ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
האמונות שראוי להאמינן
הָאֱמוּנוֹת שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִינָן כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁהֵן נִמְשָׁכוֹת לִשְׁלֹשָׁה* עִקָּרִים שֶׁהִנַּחְנוּ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָן שָׁרָשִׁים אֲלֵיהֶם, הֵן שֵׁשׁ.
חידוש העולם
הָאַחַת מֵהֶן הִיא חִדּוּשׁ הָעוֹלָם יֵשׁ-מֵאָיִן. וְזוֹ מְבֹאָר מֵעִנְיָנָהּ שֶׁהִיא אֱמוּנָה כוֹלֶלֶת לְתוֹרָה אֱלֹהִית בִּכְלָל וּלְתוֹרַת מֹשֶׁה בִּפְרָט; אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָהּ שֹׁרֶשׁ אֵלֶיהָ וְלֹא עִקָּר, כִּי כְבָר תְּצֻיַּר תּוֹרָה אֱלֹהִית בִּכְלָל וְתוֹרַת מֹשֶׁה בִּפְרָט מִבְּלִי צִיּוּר הַחִדּוּשׁ יֵשׁ-מֵאַיִן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁנֵים-עָשָׂר מִזֶּה-הַמַּאֲמָר. אֲבָל הוּא עָנָף מִסְתָּעֵף מִן הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא "מְצִיאוּת ה'". וְזֶה — כִּי אַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, מְסֻלָּק מִן הַחֶסְרוֹנוֹת, אִם לֹא הָיָה יָכוֹל לִבְרֹא יֵשׁ-מֵאַיִן*, יִהְיֶה זֶה חֶסְרוֹן בְּחֻקּוֹ*; שֶׁאֵין לוֹמַר שֶׁלֹּא יִפֹּל תַּחַת הַיְכֹלֶת לִבְרֹא יֵשׁ-מֵאַיִן אֶלָּא יֵשׁ-מִיֵּשׁ, כִּי אַחַר שֶׁיְּצֻיַּר מְצִיאוּתוֹ אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, כְּבָר אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא הָאֱמוּנָה בוֹ וְיִפֹּל תַּחַת הַיְכֹלֶת בִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית; שֶׁהֲרֵי אַף לְמַאֲמִינֵי הַקַּדְמוּת, הִנֵּה הֵם מוֹדִים שֶׁהש"י, עִם-הֱיוֹתוֹ שֵׂכֶל פָּשׁוּט, הוּא עִלַּת הַכֹּל. וְאִם-כֵּן, הַחֹמֶר הוּא עָלוּל* מִמֶּנּוּ בְּאֶמְצָעוּת הַשֵּׂכֶל הַנִּבְדָּל שֶׁהוּא עָלוּל מִמֶּנּוּ. וְאֵיךְ יִהְיֶה הַשֵּׂכֶל הַנִּבְדָּל עִלָּה לִמְצִיאוּת הַחֹמֶר אִם אִי-אֶפְשָׁר לְהִמָּצֵא יֵשׁ-מֵאָיִן? אֵין לְךָ יֵשׁ-מֵאַיִן גָּדוֹל מִזֶּה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא יְצֻיַּר שֶׁיִּבְרָא אוֹ יִפְעַל בְּעֵת-בִּלְתִּי-עֵת*, וְעַל-כֵּן יֹאמְרוּ שֶׁהוּא מְחֻיָּב שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם קַדְמוֹן — יֵשׁ לוֹמַר כִּי זֶה-הַסָּפֵק אָמְנָם יִתְחַיֵּב לְפוֹעֵל עַל צַד-הַחִיּוּב* אֲבָל לֹא לְפוֹעֵל עַל צַד-הָרָצוֹן*, כִּי טֶבַע הָרָצוֹן כֵּן חִיֵּב שֶׁיִּהְיֶה פוֹעֵל בְּעֵת-בִּלְתִּי-עֵת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הָרַב הַמּוֹרֶה בְּפֶרֶק שְׁמוֹנָה-עָשָׂר מִשֵּׁנִי. וְאַחַר שֶׁהש"י, לִהְיוֹתוֹ מִבְחַר הַפּוֹעֲלִים, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה פוֹעֵל בְּרָצוֹן וְלֹא בְחִיּוּב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי [פ"ג], יִתְחַיֵּב, אִם-כֵּן, שֶׁהוּא רָאוּי שֶׁיַּמְצִיא הָעוֹלָם בְּעֵת-בִּלְתִּי-עֵת, כִּי זֶה דָבָר מְחֻיָּב וְנִמְשָׁךְ לְטֶבַע הָרָצוֹן.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
64 - מאמר ראשון פרק כ"ב חלק א'
65 - מאמר ראשון פרק כ"ג חלק א'
66 - לימוד שבועי באמונה ט"ו-כא אלול תשע"ה
טען עוד
נבואת משה רבנו
וְהָאֱמוּנָה הַשֵּׁנִית הִיא מַדְרֵגַת נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגַת כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ וְשֶׁיִּהְיוּ. וְזֶה, כִּי אַף אִם אֵינָהּ הֶכְרֵחִית לְתוֹרָה אֱלֹהִית בִּכְלָל וְלֹא לְתוֹרַת מֹשֶׁה בִּפְרָט — מִכָּל-מָקוֹם, אַחַר שֶׁנִּזְכַּר בַּתּוֹרָה [דברים לד, י] בְּפֵרוּשׁ: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" — פֵּרוּשׁוֹ: שֶׁלֹּא קָם וְלֹא יָקוּם, לְהוֹרוֹת עַל מַעֲלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל-יָדָיו, כְּמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי [פ"כ], בְּעֶזְרַת ה' — הִנֵּה רָאוּי שֶׁיַּאֲמִינָהּ כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה. וְהִיא אֱמוּנָה מִסְתָּעֶפֶת מִ"תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם".
שלא תשתנה התורה
וְהַשְּׁלִישִׁית הִיא אֱמוּנָה בְּשֶׁלֹּא תְנֻסַּח תּוֹרַת מֹשֶׁה וְלֹא תִשְׁתַּנֶּה וְלֹא תוּמַר* בְּזוּלָתָהּ עַל-יְדֵי שׁוּם-נָבִיא. וְזֹאת הָאֱמוּנָה, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָהּ הֶכְרֵחִית לְתוֹרָה אֱלֹהִית בִּכְלָל וְלֹא לְתוֹרַת מֹשֶׁה בִּפְרָט, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ [פט"ו], הִנֵּה הוּא עָנָף מִסְתָּעֵף מִשְּׁלִיחוּת הַשָּׁלִיחַ. וְעַל-כֵּן רָאוּי שֶׁיַּאֲמִין אוֹתָהּ כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה, עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁנְּבָאֵר בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי [פי"ט], בְּעֶזְרַת ה'.
____________________________________
לִשְׁלֹשָׁה – משלושה. יֵשׁ-מֵאַיִן – בריאה שלא קדם לה שום דבר. בְּחֻקּוֹ – חסרון אצל הבורא. עָלוּל – ברוא. בְּעֵת-בִּלְתִּי-עֵת – בזמן בלי שיש מציאות של הזמן. צַד-הַחִיּוּב – הדבר מחויב שיקרה עפ"י כללי הטבע וכדומה. צַד-הָרָצוֹן – הבריאה נבראה מתוך רצון חופשי של הבורא. תוּמַר – תוחלף.
ביאורים
בפרק זה מפרט רבי יוסף אלבו שישה ענייני אמונה יסודיים. ששת ענייני האמונה הללו אינם עומדים בבסיס האמונה, ולכן אינם נחשבים לא כ'עיקר' ולא כ'שורש', אך הם נגזרים מתוך שלושת העיקרים היסודיים אותם הוא מנה לעיל: האמונה במציאות ה', האמונה בתורת משה והאמונה בשכר ועונש. עתה הוא מפרט ומבאר את ששת העניינים הללו, ומסביר מדוע הם נגזרים משלושת העיקרים.
העניין הראשון הוא האמונה בחידוש העולם. עניין זה נגזר מתוך השורש של האמונה במציאות ה'. האמונה במציאות ה' משמעותה אמונה בכך שה' אינו בעל הגבלה וחיסרון, ובכוחו לפעול בכל דרך וצורה שיחפוץ.
אם נדמה לעצמנו שהעולם איננו מחודש, ושגם לפני בריאתו היה חומר ראשון שממנו הוא נברא, משמעות הדבר שה' היה מוגבל בעת בריאת העולם. הרי אם ישנו חומר מסוים שרק על גביו יכול להברא העולם, יוצא שהעולם נברא כתלוי בחומר זה. אפשרות שכזאת סותרת את האמונה במציאות ה' ככוח רוחני עליון ובלתי מוגבל, שיכול לעשות כרצונו בכל עת שיחפוץ בלא שום תלות כלל. על כן, עניין זה הוא פועל יוצא של האמונה במציאות ה'.
העניין השני הוא האמונה בנבואת משה רבנו כנבואה הגבוהה במדרגתה מכל שאר הנבואות. התורה מלמדת אותנו עניין זה במפורש: "וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה". פסוק זה מלמדנו על העובדה שנבואת משה היא הנבואה הגבוהה ביותר, ושלעולם לא היו ולא יהיו נבואות ששוות לה במדרגתן. יסוד זה נגזר מהעיקר השני – האמונה בתורת משה המגיעה מן השמים וכל דבריה אמת.
העניין השלישי הוא האמונה שהתורה לא תשתנה לעולם. כפי שראינו בפרק יד, הרמב"ם מנה עניין זה, שלעולם לא תוחלף התורה, גם כאחד העיקרים וגם כמצוה. לדעת רבי יוסף אלבו, אילו הייתה מצוה כזו, אין למנותה לא כעיקר ולא כשורש. האמונה הזו לדעתו היא השלכה של האמונה בתורה מן השמים. עניין זה יבואר בהרחבה בהמשך הספר [מאמר שלישי פרק יט].
הרחבות
• רצון ה' בבריאת העולם
כִּי טֶבַע הָרָצוֹן כֵּן חִיֵּב שֶׁיִּהְיֶה פוֹעֵל בְּעֵת־בִּלְתִּי־עֵת. ישנם אנשים הטוענים שהעולם קדמון, שהרי לא ייתכן שהעולם נברא דווקא בזמן מסוים (עת בלתי עת), מכיוון שאם-כן – מדוע נברא דווקא באותו זמן? כנראה השם יתברך השתנה! לכן, הם טוענים שצריך לומר שהעולם קדמון. רבי יוסף אלבו דוחה את טענתם ואומר שהרצון האלוהי שונה מהרצון האנושי, ושינוי בו אינו מעיד על שינוי בריבונו של עולם או על חסרון.
הבעל שם טוב מרחיב את הדברים: "זה הרצון שעלה ברצונו לברוא את העולם, לא שנתחדש לו זה הרצון בעת בריאת העולם, אלא שכמו שהוא יתברך שמו קדמון – כן רצונו קדמון, ומקדמת דנא היה מייד רצונו לברֹא (ות) את העולם בעת הזה שברא אותו ולא קודם לכן ... אלא שכל זה צריך לבוא בעיתו ובזמנו דווקא, כמו שדרך השבת לבוא דווקא אחר ששת ימי החול – כן הוא בענין בריאת העולם..." [פרשת בראשית ב].
איך ללמוד אמונה?
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד גמרא?
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
חידוש כוחות העולם
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
חכמת התורה וחכמות החול
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
