ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְכָל-זֶה יוֹרֶה שֶׁהַשִּׂמְחָה סִבַּת קִיּוּם הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ וְנוֹתֶנֶת גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הַמַּעֲשֶׂה, אֵי-זֶה פֹעַל שֶׁיִּהְיֶה; עַד שֶׁאַף הַפֹּעַל הָרַע, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אֶל שְׁלֵמוּת תַּכְלִיתוֹ, רָאוּי שֶׁיֵּעָשֶׂה בְשִׂמְחָה — אָמַר הַכָּתוּב [דברים כח, סג], מְיַעֵד הָרַע עַל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל* עַל עָבְרָם עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְיָ עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם, כֵּן יָשִׂישׂ יְיָ עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם" וגו'; כְּלוֹמַר: שֶׁיְּסַבֵּב הש"י שֶׁפּוֹעֵל הָרַע יִהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בַּעֲשִׂיַּת הָרַע הַהוּא, כְּדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה בִשְׁלֵמוּת. אֲבָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּבַן שֶׁהש"י, שֶׁהוּא טוֹב גָמוּר, יִשְׂמַח בַּעֲשִׂיַּת הָרַע — אָמַר הַכָּתוּב: "כֵּן יָשִׂישׂ ה'", שֶׁהוּא מִבִּנְיַן "הִפְעִיל" וְהוּא פֹעַל יוֹצֵא*, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁהש"י יְסַבֵּב שֶׁפּוֹעֵל הָרַע יִהְיֶה שָׂמֵחַ; אֲבָל הוּא, יִתְבָּרַךְ, לֹא יִשְׂמַח בַּעֲשִׂיַּת הָרַע, חָלִילָה. וּכְבָר הִזְהִיר שְׁלֹמֹה עַל-זֶה [משלי כד, יז]: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל-תִּשְׂמָח"; וְאָמַר הַנָּבִיא [עובדיה א, יב]: "וְאַל-תִּשְׂמַח לִבְנֵי-יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם" — שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁהוּא חֶסְרוֹן לִשְׂמֹחַ בְּפֹעַל הָרָע.
שמחת ה' בפועל הטוב
וְאוּלָם בְּפֹעַל הַטּוֹב, תָּלָה הַשִּׂמְחָה בּוֹ, יִתְבָּרַךְ, וְלֹא אָמַר יָשִׂישׂ, שֶׁהוּא פֹּעַל יוֹצֵא, אֲבָל אָמַר [דברים ל, ט]: "כִּי יָשׁוּב יְיָ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ עַל-אֲבֹתֶיךָ", שֶׁהוּא מִן הַ"קַּל*" וְהוּא פֹעַל עוֹמֵד. וּלְהוֹרוֹת שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת אֶל הַפּוֹעֵל, אָמַר שְׁלֹמֹה [משלי כא, טו]: "שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּמְחִתָּה* לְפֹעֲלֵי אָוֶן" — רָצָה לוֹמַר כִּי הַצַּדִּיק, לְפִי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּשְׁפָּט, יֵצֵא הַמִּשְׁפָּט מְתֻקָּן מִתַּחַת יָדוֹ; אֲבָל פּוֹעֲלֵי אָוֶן, לְפִי שֶׁהֵם עֲצֵבִים בַּעֲשִׂיַּת הַמִּשְׁפָּט כִּי הִיא מְחִתָּה לָהֶם, בְּהֶכְרֵחַ יֵצֵא מִתַּחַת יָדָם מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, אַחַר שֶׁאֵינָם שְׂמֵחִים בַּעֲשִׂיָּתוֹ.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
129 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ג'
130 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ד'
131 - לימוד שבועי באמונה כא- כז תשרי תשע"ו
טען עוד
ביאורים
שמחה תמיד באה יחד עם שלמות . המציאות השלמה מביאה את האדם להיות שמח. כל עוד הוא מסופק הוא שרוי בדאגה, עד שמגיע לפתרון ואז 'אין שמחה כהתרת הספקות'. כל עוד הוא לבדו ולא מתחתן הוא 'שרוי בלא שמחה', ובנישואיו 'קול ששון וקול שמחה'. כל עוד הוא אינו מבין את מה שלומד – הלימוד קשה עליו, וכשמבין הדברים מאירים ומשמחים. וכך בכל מציאות, השמחה מופיעה עם שלמות.
רבי יוסף אלבו מלמדנו כאן שגם המשפט ההפוך נכון: השמחה מביאה מציאות שלמה. כאשר אדם עושה דבר בשמחה, הוא עושה אותו מתוך השלמה והזדהות נפשית, וממילא מבצע אותו בצורה טובה ושלמה. הוא מוסיף שהדבר נכון עד כדי כך שאפילו פעולה רעה שעושה אדם לזולתו, תהיה חזקה ובעלת השפעה רצינית יותר, אם יעשה אותה בשמחה.
כך הוא מסביר את דברי התורה בפסוקי ה'קללות', שאומרת שהקב"ה 'ישיש', חלילה, להרע לעם ישראל. שם הכוונה היא שהקב"ה יגרום לכך שאותם אלה שממונים להרע לעם ישראל – יעשו זאת בשמחה, וממילא ירעו באופן שלם ומלא. כך גם בהבטחות הטובות – מופיע שהקב"ה ישוש על עם ישראל לטוב. אולם הבדל אחד מהותי ישנו. הקב"ה, שהוא הטוב המוחלט, אינו שמח ברע, ולכן לא כתוב שהוא, חלילה, ישמח להרע. לכן בקללות כתוב שה' 'ישיש', כלומר – יגרום לאחרים לשוש ולשמוח – ברע שייגרם לעם ישראל בחטאו, אבל הוא בעצמו לא ישוש [מגילה י]. לעומת זאת, בברכה שתינתן לעם ישראל אם יעשו את רצון ה', נאמר שהוא בעצמו ישוש על הצלחתם.
מדברים אלו נוכל ללמוד עד כמה חשוב לעשות בשמחה כל דבר טוב שאנו עושים. העשייה בשמחה מחברת אותנו אל הדבר, ומקשרת אותנו מאוד אל הטוב, ומתוך כך גם גורמת לנו לעשות את הדברים מתוך הזדהות פנימית ובצורה טובה. זהו פירוש הפסוק: "שמחה לצדיק עשות משפט". הצדיק נהנה מעשיית המשפט, מה שמביא לכך שישפוט בצורה מתוקנת.
הרחבות
• לימוד בשמחה – לימוד לשמה
שֶׁהַשִּׂמְחָה סִבַּת קִיּוּם הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ וְנוֹתֶנֶת גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הַמַּעֲשֶׂה. היו שטענו "כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו – אין זה לימוד התורה כל-כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות, שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה. אבל הלומד ומתענג בלימודו – הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו"
לעומתם, טוען רבי אברהם בורנשטיין, האדמו"ר מסוכאטשוב : "ובאמת זה טעות מפורסם! ואדרבא, כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה – הוא נעשה דבוק לתורה. ובזוהר הקדוש (כתוב) דבין יצר-הטוב ובין יצר-הרע אינן מתגדלין אלא מתוך שמחה (שמחה של מצוה מגדילה את היצר הטוב ואילו שמחה של הוללות מגדילה את יצרו הרע של האדם)... ואם אמרת שעל-ידי השמחה שיש לו מהלימוד נקרא שלא לשמה, או על-כל-פנים לשמה ושלא לשמה – הרי שמחה זו עוד מגרע כח המצוה ומכהה אורה, ואיך יגדל מזה יצר-הטוב?! וכיוון שיצר הטוב מתגדל מזה – בודאי זה הוא עיקר המצוה... אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו – הרי זה לימוד לשמה, וכולו קודש כי גם התענוג מצוה " [אגלי טל, הקדמה].
מה המשמעות הנחת תפילין?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה תמיד יש מחלוקת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
איך ללמוד אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
