^ 1. הדבר כלול באיסור זונה הכתוב בתורה (ויקרא כא, ז) "אשה זונה וחללה לא יקחו", וראה ברייתא (יבמות סח ע"א), וכן נפסק בשו"ע (אבן העזר סי' ו סע' ח) ועיין שם ב"בית שמואל" ובביאור הגר"א (ס"ק כג), וברמב"ם הל' איסורי ביאה (פי"ח הל' ב-ג).
^ 2. עיין שו"ת "במראה הבזק" (ח"ב עמ' 158 - 161, תשובות קה – קז) העוסקות בעניינים דומים.
^ 3. כבר היה שהתגלה, שחזקת הכהונה היתה בטעות, ויש בזה כמה מצבים:
א. אם ידוע שהאם היתה גרושה, או שנבעלה לנכרי, הרי שהוא חלל, ומותר לו לשאת את הבחורה;
ב. אם יש חשש לדברים הנ"ל או שיש חשש, שאין מסורת אמינה על כהונת המשפחה, וחשש זה קיים בעיקר כאשר ההורים של הכהן אינם שומרי תורה-ומצוות.
בכל מקרה, לעשות בירור כזה לכתחילה הוא דבר בעייתי, ויש לעשותו רק במקרים קיצוניים ביותר, דהיינו כאשר מניעת נישואיהם תיצור בעיה קשה ביותר. אבל לפני בירור זה על הכהן לדעת, שאם כהונתו מתבטלת, – הוא גם לא ינהג עוד ככהן, דהיינו: יפסיק לעלות לתורה ככהן, יפסיק לשאת כפיים ולא יוכלו לזכותו בפדיון הבן (וכל מה שלקח בזה – צריך להחזיר). ויש להתייעץ בדבר זה עם משפחת הכהן, מאחר שבירור זה עלול להשפיע גם עליה. ורק אם יתמלאו כל התנאים הנ"ל, ניתן לעשות בירור יסודי בדבר חזקת הכהונה ולשוב ולהתייעץ לאחר הבירור. עיין גם בשו"ת "במראה הבזק" (ח"ב תשו' קו, עמ' 159).
^ 4.רמב"ם (הל' נשיאת כפיים פט"ו הל' ה), שולחן ערוך (אורח חיים סי' קכח סע' מ).
^ 5.שם.
^ 6.שו"ת "במראה הבזק" (ח"א תשובה ט, לו 2 במהדורה הראשונה).
^ 7.עיין במאמרו של הרב יוסף כרמל בתוך: "שרידים", בטאון ועידת רבני אירופה (גליון יח, תשנ"ט). ועיין שם במאמר בהערה 32 בעניין מציאות שכהן מפסיד את כהונתו לעניין שצאצאיו חייבים בפדיון הבן.
^ 8.שהרי זרעו נתחלל, ולא הוא (קידושין עז ע"א, שו"ע אבן העזר סי' ז סע' יג).
^ 9.שו"ע אורח חיים (שם).
^ 10.רמב"ם (פרק יט מהל' איסורי ביאה הל' יד), שולחן ערוך (אבן העזר סי' ז סע' טז).
^ 11.רמב"ם (שם שם הל' י), טור ושו"ע אבן העזר (סי' ז סעיף כ).
^ 12.רמב"ם (שם שם הל' יד), שו"ע (שם שם סע' טז).