ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
האמונות שראוי להאמינן
הָאֱמוּנוֹת שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִינָן כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁהֵן נִמְשָׁכוֹת לִשְׁלֹשָׁה* עִקָּרִים שֶׁהִנַּחְנוּ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָן שָׁרָשִׁים אֲלֵיהֶם, הֵן שֵׁשׁ.
חידוש העולם
הָאַחַת מֵהֶן הִיא חִדּוּשׁ הָעוֹלָם יֵשׁ-מֵאָיִן. וְזוֹ מְבֹאָר מֵעִנְיָנָהּ שֶׁהִיא אֱמוּנָה כוֹלֶלֶת לְתוֹרָה אֱלֹהִית בִּכְלָל וּלְתוֹרַת מֹשֶׁה בִּפְרָט; אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָהּ שֹׁרֶשׁ אֵלֶיהָ וְלֹא עִקָּר, כִּי כְבָר תְּצֻיַּר תּוֹרָה אֱלֹהִית בִּכְלָל וְתוֹרַת מֹשֶׁה בִּפְרָט מִבְּלִי צִיּוּר הַחִדּוּשׁ יֵשׁ-מֵאַיִן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁנֵים-עָשָׂר מִזֶּה-הַמַּאֲמָר. אֲבָל הוּא עָנָף מִסְתָּעֵף מִן הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא "מְצִיאוּת ה'". וְזֶה — כִּי אַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, מְסֻלָּק מִן הַחֶסְרוֹנוֹת, אִם לֹא הָיָה יָכוֹל לִבְרֹא יֵשׁ-מֵאַיִן*, יִהְיֶה זֶה חֶסְרוֹן בְּחֻקּוֹ*; שֶׁאֵין לוֹמַר שֶׁלֹּא יִפֹּל תַּחַת הַיְכֹלֶת לִבְרֹא יֵשׁ-מֵאַיִן אֶלָּא יֵשׁ-מִיֵּשׁ, כִּי אַחַר שֶׁיְּצֻיַּר מְצִיאוּתוֹ אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, כְּבָר אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא הָאֱמוּנָה בוֹ וְיִפֹּל תַּחַת הַיְכֹלֶת בִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית; שֶׁהֲרֵי אַף לְמַאֲמִינֵי הַקַּדְמוּת, הִנֵּה הֵם מוֹדִים שֶׁהש"י, עִם-הֱיוֹתוֹ שֵׂכֶל פָּשׁוּט, הוּא עִלַּת הַכֹּל. וְאִם-כֵּן, הַחֹמֶר הוּא עָלוּל* מִמֶּנּוּ בְּאֶמְצָעוּת הַשֵּׂכֶל הַנִּבְדָּל שֶׁהוּא עָלוּל מִמֶּנּוּ. וְאֵיךְ יִהְיֶה הַשֵּׂכֶל הַנִּבְדָּל עִלָּה לִמְצִיאוּת הַחֹמֶר אִם אִי-אֶפְשָׁר לְהִמָּצֵא יֵשׁ-מֵאָיִן? אֵין לְךָ יֵשׁ-מֵאַיִן גָּדוֹל מִזֶּה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא יְצֻיַּר שֶׁיִּבְרָא אוֹ יִפְעַל בְּעֵת-בִּלְתִּי-עֵת*, וְעַל-כֵּן יֹאמְרוּ שֶׁהוּא מְחֻיָּב שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם קַדְמוֹן — יֵשׁ לוֹמַר כִּי זֶה-הַסָּפֵק אָמְנָם יִתְחַיֵּב לְפוֹעֵל עַל צַד-הַחִיּוּב* אֲבָל לֹא לְפוֹעֵל עַל צַד-הָרָצוֹן*, כִּי טֶבַע הָרָצוֹן כֵּן חִיֵּב שֶׁיִּהְיֶה פוֹעֵל בְּעֵת-בִּלְתִּי-עֵת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הָרַב הַמּוֹרֶה בְּפֶרֶק שְׁמוֹנָה-עָשָׂר מִשֵּׁנִי. וְאַחַר שֶׁהש"י, לִהְיוֹתוֹ מִבְחַר הַפּוֹעֲלִים, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה פוֹעֵל בְּרָצוֹן וְלֹא בְחִיּוּב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי [פ"ג], יִתְחַיֵּב, אִם-כֵּן, שֶׁהוּא רָאוּי שֶׁיַּמְצִיא הָעוֹלָם בְּעֵת-בִּלְתִּי-עֵת, כִּי זֶה דָבָר מְחֻיָּב וְנִמְשָׁךְ לְטֶבַע הָרָצוֹן.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
64 - מאמר ראשון פרק כ"ב חלק א'
65 - מאמר ראשון פרק כ"ג חלק א'
66 - לימוד שבועי באמונה ט"ו-כא אלול תשע"ה
טען עוד
נבואת משה רבנו
וְהָאֱמוּנָה הַשֵּׁנִית הִיא מַדְרֵגַת נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגַת כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ וְשֶׁיִּהְיוּ. וְזֶה, כִּי אַף אִם אֵינָהּ הֶכְרֵחִית לְתוֹרָה אֱלֹהִית בִּכְלָל וְלֹא לְתוֹרַת מֹשֶׁה בִּפְרָט — מִכָּל-מָקוֹם, אַחַר שֶׁנִּזְכַּר בַּתּוֹרָה [דברים לד, י] בְּפֵרוּשׁ: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" — פֵּרוּשׁוֹ: שֶׁלֹּא קָם וְלֹא יָקוּם, לְהוֹרוֹת עַל מַעֲלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל-יָדָיו, כְּמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי [פ"כ], בְּעֶזְרַת ה' — הִנֵּה רָאוּי שֶׁיַּאֲמִינָהּ כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה. וְהִיא אֱמוּנָה מִסְתָּעֶפֶת מִ"תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם".
שלא תשתנה התורה
וְהַשְּׁלִישִׁית הִיא אֱמוּנָה בְּשֶׁלֹּא תְנֻסַּח תּוֹרַת מֹשֶׁה וְלֹא תִשְׁתַּנֶּה וְלֹא תוּמַר* בְּזוּלָתָהּ עַל-יְדֵי שׁוּם-נָבִיא. וְזֹאת הָאֱמוּנָה, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָהּ הֶכְרֵחִית לְתוֹרָה אֱלֹהִית בִּכְלָל וְלֹא לְתוֹרַת מֹשֶׁה בִּפְרָט, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ [פט"ו], הִנֵּה הוּא עָנָף מִסְתָּעֵף מִשְּׁלִיחוּת הַשָּׁלִיחַ. וְעַל-כֵּן רָאוּי שֶׁיַּאֲמִין אוֹתָהּ כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה, עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁנְּבָאֵר בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי [פי"ט], בְּעֶזְרַת ה'.
____________________________________
לִשְׁלֹשָׁה – משלושה. יֵשׁ-מֵאַיִן – בריאה שלא קדם לה שום דבר. בְּחֻקּוֹ – חסרון אצל הבורא. עָלוּל – ברוא. בְּעֵת-בִּלְתִּי-עֵת – בזמן בלי שיש מציאות של הזמן. צַד-הַחִיּוּב – הדבר מחויב שיקרה עפ"י כללי הטבע וכדומה. צַד-הָרָצוֹן – הבריאה נבראה מתוך רצון חופשי של הבורא. תוּמַר – תוחלף.
ביאורים
בפרק זה מפרט רבי יוסף אלבו שישה ענייני אמונה יסודיים. ששת ענייני האמונה הללו אינם עומדים בבסיס האמונה, ולכן אינם נחשבים לא כ'עיקר' ולא כ'שורש', אך הם נגזרים מתוך שלושת העיקרים היסודיים אותם הוא מנה לעיל: האמונה במציאות ה', האמונה בתורת משה והאמונה בשכר ועונש. עתה הוא מפרט ומבאר את ששת העניינים הללו, ומסביר מדוע הם נגזרים משלושת העיקרים.
העניין הראשון הוא האמונה בחידוש העולם. עניין זה נגזר מתוך השורש של האמונה במציאות ה'. האמונה במציאות ה' משמעותה אמונה בכך שה' אינו בעל הגבלה וחיסרון, ובכוחו לפעול בכל דרך וצורה שיחפוץ.
אם נדמה לעצמנו שהעולם איננו מחודש, ושגם לפני בריאתו היה חומר ראשון שממנו הוא נברא, משמעות הדבר שה' היה מוגבל בעת בריאת העולם. הרי אם ישנו חומר מסוים שרק על גביו יכול להברא העולם, יוצא שהעולם נברא כתלוי בחומר זה. אפשרות שכזאת סותרת את האמונה במציאות ה' ככוח רוחני עליון ובלתי מוגבל, שיכול לעשות כרצונו בכל עת שיחפוץ בלא שום תלות כלל. על כן, עניין זה הוא פועל יוצא של האמונה במציאות ה'.
העניין השני הוא האמונה בנבואת משה רבנו כנבואה הגבוהה במדרגתה מכל שאר הנבואות. התורה מלמדת אותנו עניין זה במפורש: "וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה". פסוק זה מלמדנו על העובדה שנבואת משה היא הנבואה הגבוהה ביותר, ושלעולם לא היו ולא יהיו נבואות ששוות לה במדרגתן. יסוד זה נגזר מהעיקר השני – האמונה בתורת משה המגיעה מן השמים וכל דבריה אמת.
העניין השלישי הוא האמונה שהתורה לא תשתנה לעולם. כפי שראינו בפרק יד, הרמב"ם מנה עניין זה, שלעולם לא תוחלף התורה, גם כאחד העיקרים וגם כמצוה. לדעת רבי יוסף אלבו, אילו הייתה מצוה כזו, אין למנותה לא כעיקר ולא כשורש. האמונה הזו לדעתו היא השלכה של האמונה בתורה מן השמים. עניין זה יבואר בהרחבה בהמשך הספר [מאמר שלישי פרק יט].
הרחבות
• רצון ה' בבריאת העולם
כִּי טֶבַע הָרָצוֹן כֵּן חִיֵּב שֶׁיִּהְיֶה פוֹעֵל בְּעֵת־בִּלְתִּי־עֵת. ישנם אנשים הטוענים שהעולם קדמון, שהרי לא ייתכן שהעולם נברא דווקא בזמן מסוים (עת בלתי עת), מכיוון שאם-כן – מדוע נברא דווקא באותו זמן? כנראה השם יתברך השתנה! לכן, הם טוענים שצריך לומר שהעולם קדמון. רבי יוסף אלבו דוחה את טענתם ואומר שהרצון האלוהי שונה מהרצון האנושי, ושינוי בו אינו מעיד על שינוי בריבונו של עולם או על חסרון.
הבעל שם טוב מרחיב את הדברים: "זה הרצון שעלה ברצונו לברוא את העולם, לא שנתחדש לו זה הרצון בעת בריאת העולם, אלא שכמו שהוא יתברך שמו קדמון – כן רצונו קדמון, ומקדמת דנא היה מייד רצונו לברֹא (ות) את העולם בעת הזה שברא אותו ולא קודם לכן ... אלא שכל זה צריך לבוא בעיתו ובזמנו דווקא, כמו שדרך השבת לבוא דווקא אחר ששת ימי החול – כן הוא בענין בריאת העולם..." [פרשת בראשית ב].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
