדש נאמר – "והיו עיני וליבי שם כל הימים", ולפיכך יש מצווה לראות את המקום ברגל, "יראה כל זכורך", ו'כשם שבא לראות – כך בא ליראות', כמביט עין בעין בעיני השכינה). כששניים מסתכלים זה לזה בעיניים, קשר עין, זהו המבט העמוק והפנימי ביותר.
משה שמח בכך, שהמרגלים ילכו ויראו את הארץ. בטוח הוא, שמבט עיניהם יגרום להם לחבבה, יראו וייראו. לפיכך, מצווה הוא עליהם – "וראיתם את הארץ". תראו, תתבוננו, תעמיקו. הראייה עמוקה היא, אך לשם כך זקוקים להביט ולהתבונן באריכות, ואט אט לחשוף את יופייה וטובה של הארץ. וכך מציע להם משה – "עלו זה בנגב, ועליתם את ההר", התחילו בנגב היבש, המשיכו בהר, וכך תחשפו אט אט לכל יופייה וקדושתה של הארץ.
אולם, המרגלים נהגו אחרת. הם הלכו 'לתור' את הארץ במקום 'לראותה'. הפועל – 'לתור', חוזר על עצמו בפרשייה זו פעמים רבות. הם תרו – חיפשו. מי שמחפש חפץ שאבד, אין לו זמן להתבונן לעומק, הוא תר במהירות אחר העניין, ועובר למקום הבא. המרגלים באו והתבוננו בשטחיות, הם רק 'הציצו', ולכן נפגעו ומתו. מי שמביט בארץ במבט שטחי, לא זוכה ליופייה וטובה, ואלו התוצאות.
לפיכך, הפרשה מסתיימת בפרשת ציצית. על פתיל התכלת בציצית נאמר – "וראיתם אותו... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..", תראו ולא תתורו. הראיה העמוקה מנטרלת את המבט השטחי, התר וחומד את הצד החיצוני.
(ואכן, בפרשת דברים, אומר משה רבינו על שליחות המרגלים: "וישיבו אותנו דבר... טובה הארץ... ולא אביתם לעלות". משה, הרואה המעמיק, כלל לא שמע את העשירייה החוטאת, הוא שמע רק את יהושע וכלב המצהירים – "טובה הארץ מאד מאד").
ובדורנו, דור פלאי הטכנולוגיה המחנכים את האדם למבט שטחי וקופצני, דור 'אתרי' האינטרנט, בהם תרים כל היום, עלינו לחדש את מידת 'הראיה', הראיה המעמיקה. ראיית איש את אשתו, עם את ארצו, וכולנו ביחד – ראיית פני משיח ופני ה' המשיב שכינתו לציון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
