ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
וְהִנְנִי מְבָאֵר עַתָּה בְּמַה שֶּׁנָּפַל זֶה הַמּוֹסִיף לְהַהְבִּיל*. כְּבָר בֵּאֵר הַסֵּפֶר, שֶׁאַחְאָב בֶּן עָמְרִי, הַכּוֹפֵר בָּאֵל, הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵעִיד עָלָיו ה': "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב" (מלכים א כא, כה), כְּשֶׁצָּם שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחְצָה - לְפִי מַה שֶּׁאָמְרוּ ז"ל - בָּטְלָה הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר, הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי, יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו" (שם שם, כח), וְלֹא קִפֵּחַ הַקב"ה שְׂכַר תַּעֲנִיתוֹ. וְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, שֶׁהֵצֵר לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׂם כָּבוֹד* לַשָּׁמַיִם כְּשֶׁאָמַר לוֹ אֵהוּד: "דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ" (שופטים ג, כ), וְעָמַד מֵעַל הַכִּסֵּא - גְּמָלָהוּ ה' גְּמוּל טוֹב, וְשָׂם כִּסֵּא שְׁלֹמֹה, שֶׁהוּא כִּסֵּא ה', כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה'" (דברי הימים א כט, כג), וְכִסֵּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, מִזַּרְעוֹ, כִּי רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה בִּתּוֹ הָיְתָה, וְכֵן אָמְרוּ ז"ל, וְלֹא קִפֵּחַ הַקב"ה שְׂכָרוֹ. וּנְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, שֶׁהָרַג מִיִּשְׂרָאֵל כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְשָׂרַף בֵּית הֲדוֹם רַגְלָיו* שֶׁל אֱלֹהֵינוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁרָץ אַרְבַּע פְּסִיעוֹת לְהַקְדִּים שֵׁם הַמָּקוֹם* לְשֵׁם חִזְקִיָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "רְהַט אַבַּתְרֵיהּ* אַרְבַּע פְּסִיעוֹת" (סנהדרין צו ע"א) - הָיָה גְּמוּלוֹ שֶׁמָּלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁמָּלַךְ שְׁלֹמֹה, וְלֹא קִפֵּחַ הַקב"ה שְׂכָרוֹ. וְעֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁהֵעִיד ה' בְּאֵיבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" (מלאכי א, ג), וּבֵאֲרוּ רז"ל רֹעַ מַעֲלָלָיו וְאָמְרוּ: "בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם* עָבַר חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת: הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, וּבָא עַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה, וְכָפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבָז* אֶת הַבְּכוֹרָה. נִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וּבָא אֵצֶל יִצְחָק אָבִיו, אָמַר לוֹ: אַבָּא, יֵשׁ מַעֲשֵׂר לַמֶּלַח? אָמַר לוֹ: כַּמָּה מְדַקְדֵּק בְּנִי בַּמִּצְווֹת!" (בבא בתרא טז ע"ב). וְעִם כֹּל זֶה, לְפִי שֶׁהֶחֱזִיק בְּמִצְוָה אַחַת, וְהִיא כִּבּוּד אָבוֹת, הָיָה שְׂכָרוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ מַלְכוּת בְּלִי הֶפְסֵק עַד שֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּטֹּל עֵשָׂו שְׂכַר כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם' (זכריה ב, יב)" (תנחומא לדברים, ד). וְזֶה דְּבַר הַחֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "אֵין הַקב"ה מְקַפֵּחַ שְׂכַר כֹּל בְּרִיָּה וּבְרִיָּה" (בבא קמא לח ע"ב), אֶלָּא לְעוֹלָם יִגְמֹל פְּעֻלַּת הַטּוֹב לְמִי שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ, וְיַעֲנֹשׁ פְּעֻלַּת הָרַע לְמִי שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ, כֹּל זְמָן שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ.
כל שכן ישראל שנאנסו שיקבלו שכר
וְאִם אֵלֶּה הַכּוֹפְרִים* גְּמָלָם ה' גְּמוּל עַל מְעַט מִזְעָר מִמַּעֲשֵׂה הַטּוֹב - יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסוּ מֵאֹנֶס הַשְּׁמָד, וְעוֹשִׂים בַּסֵּתֶר מִצְווֹת, אֵיךְ לֹא יִגְמְלֵם ה' עַל כָּךְ, וְלֹא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ אֶצְלוֹ בֵּין עוֹשֵׂה מִצְוָה וּבֵין אֵינוֹ עוֹשֶׂה, בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ? וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִדִּבְרֵי זֶה הָאִישׁ אֶלָּא* כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל יַעֲשֶׂה עֲבֵרָה, כָּךְ כָּתַב: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי". וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְךָ טָעוּתוֹ, וְשֶׁהוּא לֹא סָר תָּמִיד מִהְיוֹת מְגַנֶּה אַנְשֵׁי עַמֵּנוּ, עַד שֶׁעָבַר זֶה לְדַבֵּר בְּחֹק הַחֲכָמִים*, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְלֹא זֶה בִּלְבַד אֶלָּא אַף בְּחֹק הָאֵל יִתְעַלֶּה, וְאָמַר שֶׁהוּא יַעֲנִישׁ עַל מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת, וְכֹה דִּבֶּר, שֶׁתְּפִלַּת אֶחָד מֵהֶם עֲבֵרָה הִיא. וְעַל כְּמוֹ זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה: "וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא" וְגוֹ' (קהלת ה, ה).
___________________________________
לְהַהְבִּיל – לומר דברי הבל. שָּׂם כָּבוֹד – נתן כבוד. בֵּית הֲדוֹם רַגְלָיו וכו' – בית המקדש. לְהַקְדִּים שֵׁם הַמָּקוֹם – ששם ה' יוזכר בתחילת המכתב. רְהַט אַבַּתְרֵיהּ – רץ אחריו (אחרי השליח ששלח המלך עם המכתב לחזקיהו). בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם – יום שמכר את הבכורה ליעקב. וּבָז – ביזה. אֵלֶּה הַכּוֹפְרִים – אחאב, עגלון, נבוכדנצר ועשיו. אֶלָּא וכו' – לדבריו, תפילתם לא די בכך שאינה מצווה אלא זו עבֵרה. בְּחֹק הַחֲכָמִים – דברים שחז"ל עושים.
ביאורים
הרמב"ם מתמודד עם הטענה החמורה ביותר, שבגללה, כאמור, כתב את האיגרת – הטענה שאומרת שאנוס המתפלל עבֵרה בידו. הוא מוכיח ממקורות רבים שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו אלו המורדים בה' בעבֵרות החמורות ביותר מקבלים שכר על מצוותיהם. עגלון מלך מואב עסק במלחמות נגד עם ישראל, ובשכר הכבוד שחלק לה' זכה שיצאו מזרעו שלמה המלך ומלך המשיח. שכר זה הוא שכר נצחי ונוגע לתכלית של המציאות כולה – ימות המשיח, כי הקב"ה אינו מונע עצמו מלתת שכר טוב למקיימי רצונו, בין רשע בין צדיק. ה' מעיד על עֵשו שהוא רשע, שנאמר "ואת עשו שנאתי", ובמדרש מתוארות חמש עבֵרות שעבר ביום אחד. למרות רשעותו זכה עֵשו לשכר על כיבוד ההורים שקיים, והמלכות ניתנה לזרעו עד בואו של מלך המשיח.
אפשר ללמוד מכופרים אלו על היחס הנכון לאנוסים. הרי הכופרים בה' מתכחשים לתורתו ולמצוות ה', ובכל זאת קיבלו שכר נצחי על מעשיהם, קל וחומר שמי שמודים בלבם בה' ואנוסים כלפי חוץ לנהוג כגויים יקבלו שכר. שכר המצוות נובע מהמעשה כמות שהוא, שיש לו חשיבות עצומה בלא קשר למצבו הרוחני של מקיים המצוה. המצוה נובעת מהצד האלוהי שבנו, שאינו בטל לעולם, ועל כן יש לו ערך בכל מצב. לכל גילוי אלוהי בעולם יש משמעות רבה, ולכן על כל מצוה ומעשה טוב המגלים את ה' בעולם ניתן שכר. יתר על כן – מצב האונס הגופני שבו היו נתונים היהודים לא השפיע על מחשבתם והיא נותרה כשהייתה – קרובה לה'. בחשבון האלוהי המדוקדק שרואה בכל מעשה טוב – ערך נצחי, בודאי יש משמעות עצומה למצוות האנוסים שנעשו מתוך רצון לקיים את דבר ה' גם במצבים קשים כל-כך. חשוב שהאדם יזכור, אפילו כשנדמה לו שנפל ואין לו תקומה, שיש ערך לחייו ולמעשים הטובים שיעשה מרגע זה והלאה.
הרחבות
צדיקים או רשעים? – תלוי בעיני המתבונן
לְפִי שֶׁהֶחֱזִיק בְּמִצְוָה אַחַת. מעשיהם של העולים מבבל בימי עזרא היו רעים מאוד. הרד"ק כתב עליהם: "היו רובם מחזיקים במעשים שאינם טובים, שהיו נושאים נשים נכריות... וכן בחילול שבת לא היו נזהרים" [רד"ק מלאכי א, א]. וכן הגמרא כותבת עליהם: "ואלה העולים מתל מלח – שהיו מעשיהם דומים למעשה סדום שנהפכה לתל מלח" [קידושין ע.], ורש"י פירש שחטאו בגילוי עריות. בנוסף למעשים הרעים שהזכרנו, נאמר עוד על עולים אלה בספר עזרא: "ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם" [עזרא ב, נט], ורש"י פירש שהם איבדו את ייחוסם ולא ידעו האם הם מישראל.
אולם, בניגוד מוחלט למעשיהם הרעים, נאמר על עולים אלה במדרש: "יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים " [בראשית רבה עא, ג]. ולכאורה לא מובן: כיצד אפשר לומר על אנשים אלה שמעשיהם נאים? הרב טייכטל בספרו 'אם הבנים שמחה' (ספר שנכתב בימי השואה ועוסק בחשיבות העלייה לארץ ישראל) תירץ שמעשיהם הנאים של העולים מבבל, הם עצם העלייה לארץ ובניין בית המקדש. ו"אף שמלבד זה היו עוברים כמעט על כל התורה כולה, מכל מקום בזה היו מעשיהם רצויים ונאים לפניו יתברך" [אם הבנים שמחה רז-רט].
מתשובתו של הרב טייכטל אפשר ללמוד שאף אנשים שבעיני בשר ודם נראים כרשעים וכעוברים על התורה כולה, יכולים להיות חביבים לפני ה' בזכות מצוה אחת שעושים. על פי עיקרון זה ברור עוד יותר שאין להטיל דופי בבני דורו של הרמב"ם שעבדו את ה' בלִבם, ורק כלפי חוץ עבדו עבודה זרה.
להצלחת יהושע חנוך בן מרים הי"ו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך מותר להכין קפה בשבת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
