ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
כשהיה מקדים דברים לתלמידיו, שבאו לעסוק לפניו בספרי חכמת הנסתר, היה רגיל לומר בפניהם: מצאנו (חגיגה טו:/ ובמקביל - ירושלמי), שארבעה נכנסו לפרד"ס – בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. "שמעו נא יקירי לבבי, וזכרו והיזהרו מאד – כשמציצים נפגעים, כשנכנסים לפני ולפנים ביסודיות – נכנסים בשלום ויוצאים בשלום".
אינה דומה התמונה המצטיירת בעיני המציץ הצצה חטופה, לתמונה המצטיירת בעיני המתבונן התבוננות מעמיקה וממושכת. ואם כך הדבר במראות גשמיים, הרי שיש עניינים רוחניים מעמיקים, שרק בהתבוננות ממושכת בכוחנו לעמוד על טיבם.
בשעה שבאו ישראל לבקש לשלוח מרגלים לתור את הארץ, אומר משה (בפרשת דברים) – "וייטב בעיני הדבר". מכאן מדקדקים, שהיוזמה הוטבה בעיני משה, אך לא בעיני ה'. לפיכך, ה' מצווהו – 'שלח לך אנשים', לך – לדעתך, אך לא לדעתי.
אם כך – מדוע בכל זאת הוטבה הבקשה בעיני משה?
נראה, שכוונת משה בשליחת המרגלים הייתה שונה מכוונתם של המרגלים. משה חזק מאד היה בתכונת – 'הראיה', ובפרט בתחום – 'ראיית הארץ'. משה מבקש לראות את ה'- "הראני נא את כבודך", ומקבל זאת רק בצורה חלקית – "וראית את אחורי, ופני לא יראו". וזאת מפני, שאיש לא יכול לראות את פני ה' בעודו בחיים – "כי לא יראני האדם, וחי".
ומדוקדקים הדברים – 'וחי', כל זמן שחוצצת בפני משה, מחיצת הגוף, לא יוכל לראות פני ה', אך עם מותו והידבקותו בשכינה – יראה. ובכל זאת, משה לא התאווה למוות, הוא העדיף להוסיף ולחיות, והתחנן לראות... לראות פני הארץ הקדושה. "ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה את הארץ..". ואכן, הדבר האחרון שעשה משה בחייו הוא לראות את פני הארץ – "ויראהו ה' את כל הארץ..".
ראיית הארץ הקדושה היא ראיית פני ה' מחיים. הקב"ה מסתכל בארץ תדיר, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה...", ומי שמסתכל בארץ ישראל מסתכל בעיני ה' תמיד – "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". (דומים הדברים לעולי הרגלים לבית המקדש. על מקום המקדש נאמר – "והיו עיני וליבי שם כל הימים", ולפיכך יש מצווה לראות את המקום ברגל, "יראה כל זכורך", ו'כשם שבא לראות – כך בא ליראות', כמביט עין בעין בעיני השכינה). כששניים מסתכלים זה לזה בעיניים, קשר עין, זהו המבט העמוק והפנימי ביותר.
משה שמח בכך, שהמרגלים ילכו ויראו את הארץ. בטוח הוא, שמבט עיניהם יגרום להם לחבבה, יראו וייראו. לפיכך, מצווה הוא עליהם – "וראיתם את הארץ". תראו, תתבוננו, תעמיקו. הראייה עמוקה היא, אך לשם כך זקוקים להביט ולהתבונן באריכות, ואט אט לחשוף את יופייה וטובה של הארץ. וכך מציע להם משה – "עלו זה בנגב, ועליתם את ההר", התחילו בנגב היבש, המשיכו בהר, וכך תחשפו אט אט לכל יופייה וקדושתה של הארץ.
אולם, המרגלים נהגו אחרת. הם הלכו 'לתור' את הארץ במקום 'לראותה'. הפועל – 'לתור', חוזר על עצמו בפרשייה זו פעמים רבות. הם תרו – חיפשו. מי שמחפש חפץ שאבד, אין לו זמן להתבונן לעומק, הוא תר במהירות אחר העניין, ועובר למקום הבא. המרגלים באו והתבוננו בשטחיות, הם רק 'הציצו', ולכן נפגעו ומתו. מי שמביט בארץ במבט שטחי, לא זוכה ליופייה וטובה, ואלו התוצאות.
לפיכך, הפרשה מסתיימת בפרשת ציצית. על פתיל התכלת בציצית נאמר – "וראיתם אותו... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..", תראו ולא תתורו. הראיה העמוקה מנטרלת את המבט השטחי, התר וחומד את הצד החיצוני.
(ואכן, בפרשת דברים, אומר משה רבינו על שליחות המרגלים: "וישיבו אותנו דבר... טובה הארץ... ולא אביתם לעלות". משה, הרואה המעמיק, כלל לא שמע את העשירייה החוטאת, הוא שמע רק את יהושע וכלב המצהירים – "טובה הארץ מאד מאד").
ובדורנו, דור פלאי הטכנולוגיה המחנכים את האדם למבט שטחי וקופצני, דור 'אתרי' האינטרנט, בהם תרים כל היום, עלינו לחדש את מידת 'הראיה', הראיה המעמיקה. ראיית איש את אשתו, עם את ארצו, וכולנו ביחד – ראיית פני משיח ופני ה' המשיב שכינתו לציון.
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם מותר לפנות למקובלים?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד גמרא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשר קצר ולעניין!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
