ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאִם כֵּן, אִם יַעֲמֹד נָבִיא, מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְיִקְרָא אֶל תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וִיזָרֵז עָלֶיהָ, וְלֹא יוֹסִיף עָלֶיהָ וְלֹא יִגְרַע מִמֶּנָּה, כִּישַׁעְיָה וְיִרְמְיָה וְזוּלָתָם - נְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹפֵת, וְאִם יִתְּנֵהוּ - נַאֲמִין בּוֹ, וְנַגְדִּילֵהוּ* הַגְדָּלַת הַנְּבִיאִים, וְאִם לֹא יוּכַל לְתִתּוֹ - נַהַרְגֵהוּ. וְאוּלָם נַאֲמִין בּוֹ בָּאוֹת*, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּכַזֵּב, כְּמוֹ שֶׁנַּאֲמִין בִּשְׁנֵי עֵדִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְכַזְּבוּ. וְזֶה, שֶׁה' צִוָּנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְאָמַר לָנוּ, כִּי כְּשֶׁיָּעִידוּ שְׁנֵי עֵדִים עַל דָּבָר - שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּפִי עֵדוּתָם וְנַאֲמִין בְּדִבְרֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי אִם אָמְרוּ אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר. וְכֵן צִוָּה עָלֵינוּ וְאָמַר, כִּי כְּשֶׁיָּקוּם מִתְנַבֵּא וְנָתַן אוֹת, וְנִרְאָה לָנוּ לְפִי מַחְשַׁבְתֵּנוּ שֶׁהָאוֹת אֱמֶת - שֶׁנַעֲשֶׂה כִּדְבָרוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי* אִם אָמַר אֱמֶת אוֹ כִּזֵּב. וּבֵאֵר לָנוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא נְקַבֵּל מִשּׁוּם מִתְנַבֵּא בָּהֶם טַעֲנָה, וְהֵם כֹּל דָּבָר שֶׁמֵּבִיא לְהַכְזָבַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה הָעִנְיָן תַּכְלִית הַבֵּאוּר בִּפְתִיחַת חִבּוּרֵנוּ הַגָּדוֹל בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, וּמִשָּׁם תִּלְמַד אֵלּו הַשָּׁרָשִׁים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר הֵם פִּנּוֹת הַתּוֹרָה וְעַמּוּדֵי הָאֱמוּנָה.
___________________________________
וְנַגְדִּילֵהוּ – נשבח אותו. בָּאוֹת – במופת. אֶפְשָׁרִי – ייתכן.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
25 - איגרת תימן חלק ט"ו
26 - איגרת תימן חלק ט"ז
27 - איגרת תימן חלק י"ז
טען עוד
אחרי שלמדנו אתמול איך לא ניפול ברשת של נביאי השקר, ממשיך הרמב"ם וכותב שגם על נביא שמחזק את תורת משה חלה חובת ההוכחה שהוא נביא אמת ולא אוחז עיניים. על כן מצווה התורה שנבקש ממנו אות ומופת, לראות שבאמת דבר ה' בפיו: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" [דברים יג, ב].
אמנם כבר ציינו אתמול שהאות או המופת אינם הוכחה טובה, שהרי גם נביאי השקר יכולים לעִתים לעשות אותות ומופתים, אך כיוון שכבר הוברר שאותו אדם רק מוסיף חיזוק על מצוות ה', האות היא סימן לכך שהוא נביא ה', ועלינו לכבדו. הכבוד והציות לדבריו נובעים גם הם מהאמונה בנבואת משה רבנו. חלק גדול מהדרכת התורה הוא ההתמודדות עם המציאות בעולם, שאינה תמיד בהירה וברורה. גם את הכלים שבהם יש לבחון דברים ולקבלם אנו למדים מהתורה. כשם שהתורה ציוותה לחרוץ דין ומשפט, בין בממון ובין בנפש, על פי עדות שני עדים, כך קבעה לנו שכאשר נביא מחזק את התורה ונותן לנו מופת, עלינו להאמין לדבריו ולציית לו.
בהקדמה לפירוש המשנה מוסיף הרמב"ם תנאי נוסף – שלא יכזב הנביא, ושכל דבריו בשם ה' יהיו אמת. כפי שהתורה אומרת: "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה': אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" [דברים יח, כא-כב] – שלא כאותם מעוננים ומכשפים שלעִתים צודקים אך לעִתים טועים, דבר ה' נאמן לעד, ואין בו טעות כלל וכלל (אמנם ישנן נבואות פורענות שלא התממשו, אך אין זה אומר שהן היו נבואות שקר, כי ייתכן ששבו בתשובה והבורא מחל להם).
הרחבות
האמונה בנביא
וְאוּלָם נַאֲמִין בּוֹ בָּאוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּכַזֵּב . הרמב"ם אומר שעלינו לשמוע לדבריו של נביא שעשה מופת משום שהתורה ציוותה על כך, אף על פי שייתכן שלא היה זה אלא אחיזת עיניים. בהלכות יסודי התורה הרמב"ם מסביר שהמופת אינו התנאי הבסיסי לבירור אמִתותו של הנביא שלפנינו: "ולא כל העושה אות ומופת מאמינין אותו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעין בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה ובקדושתה ופרישותה, ואחר-כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו, מצוה לשמוע ממנו שנאמר: 'אליו תשמעון' [דברים יח, טו]" [הלכות יסודי התורה ז, ז]. מבואר בדברי הרמב"ם שרק מופת שעושה נביא המוכר לנו כראוי לנבואה, על פי מעשיו הנעלים וחכמתו הגדולה, יהווה סיבה לכך שנתחייב לשמוע בקולו. הנצי"ב מצא לדברים אלו מקור בלשון התורה בפרשת הנביא: "נביא מקרבך ... אליו תשמעון" [דברים יח, טו] – הדגש על "מקרבך" בא לומר שיש להאמין דווקא לנביא שקרוב אליך, ויש באפשרותך להכיר ולדעת שהוא אכן ראוי לנבואה [העמק דבר שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
