ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּמֵ"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם" עַד "וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ" [ד, א] הוּא עִנְיָן אַחֵר; וְנִכְתַּב לִרְמֹז עַל הָעִקָּר הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא מְצִיאוּת הַנְּבוּאָה וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם. וְלָזֶה תִּמְצָא כָל הַסִּפּוּר הַהוּא סוֹבֵב עַל "תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם". כִּי הַתְחָלַת הַדִּבּוּר שֶׁנִּדְבַּר הש"י עִם אָדָם הוּא: "וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר" וגו' [ב, טז], וְכָתַב אַחַר-זֶה הַטַּעַם לָמָּה נִצְטַוָּה הָאָדָם צִוּוּי אֱלֹהִי יוֹתֵר מִכָּל בַּעֲלֵי-חַיִּים, וְאָמַר [שם, יט]: "וַיִּצֶר יְיָ אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ" וגו' — כְּאִלּוּ בָא לְבָאֵר כִּי, לִהְיוֹת הָאָדָם מַשְׂכִּיל וְיוֹדֵעַ בְּגִדְרֵי בַעֲלֵי-חַיִּים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, הָיוּ כָל הַנִּמְצָאוֹת הַשְּׁפָלוֹת מְשֻׁעְבָּדוֹת אֵלָיו, וְכֻלָּן נִמְצְאוּ בַעֲבוּר הָאָדָם; וְתַכְלִית* הָאָדָם לִשְׁמֹר מִצְווֹת קוֹנוֹ, וְעַל-זֶה הֻנַּח בָּעוֹלָם-הַזֶּה, הַנִּרְמָז בְּגַן-עֵדֶן, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגַּן, שֶׁהוּא רוֹמֵז אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ [משלי ג, יח]: "עֵץ-חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", וְכַאֲשֶׁר יַעֲבֹר עַל מִצְוַת קוֹנוֹ יְגֹרַשׁ מִגַּן-עֵדֶן.
חטא עץ הדעת
וּבַעֲבוּר-זֶה נִכְתַּב כָּל הַסִּפּוּר הַהוּא שֶׁקָּרָה לְאָדָם עִם הַנָּחָשׁ וְחַוָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רֶמֶז עַל מַה שֶּׁיִּקְרֶה לוֹ בָעוֹלָם-הַזֶּה: שֶׁהַנָּחָשׁ, הַנִּקְרָא בִלְשׁוֹן רז"ל [פדר"א יב] "סַמָּאֵל", הוּא יֵצֶר-הָרַע הַמַּטְרִיד* אֶת הָאָדָם בְּאֶמְצָעוּת* הָאִשָּׁה מֵהַשִּׂיג* שְׁלֵמוּתוֹ, וְהוּא הַגּוֹרֵם לִהְיוֹתוֹ מְגֹרָשׁ מִגַּן-עֵדֶן. וְלָזֶה נִכְתַּב בְּכָל הַסִּפּוּר הַזֶּה "יְיָ אֱלֹהִים", לְהוֹרוֹת כִּי אֵין דַּי אֶל הַשָּׂגַת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי בְּהַאֲמָנַת מְצִיאוּת הַפּוֹעֵל* בִּלְבַד, אֲשֶׁר יֻשַּׂג-זֶה מִצַּד-הַהַשָּׂגָה בַּפּוֹעֵל הַמְהַוֶּה הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים*, שֶׁהוּא הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "אֱלֹהִים" — אֲבָל צָרִיךְ הַאֲמָנַת הַנְּבוּאָה וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁהַשָּׂגָה זוֹ הִיא לְמַעְלָה מֵהַשָּׂגַת הַפּוֹעֵל הַמְהַוֶּה לַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים. וּמִזֶּה-הַצַּד, שֶׁהַצִּוּוּי בָּא מֵאֵת ה' אֱלֹהִים, אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאכַל אָדָם מֵעֵץ הַחַיִּים "וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם", לֹא מִצַּד-הַיְדִיעָה וְהַהַכָּרָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהִיא יְדִיעַת מְצִיאוּת הַפּוֹעֵל לְבָד; אֲבָל מִצַּד-הַשָּׂגַת הַנְּבוּאָה וְהַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית הַמְצַוָּה לַעֲשׂוֹת הַדְּבָרִים הַנִּרְצִים אֵצֶל הש"י, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יִגְזְרֵם הַהֵקֵשׁ*, שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן לְמַעְלָה מִן הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
30 - מאמר ראשון פרק י"א חלק א'
31 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ב'
32 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ג'
טען עוד
וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְדֻמֶּה בָזֶה שׁוּם-שְׁנִיּוּת*, חָלִילָה, אָמַר בְּמַתַּן-תּוֹרָה [שמות כ, א] "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר", וּפָתַח בְּ"אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ" — לְבָאֵר שֶׁנּוֹתֵן הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא ה' הַנִּכְבָּד, הוּא בְעַצְמוֹ הַפּוֹעֵל לְכָל הַנִּמְצָאִים, הַנִּקְרָא "אֱלֹהִים" בְּפָרָשַׁת "בְּרֵאשִׁית". וְלָזֶה בֵאֵר מֹשֶׁה בְּמִשְׁנֵה הַתּוֹרָה [דברים ה, יט]: "אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְיָ אֶל-כָּל-קְהַלְכֶם" — לְהוֹרוֹת שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַתַּן-תּוֹרָה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", ה' הַנִּכְבָּד, בָּרוּךְ הוּא, הָיָה הַמְדַבֵּר. וְלָזֶה נִכְתַּב בְּכָל זֶה-הַסִּפּוּר אֲשֶׁר מֵ"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם" עַד "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ": "יְיָ אֱלֹהִים" — לְהוֹרוֹת עַל הָעִקָּר הַזֶּה, שֶׁהוּא מְצִיאוּת הַנְּבוּאָה וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם; וְכָל הָעֳנָשִׁים שֶׁנִּזְכְּרוּ בוֹ הָיוּ כוֹלְלִים* לְמִין הָאָדָם — לֹא מְיֻחָדִים בְּאָדָם וְחַוָּה בִּלְבָד.
____________________________________
וְתַכְלִית – מטרה ותפקיד. הַמַּטְרִיד – המפריע. בְּאֶמְצָעוּת – על ידי. מֵהַשִּׂיג – מלהשיג. הַפּוֹעֵל – ה' הבורא. הַמְהַוֶּה הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים – היוצר את עולם הטבע. הַהֵקֵשׁ – ההבנה השכלית הרגילה. שְׁנִיּוּת – שיש כמה אלוהות. כוֹלְלִים – עונשים על כלל האנושות.
ביאורים
כפי שראינו לעיל, שלושת עיקרי האמונה מבוארים כבר בפרשת בראשית. החלק השני בפרשת הבריאה עוסק בעיקר השני, לדברי רבי יוסף אלבו, והוא – תורה מן השמים והנבואה. חלק זה מתחיל מפרק ב' בו מתואר ייחודו של האדם שבכוח תבונתו ניתנה לו משימת קריאת השמות לבעלי החיים. בכך, באה לידי ביטוי מעלתו של האדם על יתר הנבראים ומרכזיותו בתהליך הבריאה, עובדה הכופפת את הברואים השונים לשליטתו ולמרותו. מעלתו זו של האדם איננה מעניקה לו רק עודף זכויות, אלא בעיקר חובות – שמירת ציוויי הבורא בתורה ובמצוות, דבר הנרמז בציווי האכילה מעץ החיים. ציווי זה מתנה את ההימצאות בגן העדן, והפרתו עשויה לגרור את גירוש האדם משם. לאור הסבר זה, דמות הנחש המופיעה בסיפור הבריאה לצד מעלת האדם מהווה ביטוי לכוח המונע מן האדם את השלמות שבקיום צו הבורא. בכך, מצביע רבי יוסף אלבו על התופעה הייחודית העולה מחלק זה בסיפור הבריאה והוא – הופעת שם ה' (שם הוי-ה) לצד שם אלוהים. לדבריו, שם אלוהים הינו ביטוי להופעת הבורא כפועל הבריאה הטבעית. זהו אפוא הרובד הראשוני. למעלה מפעולת הבריאה הטבעית קיים הרובד בו הבורא מדבר עם האדם – הנברא. זוהי הנבואה המאפשרת את הופעתה של התורה מן השמים. כדי שלא תיווצר חלילה תחושת 'שניות', ייחוס שני שמות אלה (ה' ואלוהים) לשני כוחות שונים, מדגישה התורה בפרשיות מתן תורה את שני השמות הללו גם יחד "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ". שני השמות הללו, המופיעים כאמור מפרק ב' בבראשית, הם ביטוי להופעת המימד הנבואי דרכו מתגלה התורה מן השמים – העיקר השני מעיקרי האמונה.
הרחבות
• התמודדות עם היצר הרע
יֵצֶר־הָרַע הַמַּטְרִיד אֶת הָאָדָם. רבי יוסף אלבו מזהיר מפני היצר הרע שמסיח את דעתו של האדם מהשגת השלמות. רבי יהודה אריה ליב אלתר מסביר שעל ידי שקידה בתורה, אפשר להצליח להתמודד עם יצר הרע: "ועל התורה אמרו "אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה". וזה עיקר החירות שזכו בני ישראל ביציאת מצרים שלא להיות נאסר ונדבק בהבלי עולם... ולפי חוזק הדעת שבאדם למאוס בעולם הזה ולהיות מעשי העולם הזה נמאסים אצלו לעשותן רק כלאחר יד " [שפת אמת, תזריע, תרנו]. החירות האמיתית של האדם היא כשהוא משוחרר מכבלי החומריות. חירות זו ניתנת להשגה על ידי האדם כשהוא דבק בתורה. כך הוא מחזק את עולמו הרוחני, ולומד כיצד להתעסק בענייני העולם 'כלאחר יד' – בלי לתת להם חשיבות.
הרב קוק מבאר שישנה דרך עליונה יותר להתמודד עם החומריות: "אלא שענין הדבר הזה הוא, שכל זמן שהשכל הוא רפה ונוח להתפתות אחרי הבלי הגוף, שלא לעשותם לשם תכלית הנכבדה רק מצד המשכת הרצון הבהמי הגרוע, אז בודאי רעים הם ואשרי הנבדל מהם. מה שאין כן אם השכל חזק מאד עד אשר ימשוך את כל ענין גופני על דרך הקדושה... כל מה שיתוסף בגופו חוזק ואומץ יתוסף גם בשכלו אומץ וקדושה" [חבש פאר טז]. ישנה אפשרות לרומם את ענייני החומר ולהשתמש בהם להוסיף קדושה וטהרה.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד גמרא?
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
