ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
-ז- 92 וְאַסְמִיךְ לִדְבָרִים אֵלֶּה מַה שֶּׁעָלָה בְּדַעְתִּי בְּסִבּוֹת, אֲשֶׁר הִפִּילוּ בִּכְפִירָה וּבְכָזָב וּבְרוּחַ* מֵהַאֲמָנַת הָאוֹתוֹת וְהָעִיּוּן בָּאֱמוּנוֹת, כִּי אֲנִי רוֹאֶה מֵהֶם שְׁמוֹנָה, הֵם נִמְצָאוֹת הַרְבֵּה. תְּחִלָּתָם כֹּבֶד הַטֹּרַח* עַל טֶבַע בְּנֵי אָדָם, וְכַאֲשֶׁר יַרְגִּישׁ הַטֶּבַע בְּעִנְיָן שֶׁבָּא עָלָיו לְחַזֵּק אוֹתוֹ וּלְאַמְּצוֹ בִּרְאָיָה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה הוּא בּוֹרֵחַ וּמְפַחֵד מִזֶּה. וּבַעֲבוּר זֶה אַתָּה רוֹאֶה הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים: הָאֱמֶת כְּבֵדָה. וּמֵהֶם אוֹמְרִים: הָאֱמֶת מָרָה. וְהֵם רוֹצִים בַּחֵרוּת וּבוֹרְחִים מִמֶּנָּה, וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל יא, טו): רַחֲקוּ מֵעַל ה' לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה. וְלֹא הֵבִינוּ הַפְּתָאיִם כִּי אִם יֵלְכוּ לִרְצוֹן הַטֶּבַע בְּבָרְחָם מֵהֶעָמָל וְהַיְגִיעָה יִשָּׁאֲרוּ רְעֵבִים וְנַעֲנִים* בְּבִטּוּל הַזֶּרַע וְהַבִּנְיָן. 93 וְהַשֵּׁנִית הַסִּכְלוּת הַגּוֹבֶרֶת עַל רַבִּים מֵהֶם וְהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הָאִוֶּלֶת וְחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ הָעַצְלָה וְאוֹמֵר מִבְּלִי מְחַשֵּׁב, אֵין דָּבָר, וְכֵן בְּמַצְפּוּנוֹ. וּבְאֵלֶּה הוּא אוֹמֵר (הושע י, ג): כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ אֵין מֶלֶךְ לָנוּ כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת ה' וְהַמֶּלֶךְ מַה יַּעֲשֶׂה לָּנוּ. וְאֵינָם חוֹשְׁבִים כִּי כַּאֲשֶׁר הֵם מְדַבְּרִים בִּקְצָת הָאִוַּלְתּוֹת הָאֵל* וְהַגְּבוֹהוֹת* יָמוּתוּ וְיֹאבְדוּ. 94 וְהַשְּׁלִישִׁית נְטוֹת הָאָדָם לְמַלֹּאת תַּאֲווֹתָיו בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמִשְׁגָּל, וּבְקִנְיָן, וְהוּא מְמַהֵר לַעֲשׂוֹת זֶה בִּזְרִיזוּת בְּלִי מַחְשָׁבָה, וּבָהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב (תהלים נג, ב): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים וגו'. וְלֹא חָשַׁב כִּי כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה זֶה בְּחָלְיוֹ וּבִבְרִיאוּתוֹ וְיֹאכַל כָּל מַה שֶּׁיִּתְאַוֶּה, וְיִשְׁגַּל כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא, יָמוּת וְיֹאבַד. 95 וְהָרְבִיעִית הַקִּיצָה* בָּעִיּוּן וּמִעוּט הִתְיַשְּׁבוּת בְּעֵת הַשֶּׁמַע וְהַמְחַשֵּׁב וּמַסְפִּיק לוֹ הַמִּזְעָר וְיֹאמַר כְּבָר עִיַּנְתִּי וְלֹא יָצָא לִי כִּי אִם זֶה, וּבָהֶם אָמַר הַכָּתוּב (משלי יב, כז): לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וגו'. וּפֵרוּשׁ רְמִיָּה הַקָּץ לֹא יַגִּיעַ לְחֶפְצוֹ, וְלֹא יָדְעוּ כִּי אִם יִנְהֲגוּ בָּזֶה בְּעִנְיַן תַּאֲוָתָם לֹא תִשְׁלַם לָהֶם. 96 וְהַחֲמִישִׁית עַזּוּת וְגַאֲוָה שֶׁגּוֹבְרִים עַל הָאָדָם, וְלֹא יוֹדֶה כִּי יֵשׁ חָכְמָה נֶעֱלֶמֶת מִמֶּנּוּ וְלֹא מַדָּע עָמַד לְפָנָיו, וּבָהֶם אָמַר הַכָּתוּב (תהלים י, ד): רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ וגו', וְלֹא הִרְגִּישׁ כִּי הַטַּעֲנָה הַזֹּאת לֹא תוֹעִילֵהוּ* בַּעֲשׂוֹת טַבַּעַת וְלֹא בִּכְתִיבַת אוֹת. 97 וְהַשִּׁשִּׁית מִלָּה שֶׁיִּשְׁמָעֶנָּה הָאָדָם בְּשֵׁם אֶחָד מִן הַמַּכְחִישִׁים וְהִגִּיעָה אֶל לִבּוֹ וְתִמְחָצֵהוּ וְיַעֲמֹד כָּל יָמָיו בְּמַחֲצוֹ, 98 וּבוֹ אוֹמֵר (משלי יח, ח): דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וגו', וְלֹא חָשַׁב כִּי אִם לֹא יָגֵן עַל עַצְמוֹ מֵהַחֹם וְהַקֹּר יְבִיאוּהוּ אֶל הַמָּוֶת. 99 וְהַשְּׁבִיעִית רְאָיָה חֲלוּשָׁה שָׁמַע אוֹתָהּ מֵאֶחָד מִן הַמְיֻחָדִים* וְהוּא חוֹשֵׁב כִּי הַכֹּל הוּא כֵּן* וְיִהְיוּ מְשַׂחֲקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִיבִים בָּם, וְלֹא הֶעֱלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּי סוֹחֵר הַבְּגָדִים הַיְקָרִים אִם אֵינֶנּוּ בָּקִי בְּקִפּוּלָם לֹא יַפְחִית זֶה הַבְּגָדִים מְאוּמָה. 100 וְהַשְּׁמִינִית אָדָם שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין קְצָת הַמְיֻחָדִים שִׂנְאָה וּמְבִיאוֹ זֶה עוֹד לִשְׂנֹא אֱלֹהָיו, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים קיט, קלט): צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי, וְלֹא יָדַע הַכְּסִיל שֶׁשּׂוֹנְאוֹ לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ מִמֶּנּוּ* מַה שֶּׁהִגִּיעַ הוּא מֵעַצְמוֹ, כִּי אֵין בִּיכֹלֶת מְשַׂנְאוֹ לְהַתְמִיד עָלָיו הָעִנּוּי הַמַּכְאִיב עֲדֵי עַד. 101 אַךְ מִי שֶׁהָיָה מִנְהָגוֹ חִלּוּף הַדֵּעוֹת, כַּאֲשֶׁר חָשַׁב בִּפְסוּקִים מֵהַמִּקְרָא, וְרָאָה בָּהֶם מַה שֶּׁהִרְחִיקוֹ אוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהָיו וְלֹא עָנָהוּ וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ וְלֹא נָתַן לוֹ. אוֹ שֶׁרָאָה רְשָׁעִים שֶׁלֹּא נָקַם מֵהֶם. אוֹ שֶׁהָיָה תָּמֵהַּ אֵיךְ תַּעֲמֹד לַכּוֹפְרִים מַלְכוּת, אוֹ שֶׁרָאָה הַמָּוֶת אוֹסֵף אֶת הַבְּרִיּוֹת וְכוֹלֵל אוֹתָם, אוֹ שֶׁעִנְיַן הָאַחְדוּת וְהַנֶּפֶשׁ וְעִנְיַן הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ לֹא עָלָה בְּשִׂכְלוֹ. אֵלֶּה כֻּלָּם וְהַדּוֹמֶה לָהֶם אֲנִי עָתִיד לִזְכֹּר כָּל אֶחָד מֵהֶם בַּמַּאֲמָר אֲשֶׁר הוּא מִמֶּנּוּ, וּבַשַּׁעַר הָרָאוּי לוֹ, וַאֲדַבֵּר עָלָיו כְּפִי הַיְכֹלֶת, וַאֲקַוֶּה שֶׁאַגִּיעַ בּוֹ אֶל תִּקְוַת הַמִּנְהָגִים בָּזֶה בְּעֶזְרַת ה'.
________________________
וּבְרוּחַ – הבל ושטות. כֹּבֶד הַטֹּרַח – הקושי לקיים מצוות. וְנַעֲנִים – לשון עינוי. הָאֵל – האלה. וְהַגְּבוֹהוֹת – בגאווה. הַקִּיצָה – המאיסה. לֹא תוֹעִילֵהוּ וכו' – גם כדי ליצור טבעת מוכרחים ללמוד היטב את מלאכת הצורפות. הַמְיֻחָדִים – המאמינים. הַכֹּל הוּא כֵּן – הכל מבוסס על ראיות חלשות. לְהַגִּיעַ מִמֶּנּוּ – להזיק לו.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
18 - הקדמה חלק ט"ז
19 - הקדמה חלק י"ז
20 - הקדמה חלק י"ח
טען עוד
92 -ז- גורמי הכפירה
רבנו מביא את כל הסיבות המניעות את בני האדם מללכת בדרך התורה, אף על פי שה' עשה ניסים גדולים שנראו בכל העולם.
המניעה הראשונה – קשה לאנשים להתמודד עם האמת, לכן הם אומרים ביטויים כגון: 'האמת כבדה', 'האמת מרה'. ואף שהם יודעים שהם טועים והולכים בדרך לא נכונה, הם ממשיכים בדרך הזאת מפני שקשה להם ללכת בדרך אחרת – דרך האמת, וזאת משום שהיא מצריכה הרבה עבודה ועמל והאדם מטבעו עצל. ועל כך אמר יחזקאל הנביא (יא, טו): "רחקו מעל ה' לנו היא נתנה הארץ למורשה" – כלומר אנשים מתרחקים מה' וחושבים שהארץ כבר ניתנה להם למורשה ותשאר בידם גם אם לא יעבדו את ד' אלא ילכו בדרך הטבע.
93 המניעה השניה – אנשים שיכולתם השכלית מוגבלת מזלזלים בד' וחושבים שהוא אינו יכול להעניש אותם, כמו שכתוב (הושע י, ג): "כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את ה' והמלך מה יעשה לנו". הם אינם נותנים את דעתם שאם הם היו מדברים כך כלפי מלך בשר ודם הוא היה הורג אותם, כל שכן כאשר מדברים כך כלפי ה' היודע מחשבות בני אדם.
94 המניעה השלישית – האדם רודף כל הזמן אחר דברים חומריים למלאת את תאוותיו, כמו שאמרו חז"ל: "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", והדבר נכון בכל שטחי החיים – ממון, אוכל, נשים וכו'. אנשים לא חושבים על כך שכאשר עושים מה שרוצים ללא גבולות, הדבר פוגע בבריאות שלהם, ועל אדם כזה אמר דוד המלך (תהלים נג, ב): "אמר נבל בליבו אין אלוהים השחיתו והתעיבו עלילה אין עושה טוב".
95 המניעה הרביעית – אנשים חסרי סבלנות מתחילים לחקור וללמוד, אך מהר מאוד הם חושבים שהם מיצו את העניין ואומרים לעצמם: עיינו מספיק בעניין הזה והגענו למסקנות המתבקשות, ואז הם עוברים לעסוק בעניין אחר. על אנשים כאלה אמר שלמה המלך (משלי יב, כז): "לא יחרך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ". את המילה "רמיה" מסביר רבנו כקוצר רוח, ועל כן פירוש הפסוק הוא – אדם חסר סבלנות אינו יכול לרכוש ממון, מפני שההון נרכש על ידי חריצות.
96 המניעה החמישית – הגאווה – אנשים חושבים שהם הכי חכמים בעולם ומשום כך הם אינם מעמיקים בלימוד אמונה, ועליהם אמר דוד המלך (תהלים י, ד): "רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלוהים בכל מזימותיו".
97 המניעה השישית – אנשים שומעים דברי כפירה הנכנסים ללב ואינם יוצאים ממנו גם לאחר הרבה שנים. על כן חייב כל אדם ללמוד אמונה בכדי שאם הוא יתקל בדברי כפירה הוא יוכל להתמודד איתם ולגבור עליהם, בדומה לגוף האדם שדרושה לו מערכת חיסונית תקינה על מנת שיוכל להתגבר על מחלות.
98 ועל כך אמר שלמה המלך (משלי יח, ח): "דברי נרגן כמתהלמים, והם ירדו חדרי בטן" ופירש שם רבנו: "כפי שאנו רואים שנרגן זורק את דבריו – אם עשו רושם, ואם לאו – הופך אותם לשחוק" – אנשים אומרים פעמים רבות דברים ריקים מתוכן מתוך מחשבה שאם השומעים יקבלו את אותם דברים – מה טוב, ואם לא – הם יאמרו שאמרו זאת בצחוק.
99 המניעה השביעית – לפעמים אדם מקשה קושיות על התורה, ומשיבים לו בתירוצים חלשים מאוד שאינם נראים אמיתיים, ולכן הוא מצייר לעצמו את כל היהדות כאותם תירוצים חלשים. בדומה לכך מסופר בדברי הימים ב (ל, י) שחזקיהו המלך ששלח שליחים לכל ישראל לבא אל בית המקדש ולעשות את הפסח, וכשהשליחים הגיעו אליהם "ויהיו משחיקים עליהם ומלעִגים בם". רבנו מסביר שהם צחקו עליהם לא מפני שהיתה בעיה בשליחות עצמה אלא מפני שהשליחים לא ידעו לדבר כראוי ודבריהם לא התקבלו על לב השומעים כדברים נכונים. כך גם כאן – ביהדות ישנן תשובות מספקות לכל השאלות, אך פעמים רבות הבעיה היא של אותם אנשים המנסים לענות תשובות ובמקום לעזור הם הורסים. הדבר דומה לרוכלים המחזיקים אריגים משובחים אך הם אינם יודעים לקפל אותם כראוי – העובדה שהרוכל גרוע אינה הופכת את האריג עצמו לפחות איכותי.
100 מניעה שמינית – ישנם אנשים השונאים אחד מן המאמינים ומשום כך הם שונאים גם את היהדות. על אנשים כאלה אומר דוד לה' (תהלים קיט, קלט): "צמתתני קנאה כי שכחו דבריך צרי" – אויבי שוכחים אותך מפני שהם שונאים אותי. אותם אנשים אינם מבינים שהנזק שהם מביאים על עצמם – עזיבת ד' והעונשים הבאים בעטיה – גדול הרבה יותר מהנזק שאויביהם יכולים לגרום להם.
101 אמנם יש עוד סוגים רבים מאוד של שאלות שאנשים שואלים את עצמם ולכן הם עוזבים את הדת, כגון: המפרש פסוקים בצורה לא נכונה ודבר ה' נראה לו חסר הגיון, המתפלל לאלוקיו ולא נענה, הרואה רשעים העושים ככל העולה על רוחם ואינם נענשים, הרואה ממשלה של כופרים הממשיכה להתקיים, הרואה את מלאך המוות בצדיקים ורשעים הפוגע ללא הבחנה, אדם התופס בצורה מוטעית מושגים ביהדות כגון: אחדות הבורא, הנפש, השכר והעונש ורואה דברים רבים הסותרים מושגים אלה. לכל סוגי השאלות הללו יתייחס רבנו בע"ה בהמשך הספר ויתן תשובות לכל השאלות האלה.
לעילוי נשמת מנחם מנדל בן יצחק לעזער ואשתו מלכה בת יעקב וילדיהם: אברהם צבי, פייגע, אתל וחיה הי"ד שנספו בשואה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה מברכים על מנה אחרונה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
