ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
העובדה שבדורותינו אין אימת הדין לא נובעת מכך שכיום כולם מושלמים, ואף לא מכך שאנשים חושבים שהם מושלמים. אחת הסיבות למיעוט אימת הדין היא ריבוי החילונים. דתי מרגיש: "אולי אני לא עושה בתכלית השלמות, אבל יש כל־כך הרבה אנשים שמתנהגים גרוע ממני, אז אני בעצם צדיק. אמנם צדיק יחסי, אבל צדיק".
יש שיר עתיק באידיש, שהולך בערך כך: "מה שאנחנו - אנחנו, אבל כפרות אנחנו עושים. מה שאנחנו - אנחנו, אבל אוזני המן אנחנו אוכלים. מה שאנחנו - אנחנו, אבל נרות חנוכה אנו מדליקים". זהו שיר עממי, שמבטא את התפיסה הפשוטה, שאלה הם דברים שכל יהודי עושה. כשזו הייתה הנורמה הבסיסית, היה לאנשים על מה להתבונן; הם לא הסתכלו רק כלפי מטה אלא גם כלפי מעלה. כשבן־אדם מסתכל למעלה ורואה כל מיני יהודים צדיקים - ליבו נשבר בקרבו, ואז, כשמגיע זמן של התבוננות - הוא מתבונן.
מסופר שפעם הגיע יהודי לבית מדרש של חסידים, והיה שם חסיד שהתפלל. היהודי ישב והסתכל איך מתפלל החסיד, והוא כל־כך התרגש מזה, עד שיצא מבית הכנסת וצעק: "כך נראה בן אדם! איפה הקרניים שלי? איפה הזנב שלי? אני בהמה פשוטה...". כשיהודי יכול להסתכל על זה, אז יש לו אימת הדין - לא רק מפני שאמרו לו שהדגים רועדים במים.
יש סיפור על מישהו שנסע בעגלה טעונה בסחורה שלא שולם עליה מכס. הוא היה צריך לעבור את הגבול, ואם היו תופסים אותו הוא עלול היה להיכנס לצרות גדולות. כשהעגלה הייתה מאה קילומטרים מהגבול, התחיל בעל הבית לחשוש: מה יהיה אם יתפסו אותו, איזה צרות יהיו לו - יחרימו לו את כל הסחורה ובנוסף הוא ישלם קנס, ואולי אף ייכנס לבית־הסוהר. בינתיים, העגלון נוסע ושורק.
כשהגיעו עשרה קילומטרים מהגבול גם העגלון התחיל לחשוש: אם יתפסו את הסחורה המוברחת - גם הוא עלול להיכנס לצרות. אז גם בעל הבית וגם העגלון ישבו מפוחדים. מי עבר את הגבול בלי פחד בכלל? הסוס. הסוס לא פחד - לא במרחק מאה קילומטרים ולא בשום מרחק אחר.
קרוב אליך (649)
הרב שבתי סלביטיצקי
99 - לא טוב לבד
100 - התוועדות עם הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ
101 - שיבת החשק
טען עוד
עברה שנה, ובמשך השנה הזאת עשה כל אחד דברים רבים, אבל רק מעטים עשו במשך השנה מצוות מופלאות. בדרך כלל מה שקורה הוא שאנשים פחות או יותר חיו את חייהם.
עברה שנה, והשאלה אם אדם חטא או לא חטא קצת תלויה בקנה המידה ובמודעות שלו. יש אנשים שזה מעיק עליהם ומציק להם יותר ויש אנשים שפחות, והתשובה שיעשו תהיה בהתאמה. בכל אופן, כשעושים חשבון של השנה שחלפה, מתברר שלעשות תשובה על עבירות זה דבר שיחסית קל וגם יש דרך לעשות אותו. השאלה הקשה היא - איך עושים תשובה על מצוות? איזה פרצוף יש למצוות שאדם עשה?
לדוגמה, נניח שאדם שכח יום אחד ולא התפלל מנחה ואפילו לא התפלל אחר כך תפילת תשלומים, הוא צריך לעשות על כך תשובה. יש אנשים שיש להם עבירות מהסוג הזה. אך, יש אנשים שהבעיה שלהם היא לא בכך שלא התפללו מנחה, אלא בשאלה איזה מין מנחה הם התפללו? זו שאלה לגמרי שונה.
בן־אדם עושה הרבה מצוות, והמצוות האלה הן "נקבים נקבים חלולים חלולים". תשובה על מצוות היא הרבה פעמים משמעותית מאוד, מצויה יותר וגם יתכן שהאדם יזכור אותה.
בראש השנה ויום הכיפורים לא עושים רק פרצופים של יראת שמים. הרבה מהעניין של התפילות בימים האלה הוא שאדם יכול לעשות את הדברים שהוא צריך לעשות - פעם אחת ברצינות.
באופן כללי, חודש אלול הוא חודש שלם שאמורים לעשות בו תשובה. יום הדין בנוי באופן פשוט על כך שעושים סיכום. סיכומים עלולים להיות מפחידים, בן־אדם חושש מה יצא בסך הכל, בין כשעושים סיכום של עסקי השנה או סיכומים אחרים, תמיד יש משהו מפחיד בסיכומים מהסוג הזה, עבר יום ועוד יום - ויום אחד צריך לסכם וזה מפחיד.
בדרך כלל, בן־אדם עסוק בענייניו, אוכל, שותה וישן. יום אחד באים לבן־אדם ואומרים לו: מה הסך־הכל שלך? וזו שאלה קשה ביותר. ראש השנה דורש מאיתנו את הסך־הכל שלנו.
סיפרו על חסיד שהיה סוחר יהלומים, שנהג מדי לילה לסכם את חשבונות היום. פעם מישהו הציץ בחלון שלו וראה אותו יושב וכותב, אחרי שסיים לכתוב את החשבונות שלו ראה שהוא מתח קו מתחת למספרים ורשם "סך־הכל", וישב דומם, ולאחר כמה רגעים רשם למטה במקום את הסכום הכולל: "אין עוד מלבדו"! זה היה הסך־הכל שלו.
בראש השנה לא אומרים וידוי. מה כן קורה בראש השנה? לפעמים קורה שמרימים את האדם בתפילה ביום הזה - והוא מתעלה למעלה, ואז הוא מנסה לעשות דברים בדרגה קצת יותר גבוהה. בתוך כך יוצא שבן־אדם מנסה בעל כורחו להשלים את מה שהחסיר. יכול להיות שזה בעצמו עושה תשובה, לא במובן של חרטה על העבירות, אלא תשובה מתוך התעוררות לדברים גדולים.
לפי מה שאמור בנביאים, לא צריך להתעצב בראש השנה ולא לצום. בספר נחמיה כתוב שעשו עצרת בראש השנה ועזרא אמר לעם ישראל: "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם". העניין של אימת הדין לא בא מעצבות. ליהודי ששנת הכספים שלו נגמרת בשלושים ואחד בדצמבר יש אימת הדין ממש, הוא צריך לשבת ולסכם דברים והוא בכלל לא בטוח מה יצא לו, יתכן שהוא נמצא בצרות גדולות - חייב כך וכך כספים והוא לא יודע מאיפה להחזיר אותם.
בחודש אלול נהגו לעסוק בדברים המעוררים את הלב, עסקו בספרים המעוררים את הלב - כל אחד לפי ענינו ומקומו. אין משהו אחד שמעורר את הלב באופן אוניברסאלי, יש אדם שמתעורר לבו מספר מסויים, ממאמר מסויים, ויש אחרים שלא מתעורר לבם מזה ומתעורר לבם מדבר אחר. לשבת ולהכות את בשרו בשבטים זה לא דבר שמועיל בכל ימות השנה, וגם לא בחודש אלול. לשבת באלול באֵבֶל זה לא דבר שמועיל. בכל זאת אפשר לשבת ולחשוב על שנה, ולחשוב עליה באופן כללי. הייתה שנה, ומין הראוי לערוך לה סיכום. כשמסכמים כראוי, אז יש דברים שאפשר לעשות ולשנות.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך מותר להכין קפה בשבת?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
"בזאת התורה" - איזו תורה?
האם מותר לפנות למקובלים?
לאן שבים ולמה מתוודים?
רמב"ם וכוזרי
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
