ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְהִשָּׁעֲנוּ עַל אֵלֶּה הַפְּסוּקִים הָאֲמִתִּיִּים, אַתֶּם אַחֵינוּ, וְלֹא יַפְחִידְכֶם תְּמִידוּת הַשְּׁמָדוֹת וְתִגְבֹּרֶת יְדֵי שׂוֹנְאֵינוּ וְחֻלְשַׁת אֻמָּתֵנוּ, שֶׁזֶּה כֻּלּוֹ לְנַסּוֹת וּלְטַהֵר, עַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיקוּ בַּדָּת רַק הַחֲסִידִים יִרְאֵי ה' מִזֶּרַע יַעֲקֹב, הַזֶּרַע הַטָּהוֹר וְהַנָּקִי, אֲשֶׁר נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם: "וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא" (יואל ג, ה), וּבֵאֵר שֶׁהֵם אֲחָדִים, וְהֵם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְדוּ אֲבוֹתָם עַל הַר סִינַי, וְשָׁמְעוּ הַדִּבּור מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְהֵרִימוּ יְמִינָם לִבְרִית ה', וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹעַ, וְאָמְרוּ: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז), וְקִבְּלוּהוּ עֲלֵיהֶם וְעַל הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" (דברים כט, כח). וּכְבָר עָרַב לָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ, וְדַי בּוֹ עָרֵב*, וְהוֹדִיעָנוּ שֶׁכֹּל מִי שֶׁעָמַד בְּמַעֲמַד הַר סִינַי יַאֲמִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ובְכֹל מַה שֶּׁאָמַר, הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כֹּל הַדּוֹרוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "הִנֵה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט, ט). לְכָך יִוָּדַע, שֶׁכֹּל מִי שֶׁיָּצָא מֵהַדָּת הַנְּתוּנָה בַּמַּעֲמָד הַהוּא - שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע הָאֲנָשִׁים הַהֵם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל עַל כֹּל הַמִּסְתַּפֵּק בְּתוֹרַת מֹשֶׁה: "לֹא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי" (עיין מדרש הגדול לשמות יט, ט). יִשְׁמְרֵנוּ ה' וְיִשְׁמָרְכֶם מִן הַסָּפֵק, וְיַרְחִיק מֵעָלֵינוּ וּמֵעֲלֵיכֶם הַשִּׁבּוּשׁ, וְהַמַּחְשָׁבוֹת הַמְבִיאוֹת אֵלָיו וְהַמַּכְשִׁילוֹת בּוֹ.
התחזקו באמונה
וְעַל כֵּן, אַחֵינוּ כֹּל יִשְׂרָאֵל הַנְּפוֹצִים בַּקְּצָווֹת, רָאוּי לָכֶם שֶׁתְּחַזְּקוּ קְצָתְכֶם אֶת קְצָתְכֶם, וְיַיְשִׁירוּ גְּדוֹלֵיכֶם אֶת קְטַנֵּיכֶם, וִיחִידֵיכֶם אֶת הֲמוֹנֵיכֶם, וְהַסְכִּימוּ* כֻּלְּכֶם בָּאֱמֶת אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁתַּנֶּה וְלֹא תּוּמַר, וְהִיא: שֶׁה' יִתְעַלֶּה אֶחָד, לֹא כִּשְׁאָר הָאֲחָדִים, וְשֶׁמֹּשֶׁה נְבִיאוֹ וְהַמְדַבֵּר בִּשְׁמוֹ - אֲדוֹן כֹּל הַנְּבִיאִים וְהַשָּׁלֵם שֶׁבָּהֶם, וְהוּא הִשִּׂיג מֵה' מַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיגָהוּ שׁוּם נָבִיא וְלֹא יַשִּׂיגֵהוּ, וְשֶׁסֵּפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כֻּלּוֹ, מִ'בְּרֵאשִׁית' עַד 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל', הוּא דְּבַר ה' לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֲשֶׁר נֶאֱמַר בּוֹ: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב, ח), וְשֶׁלֹּא יֻחְלַף וְלֹא יוּמַר, וְלֹא יוּסַף עָלָיו וְלֹא יִגָּרַע מִמֶּנּוּ, וְלֹא תָּבוֹא דָּת מֵאֵת ה' זוּלָתָהּ, וְלֹא מִצְוָה וְלֹא אַזְהָרָה. וְזִכְרוּ מַעֲמַד הַר סִינַי, אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' לְזָכְרוֹ תָּמִיד, וְהִזְהִירָנוּ מִשָּׁכְחוֹ, וְצִוָּנוּ לְהוֹדִיעַ אוֹתוֹ לְבָנֵינוּ עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ עַל יְדִיעָתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב" וְגוֹ' (דברים ד, ט). וְרָאוּי לָכֶם, אַחֵינוּ, שֶׁתְּגַדְּלוּ בְּנֵיכֶם עַל דִּמּוּי הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַהוּא, וּתְסַפְּרוּ בְּכֹל קִבּוּץ גְּדֻלָּתוֹ וּכְבוֹדוֹ, שֶׁהוּא קֹטֶב הַדָּת*, וְהַטַּעֲנָה הַמְבִיאָה לָאֱמֶת. וְהַגְדִּילוּהוּ הַגְדָּלָה עֲצוּמָה, כְּמוֹ שֶׁגִּדְּלָהוּ ה' יִתְעַלֶּה וְאָמַר: "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים וְגוֹ' הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (שם שם, לב).
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
16 - איגרת תימן חלק ז'
17 - איגרת תימן חלק ח'
18 - איגרת תימן חלק ט'
טען עוד
וְאַתֶּם, אַחֵינוּ בַּבְּרִית הַזֹּאת וּבָאֱמוּנָה הַזֹּאת, דְּעוּ כִּי הָעִנְיָן הַהוּא הֶעָצוּם אֲשֶׁר הָיָה בַּמְּצִיאוּת, אֲשֶׁר הֵעִיד עָלָיוֹ הַטּוֹב שֶׁבָּעֵדִים* שֶׁלֹּא הָיָה לְפָנָיו כָּמוֹהוּ וְלֹא יִהְיֶה אַחֲרָיו, וְהוּא שֶׁתִּשְׁמַע אֻמָּה אַחַת כֻּלָּהּ דְּבַר ה' יִתְעַלֶּה וְתִרְאֶה אוֹרוֹ עַיִן בְּעַיִן - לֹא נַעֲשָׂה כֵּן אֶלָּא שֶׁתִּתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה הִתְחַזְּקוּת שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה מְשַׁנֶּה, וְיַגִּיעַ לָנוּ בּוֹ מִן הָאֱמֶת מַה שֶּׁיַּעֲמִיד רַגְלֵינוּ בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים הַקָּשִׁים, עִם חֹזֶק הַשְּׁמָדוֹת וְהַתִּגְבֹּרֶת הַגְּדוֹלָה, וְהוּא אָמְרוֹ, מוֹדִיעַ אֶת זֶה: "כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים" וְגוֹ' (שמות כ, טז), רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁאָמְנָם נִגְלָה אֲלֵיכֶם כֵּן כְּדֵי שֶׁתִּתְחַזְּקוּ בְּעֵת כֹּל נִסָּיוֹן שֶׁיְּנַסֶּה אֶתְכֶם בּוֹ מֵהַיוֹם וָאֵילָךְ, וְלֹא תִּמּוֹטוּ וְלֹא תֶּחֶטְאוּ. עִמְדוּ, אַחֵינוּ, עַל בְּרִיתְכֶם וְעַל אֱמוּנַתְכֶם, חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם וְקַוּוּ אֶל ה'.
___________________________________
וְדַי בּוֹ עָרֵב – ה' הוא ערב מספיק לדבר זה. וְהַסְכִּימוּ – קִבעו בדעתכם. קֹטֶב הַדָּת – יסוד הדת. הַטּוֹב שֶׁבָּעֵדִים – ה'.
ביאורים
כעת פונה הרמב"ם לחיזוק האמונה מכוח מעמד הר סיני – המאורע האמוני הגדול ביותר בתולדות עם ישראל. הרמב"ם משייך את אותם האנשים הנשארים בדת ישראל על אף השמדות לחסידים, הזרע הטהור והנקי, אשר נאמר עליהם "ובשרידים אשר ה' קרא" – הם אלה שעמדו על הר סיני, כדברי חז"ל, שנשמות כל הדורות עמדו במעמד זה.
בנוסף לקבלת התורה, הייתה במעמד הר סיני כריתת ברית עם ה' – עם ישראל הכריזו שידבקו בתורה ובמצוות לדורות, 'נעשה ונשמע לנו ולבנינו עד עולם'. הקב"ה הבטיח לנו שכל מי שהיה במעמד הר סיני והכריז על אמונתו – הוא ובניו יזכו לדורות להישאר באמונה בתורה ובה', וזו כוונת הפסוק שנאמר על מעמד הר סיני: "וגם בך יאמינו לעולם". מכך מסיק הרמב"ם שמי שהוא מזרע ישראל, יש לו את הכוח להישאר באמונת ישראל למרות כל הצרות. ומי שלא נשאר באמונת ישראל – איננו מזרע ישראל, שכן ישראל עמדו במעמד הר סיני וה' העיד עליהם שיישארו באמונתם. ואין הכוונה שאבות אבותיו עצמם לא היו במעמד הר סיני, אלא שנשמתו כאילו לא הייתה שם, ולא מופיע בה החיבור להר סיני.
מתוקף מעמד הר סיני, שבו היו הכרזת ישראל על אמונתם לדורות והבטחת ה' שישראל יישארו באמונתם – קורא הרמב"ם להתחזקות בקבלת עיקרי דת ישראל: ה' הוא אחד ויחיד, שלא כשאר 'אלוהים', משה נביאו הוא אדון כל הנביאים, ספר התורה הוא כולו דבר ה', שלא יוחלף ולא יומר, וכן לא תבוא דת אחרת מהקב"ה.
הגודל והיְקר שיינתן למעמד הר סיני כמעמד האמונה של עם ישראל, הם שיחזקו ויחברו את ישראל לאמונתם. בנוסף – מעמד הר סיני עצמו נעשה בצורה מופתית וניסית דווקא בשביל חיזוק האמונה גם בתקופות הניסיון והשמד. ולכן הייתה במעמד זה התנבאות של כל ישראל ששמעו דברי ה', וראו אורו עין בעין וזו כוונת הפסוק: "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים", כלומר בשביל זמני ניסיון בא ה' ונגלה לישראל בצורה גדולה זו.
הרחבות
מיהו בן העולם הבא
וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא. בתחילת האיגרת כתב הרמב"ם שמטרת הצרות הן לצרף וללבן את הצדיקים והחסידים, כפי שציטט מספר דניאל: "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים, וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ". גם כאן מצטט הרמב"ם את הביטוי מספר יואל: "וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא", שרומז ליחידים – לכאורה – הנותרים מן הצרות המלבנות ומזככות את הנפש. אולם כיוון שמטרת האיגרת היא לעודד את ההמון המיוסר בספקות הנולדות מהשפלת ישראל ורדיפת הדת, הרמב"ם מדגיש ששרידים אלו הם כל מי שרגלי אבותיו עמדו על הר סיני. ואף כל האנשים המיוסרים בספקותיהם – לא אבדה תקוותם.
חיזוק להבנה זו של המושג "שרידים", שאינו מתכוון רק ליחידי סגולה, אנו מוצאים מעיון בתחילת הפסוק נאמר: "והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה... ובשרידים אשר ה' קֹרֵא". רבי יחיאל הלל אלטשולר (בעל המצודות) מבין (בניגוד לדעת רש"י) את המילים "אשר ה' קרא" כהמשך של ראשית הפסוק – "אשר יקרא בשם ה'". זאת אומרת, התנאי להיות מן ה"שרידים" ולזכות לעתיד לבוא הוא רק לקוות לה' ולהתפלל אליו.
לדעת הרמח"ל, אחת החידות הגדולות בהנהגה האלוהית היא שאלת הבחירה החופשית, המאפשרת גם לבחור ברע, מול העובדה שבסופו של דבר יגיעו כל ישראל לתיקון השלם. הוא סומך קביעה זו על הפסוק: "וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח", וכן על הבנתו שמטרתו של ה' בבריאה היא להיטיב לברואיו. לשיטתו, כל עניין הבחירה החופשית הוא רק כדי שההטבה תהיה שלֵמה (כגמול על בחירה רצונית, ולא לחם חינם, שקבלתו מביישת). אם-כן, גם אחרי ה"ליבון" וה"צירוף" יישאר כל אשר בשם ישראל יכונה, ככתוב במשנה: "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיה ס] וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (עיין דעת תבונות יח). רואים אנו, אם-כן, כי ההבטחה לשרידים אשר ה' קורא, היא בעצם הבטחה לכלל ישראל.
לעילוי נשמת חנה בת מג'ודה ע"ה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך התפילה מקשרת אותנו לקב"ה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
