בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר העיקרים
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ב חשון התשע"ו

מאמר שלישי פרק י"ט חלק ב'

undefined

רבנים שונים

י"ב חשון התשע"ו
3 דק' קריאה
למה לא התפלל יצחק גם על עשו
וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ, אַחַר שֶׁהַתְּפִלָּה מוֹעִילָה בַּבְּרָכוֹת לָמָּה לֹא הִתְפַּלֵּל יִצְחָק עַל עֵשָׂו שֶׁיַּצְלִיחַ יוֹתֵר מִיַּעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ הַצַּדִּיקִים עַל הַמִּתְבָּרֵךְ עַל יָדָם, וְלָמָּה לֹא אָמַר לְעֵשָׂו שֶׁהַבְּרָכוֹת הָיוּ הַגָּדַת הָעֲתִידוֹת וְשֶׁלֹּא הִפְסִיד דָּבָר בְּבָרְכוֹ אֶת יַעֲקֹב, וְזֶה הָיָה יוֹתֵר רָאוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו.

המקבלים צריכים להיות מוכנים לקבל השפע
וְהַנִּרְאֶה לִי בָּזֶה הוּא, שֶׁעִנְיַן הַבְּרָכוֹת אֵינוֹ הַגָּדַת עֲתִידוֹת כְּלָל, אֲבָל הוּא תְּפִלָּה עִם נְתִינַת הֲכָנָה אֶל הַמְקַבֵּל שֶׁיָּחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי עָלָיו, וְזֶה שֶׁהַשְּׁפָעִים הָעֶלְיוֹנִים יִשְׁתַּלְשְׁלוּ וְיֻשְׁפְּעוּ עַל הַמְקַבְּלִים בְּהַדְרָגוֹת וְאֶמְצָעִיִּים, וּבִתְנָאִים שֶׁיִּהְיוּ הַמְקַבְּלִים רְאוּיִים וְעַל יַחַס וְסֵדֶר שָׁמוּר*, וְשֶׁיִּהְיוּ עִם זֶה מוּכָנִים לְקִבּוּל הַשֶּׁפַע הַהוּא, וְאִם יִפָּסֵק הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵאֵיזֶה מֵהָאֶמְצָעִיִּים וְלֹא יִהְיֶה הַיַּחַס שָׁמוּר אוֹ הַסֵּדֶר אוֹ יִהְיֶה הַמְקַבֵּל בִּלְתִּי מוּכָן, יִתְבַּלְבֵּל הַשֶּׁפַע אוֹ הַיַּחַס וְלֹא יָחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי בְּהִשְׁתַּנּוּת הַסֵּדֶר, וְלָזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בַּמְקַבֵּל הֲכָנָה כְּדֵי שֶׁיָּחוּל בּוֹ הַשֶּׁפַע הַהוּא.

המברך מכין את המתברך לקבלת השפע
וּכְשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמְקַבֵּל מוּכָן לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, יוּכַן עַל יְדֵי הַנָּבִיא אוֹ עַל יְדֵי הַצַּדִּיק אוֹ הֶחָסִיד וְיִהְיֶה הַמְבָרֵךְ אֶמְצָעִי בְּהוֹרָדַת הַשֶּׁפַע הַהוּא, וְזֶהוּ עִנְיַן סְמִיכַת הַיָּד שֶׁהָיוּ סוֹמְכִין יְדֵיהֶם הַמְבָרְכִים עַל הַמִּתְבָּרְכִין לָתֵת הֲכָנָה אֶל הַמִּתְבָּרֵךְ שֶׁיְּקַבֵּל הַשֶּׁפַע אוֹ הַטּוֹב הַהוּא, וּכְאִלּוּ הֶחָסִיד אוֹ הַצַּדִּיק הַמְבָרֵךְ הוּא צִנּוֹר לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי עַל יָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּעִנְיַן הַנְּבוּאָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה עַל יְדֵי הַנָּבִיא עַל הַבִּלְתִּי רְאוּיִים אֵלֶיהָ, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם קְצָת הֲכָנָה, אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" [במדבר כז, יח], וּכְפִי מַעֲלַת הַסּוֹמֵךְ אוֹ הַמְבָרֵךְ תִּהְיֶה מַדְרֵגַת הַשֶּׁפַע הַמְקֻבָּל, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר אֵלִיּהוּ לֶאֱלִישָׁע כְּשֶׁאָמַר לוֹ "שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ", וְהֵשִׁיב אֱלִישָׁע: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" [מלכים ב ב, ט], וְאָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל" [שם פסוק י] שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לָתֵת הֲכָנָה אֶל הַמְקַבֵּל יוֹתֵר מֵהַנִּמְצָא אֶצְלוֹ, וְלָזֶה* אָמַר לוֹ שֶׁאִם יִרְאֶה אוֹתוֹ* אַחַר שֶׁיִּהְיֶה לֻקָּח מִמֶּנּוּ יִהְיֶה לוֹ כֵן, שֶׁבְּלִי סָפֵק יִהְיֶה אֵלִיָּהוּ אַחַר הַלְּקִיחָה* בְּמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמַּה שֶּׁהָיָה קֹדֶם לָכֵן, וְיִהְיֶה אָז אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו פִּי שְׁנַיִם מִמַּה שֶּׁהָיָה בְּאֵלִיָּהוּ טֶרֶם הַלְּקִיחָה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁפִּיעַ קֹדֶם שֶׁיִּלָּקַח.
____________________________________
וְסֵדֶר שָׁמוּר – סדר מכוון ומוגדר מראש. וְלָזֶה – ולכן. שֶׁאִם יִרְאֶה אוֹתוֹ – אלישע יראה את אליהו לאחר הסתלקותו בסערה השמימה. הַלְּקִיחָה – עלייתו השמימה.


ביאורים
הפער בין העולם הזה, הגשמי, לבין העולם הרוחני גדול מאוד. אמנם הקב"ה מנהל מלמעלה את העולם, מחייה ומכוון אותו, אולם למי שמתבונן מבחוץ נדמה כאילו העולם הזה מתנהל מעצמו בלא השפעה מלמעלה.
רבי יוסף אלבו מסביר כאן כיצד לדעתו הברכות פועלות. אחרי שהוכיח את הבעייתיות שבהסברים השונים שנתנו הפרשנים לעניין הברכות, הוא פונה להסביר את שיטתו.
כדי להשפיע שפע מסוים על מישהו, נצרכים שני חלקים: החלק הראשון הוא השפע כשלעצמו, והחלק השני הוא הכלי לקבלת השפע. לדוגמה, אדם המעוניין לשתות משקה כלשהו, אינו יכול להסתפק במציאתו של המשקה והגעתו אליו, אלא הוא חייב שיהיה לו כלי מתאים שבו יוכל לקבל את המשקה, אחרת הוא ינזול על האדמה ויִבָּלע בה. כך בכל שפע שמושפע מהבורא על האדם. כדי שהשפע יוכל להגיע ולהשפיע, צריך ליצור כלי אצל האדם שיוכל לקבל אותו. הדבר נצרך במיוחד כאשר אנו עוסקים בשפע אלוהי שבא לתוך עולם גשמי. בין העולם הזה לעולם הרוחני קיים פער גדול, וממילא – כדי שהכלי שבעולם הזה יהיה מוכן לקבל את השפע, אנו חייבים לעמול כדי ליצור כלי מתאים.
אחד האמצעים ליצירת כלי כזה הוא הברכה. האדם המברך את רעהו, ובייחוד אם הוא אדם גדול ומרומם, מייצר אצלו כלי מתאים הראוי לקבלת השפע העליון ולהכלתו , ודרך זה יכולה הברכה לשרות עליו.

הרחבות
• ברכת נביא וברכת ה'
וְהַנִּרְאֶה לִי בָּזֶה הוּא, שֶׁעִנְיַן הַבְּרָכוֹת אֵינוֹ הַגָּדַת עֲתִידוֹת כְּלָל. המברך איננו נביא החושף בפני האדם את עתידו, אלא הוא יוצר מציאות חדשה בברכתו. הברכה היא שפע חדש שלא היה מגיע אל המתברך לולא הברכה. המלבי"ם מבאר את ההבדל בין ברכה הניתנת על ידי אדם ובין ברכת ה': "ויש הבדל בין הברכה הנעשה על ידי נביא בכחו ובין הנעשה על ידי רצון ה' וגזרתו, כי הנביא אין בכחו רק להשפיע ברכה על מעט הנמצא שיתוסף". המלבי"ם מוכיח את הדברים מהמסופר בספר מלכים [ב, ד], על אישה שלא היה לה לפרוע את חובה ובא בעל החוב לקחת את בניה לעבדים. על מנת להושיעה, אלישע הנביא ציווה עליה לקחת את כליה ולשאול עוד כלים רבים. את מעט השמן שיש לה ציווה לשפוך לכלי, ונעשה נס שהשמן הספיק למלא את כל הכלים, וכך היה לאישה כסף לפרוע את החוב. אלישע לא יצר לאישה כסף יש מאין כדי שתפרע את החוב, אלא הרבה את השמן שכבר היה לה. "לא כן ברכת ה', תוכל לשרות גם על דבר ריקן" [מלכים א, יז].
• מהי ברכה
המושג ברכה, שהאדם מברך את חברו, בא ממושג חקלאי: בעבר כדי להרבות את הגפנים, היו לוקחים ענף מגפן אחת אותו היו נועצים בקרקע ולאחר שהיה הענף משריש, היו חותכים את החיבור של הענף עם הגפן הישנה, וכך היו נוצרות שתי גפנים נפרדות. בדומה לכך, גם ברכת האדם מרבה בו את התכונות והצדדים הטובים שכבר קיימים בתוכו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il