בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • אגרת השמד
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה יצחק בן איריס

ביאורים- יש מנהיג לעולם!
למדנו אתמול על ההבנה שאליה הגיע אברהם, שייתכן שאלוקים הוא השמים או השמש שהם דברים הנותנים חיים לעולם ועם זאת הם גם עצמאיים ואינם זקוקים לגורם חיצוני שעוזר להם לתפקד.
כעת נמשיך להתבונן במדרש:"כיוון שראה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוה... והיה מצטער ואומר: 'אלמלא יש מנהיג, מפני מה זה שוקע וזה עולה??'" .
לאחר שהבין אברהם שגם השמים אינם האלוה שכן הם רק מורידים גשמים אך לא ממש מגדלים את הצמחים, ניסה את מזלו בשמש. לפתע כאשר הגיע הערב, ראה שהשמש שוקעת והירח והכוכבים תופסים את מקומה. התאכזב אברהם והבין שגם הנחתו הזאת הייתה מוטעית. לא ייתכן שהמציאות האלוקית תתחלף ! אם במלכויות הארץ מתחלפים שרים ועבדים אך לא המלך המולך עליהם, ודאי כך הוא הדבר לגבי מלכו של עולם. אם כן, ודאי שאף השמש איננה מלכו של עולם.
כאן הגיע אברהם למשבר שגרם לו צער גדול. אם אלוקים איננו האדמה, השמים, השמש או הירח, האם ייתכן שאין כאן בורא ומנהיג? אך אברהם לא נשאר בספק זה וקבע מיד: "אלמלא יש מנהיג, מפני מה זה שוקע וזה עולה??". כלומר, אברהם הבין בצורה הפשוטה והברורה ביותר שאין סיכוי, אפילו קלוש, שאין מנהיג ומכוון לעולם .

הלכה- עשרה בטבת
בעשרה בטבת בא נבוכדנאצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה התחילה הפורענות שנסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות השכינה. אמנם בימי בית שני המצור התחיל בתאריך אחר, אך מכל מקום תחילת חורבן בית המקדש ומלכות ישראל היתה בעשרה בטבת.
כיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, נצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום: מיתת עזרא הסופר ב-ט' בטבת, ותרגום התורה ליוונית ב-ח' בטבת. הרבנות הראשית הוסיפה ותיקנה, שיום זה יהיה גם יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם.
אמר מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו:
א) לעומת המצור על ירושלים – לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר.
ב) לעומת מיתת עזרא – להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר.
ג) לעומת תרגום התורה ליוונית – להבריא את הרוח ואת התרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.

דברים שבלב- עגל הזהב
"...אני הייתי מה שקוראים 'עילוי'. קרוב מאוד לצלחת. תפארת הישיבה. שידוך טוב, משפחה טובה..." – "ואז מה קרה?" – "מה קרה? התפכחתי". – "ביום אחד?" – "לא ביום אחד. זה לקח לי הרבה זמן להשתחרר מכל הפחדים שהכניסו לי לראש כל החיים". – "איזה פחדים? שאם תחלל שבת יכה אותך ברק?" – "למשל. ועוד הרבה שטויות כאלה". – "וכשזה לא קרה הבנת שזה שקר?" – "אל תמעיטי בערכי בבקשה... אחרי שיצאתי החוצה, ראיתי פתאום שהעולם בחוץ הרבה יותר יפה ממה שנתנו לי להאמין". – "אתה מתכוון לבילויים, סרטים, פאבים, מועדוני לילה...בחורות?" אני מגחכת. – "יש בזה רע?" – "שום רע. אתה עוד זוכר למה בני ישראל עשו את עגל הזהב?" (מתוך 'מקימי' עמ' 244–255)
***
אנחנו שואלים את עצמנו למה חבר'ה עוזבים את עולם האמונה. מה גורם להם להגיע למסקנה ש'זה לא זה'. אז אולי הדבר הפשוט והאנושי ביותר הוא: התאוות והיצרים . האמונה מחייבת את האדם לעולם ערכים; זה מותר וזה אסור, זה כשר וזה טרף, פה מסתכלים ופה אסור. וזה קשה . לפעמים אפילו קשה מאוד. קשה להתגבר על כל המשיכות החזקות האלה שדוחפות אותנו. אז הדבר הכי קל הוא פשוט 'לצאת מהמשחק'. כמובן לא לפני שמצליחים לעטוף את התאווה באיזו אידיאולוגיה נוצצת. איזו ספקנות בנוגע לצדקת הדרך או משהו כזה מלומד. כשבעצם בפנים, עמוק בלב, יודעים שהסיבה האמתית לכל זה היא כי רצינו קצת לטעום איך זה שם, אצלם, במועדונים, בבילויים. בלי הכיפה ו'הבגדים החנוקים'.
וכך חז"ל מסבירים את המניע לכך שבני ישראל עבדו את העגל: "יודעים היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם העריות בפרהסיא". כלומר, עם ישראל לא היה טיפש, כולם ידעו שאין ממשות בעגל של זהב, אלא שהמתירנות, הרצון לעשות מה שבא לנו ולא מה שמכתיבים לנו שצריך לעשות, זה היה המניע לעבודת העגל .
אבל אם על אף הקושי ממשיכים, רק משום שמאמינים שזאת האמת, בע"ה יעניק לנו ה' כוחות להתגבר, להתחזק וגם לחזק אחרים בדרך.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il