ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
איגרת השמד חלק א'
[תרגום קדום (המקור לא נמצא)]
האם בשעת השמד מותר להודות בצדקת נבואתו של מוחמד
(א) אָמַר מֹשֶׁה בְּרַ' מַיְמוּן הסְּפָרַדִּי ז"ל: שָׁאוֹל שָׁאַל אִישׁ מֵאַנְשֵׁי דּוֹרֵנוּ לְאִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, לְפִי דְּבָרָיו*, מִמִּי שֶׁלֹּא קָרָה עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁקָּרָה עַל רֹב קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל מִזֶּה הַשְּׁמָד, ה' יְבַטְּלֵהוּ, עַל עִנְיַן הַשְּׁמָד הַזֶּה, אֲשֶׁר יַכְרִיחוּ בּוֹ לְהוֹדוֹת לְאוֹתוֹ הָאִישׁ* בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁהוּא נְבִיא אֱמֶת - הַאִם יוֹדֶה הָאָדָם בָּזֶה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יָמוּת וְיִטָּמְעוּ* בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בֵּין הַגּוֹיִים, אוֹ אִם יָמוּת* וְלֹא יָעִיד לוֹ הָעֵדוּת* הַהִיא, אַחַר שֶׁהוּא מְחֻיָּב בְּתוֹרַת משֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, וְהָעֵדוּת הַהִיא מְבִיאָה לַעֲזֹב הַמִּצְווֹת כֻּלָּן.
תשובה לא נכונה שניתנה לשאלה
וַיַּעַן הַנִּשְׁאָל הַזֶּה דָּבָר חָלוּשׁ אֵין לוֹ טַעַם, דִּבֶּר בַּלָּשׁוֹן וְחִסֵּר בָּעִנְיָן, סִדֵּר בּוֹ דְּבָרִים נִפְסָדִים* שֶׁאֲפִלּוּ הַנָּשִׁים חַסְרוֹת הַמֹּחַ לֹא הָיוּ מְסַדְּרוֹת כָּכָה. וְהָיִינוּ מְסַדְּרִים תֹּרֶף* דְּבָרָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָרֹךְ וְחָלוּשׁ וְעָמוּס, לוּלֵי חֶמְלָתֵנוּ עַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִתְחַסֵּד בּוֹ עִמָּנוּ הָאֵל יִתְעַלֶּה, כְּלוֹמַר: הַדִּבּוּר בַּלָּשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָאֵל יִתְעַלֶּה בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, מִתְחַסֵּד עָלֵינוּ: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם" וְגוֹ' (שמות ד, יא). וּלְפִיכָךְ רָאוּי לָאָדָם לַחְמֹל עַל דִּבּוּרוֹ יוֹתֵר מֵחֶמְלָתוֹ עַל מָמוֹנוֹ, וְשֶׁלֹּא יַרְבֶּה בַּדִּבּוּר וִימַעֵט הָעִנְיָן. וּכְבָר גִּנָּה הֶחָכָם ע"ה רִבּוּי הַדְּבָרִים וּמִעוּט עִנְיָן, וְאָמַר: "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים" (קהלת ה, ב). הֲלֹא תִּרְאֶה אֵיךְ גִּנּוּ רֵעֵי אִיּוֹב אוֹתוֹ בְּהַרְבּוֹתוֹ לְדַבֵּר, וְאָמְרוּ: "הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה, וְאִם אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק?" (איוב יא, ב), "אִיּוֹב לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר" וְגוֹ' (שם לד, לה), וְהַרְבֵּה כְּמוֹ זֶה. וּמִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְנוּ בַּאֲמִתַּת הָעִנְיָן הַזֶּה, וְלֹא נִסְכֹּל* אוֹתוֹ כְּסִכְלוּת הָאִישׁ הַזֶּה, רָאִינוּ לְהַזְכִּיר קְצָת תֹּרֶף לְשׁוֹנוֹ, וּנְחַסֵּר מַה שֶּׁזּוּלַת זֶה*, מִפְּנֵי שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲנוֹת עָלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁכֹּל דְּבָרָיו בְּהִתְבּוֹנְנוּת אֵין רָאוּי לַעֲנוֹת עֲלֵיהֶם.
___________________________________
לְפִי דְּבָרָיו – לדבריו הוא מאנשי החכמה. לְאוֹתוֹ הָאִישׁ – מוחמד. וְיִטָּמְעוּ – ויתערבו. אִם יָמוּת – ימסור נפשו. הָעֵדוּת – ההודאה. נִפְסָדִים – מקולקלים. תֹּרֶף – עיקר. נִסְכֹּל – נבין. זּוּלַת זֶה – חוץ מעיקר דבריו.
הקדמה
איגרת השמד נכתבה בתחילת שנות חייו של הרמב"ם, עת נדד מספרד לארץ ישראל ומצרים. באותה תקופה נגזרו גזֵרות שמד על עם ישראל, והרמב"ם ברח כדי למצוא מקום שבו יוכל לקיים את דתו בלא אונס. האיגרת יועדה לבני ספרד ומרוקו, אשר באותה תקופה רבים מהם חוייבו להתאסלם. היא נכתבה כתגובה לקריאה של יהודי קנאי, שטען דברים קשים כנגד כל מי שלא מוסר נפשו כדי שלא להודות בנבואת מוחמד.
בחציה הראשון של האיגרת הרמב"ם יוצא בתקיפוּת כנגד דבריו של הקנאי, ומלמד אותנו פרק בדיבור ובכתיבה לציבור – בזהירות הנדרשת ובצורך לדייק בדברים. הרמב"ם אף מתעכב על דבריו החמורים של הקנאי כנגד האנוסים מעם ישראל, ומגלה לנו רובד נוסף בנצחיותה של סגולת ישראל. בסיום טענותיו מעלה הרמב"ם את הבעיה החמורה ביותר – מהדברים עולה שמי שאנוס עדיף שלא יתפלל, וכן שהוא אינו מקבל שכר על מעשיו הטובים. אמירה זאת עלולה להביא לפגיעה בקיום מצוות ה', ועל כך אין לשתוק.
בחציה השני של האיגרת מבאר הרמב"ם את ערכה של כל מצוה, גם כאשר מי שמקיימה חוטא חטאים קשים מאונס או מרצון. לאחר מכן הוא פורשׂ את שיטתו כיצד יש לנהוג בזמן שמד ובזמן שישנה כפייה לעבור עבֵרה, מהו חילול השם ומהו היחס הנכון למי שנאלץ לעבור עבֵרה מחמת אונס.
האיגרת פורשת בפנינו את מורכבותה של תקופת שמד, ומכווינה אותנו להביט פנימה ולשמור על דיוק רוחני. היא חושפת את כוחה של הנשמה הישראלית, שגם בזמני שפל יקרה היא אצל ה' מפנינים.
ביאורים
בראשית התמודדותו עם אותו קנאי מלמד אותנו הרמב"ם מי יכול להדריך אחרים בעבודת ה', ומדגיש את הזהירות במילים שאותן אנו מפזרים לכל עבר.
כדי להורות דרך בעבודת ה', בודאי לציבור, צריך להכיר את המציאות היטב. אותו אדם שכתב את האיגרת לעם ישראל לא חווה שמד ולא הכיר על בשרו מהן ההתמודדויות והבעיות שמתעוררות במצב כזה. לעִתים, כאשר מתבוננים מרחוק, מתקשים להבין מדוע אין האחרים מקיימים את דבר ה' בצורה הנעלה ביותר – מסירות הנפש למיתה על קדושת השם. אך כאשר מכירים את המציאות מקרוב, רואים שהמציאות מורכבת, ודבר ה' האמִתי נדרש להופיע בצורה מסובכת ומורכבת, שלא תמיד נראית זוהרת למתבונן מבחוץ. האילוץ הזה כמובן אינו טעות, אלא חלק מהנהגתו העליונה של הקב"ה את עולמנו, שלא תמיד שכלנו משיג אותה.
הרמב"ם, שלשונו מכונה 'לשון זהב', אף מעיר על אריכות הדברים וחוסר הסדר. מטרתו של הדיבור היא לגלות את עולם הרוח במציאות. הוא מביא לידי ביטוי את עולם המחשבה ומגלם אותו בעולם המעשה. זוהי מתנה יקרה מפז שנתן לנו הבורא, יקרה אף מִמָמוֹנו של אדם. הממון אף הוא חשוב – הוא זה שמעמיד אדם על רגליו ומאפשר לו לבצע מהלכים משמעותיים בעולם – 'בעל המאה הוא בעל הדעה', אך זהו שלב נמוך יותר לעומת הדיבור, שעוסק בעולם הרוח ומחבר אותו למציאות.
כאשר הדיבור קצר וקולע לעניין – הוא מגלה את העולם הרוחני; העולם הרוחני הוא עולם הכללים. כאשר כללים אלה מתגשמים בעולם המעשה הם מתפרטים לגוונים שונים ורבים . הדיבור הקצר והתמציתי נוגע בעיקר, בנקודה הכללית , ובכך מגלה את העולם הרוחני. הוא מתנשא מעבר לציורים המגושמים של העולם הזה אל עולם מופשט ופשוט, קצר ומדויק להפליא. לעומת זאת, דיבור ארוך ומיותר סובב סביב הפרטים ולא חודר פנימה אל נקודת האמת. הסדר בדברים אף הוא מפגיש את השומע בעולם רוחני נעלה יותר; הסדר וההדרגה חושפים מגמה ותהליך, משמעות ויעד. כזה הוא אף העולם הרוחני – מגמה שהולכת ומתגשמת בעולם.
לא לחינם פותח הרמב"ם את דבריו בנקודות אלה. כפי שנראה בהמשך, 'בתוך עמי אנוכי יושבת' (מלכים ב, ד, יג) – ההזדהות עִם עַם ישראל והחיבור עמם, יחד עִם עומק התבוננות פנימה לעולם הרוחני – הם אלה שחסרו לאותו בעל איגרת.
להצלחה, שמירה, בריאות, פרנסה טובה והריון בריא להדס בת רבקה לאה הי"ו
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
