ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר העיקרים
וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ, אַחַר שֶׁהַתְּפִלָּה מוֹעִילָה בַּבְּרָכוֹת לָמָּה לֹא הִתְפַּלֵּל יִצְחָק עַל עֵשָׂו שֶׁיַּצְלִיחַ יוֹתֵר מִיַּעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ הַצַּדִּיקִים עַל הַמִּתְבָּרֵךְ עַל יָדָם, וְלָמָּה לֹא אָמַר לְעֵשָׂו שֶׁהַבְּרָכוֹת הָיוּ הַגָּדַת הָעֲתִידוֹת וְשֶׁלֹּא הִפְסִיד דָּבָר בְּבָרְכוֹ אֶת יַעֲקֹב, וְזֶה הָיָה יוֹתֵר רָאוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו.
המקבלים צריכים להיות מוכנים לקבל השפע
וְהַנִּרְאֶה לִי בָּזֶה הוּא, שֶׁעִנְיַן הַבְּרָכוֹת אֵינוֹ הַגָּדַת עֲתִידוֹת כְּלָל, אֲבָל הוּא תְּפִלָּה עִם נְתִינַת הֲכָנָה אֶל הַמְקַבֵּל שֶׁיָּחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי עָלָיו, וְזֶה שֶׁהַשְּׁפָעִים הָעֶלְיוֹנִים יִשְׁתַּלְשְׁלוּ וְיֻשְׁפְּעוּ עַל הַמְקַבְּלִים בְּהַדְרָגוֹת וְאֶמְצָעִיִּים, וּבִתְנָאִים שֶׁיִּהְיוּ הַמְקַבְּלִים רְאוּיִים וְעַל יַחַס וְסֵדֶר שָׁמוּר*, וְשֶׁיִּהְיוּ עִם זֶה מוּכָנִים לְקִבּוּל הַשֶּׁפַע הַהוּא, וְאִם יִפָּסֵק הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵאֵיזֶה מֵהָאֶמְצָעִיִּים וְלֹא יִהְיֶה הַיַּחַס שָׁמוּר אוֹ הַסֵּדֶר אוֹ יִהְיֶה הַמְקַבֵּל בִּלְתִּי מוּכָן, יִתְבַּלְבֵּל הַשֶּׁפַע אוֹ הַיַּחַס וְלֹא יָחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי בְּהִשְׁתַּנּוּת הַסֵּדֶר, וְלָזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בַּמְקַבֵּל הֲכָנָה כְּדֵי שֶׁיָּחוּל בּוֹ הַשֶּׁפַע הַהוּא.
המברך מכין את המתברך לקבלת השפע
וּכְשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמְקַבֵּל מוּכָן לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, יוּכַן עַל יְדֵי הַנָּבִיא אוֹ עַל יְדֵי הַצַּדִּיק אוֹ הֶחָסִיד וְיִהְיֶה הַמְבָרֵךְ אֶמְצָעִי בְּהוֹרָדַת הַשֶּׁפַע הַהוּא, וְזֶהוּ עִנְיַן סְמִיכַת הַיָּד שֶׁהָיוּ סוֹמְכִין יְדֵיהֶם הַמְבָרְכִים עַל הַמִּתְבָּרְכִין לָתֵת הֲכָנָה אֶל הַמִּתְבָּרֵךְ שֶׁיְּקַבֵּל הַשֶּׁפַע אוֹ הַטּוֹב הַהוּא, וּכְאִלּוּ הֶחָסִיד אוֹ הַצַּדִּיק הַמְבָרֵךְ הוּא צִנּוֹר לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי עַל יָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּעִנְיַן הַנְּבוּאָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה עַל יְדֵי הַנָּבִיא עַל הַבִּלְתִּי רְאוּיִים אֵלֶיהָ, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם קְצָת הֲכָנָה, אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" [במדבר כז, יח], וּכְפִי מַעֲלַת הַסּוֹמֵךְ אוֹ הַמְבָרֵךְ תִּהְיֶה מַדְרֵגַת הַשֶּׁפַע הַמְקֻבָּל, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר אֵלִיּהוּ לֶאֱלִישָׁע כְּשֶׁאָמַר לוֹ "שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ", וְהֵשִׁיב אֱלִישָׁע: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" [מלכים ב ב, ט], וְאָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל" [שם פסוק י] שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לָתֵת הֲכָנָה אֶל הַמְקַבֵּל יוֹתֵר מֵהַנִּמְצָא אֶצְלוֹ, וְלָזֶה* אָמַר לוֹ שֶׁאִם יִרְאֶה אוֹתוֹ* אַחַר שֶׁיִּהְיֶה לֻקָּח מִמֶּנּוּ יִהְיֶה לוֹ כֵן, שֶׁבְּלִי סָפֵק יִהְיֶה אֵלִיָּהוּ אַחַר הַלְּקִיחָה* בְּמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמַּה שֶּׁהָיָה קֹדֶם לָכֵן, וְיִהְיֶה אָז אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו פִּי שְׁנַיִם מִמַּה שֶּׁהָיָה בְּאֵלִיָּהוּ טֶרֶם הַלְּקִיחָה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁפִּיעַ קֹדֶם שֶׁיִּלָּקַח.
____________________________________
וְסֵדֶר שָׁמוּר – סדר מכוון ומוגדר מראש. וְלָזֶה – ולכן. שֶׁאִם יִרְאֶה אוֹתוֹ – אלישע יראה את אליהו לאחר הסתלקותו בסערה השמימה. הַלְּקִיחָה – עלייתו השמימה.
ביאורים
הפער בין העולם הזה, הגשמי, לבין העולם הרוחני גדול מאוד. אמנם הקב"ה מנהל מלמעלה את העולם, מחייה ומכוון אותו, אולם למי שמתבונן מבחוץ נדמה כאילו העולם הזה מתנהל מעצמו בלא השפעה מלמעלה.
רבי יוסף אלבו מסביר כאן כיצד לדעתו הברכות פועלות. אחרי שהוכיח את הבעייתיות שבהסברים השונים שנתנו הפרשנים לעניין הברכות, הוא פונה להסביר את שיטתו.
כדי להשפיע שפע מסוים על מישהו, נצרכים שני חלקים: החלק הראשון הוא השפע כשלעצמו, והחלק השני הוא הכלי לקבלת השפע. לדוגמה, אדם המעוניין לשתות משקה כלשהו, אינו יכול להסתפק במציאתו של המשקה והגעתו אליו, אלא הוא חייב שיהיה לו כלי מתאים שבו יוכל לקבל את המשקה, אחרת הוא ינזול על האדמה ויִבָּלע בה. כך בכל שפע שמושפע מהבורא על האדם. כדי שהשפע יוכל להגיע ולהשפיע, צריך ליצור כלי אצל האדם שיוכל לקבל אותו. הדבר נצרך במיוחד כאשר אנו עוסקים בשפע אלוהי שבא לתוך עולם גשמי. בין העולם הזה לעולם הרוחני קיים פער גדול, וממילא – כדי שהכלי שבעולם הזה יהיה מוכן לקבל את השפע, אנו חייבים לעמול כדי ליצור כלי מתאים.
אחד האמצעים ליצירת כלי כזה הוא הברכה. האדם המברך את רעהו, ובייחוד אם הוא אדם גדול ומרומם, מייצר אצלו כלי מתאים הראוי לקבלת השפע העליון ולהכלתו , ודרך זה יכולה הברכה לשרות עליו.
הרחבות
• ברכת נביא וברכת ה'
וְהַנִּרְאֶה לִי בָּזֶה הוּא, שֶׁעִנְיַן הַבְּרָכוֹת אֵינוֹ הַגָּדַת עֲתִידוֹת כְּלָל. המברך איננו נביא החושף בפני האדם את עתידו, אלא הוא יוצר מציאות חדשה בברכתו. הברכה היא שפע חדש שלא היה מגיע אל המתברך לולא הברכה. המלבי"ם מבאר את ההבדל בין ברכה הניתנת על ידי אדם ובין ברכת ה': "ויש הבדל בין הברכה הנעשה על ידי נביא בכחו ובין הנעשה על ידי רצון ה' וגזרתו, כי הנביא אין בכחו רק להשפיע ברכה על מעט הנמצא שיתוסף". המלבי"ם מוכיח את הדברים מהמסופר בספר מלכים [ב, ד], על אישה שלא היה לה לפרוע את חובה ובא בעל החוב לקחת את בניה לעבדים. על מנת להושיעה, אלישע הנביא ציווה עליה לקחת את כליה ולשאול עוד כלים רבים. את מעט השמן שיש לה ציווה לשפוך לכלי, ונעשה נס שהשמן הספיק למלא את כל הכלים, וכך היה לאישה כסף לפרוע את החוב. אלישע לא יצר לאישה כסף יש מאין כדי שתפרע את החוב, אלא הרבה את השמן שכבר היה לה. "לא כן ברכת ה', תוכל לשרות גם על דבר ריקן" [מלכים א, יז].
• מהי ברכה
המושג ברכה, שהאדם מברך את חברו, בא ממושג חקלאי: בעבר כדי להרבות את הגפנים, היו לוקחים ענף מגפן אחת אותו היו נועצים בקרקע ולאחר שהיה הענף משריש, היו חותכים את החיבור של הענף עם הגפן הישנה, וכך היו נוצרות שתי גפנים נפרדות. בדומה לכך, גם ברכת האדם מרבה בו את התכונות והצדדים הטובים שכבר קיימים בתוכו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
