ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
חלקי התורה הם מצוות עשה ומצוות לא תעשה
מִמַּה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בַפֶּרֶק הֶעָבַר, יִתְחַיֵּב* שֶׁהַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיֻּשַּׂג אֶלָּא בְמִצְווֹת-עֲשֵׂה וּמִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה. וְזֶה, כִּי כְמוֹ שֶׁשּׁוּם-שְׁלֵמוּת אֱנוֹשִׁי אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיֻּשַּׂג אֶלָּא בְאֶמְצָעוּת הָאֵבָרִים הַנִּמְצָאִים בְּפֹעַל וּבְאֶמְצָעוּת הַזְּמָן הַבִּלְתִּי-נִמְצָא בְּפֹעַל, כֵּן הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי יֻשַּׂג בְּמִצְווֹת-עֲשֵׂה וּבְמִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה. וְלָזֶה* הָיוּ הַשְּׁלֹשָׁה-חֲלָקִים שֶׁהַתּוֹרָה נֶחֱלֶקֶת עֲלֵיהֶם — שֶׁהֵם: דֵּעוֹת וְחֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק עֶשְׂרִים-וְאַרְבָּעָה מִזֶּה-הַמַּאֲמָר — כָּל אֶחָד מֵהֶם מַקִּיף עַל מִצְווֹת-עֲשֵׂה וְעַל מִצְווֹת-לֹא- תַעֲשֶׂה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְכָל חֵלֶק מֵהֶם דֶּרֶךְ לְהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת אוֹ חֵלֶק מֵהַשְּׁלֵמוּת הַנִּקְנֶה אֶל הָאָדָם מִצַּד-מִצְווֹת-עֲשֵׂה וּמִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה.
מצוות העשה
וְזֶה, כִּי בַדֵּעוֹת יֵשׁ מִצְווֹת-עֲשֵׂה, כֶּאֱמוּנַת מְצִיאוּת ה' וְאַחְדוּתוֹ וְשֶׁאֵינוֹ גוּף וְלֹא כֹחַ-בְּגוּף*, וּמִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה: שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה', וְשֶׁלֹּא לָתוּר אַחֲרֵי עֲבוֹדָה-זָרָה, וְזוּלַת-זֶה. וּבַחֻקִּים — כִּלְבִישַׁת צִיצִית וְאִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת. וּבַמִּשְׁפָּטִים: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" [ויקרא יט, טו]; "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" [דברים כד, טו]; "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" [שם טו, יד]; "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ" [ויקרא כה, יז]; "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" [שם יט, יא]; וְזוּלַת-אֵלֶּה הַרְבֵּה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
79 - מאמר שלישי פרק כ"ז חלק ג'
80 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק א'
טען עוד
איך חלק המשפטים נותן שלמות
וְהַדָּבָר מְבֹאָר כִּי הַחֵלֶק הַמַּדָּעִי רָאוּי שֶׁיַּקְנֶה הַשְּׁלֵמוּת, הֵן מִצְווֹת-עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ, הֵן מִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה. וְכֵן הַחֵלֶק הַחֻקִּי — וְהוּא הַמַּקִּיף בַּדְּבָרִים הַנִּרְצִים אֵצֶל הש"י וְהַבִּלְתִּי-נִרְצִים — רָאוּי שֶׁיֻּקְנֶה בוֹ הַשְּׁלֵמוּת עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמָעְלָה. וְאוּלָם מַה שֶּׁצָּרִיךְ בֵּאוּר הוּא: אֵיךְ יִהְיֶה הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי נִקְנֶה בַּחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא הַמַּקִּיף בַּמִּשְׁפָּטִים? כִּי לֹא יְצֻיַּר שֶׁיִּתֵּן* שְׁלֵמוּת בַּנֶּפֶשׁ שׁוּם-חֵלֶק מֵחֲלָקָיו*, לֹא מִצְווֹת-עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ וְלֹא מִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה. כִּי הַחֵלֶק מִמִּצְווֹת-עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ לָדוּן בְּנִזְקֵי הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהָאֵשׁ, אוֹ הַחֵלֶק מִמִּצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה, כְּמוֹ "לֹא תִּגְנֹבוּ" [שם יט, יא] וְ"לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" [שם יט, יג] וְזוּלָתָם — עִם-שֶׁהֵם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים לְקַיֵּם הַיִּשּׁוּב הַמְּדִינִי, מַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה בָּהֶם שֶׁתִּקְנֶה נַפְשׁוֹ שׁוּם-שְׁלֵמוּת אֱנוֹשִׁי עַל-יְדֵיהֶם? וְאִם בַּעֲבוּר שֶׁהֵם מָבוֹא וָדֶרֶךְ לְתִקּוּן הַמִּדּוֹת — שֶׁבָּזֶה הַיְשָׁרָה* לִקְנוֹת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, לֹא זוּלַת-זֶה* — יִהְיֶה, אִם-כֵּן, הִשְׁתַּדְּלוּת רֹב חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְעָסְקָם בַּתַּלְמוּד וּבְדִינֵי הַשְּׁאֵלוֹת הַתַּלְמוּדִיּוֹת, דָּבָר בִּלְתִּי-מוֹעִיל לְהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת, וְיִהְיֶה יְגִיעָם לָרִיק, חָלִילָה; עִם*-שֶׁאֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה חֵלֶק גָּדוֹל כָּזֶה מֵהַתּוֹרָה בִּלְתִּי-נוֹתֵן שׁוּם-שְׁלֵמוּת בַּנֶּפֶשׁ אֶלָּא מִצַּד-הֱיוֹתוֹ תִקּוּן הַמִּדּוֹת וְלֹא זוּלַת-זֶה.
____________________________________
יִתְחַיֵּב – הוכח. וְלָזֶה – ולכן. כֹחַ־בְּגוּף – כוח הפועל באמצעות גוף. לֹא יְצֻיַּר שֶׁיִּתֵּן – לא מסתבר. מֵחֲלָקָיו – ממיני מצוות המשפטים. הַיְשָׁרָה – הכנה. לֹא זוּלַת־זֶה – בלבד. עִם – ועוד.
ביאורים
בפרק הקודם רבי יוסף אלבו התמודד עם הקושי בהבנת תפקידן של מצוות לא תעשה וביאר את השלמות שנקנית לנו כשאנו נשמרים מלעבור על מצוות לא תעשה. לכן, בשלשת הסוגים של המצוות, האמונות, החוקים והמשפטים אנו מוצאים, שהם נחלקים למצוות עשה ולמצוות לא תעשה.
בפרק זה הוא מסביר איזו שלמות מיוחדת יש במשפטי התורה , כלומר הדינים העוסקים בעולם האנושי .
מובן מהי השלמות המיוחדת שבהנחת תפילין – האדם 'נקשר' אל ה' ואל תורתו, הוא מעורר את עצמו לכך שהוא נוכח פני ה', ובכך ברורה היא השלמות, שמצוה זו מזכה אותו.
אך במצוות אחרות, כגון: תשלומי נזקין: השור והבור, ואיסור הגניבה, צריך להבין שאמנם מצוות אלו מועילות לתיקון חיי החברה, שיתקיימו בלי חמס ופגע, אבל האדם רק נמנע מרע . האדם לא בנה בעצמו דבר חיובי כמו בשאר המצוות כתפילין, ציצית וקרבנות.
אין לומר שמטרתן של מצוות אלו רק לתקן את מידות האדם ולהכשירו לשאר המצוות בעוד ששאר המצוות, היינו הדעות והחוקים, מהוות את עבודת ה' האמיתית, אלא גם הן חלק מהותי מעבודת ה', מפני היותן עיקריות כל כך גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל פה, וחכמי ישראל עסקו באריכות ובעמקות דווקא בחלק הזה של משפטי התורה.
הרחבות
לימוד 'חושן משפט'
הִשְׁתַּדְּלוּת רֹב חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְעָסְקָם בַּתַּלְמוּד וּבְדִינֵי הַשְּׁאֵלוֹת הַתַּלְמוּדִיּוֹת, דָּבָר בִּלְתִּי־מוֹעִיל לְהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת. בפסקה זו רבי יוסף אלבו מעורר שאלה גדולה הדורשת בירור: כיצד הלימוד והעיסוק בדיני התורה בדיני בין אדם לחברו מקנים שלמות נפשית לאדם הלומד? האמנם לימוד דינים כדיני שור שנגח את הפרה מוסיף בנו מעלה רוחנית? שאלה זו עולה בעיקר מפני שחלק ניכר מלימודינו היום יומי קשור לחלק 'חושן משפט' בשולחן ערוך העוסק בדינים אלו. הרב קוק נגע גם הוא בסוגיה זו: "דרך התשובה היותר מקורית וטובה הנובעת מאור התורה בעולם" (החזרה בתשובה האיכותית ביותר) "היא השִנון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלמוד 'חושן משפט' בכל הבקיאות הגירסאית (לימוד ללא עיון ופלפול) היותר בהירה, וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. היא (התשובה הנ"ל) מתקנת את כל מכשולי הלב (בלבולים וסיבוכים) שבחיים, ומעמידה את הצדק האלהי על בסיסו הנאמן ונוטלת את מחץ הספק והנבוכה מתוך הנשמה", (הלימוד בדיני חושן משפט מרגיל את האדם המסופק לחתוך ולהכריע דברים), "על ידי מה שמאירה היא באורהּ הבהיר את דרך החיים המעשיים" (בפסיקת דין אין אפשרות לדיין לעגל פינות ולהישאר רק בסיסמאות כמו "ואהבת לרעך כמוך", על הדיין לברר את הדין לאשורו ולהכריע בצורה החלטית) [אורות התשובה יג, ה].
לרפואת חיים בן זוהרה הי"ו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה אכפת לך?
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
הלכות שטיפת כלים בשבת
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
