בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בשלח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

פרשת בשלח מדברי הרב אליהו זצ"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

שבט תשע"ו
8 דק' קריאה
מחצב של יהלומים
יש מסורת מאנשי כנסת הגדולה, כי מקומות רבים בתנ"ך בהם מופיעה המילה "ויהי" – זו לשון צער (עיין מגילה י ע"ב). כך גם כשפרעה משחרר את ישראל ממצרים נאמר "ויהי", כיוון שלפרעה היה זה צער גדול, בעוד שלישראל הייתה זו שמחה. ובאמת זה פלא גדול מדוע היה זה צער לפרעה שישראל יוצאים ממצרים, הרי הוא הראשון שצריך לשמוח, שכן הוא עצמו רץ באמצע הלילה וביקש והתחנן "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"!
חכמינו אומרים, שפרעה לא ראה את מי הוא שיחרר, כיוון שהמסתכל על עם-ישראל עלול שלא לראות את האוצר היקר שבתוכו. רק כשפרעה עמד באמת על טיב האוצר הזה, הוא הבין מה הוא איבד מתחת ידיו. אך זה היה כבר מאוחד מדי. כל הסכמתו לשחרורם של ישראל מתחת ידיו, הייתה משום שהוא היה כבר בטוח שלא נשאר בהם שמץ של אצילות ומלכות כפי שהייתה להם בימי יוסף ובימי האבות. הוא היה בטוח שעתה הם כבר עם שפל ונחות.
אבל ברגע שפרעה ראה את השכינה שליוותה את עם ישראל, "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי". כשהוא ראה את הפירות שצמחו מתוך העם ה"שפל" הזה, "גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ ט) – מיד הוא צעק "אוי ווי, מה עשיתי?".

כדי להבין טוב יותר את תחושותיו של פרעה בצאת עבדיו הישראלים ממצרים, מביא רבי לוי במדרש (בראשית-רבה פרשה כ', פסקה ו) משל הנסמך על דברי הפסוק "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים" (שיר-השירים ד יג): ברשותו של אדם אחד היה שדה, ושדה זה היה מכוסה בערימות של אבנים, ביצה של מים ומקום מרבץ ליתושים. ראה אותו אדם כי עוברות השנים והשדה שלו רק מביא נזקים, והחליט למכור אותו למישהו אחר.
הקונה ראה בשדה מציאה של ממש והחליט להשקיע בו את כל כוחותיו. כאשר פינה את ערימות האבנים מהשדה שקנה, מצא תחת האבנים מקור מים חיים. מיד החל לעדור ולעבד את אדמת השדה, נטע בו שורות-שורות של גפנים, מיני בשמים ועצי רימון והשקה אותם במים שנבעו בתוך השדה. את המים הנותרים הוא העביר בתוכו כאמת מים שנותנת מימיה לכל מי שיושב בצילה.
בכניסה לשדה בנה הקונה החכם מגדל שמירה ואף הושיב שם שומר. כשהיו העוברים והשבים רואים שדה זה, היו מתפעלים ממנו ומהללים ומשבחים אותו. יום אחד עבר שם אותו אדם שמכר את השדה, והוא כמובן לא האמין למראה עיניו, הייתה לו חלקה כגן-עדן והוא ויתר עליה כל-כך בקלות. הצטער ואמר: "אוי לי שכך מכרתי, אוי לך שכך הוצאתי מידי".

גם בשיר-השירים רבה (פרשה ד', פסקה כ"ד) מובא משל דומה המבאר את ענייננו על-פי פסוק זה בשיר-השירים. משל זה מספר על אדם שזכה בירושה בחלקת אדמה שהייתה מכוסה באשפה. ראה שחלקת אדמה זו במצבה זה לא תועיל לו במאומה, על כן מכר אותה לאדם אחר. בא הקונה, והחליט לנצל חלקה זו. והנה, תוך שהוא חופר בה לפינוי האשפה שבה, הוא מצא בה אוצרות יקרים שהיו נסתרים תחת אותן ערימות אשפה. בכספי אוצרות אלו הוא הקים באותה חלקת אדמה ארמון גדול. גם עבדים שכר לו אותו אדם מכספי האוצרות, והיו מהלכים אחריו בשוק ועושים לו כבוד. ראה אותו היורש שמכר לו את חלקת האדמה ואף שמע על מה הגיע לגדולות, והיה נחנק בצערו ואומר: "ווי מה אבדתי".
בהמשך אותו מדרש, מובאים עוד שני משלים דומים לאלו, וכולם מכוונים לאותה מטרה ולאותו נמשל. בני-ישראל היו משועבדים במצרים בטיט ובלבנים והיו מאוסים בעיני המצריים, אך כשיצאו ממצרים וראו אותם המצריים חונים על הים בדגליהם כסדר טכסיסי המלכים – התחילו המצריים נחנקים ואומרים: "ווי, מה שלחנו מארצנו".
חכמינו אמרו, שכל מה שהיה ביציאת מצרים יהיה בגאולה ואף יותר מכך, שנאמר בנבואת מיכה "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (ז טו). והקורא את המשך הפסוקים מבין שכל מה שקרה לפרעה יקרה גם לאומות העולם. בתחילה הם יסכימו על יציאתנו מהגלות, אך לבסוף, כשיראו את המלכות של ישראל, הם יתחרטו על הסכמתם: "יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה". למה? כי הקב"ה מנקה אותנו מכל פשעינו ומקיים בנו את שבועת האבות מימי קדם. "מִי אֵל כָּמוֹךָ נשֵֹׂא עָוֹן וְעבֵֹר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנתֵֹינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבתֵֹינוּ מִימֵי קֶדֶם". יראו עינינו וישמח לבנו, במהרה בימינו, אמן.

כוונות בכוס תה
אני מנהל האולפנא לבנות ובכל בעיה ציבורית אני שואל את הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב עונה לנו על-פי כללי ההלכה וההיגיון. הפעם זו הייתה בעיה פרטית – אשתי חלתה במחלה קשה. חשבתי שהרב יפנה אותנו לרופא, אבל לרב הייתה עצה אחרת.
הרב אמר לי לקחת שקית תה ולכוון את המידות של האבות עם השמות שלהם, כי זה מביא ברכה. סוף סוף ה' אמר לאברהם "והיה ברכה", ואת הברכה הזאת אברהם העביר לצאצאיו, ואנחנו בניהם. שאלתי את הרב מה בדיוק לעשות ואיך לכוון, והוא השיב: קח כוס תה ותכוון – אברהם יצחק ויעקב, חסד דין ורחמים, וכו'. עשיתי כפי שהרב אמר לי, וכעבור חודש אשתי נרפאה. הפתק עדיין שמור אצלי תמיד בספר התהלים. אני מסתכל עליו כמו על קמע.

עוצמת הקדושה
"הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר".
סיפר רבנו יוסף חיים, הבן איש חי, כי לאחר שקברו את מורו ורבו, הלא הוא רבי עבדאללה סומך, גזר השלטון להעביר את מקום קבורתו למקום אחר. והנה, כשפתחו את קברו, מצאו כי למרות שעברו כמה שנים מאז נקבר לראשונה, גופו נשאר בשלמות, כמו שהיה בחיים חיותו, וכל זה מעוצמת קדושתו.
ודרש על זה הבן איש חי ואמר, כי זהו מה שנאמר על האדם ההולך לבסוף ל"מקום" עפר רימה ותולעה – שכאמור, לפעמים מתעלה אדם למדרגות של קדושה עד שגם שכשהוא הולך ל"מקום" של עפר רימה ותולעה, אין להם שום שליטה בגופו הקדוש.

לקראת טו בשבט מובאים הלכות ברכות והלכות תרומות ומעשרות בשביעית
מאמר מרדכי ושבתה הארץ \ פּרק כ
תְּר וּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִי ת
א. פֵּרוֹת שְׁבִיעִית - פְּטוּרִים מִתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת [לְגבֵּי השָּׁלָב הַקּוֹבֵעַ לְ גבֵּי פֵּרוֹת וִירָקוֹת וּשְׁאָר גִּדּוּלִים עַל מְנָת שֶׁיֵּחָשְׁבוּ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית - עַיֵּן לְעֵיל פֶּרֶק י"ב הֲלָכוֹת י'- ט"ו].
ב. אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בַּשִּׁשִּׁית וְנִלְקַט בַּשְּׁבִיעִית אוֹ שֶׁחָנַט בַּשְּׁבִיעִית וְנִלְקַט בַּשְּׁמִינִית - יֵ שׁ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנוּ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּלִי בְּרָכָה
חוֹבַת מַעַשרוֹת בִּיבוּל גּוֹי אוֹ חוּץ לָאָרֶץ
ג. יֶשְׁנָהּ מַחֲלקֶֹת מְפֻרְסֶמֶת בְּדִינֵי שְׁבִיעִית בֵּין הַבֵּית יוֹסֵף לַמַּבִּי " ט לְ גבֵּי פֵּרוֹת שֶׁגִּדְּלָם גּוֹי בְּקַרְקַע הַשַּׁיֶּכֶת לוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - הַאִם יֵשׁ בְּאוֹתָם פֵּרוֹת קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְהַנָּפְקָא מִינַּהּ תְּהֵא בְּמָקוֹם שֶׁמֵּרְחוֹ יִשְׂרָאֵל - הַאִם דִּינוֹ כִּשְׁאָר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁפְּטוּרִים מִתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.
לדעת הַבֵּית יוֹסֵף: גּוֹי שֶׁגִּדֵּל בְּאַדְמָתוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פֵּרוֹת וִירָקוֹת - אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְעַל כֵּן אִם מֵרְחָם יִ שְׂרָאֵל - חַיָּבִים בִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. וּלְדַעַת הַמַּבִּי"ט: פֵּרוֹת וִירָקוֹת אֵלּוּ - יֵ שׁ בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְלָכֵן אַף אִם יִשְׂרָאֵל מֵרְחָם - פְּטוּרִים מִתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.
ולמעשׂה : יְבוּל שֶׁגָּדַל בְּקַרְקַע שֶׁנִּמְכְּרָה לְגוֹי וּגְמַר הַמְּלָאכָה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי יְהוּדִי - חַיָּב בִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, אַך לְלֹא בְּרָכָה
ד. פֵּרוֹת שֶׁל הֶתֵּר מְכִירָה שֶׁמֵּרְחָן יִ שְׂרָאֵל - חַיָּבִים בִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת לְלאֹ בְּרָכָה
ה. יְהוּדִי שֶׁלּא נָהַג כַּדִּין וְלאֹ הִפְקִיר פֵּרוֹתָיו , נִרְאֶה שֶׁאַ ף לְדַעַת הַבֵּית יוֹסֵף - פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׁר , וּמִכָּל מָקוֹם יַפְרִישׁ לְלֹא בְּרָכָה
ו. יְבוּל שֶׁגָּדַל בְּחוּץ לָאָרֶץ, וּגְמַר הַמְּלָאכָה נַעֲשָׂה בַּשְּׁמִטָּה בָּאָרֶץ - חַיָּב בִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.
ז. כַּאֲשֶׁר מַפְרִישִׁים תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה – יֵשׁ לְהַפְרִי שׁ מַעֲשַׂר עָנִי [וְלאֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ]
הַפְרָשַׁת חַלָּה בַּשְּׁבִיעִית
ח. הַמַּפְרִישׁ חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית - לֹא יִשְׂרֹף אֶת הַחַלָּה, אֶלָּא יַעֲטֹף אוֹתָהּ בְּשַׂקִּית וְיַ נִּיחַ אוֹתָה עַד שֶׁתֹּאבַד מֵאֵלֶיה

הלכות חגים \ סדר ברכות הנהנין
ב. סדר הברכות נרמז במלים "מגע אש": מזונות - "המוציא" "מזונות". גפן - ברכה על יין. עץ - ברכה על פרי העץ משבעת המינים או פרי העץ אחר אם אין משבעת המינים. \ולהרמב"ם תמיד מברך על פרי שחביב עליו\. אדמה - ברכה על פרי אדמה משבעת המינים \כגון חיטה שלמה לא מבוקעת\ או אחר. שהכל - ברכה על מים וכדומה או ברכה על דבר שאינו יודע ברכתו.
ג. למשל אם יש לפניו עוגה ויין - קדם יברך "מזונות" על העוגה ואחר כך "הגפן" על היין. אם יש יין וזית או תמר יברך קדם על יין ואחר כך "העץ" פירות העץ.
ד. אם יש לפניו גם זית וגם תמר וגם יין יברך על היין תחילה ואחר כך על הזית ויאכל ממנו ואחר כך יאכל גם מהתמר אם רצונו בכך. \בא"ח
ה. מפני מה מזונות קודמים לכל דבר? כיון שהם ראשונים בפסוק "אƒרץ חטה‘ ושערה וג‡פן ותאנה ורמ€ון אֽרץ־ז‡ית שמן ודבֽש".
ו. מפני מה גפן קודמת לעץ? כיון שיין משבעת המינים, והוא דבר חשוב שנאמר עליו "ויין ישמח לבב אנוש", וקבעו לו ברכה מיחדת "בורא פרי הגפן" לכן הוא קדם לכל הפירות. \שם סע' ד ה\
ז. מפני מה דבר שברכתו "בורא פרי העץ" קדם לדבר שברכתו "בורא פרי האדמה"? כיון שברכת "בורא פרי העץ" חשובה יותר
ח. מפני מה כלם קודמים לדבר שברכתו "שהכל"? כיון שברכות אלו חשובות יותר שהן מבררות, שאינן פוטרות אלא מין אחד בלבד. ואלו ברכת "שהכל" ברכה כוללת הרבה מינים. \עיין שם סע' ג\.
ט. מברך על הפרי ה"קודם" רק כשרוצה לאכל ממנו, אך אם ה"קודם" נמצא על השלחן ואינו רוצה לאכל ממנו - לא מקדים לברך עליו
י. כשמברך על ה"קודם", יש להקדימו אף על פי שהמאחר חביב לו יותר.
קדימה לחטה
יא. ברכת "המוציא" קודמת ל"בורא מיני מזונות", ושתיהן קודמות לברכת היין. ולכן בשבת ויום טוב כשמקדש על היין צריך לכסות את הפת "שלא יראה בושתו", שמקדימין לו ברכת היין. וכן בשחרית שמקדש ואוכל אחר כך מיני מזונות, צריך לכסות את המזונות בשעת הקדוש
יב. אם יש בין פירות האדמה "שלוה" \חטה שלמה קלויה או מבשלת\ שברכתה האדמה - היא קודמת לכלם, שכן חטה נמנתה בראש.
יג. אם אוכל פרי שלא בדרך הנאתו, כגון הכוסס חטה שאינה מבשלת - אין לה קדימה. ולכן חטה שלמה אפלו שמברך "האדמה" אינה קודמת לפירות העץ. אבל לחם ועוגות קודמים לכל פירות העץ. \שם\.

קדימה לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל
יד. בשבעה מינים נשתבחה ארץ ישראל, דכתיב "„כי ה'† אלקיך מבֽיאך אל־א†רץ טוב€ה „ארץ נ†חלי מים עינת‘ ותהמת יצא‡ים בבקעה ובהֽר. אƒרץ חטה‘ ושערה וג‡פן ותאנה ורמ€ון אֽרץ־ז‡ית שמן ודבֽש". לכן, אם יש לפניו פירות עץ שונים, יברך על פרי משבעת המינים מפני חשיבותם. \ריא סע' א\.
טו. כל פרי מ"שבעת המינים" אפלו אינו חביב לו באפן אישי ואפלו הוא רק חצי פרי - הוא ראשון לברכה. רק אם אין פרי מ"שבעת המינים" - יברך על ה"חביב" מפירות העץ שלפניו, ואחר כך על ה"חביב" מפירות האדמה, ואחר כך על ה"חביב" שברכתו "שהכל". \עי' בא"ח מטות א'\.
טז. יש מעלה לפרי מ"שבעת המינים" רק אם נגמר בשולו של הפרי, אבל פרי שלא נגמר בשולו והוא בסר - אין לו מעלה. \עי' בא"ח מטות

קדימה בין פירות "שבעת המינים"
יז. אם יש לפניו כמה פירות משבעת המינים - צריך להקדים את זה שקרוב למלה "ארץ" בפסוק הבא: "אƒרץ חטה‘ \לחם ועוגה או תבשיל חיטים1-\ ושערה \לחם שעורים2-\ וג‡פן \ענבים3-\ ותאנה \4\ ורמ€ון \5\ אֽרץ־ז‡ית שמן \זיתים1-\ ודבֽש" \תמרים2-\.
יח. כיון שבפסוק זה כתובה המלה "אֽרץ" שתי פעמים, כל הנמצא אחרי אחת מהן הוא הקדם לברכה. נמצא לפי זה כי זיתים ותמרים קודמים לענבים וצמוקים, לפי שזיתים ותמרים הם ראשון ושני ל"ארץ" השני, וענבים הם שלישי ל"ארץ" הראשון. ולכן יברך לפי סדר זה: -1זיתים, -2תמרים, -3ענבים או צמוקים, -4תאנים -5ורמונים. \שו"ע שם סע' ד בא"ח מטות א\.
יט. אם יש לפניו חצי תמר ותאנה שלמה, יקדים את הפרי השלם אף על פי שהוא מאחר בפסוק. \בא"ח מטות ה\.

קדימה לפרי שלם או חביב לו יותר
כ. אם אין פירות עץ משבעת המינים יברך על פרי העץ השלם. ואם כלם שלמים יברך על הפרי החביב עליו קדם. וכן כשיש לפניו פירות האדמה, יקדים לברך על הפרי השלם קדם, ואם כלם שלמים יברך על החביב עליו קדם. \שם\.
כא. מי ששותה תה וכדומה ורוצה להמתיק את השתייה בקבית סוכר או בתמר או בפרי אחר, יברך תחלה "שהכל" על השתייה ויפטר את הפרי כי השתייה עקר והפרי כאן הוא טפל. \עיין שו"ע סי' רי"ב וכה"ח שם ס"ק י"א משנ"ב ס"ק ט\.
כב. אם מתכוין לאכל עוגות ולשתות תה וכדומה, והשתייה באה להעביר את המאכל, מברך "מזונות" ופוטר את השתייה. ואם שניהם חשובים לו - יברך תחלה על המשקה ואחר כך על המזונות כדי שלא יראה המשקה כטפל לעוגות.
כג. אם בטעות ברך שלא כסדר הנכון - יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il