ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
האהבה שייכת בדומים
וְרָאוּי שֶׁנְּבָאֵר כָּאן אִם אֶפְשָׁר שֶׁתִּפֹּל אַהֲבָה בֵּין הש"י וְהָאָדָם* כְּמוֹ שֶׁתִּפֹּל בֵּין הָאָדָם וְה'. וְזֶה, כִּי יֵשׁ לָאוֹמֵר שֶׁיֹּאמַר, כִּי אָמְנָם יִצְדַּק שֶׁיֹּאהַב הָאָדָם אֶת ה' — אִם מִצַּד-אַהֲבַת הַטּוֹב, בְּמַה שֶּׁהוּא טוֹב; וְאִם מִצַּד-קַבָּלַת הַתּוֹעֶלֶת מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא מִצַּד-הַמּוֹעִיל; אוֹ מִצַּד-הֶעָרֵב. אֲבָל הש"י אֶת הָאָדָם, שֶׁאֵין בּוֹ אַחַת מִכָּל הַסִּבּוֹת הַלָּלוּ, לֹא יְדֻמֶּה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה מִמֶּנּוּ אַהֲבָה אֶל הָאָדָם. האם שייכת אהבה מה' לאדם
וְזֶה, כִּי הָאַהֲבָה בֵּין הָאוֹהֲבִים תִּהְיֶה כַּאֲשֶׁר יִתָּכֵן שֶׁיֹּאהַב הָאֶחָד לָאַחֵר וְהָאַחֵר אֵלָיו, בֵּין רַב לִמְעָט. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִהְיוּ בְּתַכְלִית-הַמֶּרְחָק זֶה-מִזֶּה, לֹא יְדֻמֶּה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל בֵּין שְׁנֵיהֶם אַהֲבָה, לְפִי שֶׁהֵם כְּמוֹ הֲפָכִים. כִּי הַהֲפָכִים הֵם אֲשֶׁר הֵם בְּתַכְלִית-הַמֶּרְחָק כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, כִּי כָל הֶפֶךְ יִבְרַח מִן הַהֶפֶךְ; וְלֹא יְדֻמֶּה שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָה אֶלָּא בַדּוֹמִים. וְלָזֶה יִשְׁתּוֹקְקוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁיְּכַבְּדוּם וְיֹאהֲבוּם הַחֲכָמִים וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה, כְּדֵי שֶׁיְּדֻמֶּה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם הִדָּמוּת-מָה. וּבַעֲבוּר-זֶה תִּהְיֶה הָאַהֲבָה בֵּין שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים יוֹתֵר שְׁלֵמָה כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּוּוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׁלֵמוּת אוֹ בְמַעֲלָה-מָה*. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַהִתְחַלְּפוּת* בֵּינֵיהֶם גָּדוֹל, תִּהְיֶה הָאַהֲבָה יוֹתֵר מְעַטָּה; עַד שֶׁבַּעֲבוּר-זֶה יֵשׁ מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יִכְסְפוּ הַטּוֹבוֹת לְחַבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ* לְמַדְרֵגָה גְדוֹלָה וְיִשְׁתַּנֶּה הַשִּׁוּוּי אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם וְתִפָּסֵד אוֹ תִמְעַט הָאַהֲבָה. אֶלָּא אִם-כֵּן הָיָה הָאוֹהֵב בְּתַכְלִית* -הַדְּבֵקוּתלַחֲבֵרוֹ, כְּאָב לַבֵּן, עַד שֶׁיִּדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא הוּא; וְאָז יִכְסֹף שֶׁיַּגִּיעוּ הַטּוֹבוֹת לַחֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּכְסֹף אוֹתָן לְעַצְמוֹ, כִּי לֹא יְשַׁעֵר זוּלָתִיּוּת* בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ. אֲבָל הָאוֹהֲבִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם זוּלָתִיּוּת, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בֵינֵיהֶם אַהֲבָה שְׁלֵמָה כְּלָל.
לא שייכת אהבה כשהמרחק גדול
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
157 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ד'
158 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק א'
159 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ב'
טען עוד
לפי זה לא שייכת אהבה מה' לאדם
וְלָזֶה הוּא מְבֹאָר כִּי אַף אִם תִּפֹּל אַהֲבָה מֵהָאָדָם אֶל הש"י בְּסִבַּת הַתּוֹעֶלֶת הַמְקֻבָּל מִמֶּנּוּ אוֹ הָעֲרֵבוּת שֶׁיֵּשׁ בְּהַשָּׂגַת מַה שֶּׁיֻּשַּׂג מִמֶּנּוּ אוֹ מִצַּד-אַהֲבַת הַטּוֹב בְּמַה שֶּׁהוּא טוֹב — שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּפֹּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מֵהש"י אֶל הָאָדָם, לֹא מִצַּד-הַטּוֹב וְלֹא מִצַּד-הַמּוֹעִיל וְלֹא מִצַּד-הֶעָרֵב. וְאִם-כֵּן, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּין הָאֱלוֹהַּ וְהָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא זֶה מְיֻעָד* בַּתּוֹרָה הָאֱלֹהִית? — אָמַר [דברים ז, יב-יג]: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ וגו' וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ"; וְאָמַר הַנָּבִיא: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ" [מלאכי א, ב]; "יְיָ אוֹהֵב צַדִּיקִים" [תהלים קמו, ח].
____________________________________
בֵּין הש"י וְהָאָדָם – ה' אוהב את האדם. מָה – מסוימת. הַהִתְחַלְּפוּת – השוני. יַעֲלוּ – החברים. בְּתַכְלִית – בשיא. זוּלָתִיּוּת – הפרדה, רשויות שונות. אֵלֶיהָ – אל האהבה. בִלְתִּי־בַעַל־תַּכְלִית – אין סופי. מְיֻעָד – מובטח.
ביאורים
לאחר שבפרקים הקודמים עסקנו באהבה שלנו לקב"ה, עוסק רבי יוסף אלבו בפרק הנוכחי באהבה של הקב"ה אלינו. האם ה' אוהב אותנו? האם תיתכן אהבה כזו? שאלות אלו משמעותיות מאוד בעבורנו, שהרי האהבה היא תמיד דו-סיטרית. בשביל שנוכל לאהוב מישהו באמת, אנו צריכים שייבנה יחס דומה גם מצדו אלינו, ונראה שהוא אכפתי כלפינו, מעריך אותנו ואוהב אותנו. מפסוקים רבים בתורה, רובם מספר דברים, עולה בבירור תשובה חיובית: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ" [דברים ז, יב־יג]. כך מוזכר גם בפסוקים רבים בנביא. גם בתפילה אנו מזכירים "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת". אמנם, כלל לא פשוט להבין אהבה זו. הרי, כפי שלמדנו, שלושה מניעים מביאים אל האהבה, ושלושתם אינם שייכים ביחסו של האלוהים אלינו. הוא הרי אינו זקוק לדבר, וממילא אין בנו משהו שמועיל בעבורו. איננו גורמים לו לשום ערבות או הנאה. וכל שכן שאיננו יכולים להיחשב כמושא להערכה או כדמות אצילית כדי שיאהבנו מצד הטוּב שבנו. השאלה מתעצמת כשאנו לוקחים בחשבון את הפער הגדול שבינינו לבינו. הרי דרכה של האהבה היא, שהיא נגזרת הרבה מהקִרבה והדימיון שבין השניים. אפילו בין אוהבים, ככל שישתנה האחד כך הם בדרך כלל ימצאו פחות נושאי שיחה ביניהם, והקשר ילך וייחלש. לכן רבים משתוקקים לקבל אפילו יחס כלשהו מצד אנשים מפורסמים וחשובים, שיכירו אותם אישית או יקבלו מהם חתימה, ולכל הפחות שיראו אותם במציאות. כל קשר או מגע אִתם יוצר תחושה של מגע עם הפרסום והמעלה שלהם. כל שכן שהיו חולמים לקבל מהם הערכה ואהבה. מטעם זה לפעמים גם מתפתחת עין צרה דווקא בין אוהבים, כשהם נרתעים האחד מעלייתו של האחר ומתוך כך מתרחקים זה מזה. אך אהבה היוצאת מלב שלם מביאה אל ההפך – לשמוח בשמחת האחר כאילו זו שמחתו שלו. גם אנשים המחפשים זוגיות בדרך כלל יישאפו למצוא מישהו בעל דימיון רב ברוב תחומי החיים. נמצאנו למדים שהאהבה זקוקה לקירוב ויחס בין השניים, ואין ריחוק גדול יותר כמו המרחק ביננו לבין האלוהים. אם-כן, כיצד מתאפשרת אהבתו אלינו?
הרחבות
• אהבת ה'אני'
הָאוֹהֵב בְּתַכְלִית־הַדְּבֵקוּת לַחֲבֵרוֹ, כְּאָב לַבֵּן, עַד שֶׁיִּדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא הוּא; וְאָז יִכְסֹף שֶׁיַּגִּיעוּ הַטּוֹבוֹת לַחֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּכְסֹף אוֹתָן לְעַצְמוֹ. כותב הרב אברהם יצחק הכהן קוק : "הקדושה אינה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל , על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה" [אורות הקודש ג, עמ' יג]. מסביר הרב יעקב אריאל : "מהי עצמיותו של האדם? אברי גופו הבשרניים אינם עצמיותו של האדם. רוחו ונשמתו הן הן עצמיותו. צלם האלוהים שבו. האוהב את עצמו באמת, אוהב הוא את הכל. אהבת הרֵעַ היא איפוא הרחבה מוגדלת של ה'אני'. ראיית כל פרט כחלק מהכלל, מגדילה את הפרט. יש בגישה מהפכנית זו תפיסה עמוקה ביותר של אהבת הרֵעַ. שלילת האנוכיות עלולה להביא את האדם לפסיביות, לאדישות כלפי עצמו וממילא כלפי זולתו. האהבה העצמית יוצרת מוטיבציה חזקה. אדם להוט, באופן טבעי, לממש את עצמו, לפתח ולהגדיל את עצמו. לכן אין לנו עניין בדיכוי פעילותו של האדם, אלא אדרבה, בהמרצתה. היוזמה האנושית – ברוכה היא, ומשום כך אמרה התורה שהאדם יראה את רעהו כחלק ממנו, וממילא יפעל לטובת חבירו בהמרצת יתר" [מאהלי תורה, עמ' 193].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
