ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
כשהיה מקדים דברים לתלמידיו, שבאו לעסוק לפניו בספרי חכמת הנסתר, היה רגיל לומר בפניהם: מצאנו (חגיגה טו:/ ובמקביל - ירושלמי), שארבעה נכנסו לפרד"ס – בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. "שמעו נא יקירי לבבי, וזכרו והיזהרו מאד – כשמציצים נפגעים, כשנכנסים לפני ולפנים ביסודיות – נכנסים בשלום ויוצאים בשלום".
אינה דומה התמונה המצטיירת בעיני המציץ הצצה חטופה, לתמונה המצטיירת בעיני המתבונן התבוננות מעמיקה וממושכת. ואם כך הדבר במראות גשמיים, הרי שיש עניינים רוחניים מעמיקים, שרק בהתבוננות ממושכת בכוחנו לעמוד על טיבם.
בשעה שבאו ישראל לבקש לשלוח מרגלים לתור את הארץ, אומר משה (בפרשת דברים) – "וייטב בעיני הדבר". מכאן מדקדקים, שהיוזמה הוטבה בעיני משה, אך לא בעיני ה'. לפיכך, ה' מצווהו – 'שלח לך אנשים', לך – לדעתך, אך לא לדעתי.
אם כך – מדוע בכל זאת הוטבה הבקשה בעיני משה?
נראה, שכוונת משה בשליחת המרגלים הייתה שונה מכוונתם של המרגלים. משה חזק מאד היה בתכונת – 'הראיה', ובפרט בתחום – 'ראיית הארץ'. משה מבקש לראות את ה'- "הראני נא את כבודך", ומקבל זאת רק בצורה חלקית – "וראית את אחורי, ופני לא יראו". וזאת מפני, שאיש לא יכול לראות את פני ה' בעודו בחיים – "כי לא יראני האדם, וחי".
ומדוקדקים הדברים – 'וחי', כל זמן שחוצצת בפני משה, מחיצת הגוף, לא יוכל לראות פני ה', אך עם מותו והידבקותו בשכינה – יראה. ובכל זאת, משה לא התאווה למוות, הוא העדיף להוסיף ולחיות, והתחנן לראות... לראות פני הארץ הקדושה. "ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה את הארץ..". ואכן, הדבר האחרון שעשה משה בחייו הוא לראות את פני הארץ – "ויראהו ה' את כל הארץ..".
ראיית הארץ הקדושה היא ראיית פני ה' מחיים. הקב"ה מסתכל בארץ תדיר, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה...", ומי שמסתכל בארץ ישראל מסתכל בעיני ה' תמיד – "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". (דומים הדברים לעולי הרגלים לבית המקדש. על מקום המקדש נאמר – "והיו עיני וליבי שם כל הימים", ולפיכך יש מצווה לראות את המקום ברגל, "יראה כל זכורך", ו'כשם שבא לראות – כך בא ליראות', כמביט עין בעין בעיני השכינה). כששניים מסתכלים זה לזה בעיניים, קשר עין, זהו המבט העמוק והפנימי ביותר.
משה שמח בכך, שהמרגלים ילכו ויראו את הארץ. בטוח הוא, שמבט עיניהם יגרום להם לחבבה, יראו וייראו. לפיכך, מצווה הוא עליהם – "וראיתם את הארץ". תראו, תתבוננו, תעמיקו. הראייה עמוקה היא, אך לשם כך זקוקים להביט ולהתבונן באריכות, ואט אט לחשוף את יופייה וטובה של הארץ. וכך מציע להם משה – "עלו זה בנגב, ועליתם את ההר", התחילו בנגב היבש, המשיכו בהר, וכך תחשפו אט אט לכל יופייה וקדושתה של הארץ.
אולם, המרגלים נהגו אחרת. הם הלכו 'לתור' את הארץ במקום 'לראותה'. הפועל – 'לתור', חוזר על עצמו בפרשייה זו פעמים רבות. הם תרו – חיפשו. מי שמחפש חפץ שאבד, אין לו זמן להתבונן לעומק, הוא תר במהירות אחר העניין, ועובר למקום הבא. המרגלים באו והתבוננו בשטחיות, הם רק 'הציצו', ולכן נפגעו ומתו. מי שמביט בארץ במבט שטחי, לא זוכה ליופייה וטובה, ואלו התוצאות.
לפיכך, הפרשה מסתיימת בפרשת ציצית. על פתיל התכלת בציצית נאמר – "וראיתם אותו... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..", תראו ולא תתורו. הראיה העמוקה מנטרלת את המבט השטחי, התר וחומד את הצד החיצוני.
(ואכן, בפרשת דברים, אומר משה רבינו על שליחות המרגלים: "וישיבו אותנו דבר... טובה הארץ... ולא אביתם לעלות". משה, הרואה המעמיק, כלל לא שמע את העשירייה החוטאת, הוא שמע רק את יהושע וכלב המצהירים – "טובה הארץ מאד מאד").
ובדורנו, דור פלאי הטכנולוגיה המחנכים את האדם למבט שטחי וקופצני, דור 'אתרי' האינטרנט, בהם תרים כל היום, עלינו לחדש את מידת 'הראיה', הראיה המעמיקה. ראיית איש את אשתו, עם את ארצו, וכולנו ביחד – ראיית פני משיח ופני ה' המשיב שכינתו לציון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
